ממלכת הזוהר › זוהר › בלק › מאמר 6: הינוקא בן רב המנונא סבא - קרבות התורה על שלחנו › פיסקה 95 (קצא ע"ב)

׳נשקו בר׳ - שלטון הבן שעטרוהו אבא ואמא

בלק · הינוקא בן רב המנונא סבא - קרבות התורה על שלחנו · מאמר 6 · פיסקה 95 · דף קצא ע"ב

לשון הזוהר

וְרָזָא דְּמִלָּה, כְּתִיב בְּרָזָא דִּלְעֵילָּא, ׳מַה שְּׁמוֹ וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ כִּי תֵדָע׳ (משלי ל', ד). הַהוּא שֵׁם יְדִיעָא, ׳יהו"ה צְבָאוֹת שְׁמוֹ׳. ׳שֶּׁם בְּנוֹ׳. יִשְׂרָאֵל שְׁמוֹ. דִּכְתִיב ׳בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות ד, כב). וְהָא יִשְׂרָאֵל, כָּל מַפְתְּחָן דִּמְהֵימְנוּתָא בֵּיהּ תַּלְיָין. וְאִיהוּ מִשְׁתְּבַּח וְאָמַר, ׳יהו"ה אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה׳ (תהלים ב, ז). וְהָכִי הוּא ודַּאי, דְּהָא אַבָּא וְאִמָּא עֲטְּרוּ לֵיהּ, וּבָרִיכוּ לֵיהּ בְּכַמָּה בִּרְכָאן, וְאָמְרוּ וּפָקִידוּ לְכֹלָּא, ׳נַשְּׁקוּ בַר׳ (תהלים ב, יב), נַשְּׁקוּ יְדָא לְהַאי בַר. כִּבְיָכוֹל, שָׁלְטָנוּ יָהַב לֵיהּ עַל כֹּלָּא, דְּכֹלָּא יִפְלְחוּן לֵיהּ. ׳פֶּן יֶאֱנַף׳, בְּגִין דְּאַעְטָּרוּ לֵיהּ בְּדִינָא וְרַחֲמֵי. מַאן דְּזָכֵי לְדִינָא, לְדִינָא. מַאן דְּזָכֵי לְרַחֲמֵי, לְרַחֲמֵי.

תרגום

וְסוֹד הַדָּבָר כָּתוּב בְּסוֹד שֶׁלְּמַעְלָה, ׳מַה שְּׁמוֹ וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ כִּי תֵדָע׳ (משלי ל) - אוֹתוֹ שֵׁם יָדוּעַ, ׳ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ׳ (תהלים ב, ז). שֶּׁם בְּנוֹ, יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ, שֶׁכָּתוּב ׳בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות ד). וַהֲרֵי יִשְׂרָאֵל תְּלוּיִים בּוֹ כָּל מַפְתְּחוֹת הַמְּהֵימְנוּתָא, וְהוּא מִשְׁתַּבֵּחַ וְאוֹמֵר, ׳ה' אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה׳ (תהלים ב) - וְכָךְ זֶה בְּוַדַּאי, שֶׁהֲרֵי אַבָּא וְאִמָּא עִטְּרוּ אוֹתוֹ וּבֵרְכוּהוּ בְּכַמָּה בְרָכוֹת וְאָמְרוּ וְצִוּוּ אֶת הַכֹּל. נַשְּׁקוּ בַר, נַשְּׁקוּ אֶת יַד הַבֵּן הַזֶּה כִּבְיָכוֹל נָתַן לוֹ שִׁלְטוֹן עַל הַכֹּל, שֶׁהַכֹּל יַעַבְדוּ אוֹתוֹ. פֶּן יֶאֱנַף, מִשּׁוּם שֶׁעִטְּרוּ אוֹתוֹ בְּדִין וּבְרַחֲמִים. מִי שֶׁזּוֹכֶה לְדִין - לְדִין. מִי שֶׁזּוֹכֶה לְרַחֲמִים - לְרַחֲמִים.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ורזא דמלה, כתיב ברזא דלעילא, ׳מה שמו ומה שם בנו כי תדע׳ (משלי ל', ד). ההוא שם ידיעא, ׳יהו"ה צבאות שמו׳. ׳שם בנו׳. ישראל שמו. דכתיב ׳בני בכרי ישראל׳ (שמות ד, כב). והא ישראל, כל מפתחן דמהימנותא ביה תליין. ואיהו משתבח ואמר, ׳יהו"ה אמר אלי בני אתה׳ (תהלים ב, ז). והכי הוא ודאי, דהא אבא ואמא עטרו ליה, ובריכו ליה בכמה ברכאן, ואמרו ופקידו לכלא, ׳נשקו בר׳ (תהלים ב, יב), נשקו ידא להאי בר. כביכול, שלטנו יהב ליה על כלא, דכלא יפלחון ליה. ׳פן יאנף׳, בגין דאעטרו ליה בדינא ורחמי. מאן דזכי לדינא, לדינא. מאן דזכי לרחמי, לרחמי.

התרגום: וסוד הדבר כתוב בסוד שלמעלה, ׳מה שמו ומה שם בנו כי תדע׳ (משלי ל) - אותו שם ידוע, ׳ה' צבאות שמו׳ (תהלים ב, ז). שם בנו, ישראל כמו, שכתוב ׳בני בכרי ישראל׳ (שמות ד). והרי ישראל תלויים בו כל מפתחות המהימנותא, והוא משתבח ואומר, ׳ה' אמר אלי בני אתה׳ (תהלים ב) - וכך זה בודאי, שהרי אבא ואמא עטרו אותו וברכוהו בכמה ברכות ואמרו וצוו את הכל. נשקו בר, נשקו את יד הבן הזה כביכול נתן לו שלטון על הכל, שהכל יעבדו אותו. פן יאנף, משום שעטרו אותו בדין וברחמים. מי שזוכה לדין - לדין. מי שזוכה לרחמים - לרחמים.

מן המפרשים

מקדש מלך: בני בכורי ישראל והאי ישראל כל מפתחין דמהימנותא ביה תליין ואיהו וכו' כבי"כול שולטנא יהיב ליה על כולא דכולא יפלחון ליה וכו' עוד שם:

אור יקר: ה׳ צבאות שמו, וגואלנו אהדר לבינה שממנה החירות והגאולה ושמו ה׳ צבאות וכן פירש בעובדא דסבא, משיכר דעלמא דאתי דביה כולא ה׳ צבאות איהו עכ״ל, מורה היות שם זה בבינה, ויש לדקדק מה יחס לשם זה בבינה, ואפשר כי כל חילין דספירן ומרכבתן…

קרני אור: ורזא דמלה ורזא דמלה. ר"ל פי' היה ע"פ פשוטו, אבל ע"פ הסוד:

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: