׳ימינך ה' נאדרי בכח׳
זיווג ימין ושמאל וגילוי הנועם לעתיד
העוסק בתורה בחצות - מצטרף לאיילת ומושך חוט חסד
׳יְמִינְךָ יהו"ה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ׳ (שמות טו, ו) - אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּשָׁעָה שֶׁהַבֹּקֶר מֵאִיר וְהָאַיֶּלֶת עוֹמֶדֶת בִּמְקוֹמָהּ, מִתְעַבֶּרֶת בְּצִדָּהּ, וְנִכְנֶסֶת לְמָאתַיִם הֵיכָלוֹת שֶׁל הַמֶּלֶךְ. הָאָדָם שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה בַּתּוֹרָה, בְּשָׁעָה שֶׁמִּתְעוֹרֶרֶת רוּחַ צָפוֹן, (ס"א: וּתְשׁוּקַת הָאַיֶּלֶת) וְכוֹאֶבֶת הָאַיֶּלֶת לְהִתְעוֹרֵר בָּעוֹלָם, בָּא עִמָּהּ לַעֲמֹד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, בְּשָׁעָה שֶׁמֵּאִיר הַבֹּקֶר (ס"א: וְאוֹתוֹ אָדָם מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ וּמְיַחֵד שְׁמוֹ הַקָּדוֹשׁ כָּרָאוּי) מוֹשְׁכִים עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד.
בלשון הזוהר
׳יְמִינְךָ יהו"ה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ׳ (שמות טו, ו) - אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּשַׁעֲתָא דְּצַפְרָא נָהִיר, וְאַיַּלְתָּא קַיְּימָא בְּקִיּוּמָהּ, אִתְעַבְּרַת בְּסִטְרָהָא, וְעָאלַת בְּמָאתָן הֵיכָלִין דְּמַלְכָּא. בַּר נָשׁ דְּאִשְׁתַּדַּל בְּפַלְגוּת לֵילְיָא בְּאוֹרַיְיתָא, בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְּעַר רוּחָא דְּצָפוֹן, (ס"א: וּתְיאוּבְתָּא דְּאַיַּלְתָּא) וְכַאִיבַת אַיַּלְתָּא לְאִתְּעָרָא בְּעָלְמָא, אָתֵי עִמָּהּ לְקַיְּימָא קֹדֶם מַלְכָּא, בְּשַׁעֲתָא דְּנָהִיר צַפְרָא (ס"א: וְהַהוּא בַּר נָשׁ צַלֵּי צְלוֹתֵיהּ וְלִיחֵד שְׁמֵיהּ קַדִּישָׁא כְּדְקָא יֵאוֹת) מַשְׁכִין עָלֵיהּ חַד חוּטָא דְּחֶסֶד.
המסתכל ברקיע ומתעטר בדעת - נעשה בן להיכל המלך
מִסְתַּכֵּל בָּרָקִיעַ, שׁוֹרֶה עָלָיו אוֹר הַהַשְׂכָּלָה שֶׁל הַדַּעַת הַקְּדוֹשָׁה, וּמִתְעַטֵּר בּוֹ הָאָדָם, וְכֻלָּם פּוֹחֲדִים מִמֶּנּוּ. אָז הָאָדָם הַזֶּה נִקְרָא בֵּן לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בֶּן הֵיכַל הַמֶּלֶךְ. נִכְנָס לְכָל שְׁעָרָיו, וְאֵין מוֹחֶה בְּיָדוֹ.
בלשון הזוהר
מִסְתַּכֵּל בִּרְקִיעָא, שַׁרְיָא עָלֵיהּ נְהִירוּ דְּסָכְלְתָנוּ דְּדַעְתָּא קַדִּישָׁא, וּמִתְעַטֵּר בֵּיהּ בַּר נָשׁ, וְדָחֲלִין מִנֵּיהּ כֹּלָּא. כְּדֵין הַאי בַּר נָשׁ אִקְרֵי בְּרָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בַּר הֵיכָלָא דְּמַלְכָּא. עָאל בְּכָל תַּרְעוֹי, לֵית דְּיִמְחֵי בִּידֵיהּ.
קרוב ה' לקוראיו באמת - ייחוד השם כראוי בתפילה
בְּשָׁעָה שֶׁקּוֹרֵא לְהֵיכַל הַמֶּלֶךְ, כָּתוּב עָלָיו ׳קָרוֹב יהו"ה לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת׳ (תהלים קמה, יח) - מַה זֶּה ׳בֶּאֱמֶת׳? כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, ׳תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב׳ (מיכה ז, כ), שֶׁיּוֹדֵעַ לְיַחֵד אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ בִּתְפִלָּתוֹ (נ"א: בָּעוֹלָם) כָּרָאוּי. וְזוֹ עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ (נ"א: הַשֵּׁם) הַקָּדוֹשׁ.
בלשון הזוהר
בְּשַׁעֲתָא דְּקָרֵי לְהֵיכָלָא דְּמַלְכָּא, עָלֵיהּ כְּתִיב, ׳קָרוֹב יהו"ה לְכָל קוֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאוּהוּ בֶאֱמֶת׳ (תהילים קמה, יח) - מַאי ׳בֶאֱמֶת׳. כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, ׳תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב׳ (מיכה ז, כ), דְּיָדַע לְיַחֲדָא שְׁמָא קַדִּישָׁא בִּצְלוֹתֵיהּ (נ"א: בְּעָלְמָא) כְּדְקָא יֵאוֹת. וְדָא פּוּלְחָנָא דְּמַלְכָּא (נ"א: דִּשְׁמָא) קַדִּישָׁא.
ייחוד השם כראוי - מעמיד אומה יחידה ומכשיר עבודת הכהן
וּמִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְיַחֵד אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ כָּרָאוּי, מַעֲמִיד אֻמָּה יְחִידָה בָּעוֹלָם, שֶׁכָּתוּב ׳וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ׳ (שמואל ב ז, כג). וְעַל זֶה בֵּאַרְנוּ, כָּל כֹּהֵן שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ לְיַחֵד אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ כָּרָאוּי, אֵין עֲבוֹדָתוֹ עֲבוֹדָה, שֶׁהֲרֵי הַכֹּל תָּלוּי בּוֹ, עֲבוֹדָה עֶלְיוֹנָה וַעֲבוֹדָה תַחְתּוֹנָה. וְצָרִיךְ לְכַוֵּן לֵב וְרָצוֹן כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרְכוּ עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים.
בלשון הזוהר
וּמַאן דְּיָדַע לְיַחֲדָא שְׁמָא קַדִּישָׁא כְּדְקָא יֵאוֹת, אוֹקִים אוּמָא יְחִידָא בְּעָלְמָא, דִּכְתִּיב, ׳וּמִי כְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ׳ (שמואל ב ז, כג). וְעַל דָּא אוֹקִימְנָא, כָּל כֹּהֵן דְּלָא יָדַע לְיַחֲדָא שְׁמָא קַדִּישָׁא כְּדְקָא יֵאוֹת, לָאו פּוּלְחָנִיהּ פּוּלְחָנָא, דְּהָא כֹּלָּא בֵּיהּ תַּלְיָא, פּוּלְחָנָא עִלָּאָה, וּפוּלְחָנָא תַּתָּאָה. וּבָעֵי לְכַוְּונָא לִבָּא וּרְעוּתָא, בְּגִין דְּיִתְבָּרְכוּן עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי.
הבא לייחד בלא כוונה - תפילתו נזרקת ומוכרז עליו לרע
כָּתוּב ׳כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי׳ (ישעיה א, יב) - כָּל אָדָם שֶׁבָּא לְיַחֵד אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, וְלֹא מִתְכַּוֵּן בּוֹ בַּלֵּב וְרָצוֹן וְיִרְאָה כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרְכוּ בוֹ עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, זוֹרְקִים אֶת תְּפִלָּתוֹ הַחוּצָה, וְכֻלָּם מַכְרִיזִים עָלָיו לְרַע. וְהקב"ה קוֹרֵא עָלָיו, ׳כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי׳.
בלשון הזוהר
כְּתִיב ׳כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי׳ (ישעיהו א, יב) - כָּל בַּר נָשׁ דְּאָתֵי לְיַחֲדָא שְׁמָא קַדִּישָׁא, וְלָא אִתְכַּוָון בֵּיהּ בְּלִבָּא וּרְעוּתָא וּדְחִילוּ, בְּגִין דְּיִתְבָּרְכוּן בֵּיהּ עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי, רָמָאן לֵיהּ צְלוֹתֵיהּ לְבַר, וְכֹלָּא מַכְרִיזֵי עָלֵיהּ לְבִישׁ. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרֵי עָלֵיהּ ׳כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי׳.
פני המלך הגנוזים בחשכה - מתבקעים בייחוד השם כראוי
(ישעיה א יב) ׳כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת׳ הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! מַה זֶּה ׳לֵרָאוֹת פָּנָי׳? אֶלָּא כָּל פְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַלָּלוּ גְּנוּזִים בְּעֹמֶק (נ"א: בְּמָקוֹם) אַחַר הַחֲשֵׁכָה (ס"א: יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ וְכָל וכו׳), וְכָל אוֹתָם שֶׁיּוֹדְעִים לְיַחֵד אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ כָּרָאוּי מִתְבַּקְּעִים כָּל אוֹתָם כָּתְלֵי הַחֲשֵׁכָה, וּפְנֵי הַמֶּלֶךְ נִרְאִים וּמְאִירִים לַכֹּל. וּכְשֶׁהֵם נִרְאִים וּמְאִירִים, כָּל הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים מִתְבָּרְכִים. וְאָז נִמְצָאוֹת בְּרָכוֹת בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וְאָז כָּתוּב ׳לֵרָאוֹת פָּנָי׳.
בלשון הזוהר
(ישעיה א יב) ׳כִּי תָבוֹאוּ לִרְאוֹת׳ מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי ׳לֵרָאוֹת פָּנָי׳. אֶלָּא כָּל אִינּוּן אַנְפִּין דְּמַלְכָּא, טְמִירִין בְּעִמְקָא (נ"א: בַּאֲתַר) לְבָתַר חֲשׁוֹכָא (ס"א: יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ וְכָל וכו׳), וְכָל אִינּוּן דְּיַדְעִין לְיַחֲדָא שְׁמָא קַדִּישָׁא כְּדְקָא יֵאוֹת מִתְבַקְעִין כָּל אִינּוּן כּוֹתָלֵי חֲשׁוֹכָא, וְאַנְפִּין דְּמַלְכָּא אִתְחַזְיָין, וְנָהֲרִין לְכֹלָּא. וְכַד אִינּוּן אִתְחַזְיָין וְנָהֲרִין, מִתְבָּרְכִין כֹּלָּא עִלָּאִין וְתַתָּאִין. כְּדֵין בִּרְכָּאן אִשְׁתְּכָחוּ בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין, וּכְדֵין כְּתִיב ׳לֵרָאוֹת פָּנָי׳.
ייחוד מצד זאת - זיווג צדיק וצדק הנקרא חצריך
׳מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם׳ (ישעיה א, יב) - מַה זֶּה אוֹמֵר? אֶלָּא מִי שֶׁבָּא לְיַחֵד אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הָעֶלְיוֹן, צָרִיךְ לְיַחֵד מִצַּד שֶׁל ׳זֹאת׳. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ׳ (ויקרא טז, ג) - כְּדֵי שֶׁיִּזְדַּוְּגוּ כְּאֶחָד אוֹתָם הַשְּׁנַיִם, צַדִּיק וְצֶדֶק בְּזִוּוּג אֶחָד. כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרְכוּ הַכֹּל מֵהֶם, וְאֵלֶּה נִקְרָאִים ׳חֲצֵרֶיךְ׳, כַּכָּתוּב ׳אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךְ׳ (תהלים סה, ה).
בלשון הזוהר
׳מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם׳ (ישעיה א, יב) - מַאי קָא מַיְירֵי. אֶלָּא מַאן דְּאָתֵי לְיַחֲדָא שְׁמָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה, בָּעֵי לְיַחֲדָא מִסִּטְרָא דְּ ׳זֹאת׳. כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ׳ (ויקרא טז, ג) - בְּגִין דְּיִזְדַּוְּוגֻן כַּחֲדָא, אִינּוּן תְּרֵין: צַדִּיק וְצֶדֶק, בְּזִוּוּגָא חֲדָא. בְּגִין דְּיִתְבָּרְכוּן כֹּלָּא מִנַּיְיהוּ, וְאִלֵּין אִקְרוּן ׳חֲצֵרֶךָ׳, כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳אֲשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶךָ׳ (תהילים סה, ה).
הבא בלא כוונה רמס חצרי - דין שורה במקום ברכה
וְאִם הוּא בָּא לְיַחֵד אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, וְלֹא מִתְכַּוֵּן בּוֹ בִּרְצוֹן הַלֵּב, בְּיִרְאָה וְאַהֲבָה - הקב"ה אוֹמֵר, ׳מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי׳ (ישעיה א, יב) - ׳זֹאת׳ וַדַּאי, שֶׁהֲרֵי לֹא נִמְצָא בָהֶם בְּרָכוֹת. וְלֹא דַי שֶׁלֹּא נִמְצְאוּ בָהֶם בְּרָכוֹת, אֶלָּא שֶׁשָּׁרוּי בָהֶם הַדִּין וְנִמְצָא דִּין בַּכֹּל.
בלשון הזוהר
וְאִי אִיהוּ אָתֵי לְיַחֲדָא שְׁמָא קַדִּישָׁא, וְלָא יִתְכַּוָּון בֵּיהּ בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ - קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר, ׳מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמוֹס חֲצֵרָי׳ - ׳זֹאת׳ וַדַּאי, דְּהָא לָא אִשְׁתְּכַח בְּהוּ בִּרְכָּאן. וְלָא דַּי דְּלָא אִשְׁתְּכָחוּ בְּהוּ בִּרְכָּאן, אֶלָּא דְּשַׁרְיָא בְּהוּ דִּינָא וְאִשְׁתְּכַח דִּינָא בְּכֹלָּא.
השמאל הכלול בימין - מתעורר עמו בהתעוררותו
יְמִֽינְךָ יהו"ה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ. בֹּא רְאֵה, מִימִינוֹ שֶׁלמהארת חסד הקב"ה מִתְעוֹרְרִים כָּל הָאוֹרוֹת, ממח דחכמה עילאה כָּל הַבְּרָכוֹתמוח בינה וְכָל שִׂמְחָה. ממוח דעת בּוֹבחסד כָּלוּלהגבורות של הַשְּׂמֹאל, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּאָדָם יָמִין וּשְׂמֹאל, וְהַשְּׂמֹאל נִכְלָל בַּיָּמִין, וְהַיָּמִין כּוֹלֵל אֶת הַכֹּל. כי עיקר כח האדם הוא בימינו וּכְשֶׁמִּתְעוֹרֵר הַיָּמִין, מִתְעוֹרֵר עִמּוֹ הַשְּׂמֹאל, שֶׁהֲרֵי בּוֹ הוּא אָחוּז וְכָלוּל. כך הוא בהנהגה של מעלה שהשמאל אחוז בימין
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, יְמִינָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מִנֵּיהּ מִתְעָרִין כָּל נְהִירוּ, כָּל בִּרְכָּאן, וְכָל חִדוּ. בֵּיהּ כָּלִיל שְׂמָאלָא כְּמָה דְּאִית בְּבַר נָשׁ יְמִינָא וּשְׂמָאלָא, וּשְׂמָאלָא אִתְכְּלִיל בִּימִינָא, וִימִינָא הוּא כָּלִיל כֹּלָּא. וְכַד אִתְּעַר יְמִינָא שְׂמָאלָא אִתְּעַר עִמֵּיהּ, דְּהָא בֵּיהּ אָחִיד וְאִתְכְּלִיל.
הרמת הידיים באצבעות למעלה - ביד ימין תלוי הכל
וּבֹא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם מֵרִים אֶת יָדוֹ בַּתְּפִלָּה, מְכַוֵּןצריך שיכוון בעשר שהם עומדים כנגד עשר ספירות בְּאֶצְבְּעוֹתָיו לְמַעְלָה. כַּכָּתוּב ׳וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹהיינו יד יד ימינו וְגָבַר יִשְׂרָאֵל׳ (שמות יז, יא) - שֶׁהֲרֵי בַּיָּמִין הַכֹּל תָּלוּי. [כמבואר לעיל בזוה"ק פז.] ועוד יש לדקדק במה ש וְכָתוּב ׳וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו׳ (ויקרא ט, כב) - וְכָתוּבידיו חָסֵר, לרמוז בזה על יד ימין, ואף שבנשיאת כפים צריך לישא ב' ידיו מ"מ יש לו להרים יד ימין מעט מעל יד שמאל, שבזה הוא ממשיך השפע מסטרא דימינא וְאָז מִתְכַּוֵּןבדעתו ובמעשיו לְבָרֵךְולהמשיך ברכותיו לְמַעְלָה. [וכפי שהיה אצל אהרון הכהן שבירך כלפי מעלה] ועי"כ הוריד והמשיך השפע ללמטה
בלשון הזוהר
וְתָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּאָרִים בַּר נָשׁ יְדֵיהּ בִּצְלוֹתָא, מְכַוְּון בְּאֶצְבְּעָן דִּילֵיהּ לְעֵילָּא. כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל׳ (שמות יז, יא) - דְּהָא בִּימִינָא תַּלְיָא כֹּלָּא. וּכְתִיב ׳וַיִשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו׳ (ויקרא ט, כב) - וּכְתִיב חָסֵר, וּכְדֵין אִתְכְּוַון לְבָרְכָה לְעֵילָּא.
הרמת ימין הקב"ה למעלה - אוי לתחתונים שנמנעת ברכתם
וְאֵצֶל והקב"ה לֹא כָּךְכי - בְּשָׁעָה שֶׁמֵּרִים יָמִין לְמַעְלָה, אוֹי לַתַּחְתּוֹנִים! שֶׁהֲרֵי כָּל הַסִּיּוּעַ, וְכָל הַבְּרָכוֹת מִסְתַּלְּקִים מֵהֶם. מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב ׳נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ׳ (שמות טו, יב) - מַה זֶּה ׳נָטִיתָ יְמִינְךָ׳? כְּתַרְגּוּמוֹ,הרמת הֵרַמְתָּ יְמִינְךָ. מִיָּד ׳תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ׳ מפני סילוק החסדים אבל . וּכְשֶׁיָּמִין נִמְצֵאת, הַשְּׂמֹאל נִמְצָא עִמּוֹ, ונכפף תחת הנהגת הימין וְאָז לֹא שׁוֹלְטִים הַדִּינִים בָּעוֹלָם. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהַיָּמִין נִמְצָא עִמּוֹ. וְאִםח"ו הַיָּמִין מִסְתַּלֶּקֶת, הֲרֵי מִזְדַּמֶּנֶת הַשְּׂמֹאל, לפעול לבדה וְאָז מִתְעוֹרְרִים דִּינִים בָּעוֹלָם, וְהַדִּין שָׁרוּי בַּכֹּל.
בלשון הזוהר
וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָאו הָכִי - בְּשַׁעֲתָא דְּאָרִים יְמִינָא לְעֵילָּא, וַוי לְהוּ לְתַתָּאֵי, דְּהָא כָּל סִיַּיעְתָּא וְכָל בִּרְכָּאן אִסְתָּלִיקוּ מִנַּיְיהוּ. מְנָלָן. דִּכְתִּיב ׳נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ׳ (שמות טו, יב) - מַאי ׳נָטִיתָ יְמִינְךָ׳. כְּתַרְגּוּמוֹ, אֲרִימַת יְמִינְךָ. מִיָּד ׳תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ׳. וְכַד יְמִינָא אִשְׁתְּכַח, שְׂמָאלָא אִשְׁתְּכַח עִמֵּיהּ, וּכְדֵין לָא שַׁלְטִין דִּינִין בְּעָלְמָא. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דִּימִינָא אִשְׁתְּכַח עִמֵּיהּ. וְאִי יְמִינָא אִסְתַּלָּקַת, הָא שְׂמָאלָא אִזְדַּמְּנַת, כְּדֵין דִּינִין מִתְעָרִין בְּעָלְמָא, וְדִינָא שַׁרְיָא בְּכֹלָּא.
השיב אחור ימינו - הקדמת השמאל לרדת קודם הימין
כְּשֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן הָיָה מַגִּיעַ לַפָּסוּק הַזֶּה, הָיָה בּוֹכֶה, שֶׁכָּתוּב ׳הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ׳ (איכה ב, ג) - וְכִי אֶפְשָׁר ׳שֶׁהֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ׳? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהִקְדִּים הַשְּׂמֹאל לָרֶדֶת לָעוֹלָם, וְהַיָּמִין נִשְׁאֲרָה בְּמָקוֹם אַחֵר.
בלשון הזוהר
רַבִּי שִׁמְעוֹן כַּד הֲוָה מָטֵי לְהַאי קְרָא, הֲוָה בָּכֵי, דִּכְתִּיב ׳הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ׳ (איכה ב, ג) - וְכִי אֶפְשָׁר דְּהֵשִׁיב ׳אָחוֹר יְמִינוֹ׳. אֶלָּא בְּגִין דְּאַקְדִּים שְׂמָאלָא לְנַחְתָּא בְּעָלְמָא, וִימִינָא אִשְׁתַּאֲרַת בַּאֲתָר אַחֲרָא.
הצדיק אבד בשני צדדים - פירוד מכנסת ישראל ומברכתו
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כָּתוּב ׳הַצַּדִּיק אָבָד׳ (ישעיה נז, א) - וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ אֶת הַדְּבָרִים, לֹא כָתוּב ׳הַצַּדִּיק נֶאֱבַד׳, אֶלָּא ׳הַצַּדִּיק אָבָד׳. מִכָּל אוֹתָם פְּנֵי הַמֶּלֶךְ לֹא נִמְצָא שֶׁאָבַד אֶלָּא צַדִּיק. אָבַד בִּשְׁנֵי צְדָדִים: אֶחָד - שֶׁלֹּא שׁוֹרוֹת בּוֹ בְּרָכוֹת כְּבַתְּחִלָּה. וְאֶחָד - שֶׁהִתְרַחֲקָה מִמֶּנּוּ בַּת זוּגוֹ שֶׁהִיא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. נִמְצָא שֶׁהַצַּדִּיק אָבַד יוֹתֵר מִכֹּל. וְלֶעָתִיד לָבֹא כָּתוּב ׳גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא׳ (זכריה ט, ט). ׳צַדִּיק וּמוֹשִׁיעַ׳ לֹא כָתוּב, אֶלָּא ׳צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא׳ - הוּא נוֹשָׁע וַדַּאי, וַהֲרֵי זֶה נִתְבָּאֵר.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כְּתִיב ׳הַצַּדִּיק אָבָד׳ (ישעיהו נז, א) - וְהָא אוֹקִימְנָא מִלֵּי, ׳הַצַּדִּיק נֶאֱבַד׳ לָא כְּתִיב, אֶלָּא ׳הַצַּדִּיק אָבָד׳. מִכָּל אִינּוּן אַנְפֵּי מַלְכָּא, לָא אִשְׁתְּכַח דְּאָבַד, אֶלָּא צַדִּיק. אָבַד בִּתְרֵי סִטְרֵי: חַד - דְּלָא שָׁרָאן בֵּיהּ בִּרְכָּאן, כַּד בְּקַדְמִיתָא. וְחַד - דְּאִתְרְחִיקַת מִנֵּיהּ בַּת זוּגֵיהּ דְּהִיא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. אִשְׁתְּכַח, דְּצַדִּיק אָבַד יַתִּיר מִכֹּלָּא. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי כְּתִיב ׳גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת׳ (זכריה ט, ט) יְרוּשָׁלַם ׳הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא׳. ׳צַדִּיק וּמוֹשִׁיעַ׳ לָא כְּתִיב, אֶלָּא ׳צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא׳ - הוּא נוֹשָׁע וַדַּאי, וְהָא אִתְּמַר.
נאדרי ולא נאדר - כלילת השמאל בימין לעולם
מ] יְמִינְךָ יהו"ה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ.׳יְמִינְךָ יהו"ה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ׳ (שמות טו, ו) - מַה זֶּה ׳נֶאְדָּרִי׳ בתוספת אות י'? הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת ׳נֶאְדָּר׳! אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁשְּׂמֹאלשהוא סוד הגבורה בָּא לְהִזְדַּוֵּג בַּיָּמִין, בסוד החסד אָז כָּתוּב ׳נֶאְדָּרִי׳ בתוספת י' כדי שגם הימין יסכים אל הדין והיינו שתוספת הי' רומזת על כלל עשר אצבעות [וגי' הזה"ח ומ"מ: שיש לנקד נאדרֵי בצירה ולא בחיריק ומשמעות הלשון נאדרֵי בכח שנים [ב. בסוד הנסירה כפי שננסרה חווה מאדם כדי להזדווג עם אדם פנים בפנים, כך גם ז"א שבנינו מהחסדים ננסרה המלכות מאחריו כדי להזדווג עמו וזהו כדי לקבל עמו שמאל שהיא המלכות שבנינה מהגבורות ככל זו"נ שהם בענין אחד- מ"מ] (ס"א: בכח, שנים, וּלְעוֹלָם וכו') תִּרְעַץ.בכח הדין והגבורה הכלולה בה וּלְעוֹלָם זֶה כָּךְ, כי עשר אצבעות כנגד שם הוי"ה במילואו [יו"ד ה"א וא"ו ה"א] הכלולים יחד מִשּׁוּם שֶׁשְּׂמֹאל נִמְצָא בְּיָמִין וְנִכְלָל בּוֹ.
בלשון הזוהר
׳יְמִינְךָ יהו"ה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ׳ (שמות טו, ו) - מַאי ׳נֶאְדָּרִי׳. ׳נֶאְדָּר׳ מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא, בְּשַׁעֲתָא דִּשְׂמָאלָא אַתְיָא לְאִזְדַּוְּוגָא בִּימִינָא, כְּדֵין כְּתִיב ׳נֶאְדָּרִי׳ (ס"א: בכח, תרי, ולעולם וכו') תִּרְעַץ. וּלְעוֹלָם הָכִי הוּא, בְּגִין דִּשְׂמָאלָא אִשְׁתְּכַח בִּימִינָא, וְאִתְכְּלִיל בֵּיהּ.
חלוקת האדם לקבל בת זוגו - באחד מכה ומרפא
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּפנימיות ענין זה - כָּךְ זֶה, בכל מקום לפי שכך היה במעשה בריאת האדם שֶׁאָדָם נִמְצָא שֶׁנֶּחֱלַק. שהרי בתחילה אדם הראשון נברא דו פרצופין בסוד 'אחור וקדם צרתני' ורק אח"כ נעשתה הנסירה מָה הַטַּעַם? כְּדֵי לְקַבֵּל עִמּוֹ בַּת זוּגוֹ שֶׁיֵּעָשׂוּע"י הזיוג גּוּף אֶחָד מַמָּשׁ.פנים אל פנים, והיינו שהחילוק היה ע"מ שיתאחדו בסוף דייקא ולזה אומר כְּשֶׁ ׳יְמִינְךָ׳, נִמְצָא שֶׁנֶּחֱלַק.הימין מהשמאל לב' ידיים מָה הַטַּעַם? שנעשו בצורה זו כְּדֵי לְקַבֵּל עִמּוֹ שְׂמֹאל. כדי שתקבל יד ימין את השמאל לתוכה וייעשו אחד וְכָךְ זֶה הַכֹּל, בכל ענין של איחוד ב' נפרדים שיש לאחד ענינם אֶחָד בְּאֶחָד. וכפי שה' אותיות דימין משם הוי"ה, יו"ד ה"א הם כנגד ה' אצבעות דימין יש לאחדם עם חמש אצבעות דשמאל שהם כנגד ה' אותיות דשמאל של וא"ו ה"א מב] יְמִינְךָ יהו"ה תִּרְעַץ אוֹיֵב. וְעַל זֶה בְּאֶחָדביד אחד הוא גם מַכֶּהוגם וּמְרַפֵּא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳יְמִינְךָ יהו"ההיינו יד ימין כאשר השמאל כלול בתוכה תִּרְעַץ אוֹיֵב׳ (שמות טו, ו).
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא הָכִי הוּא, דְּבַר נָשׁ אִשְׁתְּכַח דְּאִתְפְּלַג. מַאי טַעְמָא. בְּגִין לְקַבְּלָא עִמֵּיהּ בַּת זוּגֵיהּ, דְּיִתְעֲבִידוּ חַד גּוּפָא מַמָּשׁ. כַּד ׳יְמִינְךָ׳, אִשְׁתְּכַח דְּאִתְפְּלַג. מַאי טַעְמָא. בְּגִין לְקַבְּלָא עִמֵּיהּ שְׂמָאלָא. וְהָכִי הוּא כֹּלָּא, חַד בְּחַד. וְעַל דָּא, בְּחַד מָחֵי וּמַסֵּי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳יְמִינְךָ יהו"ה תִּרְעַץ אוֹיֵב׳ (שמות טו, ו).
תרעץ אויב לעתיד לבוא - שירת ימי מלך המשיח
בֹּא רְאֵה, שִׁירָה זוֹ נֶאֶמְרָההן עַל אוֹתוֹ זְמַןשל קריעת ים סוף והן וְעַל הַזְּמַן שֶׁיָּבֹא לֶעָתִיד, בַּיָּמִים שֶׁיִּתְעוֹרֵר מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁכָּתוּב ׳יְמִינְךָ יהו"ה תִּרְעַץ אוֹיֵב׳ (שמות טו, ו) - לֹא כָתוּב רָעַצְתָּ, בלשון עבר אֶלָּא תִּרְעַץ. בלשון עתיד. מַה כָּתוּב בַּתְּחִלָּה?בזמן חורבן הבית כביכול הקב"ה ׳הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ שלא עמד מִפְּנֵי אוֹיֵב׳ ולא עמד כנגדם לערוץ אותם אבל כנגד זה (איכה א, יג) - בְּאוֹתוֹ זְמַןלעת"ל הִיא ׳תִּרְעַץ אוֹיֵב׳ לֶעָתִיד שישיב הקב"ה את ימינו כנגד האויב לָבֹא.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, שִׁירָתָא דָּא אִתְּמַר, עַל הַהוּא זִמְנָא, וְעַל זִמְנָא דְּאָתֵי, בְּיוֹמֵי דְּיִתְּעַר מַלְכָּא מְשִׁיחָא, דִּכְתִּיב, ׳יְמִינְךָ יהו"ה תִּרְעַץ אוֹיֵב׳ - רָעַצְתְּ לָא כְּתִיב, אֶלָּא תִּרְעַץ. מַה כְּתִיב בְּקַדְמִיתָא, ׳הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ מִפְּנֵי אוֹיֵב׳ (איכה א, יג) - בְּהַהוּא זִמְנָא, הִיא ׳תִּרְעַץ אוֹיֵב׳ לְזִמְנָא דְּאָתֵי.
פסוקי השירה כסדר הזמנים - גוג ומגוג עד תחיית המתים
וְהַכֹּל כָּךְ הוּא. ׳תַּהֲרֹס קָמֶיךָ׳ - לֹא כָתוּב הָרַסְתָּ, בלשון עבר, אֶלָּא תַּהֲרֹס. בלשון עתיד ׳תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ׳ (שמות טו, ז) - הַכֹּל לֶעָתִיד לָבֹא. ׳יְמִינְךָ יהו"ה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ׳ (שמות טו, ו) - בַּזְּמַן הַזֶּה, בָּעוֹלָם הַזֶּה. ׳יְמִינְךָ יהו"ה תִּרְעַץ אוֹיֵב׳ - בִּזְמַן מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. ׳וּבְרֹב גְּאֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ׳ - לְבִיאַת גּוֹג וּמָגוֹג. ׳תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ׳ - לִתְחִיַּת הַמֵּתִים, שֶׁכָּתוּב ׳וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּההצדיקים שיזכו לתחית המתים יקיצו לְחַיֵּי עוֹלָםחיי נצח, וְאֵלֶּההרשעים לַחֲרָפוֹת וּלְדִרְאוֹן עוֹלָם׳בזיון וחרפה נצחית (דניאל יב, ב).
בלשון הזוהר
וְכֹלָּא הָכִי הוּא. ׳תַּהֲרוֹס קָמֶיךָ׳ - הָרַסְתָּ לָא כְּתִיב, אֶלָּא תַּהֲרוֹס. ׳תְּשַׁלַּח חֲרוֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ׳ - כֹּלָּא לְזִמְנָא דְּאָתֵי. ׳יְמִינְךָ יהו"ה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ׳ - בְּזִמְנָא דָּא, בְּעָלְמָא דֵּין. ׳יְמִינְךָ יהו"ה תִּרְעַץ אוֹיֵב׳ - בְּזִמְנָא דְּמַלְכָּא מְשִׁיחָא. ׳וּבְרוֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרוֹס קָמֶיךָ׳ - לְבִיאַת גּוֹג וּמָגוֹג. ׳תְּשַׁלַּח חֲרוֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ׳ - לִתְחִיַּית הַמֵּתִים. דִּכְתִּיב, ׳וְרַבִּים מִיְשֵׁינֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת וּלְדִרְאוֹן עוֹלָם׳ (דניאל יב, ב).
הנמולים השומרים בריתם - ישארו וייכתבו לחיי עולם
בְּאוֹתוֹ זְמַן, של תחיית המתים אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אַשְׁרֵי אוֹתָם שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ בָּעוֹלָם. וּמִי הֵם? בֹּא רְאֵה, לֹא יִשָּׁאֲרוּ מִבְּנֵי הָעוֹלָם רַק אוֹתָם מְהוּלִים, שֶׁקִּבְּלוּ אוֹת בְּרִית הַקָּדוֹשׁ, וְנִכְנְסוּ לַבְּרִית הַקְּדוֹשָׁה בְּאוֹתָם שְׁנֵי של מילה ופריעה [ולהוציא ישמעאלים שמלים ולא פורעים] חֲלָקִים, כְּמוֹ [בסוף פ' לך לך] שהמילה והפריעה הם הם בסוד ציון וירושלים [וע"י המילה נכנסים במלכות, וע"י הפריעה ביסוד] שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְהוּא שׁוֹמֵר אֶת אוֹתוֹ הַבְּרִית וְלֹא מַכְנִיסוֹ לְמָקוֹם שֶׁלֹּא ולא טימאו עצמם ח"ו באיסורי עריות [שאילולי כן טומאת הערלה נמשכת עליו ח"ו] צָרִיךְ. אֵלֶּה הֵם שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ וְיִכָּתְבוּ ׳לְחַיֵּי [וראה שם המשך דברי הזוה"ק].****** עוֹלָם׳.
בלשון הזוהר
בְּהַהוּא זִמְנָא, אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, זַכָּאִין אִינּוּן דְּיִשְׁתַּאֲרוּן בְּעָלְמָא, וּמַאן אִינּוּן. תָּא חֲזֵי, לָא יִשְׁתְּאַר מִבְּנִי עָלְמָא, בַּר אִינּוּן גְּזִירִין, דְּקַבִּילוּ אָת קַיָּימָא קַדִּישָׁא, וְעָאלוּ בְּקַיְּימָא קַדִּישָׁא, בְּאִינּוּן תְּרֵין חוּלָקִין, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. וְהוּא נָטִיר לֵיהּ לְהַהוּא קַיָּים, וְלָא עַיְילֵיהּ בְּאֲתָר דְּלָא אִצְטְרִיךְ, אִלֵּין אִינּוּן דְּיִשְׁתַּאֲרוּן, וְיִכָּתְבוּן לְחַיֵּי עָלְמָא.
הנשאר בציון והנותר בירושלים - חידוש העולם לעתיד לבוא
מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב ׳וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר׳ (ישעיה ד, ג) בִּירוּשָׁלַם ׳קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים׳ בִּירוּשָׁלַם. מַשְׁמָע ׳הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר׳ בִּירוּשָׁלַם - שֶׁכָּל מִי שֶׁנִּמּוֹל, בִּשְׁתֵּי הַדְּרָגוֹת הַלָּלוּ נִכְנָס. וְאִם שׁוֹמֵר אוֹתוֹ בְּרִית כָּרָאוּי וְיִזָּהֵר בּוֹ, עָלָיו כָּתוּב ׳הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר׳ בִּירוּשָׁלַם - אֵלּוּ יִשָּׁאֲרוּ בְּאוֹתוֹ זְמַן, וּבָהֶם עָתִיד הקב"ה לְחַדֵּשׁ אֶת הָעוֹלָם וְלִשְׂמֹחַ בָּהֶם. עַל אוֹתוֹ זְמַן כָּתוּב, ׳יְהִי כְבוֹד יהו"ה לְעוֹלָם יִשְׂמַח יהו"ה בְּמַעֲשָׂיו׳ (תהלים קד, לא).
בלשון הזוהר
מְנָלָן. דִּכְתִּיב, ׳וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר׳ (ישעיהו ד, ג) בִּירוּשָׁלַם ׳קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ כָּל הַכָּתוּב לְחַיִּים׳ בִּירוּשָׁלַם. מַשְׁמַע ׳הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר׳ בִּירוּשָׁלַם - דְּכָל מַאן דְּאִתְגְּזַר, בְּאִלֵּין תְּרֵין דַּרְגִּין עָאל. וְאִי נָטִיר לְהַהוּא קַיָּים כַּדְקָא חֲזֵי, וְיִזְדְּהַר בֵּיהּ, עָלֵיהּ כְּתִיב ׳הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר׳ בִּירוּשָׁלַם - אִלֵּין יִשְׁתַּאֲרוּן בְּהַהוּא זִמְנָא, וּבְהוּ זַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְחָדְתָּא עָלְמָא, וּלְמֵחדֵי בְּהוּ. עַל הַהוּא זִמְנָא כְּתִיב, ׳יְהִי כְבוֹד יהו"ה לְעוֹלָם יִשְׂמַח יהו"ה בְּמַעֲשָׂיו׳ (תהילים קד, לא).
מעשה בר' חייא ור' אלעזר - ישראל שלישיה למצרים ואשור
רַבִּי חִיָּיא הָיָה הוֹלֵךְ לְרַבִּי אֶלְעָזָר. מְצָאוֹ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב אֵצֶל רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקוֹנְיָא חָמִיו. עַד שֶׁהֵרִים רֹאשׁוֹ, רָאָה אֶת רַבִּי חִיָּיא. אָמַר, ׳בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה לְמִצְרַיִם וּלְאַשּׁוּר בְּרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ׳ (ישעיה יט, כד-כה) ׳אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ יהו"ה צְבָאוֹת לֵאמֹר בָּרוּךְ עַמִּי מִצְרַיִם וּמַעֲשֵׂה יָדַי אַשּׁוּר וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל׳. וְכִי אַשּׁוּר וּמִצְרַיִם הֵם קְרוֹבִים לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא?
בלשון הזוהר
ר' חִיָּיא הֲוָה אָזִיל לְגַבֵּי רִבִּי אֶלְעָזָר, אַשְׁכָּחֵיהּ, דְּהֲוָה יָתִיב לְגַבֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקוּנְיָיא חָמוּי. עַד דְּזָקִיף רֵישֵׁיהּ, חָמָא לֵיהּ לְרִבִּי חִיָּיא, אָמַר, ׳בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה לְמִצְרַיִם וּלְאַשּׁוּר בְּרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ׳ (ישעיהו יט, כד-כה) ׳אֲשֶׁר בֵּרַכוֹ יהו"ה צְבָאוֹת לֵאמֹר בָּרוּךְ עַמִּי מִצְרַיִם וּמַעֲשֵׂה יָדַי אַשּׁוּר וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל׳. וְכִי אַשּׁוּר וּמִצְרַיִם קְרִיבִין אִינּוּן לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
הגלות העולה ממצרים ואשור - חסידיהם המשרתים את המשיח
אֶלָּא, עַל הַגָּלוּת שֶׁתַּעֲלֶה מִמִּצְרַיִם וּמֵאַשּׁוּר זֶה נֶאֱמַר. וְאִם נֶאֱמַר ׳עַל מִצְרַיִם וְעַל׳ אַשּׁוּר עַל אוֹתָם חֲסִידִים שֶׁלָּהֶם שֶׁחָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה וְנִשְׁאֲרוּ לַעֲבֹד אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁכָּתוּב ׳וְיִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָל מְלָכִים׳ (תהילים עב, יא). וְכָתוּב ׳וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וגו'׳ (ישעיהו מט, כג).
בלשון הזוהר
אֶלָּא, עַל גָּלוּתָא דְּיִסְקוּן מִמִּצְרַיִם וּמֵאַשּׁוּר אִתְּמַר. וְאִי אִתְּמַר ׳עַל מִצְרַיִם וְעַל׳ אַשּׁוּר, עַל אִינּוּן חֲסִידִין דִּלְהוֹן, דְּאַהַדְרוּ בְּתִיּוּבְתָּא, וְאִשְׁתַּאֲרוּן לְמִפְלַח לְיִשְׂרָאֵל וּלְמַלְכָּא מְשִׁיחָא, דִּכְתִּיב, ׳וְיִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָּל מְלָכִים׳ (תהילים עב, יא). וּכְתִיב, ׳וְהָיוּ מְלָכִים אוֹמְנַיִךְ וְגוֹ'׳ (ישעיהו מט, כג).
דרכי נעם ונתיבות שלום - מקור התורה בנעם ה'
אָמַר לוֹ, מַה זֶּה שֶׁכָּתוּב ׳דְּרָכֶיהָ דַּרְכֵי נֹעַם׳ (משלי ג, יז)? אָמַר לוֹ, כַּמָּה טִפְּשִׁים בְּנֵי הָעוֹלָם שֶׁלֹּא יוֹדְעִים וְלֹא מַשְׁגִּיחִים בְּדִבְרֵי תוֹרָה, שֶׁהֲרֵי דִּבְרֵי תוֹרָה (נ"א: כַּמָּה סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים יֵשׁ בָּהֶם) הֵם דֶּרֶךְ לִזְכּוֹת בְּאוֹתוֹ נֹעַם יהו"ה, שֶׁכָּתוּב ׳דְּרָכֶיהָ דַּרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם׳ - ׳דַּרְכֵי נֹעַם׳ וַדַּאי. מַה זֶּה ׳נֹעַם׳? כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יהו"ה׳ (תהילים כז, ד), וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ. מִשּׁוּם (נ"א: כָּךְ) שֶׁהַתּוֹרָה וּדְרָכֶיהָ בָּאִים מֵאוֹתוֹ נֹעַם, וְאוֹתָן דְּרָכִים מְפֹרָשׁוֹת בּוֹ, וְעַל זֶה ׳דְּרָכֶיהָ דַּרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם׳.
בלשון הזוהר
אֲמַר לֵיהּ, מַאי דִּכְתִּיב, ׳דְּרָכֶיהּ דַּרְכֵי נֹעַם׳ (משלי ג, יז). אֲמַר לֵיהּ כַּמָּה טִפְּשִׁין כו' בְּנֵי עָלְמָא, דְּלָא יַדְעִין וְלָא מַשְׁגִּיחִין בְּמִלּוֹי דְּאוֹרַיְיתָא, דְּהָא מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא (נ"א: כַּמָּה רָזִין עִלָּאִין אִית בְּהוּ) אִינּוּן אָרְחָא לְמִזְכֵּי בְּהַהוּא נֹעַם יהו"ה, דִּכְתִּיב ׳דְּרָכֶיהּ דַּרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם׳ - ׳דַּרְכֵי נֹעַם׳ וַדַּאי. מַאי ׳נֹעַם׳. כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יהו"ה׳ (תהילים כז, ד), וְהָא אוּקְמוּהָ. בְּגִין (נ"א: כָּךְ) דְּאוֹרַיְיתָא, וְאָרְחוֹי, מֵהַהוּא נֹעַם אַתְיָין, וְאִינּוּן אָרְחִין פְּרִישָׁן בֵּיהּ, וְעַל דָּא ׳דְּרָכֶיהּ דַּרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם׳.
מתן תורה - אור הנעם המבהיק כל העולמות והכתרים
אָמַר רַבִּי חִיָּיא, שָׁנִינוּ, בְּשָׁעָה שהקב"ה נָתַן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, יָצָא אוֹר מֵאוֹתוֹ נֹעַם, וְהִתְעַטֵּר בּוֹ הקב"ה. וּמֵאוֹתוֹ נֹעַם הִבְהִיקוּ זִיוָם שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת, שֶׁל כָּל הָרְקִיעִים, שֶׁל כָּל הַכְּתָרִים. עַל אוֹתָהּ שָׁעָה כָּתוּב ׳צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְגוֹ'׳ (שיר השירים ג, יא).
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי חִיָּיא, תָּנִינָן, בְּשַׁעֲתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהַב אוֹרַיְיתָא לְיִשְׂרָאֵל, נָפַק נְהוֹרָא מֵהַהוּא נֹעַם, וְאִתְעַטָּר בֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּמֵהַהוּא נֹעַם אַבְהִיקוּ זִיוָון דְּכֻלְּהוּ עָלְמִין דְּכֻלְּהוּ רְקִיעִין, דְּכֻלְּהוּ כִּתְרִין. עַל הַהִיא שַׁעֲתָא כְּתִיב, ׳צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלמֹה וְגוֹ'׳ (שיר השירים ג, יא).
בנין המקדש - התעטרות הקב"ה בנעם וגניזתו בחורבן
וְאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁנִּבְנָה הַמִּקְדָּשׁ, הִתְעַטֵּר הקב"ה בְּאוֹתָהּ עֲטָרָה, וְיָשַׁב בְּכִסְאוֹ וְהִתְעַטֵּר בְּעַטְרוֹתָיו. וּמֵאוֹתוֹ זְמַן שֶׁנֶּחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, לֹא הִתְעַטֵּר הקב"ה בְּעַטְרוֹתָיו, וְאוֹתוֹ נֹעַם הִתְכַּסָּה וְנִגְנַז.
בלשון הזוהר
וְהַהִיא שַׁעֲתָא דְּאִתְבְּנֵי מַקְדְּשָׁא, אִתְעַטָּר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַהוּא עֲטָּרָה, וְיָתִיב בְּכֻרְסְיָיא דִּילֵיהּ, וְאִתְעַטָּר בַּעֲטְרוֹי. וּמֵהַהוּא זִמְנָא דְּאִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא, לָא אִתְעַטָּר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בַּעֲטְרוֹי, וְהַהוּא נֹעַם אִתְטָמַּר וְאִתְגְּנִיז.
׳ויבא משה בתוך הענן׳
ממסע בין המלאכים עד כח התורה לדורות
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.