המלך מקיש על שער ההיכל - ׳פתחי לי אחותי רעיתי׳
בשלח · ׳וה׳ הלך לפניהם יומם - שלמות יום ולילה בתורה ובהליכת ישראל למרכבת האבות · מאמר 4 · פיסקה 6 · דף מו ע"א
לשון הזוהר
לְבָתַר כַּד בָּעֵי שִׁמְשָׁא לְמֵיעַל, אִתְנְהִיר וְאָתַת לֵילְיָא, וְנָטִיל לֵיהּ. כְּדֵין כָּל תַּרְעִין סְתִימִין, וְחַמְרִין נַעֲרִין, וְכַלְבִּין נַבְחִין, כַּד אִתְפְּלַג לֵילְיָא, שָׁאֲרִי מַלְכָּא (למקרי) לְמֵיקָם, וּמַטְרוֹנִיתָא לְזַמְּרָא, וְאָתֵי מַלְכָּא וְאָקִישׁ לְתַרְעָא דְּהֵיכְלָא, וְאָמַר ׳פִּתְחִי לִי אֲחוֹתִי רַעְיָתִי וְגוֹ'׳ (שיר השירים ה, ב) - וּכְדֵין מִשְׁתַּעֲשָׁע בְּנִשְׁמַתְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא.
תרגום
אַחַר כָּךְ כְּשֶׁרוֹצָה הַשֶּׁמֶשׁ לְהִכָּנֵס, מֵאִיר וּבָא הַלַּיְלָה, וְנוֹטֵל אוֹתוֹ. אָז כָּל הַשְּׁעָרִים סְתוּמִים, וַחֲמוֹרִים נוֹעֲרִים, וּכְלָבִים נוֹבְחִים. כְּשֶׁנֶּחֱצֶה הַלַּיְלָה מַתְחִיל הַמֶּלֶךְ (לִקְרֹא) לָקוּם וְהַמַּטְרוֹנִיתָא לְזַמֵּר, וּבָא הַמֶּלֶךְ וּמַקִּישׁ עַל שַׁעַר הַהֵיכָל, וְאוֹמֵר ׳פִּתְחִי לִי אֲחוֹתִי רַעְיָתִי וְגוֹ'׳ (שיר השירים ה, ב). וְאָז מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בְּנִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: לבתר כד בעי שמשא למיעל, אתנהיר ואתת ליליא, ונטיל ליה. כדין כל תרעין סתימין, וחמרין נערין, וכלבין נבחין, כד אתפלג ליליא, שארי מלכא (למקרי) למיקם, ומטרוניתא לזמרא, ואתי מלכא ואקיש לתרעא דהיכלא, ואמר ׳פתחי לי אחותי רעיתי וגו'׳ (שיר השירים ה, ב) - וכדין משתעשע בנשמתהון דצדיקיא.
התרגום: אחר כך כשרוצה השמש להכנס, מאיר ובא הלילה, ונוטל אותו. אז כל השערים סתומים, וחמורים נוערים, וכלבים נובחים. כשנחצה הלילה מתחיל המלך (לקרא) לקום והמטרוניתא לזמר, ובא המלך ומקיש על שער ההיכל, ואומר ׳פתחי לי אחותי רעיתי וגו'׳ (שיר השירים ה, ב). ואז משתעשע בנשמות הצדיקים.
מן המפרשים
מקדש מלך: כד בעי שמשא למיעל אתנהיר פי' בערב בשקיעת החמה מתנוצץ אור לכלול זעיר שהוא אור עם בחינת לילה שהיא מלכות. וז"ש ואתא לילה ונטיל ליה ר"ל לילה שהוא מלכות היא נוטלת אותו האור שהוא בחינת זעיר: תרעין סתימין פי' ציון וירושלים דנוקבא:…
אור החמה: ואושיט לה לגבה שרביטא וגומר הוא היסוד הנק' חוט של חסד כאשר נתבאר במקומות רבים. וע"ד אילת השחר איקרי פי' כי שם אילה מורה על אהבת בעל' להיות' כאילה כמשז"ל מה אילה וגומר וביאר כי עת הייחוד הוא בשחר כי אז מתקרבת אליו ולכן נק' אילת…
הסולם: לבתר כד בעי וכו': אחר כך כשצריך השמש לבא, הלילה מאיר ובא ולוקח אותו, ואז כל השערים סתומים, וחמורים נוערים, וכלבים נובחים. וכשנחלק הלילה מתחיל המלך לקום, והמטרוניתא שהיא המלכות, מתחילה לזמר, והמלך, שהוא ז"א, בא ודופק על שער…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: