אשרי המתעורר בחצות בתורה - נחת רוח לקב"ה מן הרחוק
בשלח · ׳וה׳ הלך לפניהם יומם - שלמות יום ולילה בתורה ובהליכת ישראל למרכבת האבות · מאמר 4 · פיסקה 7 · דף מו ע"א
לשון הזוהר
זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּהַהוּא, דְּאִתְּעַר הַהוּא זִמְנָא בְּמִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא, בְּגִין דָּא, כָּל אִינּוּן דִּבְנֵי הֵיכְלָא דְּמַטְרוֹנִיתָא, כֻּלְּהוּ בַּעְיָין לְמֵיקָם בְּהַהוּא זִמְנָא, לְשַׁבְּחָא לְמַלְכָּא וְכֻלְּהוּ מְשַׁבְּחָן קָמֵיהּ, וּשְׁבָחָא דְּסָלִיק מֵהַאי עָלְמָא, דָּא דְּאִיהוּ רָחִיק, (יתיר) דָּא נִיחָא לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִכֹּלָּא. כַּד אִסְתְּלִיק לֵילְיָא, וְאָתֵי צַפְרָא, (נ"א ואיתחשיך) וְאִתְקָדַּר, כְּדֵין מַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא בְּרָזָא בְּחֶדְוָה, וְיָהִיב לָהּ מַתְּנָן, וּלְכָל בְּנֵי הֵיכְלָהּ. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ מַאן דְּאִיהוּ בְּמִנְיָינָא.
תרגום
אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל אוֹתוֹ שֶׁמִּתְעוֹרֵר בְּאוֹתוֹ זְמַן בְּדִבְרֵי תוֹרָה. וְלָכֵן כָּל אוֹתָם בְּנֵי הֵיכַל הַמַּטְרוֹנִיתָא, כֻּלָּם צְרִיכִים לָקוּם בְּאוֹתוֹ זְמַן לְשַׁבֵּחַ אֶת הַמֶּלֶךְ, וְכֻלָּם מְשַׁבְּחִים לְפָנָיו. וְהַשֶּׁבַח שֶׁעוֹלֶה מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, זֶה שֶׁהוּא רָחוֹק, (יוֹתֵר) זֶה נַחַת רוּחַ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵהַכֹּל. כְּשֶׁמִּסְתַּלֵּק הַלַּיְלָה וּבָא הַבֹּקֶר (ומחשיך) וְהִתְקַדֵּר, אָז הַמֶּלֶךְ וְהַמַּטְרוֹנִיתָא בְּסוֹד בְּחֶדְוָה, וְנוֹתֵן לָהּ מַתָּנוֹת וּלְכָל בְּנֵי הֵיכָלָהּ. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מִי שֶׁהוּא בְּמִנְיָן.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: זכאה חולקיה דההוא, דאתער ההוא זמנא במלי דאורייתא, בגין דא, כל אינון דבני היכלא דמטרוניתא, כלהו בעיין למיקם בההוא זמנא, לשבחא למלכא וכלהו משבחן קמיה, ושבחא דסליק מהאי עלמא, דא דאיהו רחיק, (יתיר) דא ניחא ליה לקודשא בריך הוא מכלא. כד אסתליק ליליא, ואתי צפרא, (נ"א ואיתחשיך) ואתקדר, כדין מלכא ומטרוניתא ברזא בחדוה, ויהיב לה מתנן, ולכל בני היכלה. זכאה חולקיה מאן דאיהו במניינא.
התרגום: אשרי חלקו של אותו שמתעורר באותו זמן בדברי תורה. ולכן כל אותם בני היכל המטרוניתא, כלם צריכים לקום באותו זמן לשבח את המלך, וכלם משבחים לפניו. והשבח שעולה מהעולם הזה, זה שהוא רחוק, (יותר) זה נחת רוח לקדוש ברוך הוא מהכל. כשמסתלק הלילה ובא הבקר (ומחשיך) והתקדר, אז המלך והמטרוניתא בסוד בחדוה, ונותן לה מתנות ולכל בני היכלה. אשרי חלקו של מי שהוא במנין.
מן המפרשים
מקדש מלך: ואקיש לתרעא דהיכלא נ"ב יסוד דלאה דא ניחא ליה לקב"ה מכולא נ"ב כתב הרב כי נחת רוח הוא לז"ון שאינם מזדווגים אבל יעקב ולאה עסוקים בזווג. מלכא ומטרוניתא פי' יעקב ולאה:
הסולם: זכאה חולקיה דההוא וכו': אשרי חלקו של ההוא, שהעיר בזמן ההוא בדברי תורה, משום זה, כל בני היכל המטרוניתא, כולם צריכים לקום בזמן ההוא לשבח את המלך, וכולם משבחים לפניו, והשבח העולה מעולם הזה, שהוא רחוק ממנו, זה מרוצה להקב"ה יותר מכל.