ממלכת הזוהר › זוהר › בשלח › מאמר 19: ׳ימינך ה' נאדרי בכח׳ - זיווג ימין ושמאל וגילוי הנועם לעתיד › פיסקה 23 (נח ע"א)

מתן תורה - אור הנעם המבהיק כל העולמות והכתרים

בשלח · ׳ימינך ה' נאדרי בכח׳ - זיווג ימין ושמאל וגילוי הנועם לעתיד · מאמר 19 · פיסקה 23 · דף נח ע"א

לשון הזוהר

אָמַר רִבִּי חִיָּיא, תָּנִינָן, בְּשַׁעֲתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהַב אוֹרַיְיתָא לְיִשְׂרָאֵל, נָפַק נְהוֹרָא מֵהַהוּא נֹעַם, וְאִתְעַטָּר בֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּמֵהַהוּא נֹעַם אַבְהִיקוּ זִיוָון דְּכֻלְּהוּ עָלְמִין דְּכֻלְּהוּ רְקִיעִין, דְּכֻלְּהוּ כִּתְרִין. עַל הַהִיא שַׁעֲתָא כְּתִיב, ׳צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלמֹה וְגוֹ'׳ (שיר השירים ג, יא).

תרגום

אָמַר רַבִּי חִיָּיא, שָׁנִינוּ, בְּשָׁעָה שהקב"ה נָתַן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, יָצָא אוֹר מֵאוֹתוֹ נֹעַם, וְהִתְעַטֵּר בּוֹ הקב"ה, וּמֵאוֹתוֹ נֹעַם הִבְהִיקוּ זִיוָם שֶׁל כָל הָעוֹלָמוֹת, שֶׁל כָל הָרְקִיעִים, שֶׁל כָל הַכְּתָרִים. עַל אוֹתָהּ שָׁעָה כָּתוּב (שִׁיר ג) ׳צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְגוֹ'׳ (שיר השירים ג, יא).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר רבי חייא, תנינן, בשעתא דקודשא בריך הוא יהב אורייתא לישראל, נפק נהורא מההוא נעם, ואתעטר ביה קודשא בריך הוא, ומההוא נעם אבהיקו זיוון דכלהו עלמין דכלהו רקיעין, דכלהו כתרין. על ההיא שעתא כתיב, ׳צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה וגו'׳ (שיר השירים ג, יא).

התרגום: אמר רבי חייא, שנינו, בשעה שהקב"ה נתן תורה לישראל, יצא אור מאותו נעם, והתעטר בו הקב"ה, ומאותו נעם הבהיקו זיום של כל העולמות, של כל הרקיעים, של כל הכתרים. על אותה שעה כתוב (שיר ג) ׳צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה וגו'׳ (שיר השירים ג, יא).

מן המפרשים

מקדש מלך: קב"ה נ"ב זעיר עכ"ל ונלע"ד ואתעטר ביה קב"ה הם המוחין כולם חב"ד דאימא שבאים לזעיר דכולהו עלמין הם העולמות בעצמם: דכולהו רקיעין כפשטן: דכולהו כתרין פי' הם פנימיות העולמות והם הפרצופים שבתוך העולמות א"נ דכולהו רקיעין הם המקיפין…

אור החמה: א"ר חייא תנינן בשעתא דקב"ה ת"ת יהב אורייתא לישראל סגולה למטה מאור מציאותו נפק נהור' מההוא נועם דהיינו בינה ואתעטר ביה הת"ת ומההוא נועם אבהיקו מפני שהבינה שורש לכל הנמצאים ושורשם בה וכיון שהיא גלתה מקורה מאוריה האירו כולם…

זוהר הרקיע: ◆ דף נ"ח ע"א) העשיה עלה למעלה עד מטטרו"ן ונכנס ב' שלישים ביצירה עם מטטרו"ן ומאריך ראשו למעלה עד שראשו שוה למטטרו"ן ואז שניהם נקראים חיות הקודש.‏ נמצא כי אז שהעולמות אלו עלו על דרך הנזכר נשאר מקום רגלי העשיה חלול ולזה כל מי…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: