ממלכת הזוהר › זוהר › הקדמה › מאמר 12: בלילא דכלה › פיסקה 7 (ח ע"א)

׳אל תתן את פיך׳- אין לדומ"ה רשות בשומרי הברית

הקדמה · בלילא דכלה · מאמר 12 · פיסקה 7 · דף ח ע"א

לשון הזוהר

רַב הַמְנוּנָא סָבָא אָמַר הָכִי, ׳אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ׳, דְּלָא יָהִיב בַּר נָשׁ פּוּמֵּיהּ לְמֵיתֵי לְהִרְהוּרָא בִּישָׁא, וִיהֵא גָּרִים לְמֶחֱטֵי לְהַהִיא בְּשַׂר קֹדֶשׁ דַּחֲתִים בֵּיהּ בְּרִית קַדִּישָׁא, דְּאִילּוּ עָבִיד כֵּן מָשְׁכִין לֵיהּ לְגֵיהִנָּם, וְהַהוּא דִּמְמוּנָּא עַל גֵּיהִנָּם 'דּוּמָה' שְׁמֵיהּ, וְכַמָּה רִבּוֹא דְּמַלְאֲכֵי חַבָּלָה בַּהֲדֵיהּ, וְקָאִים עַל פִּתְחָא דְּגֵיהִנָּם, וְכָל אִינּוּן דְּנָטְרוּ בְּרִית קַדִּישָׁא בְּהַאי עָלְמָא, לֵית לֵיהּ רְשׁוּ לְמִקְרַב בְּהוּ.

תרגום

רַב הַמְנוּנָא סָבָא אָמַר כָּךְ: אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ - שֶׁלֹּא יִתֵּן אָדָם אֶת פִּיו לְהָבִיא לְהִרְהוּר רַע וְיִגְרֹם לְהַחֲטִיא אוֹתוֹ בְּשַׂר קֹדֶשׁ שֶׁחָתוּם בּוֹ בְּרִית קֹדֶשׁ, שֶׁאִם עוֹשֶׂה כָּךְ מוֹשְׁכִים אוֹתוֹ לַגֵּיהִנֹּם. וְאוֹתוֹ מְמֻנֶּה עַל הַגֵּיהִנֹּם דּוּמָ"ה שְׁמוֹ, וְכַמָּה רִבּוֹאוֹת שֶׁל מַלְאֲכֵי חַבָּלָה יַחַד אִתּוֹ, וְעוֹמֵד עַל פֶּתַח הַגֵּיהִנֹּם, וְכָל אוֹתָם שֶׁשָּׁמְרוּ בְּרִית קֹדֶשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵין לוֹ רְשׁוּת לִקְרַב אֲלֵיהֶם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רב המנונא סבא אמר הכי, ׳אל תתן את פיך לחטיא את בשרך׳, דלא יהיב בר נש פומיה למיתי להרהורא בישא, ויהא גרים למחטי לההיא בשר קדש דחתים ביה ברית קדישא, דאילו עביד כן משכין ליה לגיהנם, וההוא דממונא על גיהנם 'דומה' שמיה, וכמה רבוא דמלאכי חבלה בהדיה, וקאים על פתחא דגיהנם, וכל אינון דנטרו ברית קדישא בהאי עלמא, לית ליה רשו למקרב בהו.

התרגום: רב המנונא סבא אמר כך: אל תתן את פיך לחטיא את בשרך - שלא יתן אדם את פיו להביא להרהור רע ויגרם להחטיא אותו בשר קדש שחתום בו ברית קדש, שאם עושה כך מושכים אותו לגיהנם. ואותו ממנה על הגיהנם דומ"ה שמו, וכמה רבואות של מלאכי חבלה יחד אתו, ועומד על פתח הגיהנם, וכל אותם ששמרו ברית קדש בעולם הזה אין לו רשות לקרב אליהם.

מן המפרשים

מקדש מלך: רב המנונא וכו' נקטיה משום סיפא דמלתיה: וחבל את מעשה ידיך דא ברית קדישא. דלא יהיב בר נש פומיה וכו' שלא יוציא מפיו נבלות הפה ויבא לו הרהור ומטמא בריתו שברית המעור נפגם בפגם ברית הלשון:

יהל אור: דלא יהיב בר נש פומיה כו' ויהא גרים למחטי כו'. [א"ה נראה אדברי הגר"א בספרא דצניעותא פ"ק בד"ה לישן ממלל דהענין כי הכל תלוי בדעת המבריח מן הקצה אל הקצה בכל הזווגים שמתחיל בפה בסוד הלשון המכריע בין חיך וגרון, שהוא זווג של א"א בסוד…

אור החמה: משכין ליה לגיהנם על זה ועל אחרות שאלו שמר הברית היה לו להב"ה דרכים אחרים לטהר אותו אמנם עון זה מושך אותו שם ושם נדון עליו ועל השאר דומה שמיה לשון דממה שאין לו פתחון פה אם האדם לא יפתח פיו וזהו אל תתן את פיך וגו':

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: