ממלכת הזוהר › זוהר › בראשית › מאמר 42: ברא שית › פיסקה 3 (לט ע"ב)

׳הנצנים׳ שש דרגות, ו׳עת הזמיר׳ עת השבח

בראשית · ברא שית · מאמר 42 · פיסקה 3 · דף לט ע"ב

לשון הזוהר

רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח, ׳הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ׳. ׳הַנִּצָּנִים׳ דָּא הוּא רָזָא דְשִׁית דַּרְגִין (עֲלָהּ וְאִיהִי שְׁבִיעָאָה, וְאִלֵּין אִינּוּן שִׁית דַּרְגִין, דַּרְגָּא דְאַבְרָהָם וְדַרְגָּא דְיִצְחָק וְדַרְגָא דְיַעֲקֹב וְיָכִין וּבוֹעַז וְיוֹסֵף, כֻּלְּהוּ אִתְחֲזוּ בְּאַרְעָא, דִּכְתִיב ׳נִרְאוּ בָאָרֶץ׳. ׳בָאָרֶץ׳ דָּא הִיא קַרְתָּא קַדִּישָׁא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל). ׳נִרְאוּ בָאָרֶץ׳ בְּגִין דְּאִינּוּן דְּיוֹקְנִין לְאִתְחֲזָאָה בְּהַאי דַּרְגָּא. ׳עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ׳ דְּהָא כְּדֵין מְשַׁבַּח וּמְהַדַּר, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ׳לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדּוֹם׳, וּבְגִין כָּךְ אִקְּרִי מִזְמוֹר, כְּמָה דְּתָנִינָן דִּכְתִיב ׳מִזְמוֹר לְדָוִד׳, דְּשָׁארֵית עֲלֵיהּ שְׁכִינְתָּא בְּרֵישָׁא, וְדָא הוּא ׳עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ׳. רַבִּי חִיָּיא אָמַר, דְּהָא כְּדֵין מָטָא זִמְנָא לְשַׁבְּחָא.

תרגום

רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח, (שם ב) הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ. הַנִּצָּנִים - זֶהוּ סוֹד שֶׁל שֵׁשׁ דְּרָגוֹת (עָלֶיהָ וְהִיא שְׁבִיעִית, וְאֵלּוּ הֵם שֵׁשׁ דְּרָגוֹת, דַּרְגַּת אַבְרָהָם, דַּרְגַּת יִצְחָק וְדַרְגַּת יַעֲקֹב, וְיָכִין וּבֹעַז וְיוֹסֵף, כֻּלָּם נִרְאוּ בָאָרֶץ, שֶׁכָּתוּב נִרְאוּ בָאָרֶץ, בָּאָרֶץ זוֹהִי קִרְיָה קְדוֹשָׁה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל). נִרְאוּ בָאָרֶץ - מִשּׁוּם שֶׁאֵלּוּ דְּמֻיּוֹת לְהַרְאוֹת בַּדַּרְגָּה הַזּוֹ. עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ - שֶׁהֲרֵי אָז מְשַׁבֵּחַ וּמְהַדֵּר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ל) לְמַעַן יְזַמֶּרְךְ כָבוֹד וְלֹא יִדּם. וּמִשּׁוּם כָּךְ נִקְרָא מִזְמוֹר, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ שֶׁכָּתוּב מִזְמוֹר לְדָוִד, שֶׁשָּׁרְתָה עָלָיו שְׁכִינָה בַּתְּחִילָּה. וְזֶהוּ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ. רַבִּי חִיָּיא אָמַר, שֶׁהֲרֵי אָז הִגִּיעַ זְמַן לְשַׁבֵּחַ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רבי יוסי פתח, ׳הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו׳. ׳הנצנים׳ דא הוא רזא דשית דרגין (עלה ואיהי שביעאה, ואלין אינון שית דרגין, דרגא דאברהם ודרגא דיצחק ודרגא דיעקב ויכין ובועז ויוסף, כלהו אתחזו בארעא, דכתיב ׳נראו בארץ׳. ׳בארץ׳ דא היא קרתא קדישא דארץ ישראל). ׳נראו בארץ׳ בגין דאינון דיוקנין לאתחזאה בהאי דרגא. ׳עת הזמיר הגיע׳ דהא כדין משבח ומהדר, כמה דאת אמר ׳למען יזמרך כבוד ולא ידום׳, ובגין כך אקרי מזמור, כמה דתנינן דכתיב ׳מזמור לדוד׳, דשארית עליה שכינתא ברישא, ודא הוא ׳עת הזמיר הגיע׳. רבי חייא אמר, דהא כדין מטא זמנא לשבחא.

התרגום: רבי יוסי פתח, (שם ב) הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו. הנצנים - זהו סוד של שש דרגות (עליה והיא שביעית, ואלו הם שש דרגות, דרגת אברהם, דרגת יצחק ודרגת יעקב, ויכין ובעז ויוסף, כלם נראו בארץ, שכתוב נראו בארץ, בארץ זוהי קריה קדושה של ארץ ישראל). נראו בארץ - משום שאלו דמיות להראות בדרגה הזו. עת הזמיר הגיע - שהרי אז משבח ומהדר, כמו שנאמר (תהלים ל) למען יזמרך כבוד ולא ידם. ומשום כך נקרא מזמור, כמו ששנינו שכתוב מזמור לדוד, ששרתה עליו שכינה בתחילה. וזהו עת הזמיר הגיע. רבי חייא אמר, שהרי אז הגיע זמן לשבח.

מן המפרשים

אור יקר: אינון שית דרגין כמה סימנים וכי לא הוה ידיע בין חבריא ששה קצוות מאן אינון דקא פריש להו השתא ואמר ואילין אינון דבתר דנחית לפרושי לון לא לימא ואילין.

אור החמה: ר' יוסי פתח הנצנים וגו' מכאן מוכיח ר' יוסי שהם סוד ו' קצוות שבה ממש. לא שש עליונות בה כדפי' ר' אלעזר. והיינו נצנים הם הצמחים שצומחים בקרקע מכח הארץ. כי העליונות יקראו אילנות. וז"ש דא הוא רזא . לא ממש ששה קצוות במקומם. אלא רזא…

מקדש מלך: רח"א דהא כדין וכו' פי' ר"ח פליג וס"ל עת הזמיר הגיע לא קאי על המ' אלא הגיע עת שמזמרים התחתונים. וז"ש דהא כדין מטא זמנא לשבחא. עלמא עילאה בינה: דקיימא ברזא עילא': הוא יסוד דאבא שנקרא רזא וכשם שהוא סתים כך היא סתומה: יומא דכל…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: