ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרפיסקה 1 מתוך 103לשער המעיינים
גודל
רקע
גופן
התחלת מאמצע המאמר · לקריאה מתחילתו ↑
זוהר, פרשת בלק · מאמר 6

הינוקא בן רב המנונא סבא

זוהר ח"ג, פרשת בלק, דף קפו.
כ-47 דקות קריאה
על מה המאמר

קרבות התורה על שלחנו

הינוקא שנרתע מן החכמים - שלא קראו קריאת שמע בעונתה

רַבִּי יִצְחָק וְרַבִּי יְהוּדָה הָיוּ הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ. הִגִּיעוּ לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁל כְּפַר סִכְנִין, שֶׁהָיָה שָׁם רַב הַמְנוּנָא סָבָא. הִתְאָרְחוּ אֵצֶל אִשְׁתּוֹ, שֶׁהָיָה לָהּ בֵּן אֶחָד קָטָן, וְכָל הַיּוֹם הָיָה בְּבֵית הַסֵּפֶר. אוֹתוֹ יוֹם עָלָה מִבֵּית הַסֵּפֶר וּבָא הַבַּיְתָה, רָאָה אֶת אוֹתָם הַחֲכָמִים. אָמְרָה לוֹ אִמּוֹ, הִתְקָרֵב לַגְּבָרִים הָעֶלְיוֹנִים הַלָּלוּ וְתַרְוִיחַ מֵהֶם בְּרָכוֹת. קָרַב אֲלֵיהֶם, וְעַד שֶׁלֹּא קָרַב, חָזַר לְאָחוֹר. אָמַר לְאִמּוֹ, אֵינִי רוֹצֶה לִקְרַב אֲלֵיהֶם, שֶׁהֲרֵי יוֹם זֶה לֹא קָרְאוּ קְרִיאַת שְׁמַע, וְכָךְ לִמְּדוּנִי, כָּל מִי שֶׁלֹּא קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע בְּעוֹנָתָהּ, הוּא בְּנִדּוּי כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם.

בלשון הזוהר

רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי יְהוּדָה הֲווֹ אָזְלֵי בְּאוֹרְחָא, מָטוּ לְהַהוּא אֲתָר דִּכְפַר סִכְנִין, דְּהֲוָה תַּמָּן רַב הַמְנוּנָא סָבָא, אִתְאֲרָחוּ בְּאִתְּתָא דִּילֵיהּ, דְּהֲוָה לָהּ בְּרָא חֲדָא זְעֵירָא, וְכָל יוֹמָא הֲוָה בְּבֵי סִפְרָא, הַהוּא יוֹמָא סָלִיק מִבֵּי סִפְרָא, וְאָתָא לְבֵיתָא, חָמָא לוֹן לְאִלֵּין חַכִּימִין. אָמַר לֵיהּ אִמֵּיהּ, קָרִיב לְגַבֵּי אִלֵּין גּוּבְרִין עִלָּאִין וְתִרְוַוח מִנַּיְיהוּ בִּרְכָאָן. קָרִיב לְגַבַּיְיהוּ, עַד לָא קָרִיב, אַהֲדָר לַאֲחוֹרָא. אָמַר לֵיהּ לְאִמֵּיהּ, לָא בָּעֵינָא לְקָרְבָא לְגַבַּיְיהוּ. דְּהָא יוֹמָא דָּא לָא קָרוּ קְרִיאַת שְׁמַע, וְהָכִי אוֹלְפֵי לִי, כָּל מַאן דְּלָא קָרֵי קְרִיאַת שְׁמַע בְּעוֹנָתֵיהּ, בְּנִדּוּי הוּא כָּל הַהוּא יוֹמָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

העוסק במצוה פטור מן המצוה - וריח הלבושים שהודיע

שָׁמְעוּ הֵם וְתָמְהוּ, הֵרִימוּ יְדֵיהֶם וּבֵרְכוּהוּ. אָמְרוּ, וַדַּאי כָּךְ זֶה, וְיוֹם זֶה הִשְׁתַּדַּלְנוּ יַחַד עִם חָתָן וְכַלָּה שֶׁלֹּא הָיוּ לָהֶם צָרְכֵיהֶם וְהָיוּ מִתְאַחֲרִים לְהִזְדַּוֵּג, וְלֹא הָיָה אָדָם שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל עֲלֵיהֶם, וְאָנוּ הִשְׁתַּדַּלְנוּ בָהֶם וְלֹא קָרָאנוּ קְרִיאַת שְׁמַע בְּעוֹנָתָהּ, וּמִי שֶׁעוֹסֵק בַּמִּצְוָה - פָּטוּר מֵהַמִּצְוָה. אָמְרוּ לוֹ, בְּנִי, אֵיךְ יָדַעְתָּ? אָמַר לָהֶם, בְּרֵיחַ לְבוּשְׁכֶם יָדַעְתִּי כְּשֶׁקָּרַבְתִּי אֲלֵיכֶם. תָּמְהוּ. יָשְׁבוּ, נָטְלוּ יְדֵיהֶם וְכָרְכוּ פַת.

בלשון הזוהר

שָׁמְעוּ אִינּוּן, וְתַוְּוהוּ, אָרִימוּ יְדַיְיהוּ וּבָרִיכוּ לֵיהּ. אָמְרוּ וַדַּאי הָכִי הוּא. וְיוֹמָא דָּא אִשְׁתָּדַּלְנָא בַּהֲדֵי חָתָן וְכַלָּה, דְּלָא הֲוָה לוֹן צָרְכַיְיהוּ, וַהֲווּ מִתְאַחֲרָן לְאִזְדַּוְּוגָא, וְלָא הֲוָה בַּר נָשׁ לְאִשְׁתַּדְּלָא עָלַיְיהוּ, וַאֲנָן אִשְׁתָּדַּלְּנָא בְּהוּ, וְלָא קָרֵינָן קְרִיאַת שְׁמַע בְּעוֹנָתֵיהּ, וּמַאן דְּאִתְעַסָּק בַּמִּצְוָה, פָּטוּר מִן הַמִצְוָה. אָמְרוּ לֵיהּ, בְּרִי, בְּמָה יַדְעַת. אָמַר לֵיהּ, בְּרֵיחָא דִּלְבוּשַׁיְיכוּ יְדַעְנָא, כַּד קָרִיבְנָא לְגַבַּיְיכוּ. תַּוְוהוּ. יָתְבוּ, נַטְלוּ יְדַיְיהוּ וְכָרִיכוּ רִפְתָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

תוכחת הינוקא על ברכה בידים מזהמות - חיוב מיתה

רַבִּי יְהוּדָה הָיוּ יָדָיו מְלֻכְלָכוֹת, וְנָטַל יָדָיו וּבֵרַךְ טֶרֶם שֶׁנָּטַל. אָמַר לוֹ, אִם תַּלְמִידֵי רַב שְׁמַעְיָה הֶחָסִיד אַתֶּם, לֹא הָיָה לָכֶם לְבָרֵךְ בְּיָדַיִם מְזֹּהָמוֹת, וּמִי שֶׁמְּבָרֵךְ בְּיָדַיִם מְזֹּהָמוֹת חַיָּב מִיתָה.

בלשון הזוהר

רִבִּי יְהוּדָה הֲווֹ יְדוֹי מְלוּכְלְכָן, וְנָטִיל יְדוֹי, וּבָרִיךְ עַד לָא נָטִיל. אָמַר לֵיהּ, אִי תַּלְמִידֵי דְּרַב שְׁמַעְיָה חֲסִידָא אַתּוּן, לָא הֲוָה לְכוּ לְבָרְכָא בְּיָדַיִם מְזוּהֲמוֹת, וּמַאן דְּבָרִיךְ בְּיָדַיִם מְזוּהֲמוֹת, חַיָּיב מִיתָה.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

ידי האדם יושבות ברומו של עולם - ואצבע שהרים משה

בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד יִרְחֲצוּ מַיִם וְלֹא יָמוּתוּ. פָּתַח אוֹתוֹ יַנּוּקָא וְאָמַר, ׳בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד יִרְחֲצוּ מַיִם וְלֹא יָמֻתוּ וְגוֹ '׳ (שמות ל, כ). לָמַדְנוּ מִפָּסוּק זֶה, שֶׁמִּי שֶׁלֹּא חוֹשֵׁשׁ לָזֶהלסוד רחיצת הידים וְיִתְרָאֶה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּיָדַיִם מְזֹּהָמוֹת,מן הטומאה הנאחזת בהם חַיָּב מִיתָה. מָה הַטַּעַם?הפנימי בזה מִשּׁוּם שֶׁיְּדֵי הָאָדָם יוֹשְׁבִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם.ב' ידים כנגד חסד וגבורה זרועות עולם אֶצְבַּע אַחַת יֵשׁ בְּיַד הָאָדָם, וְהִיא הָאֶצְבַּע שֶׁהֵרִים מֹשֶׁה.אמה בסוד ת''ת.

בלשון הזוהר

פָּתַח הַהוּא יַנּוּקָא וְאָמַר, ׳בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד יִרְחֲצוּ מַיִם וְלֹא יָמוּתוּ וְגוֹ'׳ (שמות ל, כ). יַלְפֵינָן מֵהַאי קְרָא, דְּמַאן דְּלָא חָיִישׁ לְהַאי, וְיִתְחֲזֵי קַמֵּי מַלְכָּא בִּידִין מְזוּהֲמָן, חַיָּיב מִיתָא. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דִּידוֹי דְּבַּר נָשׁ יַתְבִין בְּרוּמוּ שֶׁל עוֹלָם. אֶצְבְּעָא חֲדָא אִית בִּידָא דְּבַּר נָשׁ, וְאִיהוּ אֶצְבְּעָא דְּאָרָמָא מֹשֶׁה.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

בריח התיכון שבכלל החמשה - כנגד חמש אצבעות היד

כָּתוּב ׳וְעָשִׂיתָ בְרִיחִם עֲצֵי שִׁטִּים חֲמִשָּׁה לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הָאֶחָד׳ (שם כו, כו) ׳וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִם לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית׳ - וְכָתוּב ׳וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים מַבְרִחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה׳ (שמות כו, כח) - וְאִם תֹּאמַר שֶׁאוֹתוֹ בְּרִיחַ הַתִּיכוֹן הוּא אַחֵר, שֶׁלֹּא הָיָה בִּכְלַל אוֹתָם חֲמִשָּׁה - לֹא כָּךְ. אֶלָּא אוֹתוֹ בְּרִיחַ הַתִּיכוֹן הָיָה מֵאוֹתָם חֲמִשָּׁה, שְׁנַיִם מִכָּאן וּשְׁנַיִם מִכָּאן וְאֶחָד בָּאֶמְצַע. הֲרֵי הָיָה בְּרִיחַ הַתִּיכוֹן עַמּוּד יַעֲקֹב, סוֹד מֹשֶׁה. כְּנֶגֶד זֶה חָמֵשׁ אֶצְבָּעוֹת בְּיַד הָאָדָם. ׳וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכוֹן׳ בָּאֶמְצַע, גָּדוֹל וְעֶלְיוֹן מֵהַכֹּל, בּוֹ עוֹמְדִים שְׁאָר הָאֲחֵרִים.

בלשון הזוהר

כְּתִיב ׳וְעָשִׂיתָ בְרִיחִים עֲצֵי שִׁטִּים חֲמִשָּׁה לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הָאֶחָד׳ (שם כו, כו) ׳וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִים לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית׳. וּכְתִיב ׳וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכוֹן בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים מַבְרִיחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה׳. וְאִי תֵּימָא, דְּהַהוּא בָּרִיחַ הַתִּיכוֹן אַחֲרָא הוּא, דְּלָא הֲוָה בִּכְלָלָא דְּאִינּוּן חֲמִשָּׁה. לָאו הָכִי. אֶלָּא הַהוּא בְּרִיחַ הַתִּיכוֹן, מֵאִינּוּן חֲמִשָּׁה הֲוָה. תְּרֵין מִכָּאן, וּתְרֵין מִכָּאן, וְחַד בְּאֶמְצָעִיתָא. הָא הֲוָה בְּרִיחַ הַתִּיכוֹן, עַמּוּדָא דְּיַעֲקֹב, רָזָא דְּמֹשֶׁה, לָקֳבֵל דָּא, חָמֵשׁ אֶצְבְּעָאן בִּידָא דְּבַר נָשׁ. ׳וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכוֹן׳ בְּאֶמְצָעִיתָא, רַב וְעִלָּאָה מִכֹּלָּא, בֵּיהּ קַיְימִין שְׁאַר אַחֲרָנִין.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

חמש מאות שנה שבבריחים - וברכות הכהן התלויות באצבעות

וְהֵם חֲמִשָּׁה בְרִיחִים, שֶׁנִּקְרָאִים חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנִים, שֶׁהוֹלֵךְ בָּהֶם עֵץ הַחַיִּים. וּבְרִית קֹדֶשׁ מִתְעוֹרֵר (נִמּוֹל) בַּחֲמֵשׁ אֶצְבְּעוֹת הַיָּדַיִם, וְדָבָר (נִסְתָּר) תֵּמַהּ הוּא עַל מַה שֶּׁאָמַרְתָּ. וְלָכֵן כָּל בִּרְכוֹת הַכֹּהֵן תְּלוּיוֹת בָּאֶצְבָּעוֹת. פְּרִישַׂת יְדֵי משֶׁה עַל זֶה הָיְתָה.

בלשון הזוהר

וְאִינּוּן חָמֵשׁ בְּרִיחִין, דְּאִקְרוּן חָמֵשׁ מְאָה שְׁנִין, דְּאִילָנָא דְּחַיֵּי אָזִיל בְּהוּ. וּבְרִית קַדִישָׁא אִתְעַר (ס"א אתגזר), בְּחָמֵשׁ אֶצְבְּעָן דִּיְדָא. וּמִלָּה (נ"א סתימא) תֵּימָא הוּא עַל מַה דְּאַמְרַת. וְעַל דָּא כָּל בִּרְכָאן דְּכַהֲנָא, בְּאֶצְבְּעָן תַּלְיָין. פְרִישׂוּ דִּיְדָא דְּמֹשֶׁה עַל דָּא הֲוָה.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

טנוף הידים מזון לסטרא אחרא - ומים אחרונים חובה

אִם כָּל זֶה יֵשׁ בָּהֶם, אֵין דִּין לִהְיוֹת בְּנִקָּיוֹן כְּשֶׁמְּבָרְכִים אֶת הקב"ה, מִשּׁוּם שֶׁבָּהֶם וּבְדֻגָמָתָם מִתְבָּרֵךְ הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ. וְלָכֵן אַתֶּם שֶׁחֲכָמִים אַתֶּם הַרְבֵּה, אֵיךְ לֹא הִשְׁגַּחְתֶּם לָזֶה? וְלֹא שִׁמַּשְׁתֶּם אֶת רַבִּי שְׁמַעְיָה הֶחָסִיד, וְהוּא אָמַר שֶׁכָּל טִנּוּךְ וְכָל לִכְלוּךְ הֶעֱלוּהוּ לַסִּטְרָא אַחֲרָא, שֶׁהֲרֵי הַסִּטְרָא אַחֲרָא נִזּוֹן מֵהַטִּנּוּךְ וְהַלִּכְלוּךְ הַזֶּה, וְעַל זֶה מַיִם אַחֲרוֹנִים חוֹבָה, וְחוֹבָה הֵם?!

בלשון הזוהר

אִי כָּל דָּא אִית בְּהוּ, לֵית דִּינָא לְמֶהֱוִי בְּנַקְיוּ, כַּד מְבָרְכִין בְּהוּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. בְּגִין דִּבְהוּ, וּבְדוּגְמָא דִּלְהוֹן, מִתְבְּרַךְ שְׁמָא קַדִישָׁא. וְעַל דָּא אַתּוּן דְּחַכְמִיתּוּ טוּבָא, הֵיךְ לָא אַשְׁגַחְתּוּן לְהַאי. וְלָא שְׁמַשְׁתּוּן לְרִבִּי שְׁמַעְיָה חֲסִידָא, וְאִיהוּ אָמַר, כָּל טִנּוּפָא, וְכָל לִכְלוּכָא, סְלִיקוּ לֵיהּ לְסִטְרָא אַחֲרָא, דְּהָא סִטְרָא אַחֲרָא מֵהַאי טִנּוּפָא וְלִכְלוּכָא אִתְזָן. וְעַל דָּא מַיִם אַחֲרוֹנִים חוֹבָה, וְחוֹבָה אִינּוּן.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אבי הינוקא הסוחר אחר החסידים בדרך - ולא מצאוהו

תָּמְהוּ וְלֹא יָכְלוּ לְדַבֵּר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בְּנִי, מַהוּ שֵׁם אָבִיךְ? שָׁתַק הַיַּנּוּקָא רֶגַע אֶחָד, עָמַד לִפְנֵי אִמּוֹ וְנָשַׁק לָהּ. אָמַר לָהּ, אִמִּי, עַל אַבּא שָׁאֲלוּ הַחֲכָמִים הַלָּלוּ, הַאִם אמַר לָהֶם? אָמְרָה לוֹ אִמּוֹ, בְּנִי, בָּדַקְתָּ אוֹתָם? אָמַר, הֲרֵי בָּדַקְתִּי וְלֹא מְצָאתִים כָּרָאוּי. לָחֲשָׁה לוֹ אִמּוֹ וְחָזַר אֲלֵיהֶם. אָמַר לָהֶם, אַתֶּם שְׁאַלְתֶּם עַל אַבָּא, וַהֲרֵי הִסְתַּלֵּק מֵהָעוֹלָם, וּבְכָל יוֹם שֶׁחֲסִידִים קְדוֹשִׁים הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ, הוּא סוֹחֵר אַחֲרֵיהֶם. וְאִם אַתֶּם קְדוֹשִׁים עֶלְיוֹנִים, אֵיךְ לֹא מְצָאתֶם אוֹתוֹ, הָלַךְ הַסּוֹחֵר אַחֲרֵיכֶם?

בלשון הזוהר

תַּוְוהוּ וְלָא יָכִילוּ לְמַלְּלָא. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, בְּרִי, שְׁמָא דְּאָבוּךְ מַאן הוּא. שָׁתִיק יַנּוּקָא רִגְעָא חֲדָא, קָם לְגַבֵּיהּ אִמֵּיהּ וְנָשַׁק לָהּ, אָמַר לֵיהּ אִמִּי, עַל אַבָּא שָׁאִילוּ לִי אִלֵּין חַכִּימִין, אֵימָא לוֹן. אָמַר לֵיהּ אִימֵּיהּ, בְּרִי, בַּדְקַת לְהוּ. אָמַר הָא בָּדָקִית, וְלָא אַשְׁכָּחִית כַּדְּקָא יָאוּת. לְחִישָׁא לֵיהּ אִמֵּיהּ, וְאַהְדָּר לְגַבַּיְיהוּ, אָמַר לֵיהּ אַתּוּן שְׁאֶלְתּוּן עַל אַבָּא, וְהָא אִסְתְּלַּק מֵעָלְמָא, וּבְכָל יוֹמָא דְּחַסִידֵי קַדִישִׁין אָזְלִין בְּאָרְחָא, אִיהוּ טַיָּיעָא אֲבַּתְרַיְיהוּ. וְאִי אַתּוּן קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין, הֵיךְ לָא אַשְׁכַחְתּוּן לֵיהּ, אָזִיל טַיָּיעָא אֲבַּתְרַיְיכוּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

מניעת שם האב מפני שלא זכו - והזמנה שבברכה

אֲבָל בַּהַתְחָלָה רָאִיתִי בָכֶם, וְכָעֵת רָאִיתִי בָכֶם, שֶׁאַבָּא לֹא רָאָה חֲמוֹר שֶׁלֹּא (שֶׁיִּהְיֶה) טָעַן אַחֲרָיו חֲמוֹר לִסְבֹּל עֹל הַתּוֹרָה. כֵּיוָן שֶׁלֹּא זְכִיתֶם שֶׁאַבָּא יִטְעַן אַחֲרֵיכֶם, לֹא אֹמַר לָכֶם מִיהוּ אַבָּא. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה לְרַבִּי יִצְחָק, כְּנִדְמֶה לָנוּ, יַנּוּקָא זֶה אֵינוֹ בֶּן אָדָם. אָכְלוּ, וְאוֹתוֹ יַנּוּקָא הָיָה אוֹמֵר דִּבְרֵי תוֹרָה וְחִדּוּשֵׁי תוֹרָה. אָמְרוּ, הָבָה נְבָרֵךְ. אָמַר לָהֶם, נָאֶה אֲמַרְתֶּם, מִשּׁוּם שֶׁהַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ לֹא מִתְבָּרֵךְ בִּבְרָכָה זוֹ אֶלָּא בְּהַזְמָנָה.

בלשון הזוהר

אֲבָל בְּקַדְמִיתָא חֲמֵינָא בְּכוּ, וְהַשְׁתָּא חֲמֵינָא בְּכוּ, דְּאַבָּא לָא חָמָא חֲמָרָא דְּלָא (ס"א דלהוי) טָעִין אֲבַתְרֵיהּ חֲמָרָא, לְמִסְבַּל עוּלָא דְּאוֹרַיְיתָא. כֵּיוָן דְּלָא זְכִיתּוּן דְּאַבָּא יַטְעוּן אֲבַּתְרַיְיכוּ, לָא אֵימָּא מַאן הוּא אַבָּא. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה לְרִבִּי יִצְחָק, כִּדְדָמֵי לָן, הַאי יַנּוּקָא לָאו בַּר נָשׁ הוּא. אַכְלוּ. וְהַהוּא יְנוֹקָא הֲוָה אָמַר מִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא, וְחִדּוּשֵׁי אוֹרַיְיתָא. אָמְרוּ, הַב וְנִבְרִיךְ. אָמַר לְהוּ, יָאוּת אֲמַרְתוּן. בְּגִין דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא לָא מִתְבְּרַךְ בִּבְרָכָה דָּא, אֶלָּא בְּהַזְמָנָה.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳אברכה את ה׳ - הזמנת הברכה שמכניעה את הסטרא אחרא

פָּתַח וְאָמַר, ׳אֲבָרְכָה אֶת ה' בְּכָל עֵת וְגוֹ'׳ (תהלים לד, ב). וְכִי מָה רָאָה דָוִד לוֹמַר ׳אֲבָרְכָה אֶת ה'׳? אֶלָּא רָאָה דָוִד שֶׁצָּרִיךְ הַזְמָנָה, וְאָמַר אֲבָרְכָה. בִּגְלַל שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָדָם יוֹשֵׁב עַל שֻׁלְחָנוֹ, הַשְּׁכִינָה עוֹמֶדֶת שָׁם, וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא עוֹמֵד שָׁם. כְּשֶׁמְּזַמֵּן הָאָדָם לְבָרֵךְ אֶת הקב"ה, הַשְּׁכִינָה מִתְתַּקֶּנֶת (בהזמנה זוֹ) לְגַבֵּי מַעְלָה לְקַבֵּל בְּרָכוֹת, וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא מִתְכּוֹפֵף. (וְאִם נִתְקֶנֶת בברכות לְגַבֵּי מַעְלָה וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא אֵינוֹ בכלל) וְאִם לֹא מַזְמִין הָאָדָם לְבָרֵךְ אֶת הקב"ה, הַסִּטְרָא אַחֲרָא שׁוֹמֵעַ וּמְכַשְׁכֵּשׁ לִהְיוֹת לוֹ חֵלֶק בְּאוֹתָהּ בְּרָכָה.

בלשון הזוהר

פָּתַח וְאָמַר, ׳אֲבָרְכָה אֶת יהו"ה בְּכָל עֵת וְגוֹ'׳ (תהילים לד, ב). וְכִי מַה חָמָא דָּוִד לוֹמַר ׳אֲבָרְכָה אֶת יהו"ה׳. אֶלָּא, חָמָא דָּוִד דְּבָעֵי הַזְמָנָה, וְאָמַר אֲבָרְכָה. בְּגִין דִּבְשַׁעֲתָא דְּבַר נָשׁ יָתִיב עַל פָּתוֹרָא, שְׁכִינְתָּא קַיְּימָא תַּמָּן, וְסִטְרָא אַחֲרָא קַיְּימָא תַּמָּן. כַּד אַזְמִין בַּר נָשׁ לְבָרְכָא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, שְׁכִינְתָּא אִתְתְּקָּנַת (נ"א בהזמנה דא) לְגַבֵּי עֵילָּא, לְקַבְּלָא בִּרְכָאן, וְסִטְרָא אַחֲרָא אִתְכַּפְיָיא. (נ"א ואי אתתקנת בברכתא לגבי עילא, וסטרא אחרא לאו איהו בכללא) וְאִי לָא אַזְמִין בַּר נָשׁ לְבָרְכָא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, סִטְרָא אַחֲרָא שֹׁמֵעַ וּמְכַשְׁכְּשָׁא לְמֶהֱוִי לֵיהּ חוּלָקָא בְּהַהִיא בְּרָכָה.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

דבר הברכה עצמו הוא ההזמנה - ופרי שברשות הסטרא אחרא

וְאִם תֹּאמַר, לָמָּה אֵין הַזְמָנָה בִּשְׁאָר הַבְּרָכוֹת? אֶלָּא אוֹתוֹ דְּבַר הַבְּרָכָה שֶׁמְּבָרְכִים עָלָיו, הוּא הַזְמָנָה. וּבֹא וּרְאֵה שֶׁכָּךְ זֶה, שֶׁזֶּה שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַפְּרִי, אוֹתוֹ פְּרִי הוּא הַזְמָנָה וּמְבָרְכִים עָלָיו, וְאֵין לוֹ חֵלֶק לַסִּטְרָא אַחֲרָא. וְקֹדֶם זֶה שֶׁהָיָה אוֹתוֹ פְּרִי בִּרְשׁוּת הַסִּטְרָא אַחֲרָא, לֹא מְבָרְכִים עָלָיו, וְכָתוּב ׳לֹא יֵאָכֵל, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יְבָרְכוּ עַל אוֹתוֹ הַפְּרִי וְלֹא יִתְבָּרֵךְ הַסִּטְרָא אַחֲרָא׳ (ויקרא יט). כֵּיוָן שֶׁיָּצָא מֵרְשׁוּתוֹ, יֵאָכֵל, וּמְבָרְכִים עָלָיו. וְהִיא הַזְמָנָה לִבְרָכָה. וְכֵן כָּל דִּבְרֵי הָעוֹלָם שֶׁמְּבָרְכִים עֲלֵיהֶם, כֻּלָּם הַזְמָנָה לִבְרָכָה, וְאֵין בָּהֶם חֵלֶק לַסִּטְרָא אַחֲרָא.

בלשון הזוהר

וְאִי תֵּימָא, בִּשְׁאַר בִּרְכָאן אֲמַאי לָא אִית הַזְמָנָה. אֶלָּא הַהוּא מִלָּה דִּבְרָכָה, דְּקָא מְבָרְכִין עָלָהּ, אִיהוּ הַזְמָנָה. וְתָּא חֲזֵי דְּהָכִי הוּא, דְּהַאי דִּמְבָרֵךְ עַל פְּרִי, הַהוּא פְּרִי אִיהוּ הַזְמָנָה, וּמְבָרְכִין עָלֵיהּ. וְלֵית לֵיהּ חוּלָקָא לְסִטְרָא אַחֲרָא. וְקוֹדֶם דָּא, דְּהֲוָה הַהוּא פְּרִי בִּרְשׁוּת דְּסִטְרָא אַחֲרָא, לָא מְבָרְכִין עָלֵיהּ. וּכְתִיב ׳לֹא יֵאָכֵל, בְּגִין דְּלָא יְבָרְכוּן עַל הַהוּא פְּרִי, וְלָא יִתְבְּרַךְ סִטְרָא אַחֲרָא׳ (ויקרא יט). כֵּיוָן דְּנָפַק מֵרְשׁוּתֵיהּ, יֵאָכֵל, וּמְבָרְכִין עָלֵיהּ. וְאִיהוּ הַזְמָנָא לְבִרְכָתָא. וְכֵן כָּל מִילִּין דְּעָלְמָא דְּקָא מְבָרְכִין עָלַיְיהוּ. כֻּלְּהוּ הַזְמָנָה לְבִרְכָתָא. וְלֵית בְּהוּ חוּלָקָא לְסִטְרָא אַחֲרָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

כוס זו להקב"ה ולא למזון - ולכך הזמנת הפה

וְאִם תֹּאמַר, אַף כָּךְ לְבִרְכַּת זִמּוּן כּוֹס בְּרָכָה הָיְתָה הַזְמָנָה, מַדּוּעַ הָבָה וּנְבָרֵךְ? אֶלָּא הוֹאִיל וּבַתְּחִלָּה כְּשֶׁהָיָה שׁוֹתֶה אָמַר "בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן", הֲרֵי זֶה הָיָה הַזְמָנָה. וְכָעֵת לְבִרְכַּת הַמָּזוֹן צְרִיכִים שִׁנּוּי לְהַזְמָנָה אַחֶרֶת, שֶׁהֲרֵי כּוֹס זוֹ הוּא לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא לַמָּזוֹן, וּמִשּׁוּם זֶה צָרִיךְ הַזְמָנַת הַפֶּה.

בלשון הזוהר

וְאִי תֵּימָא, אוּף הָכִי לְבִרְכַּת זִמּוּן כַּסָּא דְּבִרְכָתָא הֲוָה הַזְמָנָה, אֲמַאי הַב וְנִבְרִיךְ. אֶלָּא, הוֹאִיל וּבְקַדְמֵיתָא כַּד הֲוָה שָׁתֵי, אָמַר בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן. הָא הַזְמָנָה הֲוִי. וְהַשְׁתָּא לְבִרְכַּת מְזוֹנָא, בָּעֵינָן שִׁנּוּי, לְהַזְמָנָה אַחֲרָא, דְּהָא כַּסָּא דָּא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוִי, וְלָאו לִמְזוֹנָא, וּבְגִין כָּךְ בָּעֵי הַזְמָנָה דְּפוּמָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳נברך׳ הזמנה לעולם העליון הנסתר - על ידי כוס הברכה

וְאִם תֹּאמַר, נְבָרֵךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ זוֹהִי הַזְמָנָה, בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ זוֹהִי בְּרָכָה - כָּךְ זֶה בְּוַדַּאי. אֲבָל נְבָרֵךְ זוֹהִי הַזְמָנָה אַחֶרֶת, הַזְמָנָה שֶׁל בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן. (שֶׁל הַפֶּה) שֶׁהַקּוֹדֶמֶת הִיא הַהַזְמָנָה לְכוֹס שֶׁל בְּרָכָה סְתָם. וְכוֹס זוֹ, כֵּיוָן שֶׁנָּטַל, הִיא הַזְמָנָה אַחֶרֶת בְּמִלַּת נְבָרֵךְ לְגַבֵּי עוֹלָם הָעֶלְיוֹן, שֶׁכָּל מְזוֹנוֹת וּבְרָכוֹת יוֹצְאוֹת מִשָּׁם. וּמִשּׁוּם זֶה הוּא בְּדֶרֶךְ נִסְתָּר, שֶׁעוֹלָם הָעֶלְיוֹן הוּא נִסְתָּר וְאֵין אֵלָיו הַזְמָנָה, אֶלָּא בְּדַרְגָּה זוֹ כּוֹס בְּרָכָה. (שבמלת נְבָרֵךְ) אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אַשְׁרֵי חֶלְקֵנוּ שֶׁמִּיּוֹם הָעוֹלָם עַד כָּעֵת לֹא שָׁמַעְנוּ דְבָרִים אֵלּוּ, וַדַּאי הֲרֵי אָמַרְנוּ שֶׁזֶּה אֵינוֹ בֶּן אָדָם.

בלשון הזוהר

וְאִי תֵּימָא, נְבָרֵךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ, דָּא הוּא הַזְמָנָה, בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ דָּא הוּא בְּרָכָה. הָכִי הוּא וַדַּאי. אֲבָל נְבָרֵךְ, הַזְמָנָה אַחֲרָא אִיהוּ, הַזְמָנָה דְּבוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן. (ס"א דפומא) דְּקַדְמֵיתָא אִיהִי הַזְמָנָה לְכוֹס דִּבְרָכָה סְתָם. וְהַאי כּוֹס, כֵּיוָן דְּאַנְטִיל אִיהוּ הַזְמָנָה אַחֲרָא בְּמִלָּה דִּנְבָרֵךְ לְגַבֵּי עָלְמָא עִלָּאָה דְּכָל מְזוֹנִין וּבִרְכָאן מִתַּמָּן נָפְקִין, וּבְגִין כָּךְ אִיהוּ בְּאֹרַח סָתִים, דְּעָלְמָא עִלָּאָה סָתִים אִיהוּ, וְלֵית לְגַבֵּיהּ הַזְמָנָה. אֶלָּא בְּדַרְגָּא דָּא כּוֹס דִּבְרָכָה. (במלה דנברך) אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, זַכָּאָה חוּלָקָנָא, דְּמִן יוֹמָא דְּעָלְמָא עַד הַשְׁתָּא, לָא שְׁמַעְנָא מִלִּין אִלֵּין, וַדַּאי הָא אֲמֵינָא דְּדָא לָאו בַּר נָשׁ אִיהוּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

ריבוי הבריחים כנגד שתי ידים - קושיה שהעמידו לפניו

אָמַר לוֹ, בֵּן, מַלְאַךְ ה', אֲהוּבוֹ, מַה שֶּׁאָמַרְתָּ ׳וְעָשִׂיתָ בְרִיחִם עֲצֵי שִׁטִּים חֲמִשָּׁה לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן וְגוֹ'׳ (שמות כו, כו) - וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִם וְגוֹ', וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִם לַיַּרְכָתַיִם יָמָּה - הֲרֵי הַרְבֵּה בְרִיחִים יֵשׁ כָּאן, וְיָדַיִם הֵם שְׁתַּיִם. אָמַר לוֹ, זֶהוּ שֶׁאָמַרְנוּ, מִפִּי הָאָדָם נִשְׁמָע מִיהוּ. אֲבָל הוֹאִיל וְלֹא הִשְׁגַּחְתֶּם - אֲנִי אֹמַר.

בלשון הזוהר

אָמַר לֵיהּ, בְּרָא, מַלְאָכָא דַּיהו"ה, רְחִימָא דִּילֵיהּ, הַאי דְּאַמְרַת ׳וְעָשִׂיתָ בְרִיחִים עֲצֵי שִׁטִּים חֲמִשָּׁה לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן וְגוֹ'׳ (שמות כו, כו) - ׳וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִים וְגוֹ'׳, ׳וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִים׳ ׳לַיַרְכָתַיִם יָמָּה׳. הָא בְּרִיחִים טוּבָא אִיכָּא הָכָא, וְיָדַיִם אִינּוּן תְּרֵין. אָמַר לֵיהּ, דָּא הוּא דְּאַמְרִין, מִפּוּמֵיהּ דְּבַר נָשׁ אִשְׁתְּמַע מַאן אִיהוּ. אֲבָל הוֹאִיל וְלָא אַשְׁגַחְתּוּן אֲנָא אֵימָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳החכם עיניו בראשו׳ - בשכינה השורה על ראשו

פָּתַח וְאָמַר, ׳הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ וְגוֹ '׳ (קהלת ב, יד). וְכִי אֵיפֹה עֵינָיו שֶׁל הָאָדָם? אֶלָּא בְּרֹאשׁוֹ! שֶׁמָּא בְּגוּפוֹ אוֹ בִּזְרוֹעוֹ, שֶׁהוֹצִיא אֶת הֶחָכָם יוֹתֵר מִכָּל בְּנֵי הָעוֹלָם?! אֶלָּא הַפָּסוּק כָּךְ הוּא בְּוַדַּאי. שֶׁלָּמַדְנוּ, לֹא יֵלֵךְ אָדָם בְּגִלּוּי רֹאשׁ אַרְבַּע אַמּוֹת. מָה הַטַּעַם? שֶׁשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עַל רֹאשׁוֹ, וְכָל חָכָם עֵינָיו וּדְבָרָיו בְּרֹאשׁוֹ הֵם, בְּאוֹתוֹ שֶׁשּׁוֹרֶה וְעוֹמֵד עַל רֹאשׁוֹ.

בלשון הזוהר

פָּתַח וְאָמַר, ׳הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ וְגוֹ'׳ (קהלת ב, יד). וְכִי בְּאָן אֲתָר עֵינוֹי דְּבַּר נָשׁ, אֶלָּא בְּרֹאשׁוֹ, דִּילְמָא בְּגוּפוֹ אוֹ בִּדְרוֹעֵיהּ, דְּאַפִּיק לֶחָכָם יַתִיר מִכָל בְּנֵי עָלְמָא. אֶלָּא קְרָא הָכִי הוּא וַדַּאי, דִּתְנָן, לָא יְהַךְ בַּר נָשׁ בְּגִלוּי דְּרֵישָׁא ד' אַמּוֹת. מַאי טַעְמָא. דִּשְׁכִינְתָּא שַׁרְיָא עַל רֵישֵׁיהּ, וְכָל חַכִּים, עֵינוֹי וּמִלּוֹי בְּרֹאשׁוֹ אִינּוּן, בְּהַהוּא דְּשַׁרְיָא וְקַיְּימָא עַל רֵישֵׁיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

גוף האדם פתילה - ומעשים טובים שמן לאור שבראשו

וּכְשֶׁעֵינָיו שָׁם, יֵדַע שֶׁאוֹתוֹ אוֹר שֶׁדּוֹלֵק עַל רֹאשׁוֹ צָרִיךְ שֶׁמֶן, מִשּׁוּם שֶׁגּוּף הָאָדָם הִיא פְּתִילָה, וְאוֹר דּוֹלֵק לְמַעְלָה, וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ צָוַח וְאָמַר: ׳וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךְ אַל יֶחְסָר, שֶׁהֲרֵי הָאוֹר שֶׁבְּרֹאשׁוֹ צָרִיךְ שֶׁמֶן וְאוֹתָם מַעֲשִׂים טוֹבִים׳ (שם ט) - וְלָכֵן הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ, וְלֹא בְמָקוֹם אַחֵר.

בלשון הזוהר

וְכַד עֵינוֹי תַּמָּן, לִינְדַּע דְּהַהוּא נְהוֹרָא דְּאַדְלִיק עַל רֵישֵׁיהּ, אִצְטְרִיךְ לְמִשְׁחָא, בְּגִין דְּגוּפָא דְּבַּר נָשׁ אִיהוּ פְּתִילָה, וּנְהוֹרָא אַדְלִיק לְעֵילָּא, וּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא צָוַוח וְאָמַר, ׳וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר׳ (קהלת ט, ח), דְּהָא נְהוֹרָא דִּבְרֹאשוֹ, אִצְטְרִיךְ לְמִשְׁחָא וְאִינּוּן עוֹבָדִין טָבָאן. וְעַל דָּא ׳הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ׳, וְלָא בַּאֲתָר אַחֲרָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳האחד והשנית׳ ולא שלישית - ומכאן שתי ידים בלבד

אַתֶּם חֲכָמִים, וַדַּאי הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עַל רָאשֵׁיכֶם, אֵיךְ לֹא הִשְׁגַּחְתֶּם לָזֶה? שֶׁכָּתוּב ׳וְעָשִׂיתָ בְרִיחִם וְגוֹ'׳ (שמות כו, כו) - ׳לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הָאֶחָד׳. ׳וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִם לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית׳ - הָאֶחָד וְהַשֵּׁנִית אָמַר הַפָּסוּק, שְׁלִישִׁית וּרְבִיעִית לֹא אָמַר הַפָּסוּק. שֶׁהֲרֵי אֶחָד וְשֵׁנִית נֶחְשָׁבִים לִשְׁנֵי צְדָדִים, וּמִשּׁוּם זֶה הַחֶשְׁבּוֹן בִּשְׁנֵי אֵלֶּה.

בלשון הזוהר

אַתּוּן חַכִּימִין, וַדַּאי שְׁכִינְתָּא שַׁרְיָיא עַל רֵישַׁיְיכוּ, הֵיךְ לָא אַשְׁגַחְתּוּן לְהַאי, דִּכְתִּיב ׳וְעָשִׂיתָ בְרִיחִים וְגוֹ'׳ - ׳לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הָאֶחָד׳. ׳וַחֲמִשָּׁה בְּרִיחִים לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית׳. הָאֶחָד וְהַשֵּׁנִית אָמַר קְרָא, שְׁלִישִׁית וּרְבִיעִית לָא אָמַר קְרָא. דְּהָא אֶחָד וְשֵׁנִית, דָּא חָשִׁיבוּ דִּתְרֵין סִטְרִין, וּבְגִין כָּךְ עָבִיד חוּשְׁבָנָא בִּתְרֵין אִלֵּין.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

בזכות רבי שמעון אף תינוקות סלעים רמים - ובקשת האם

בָּאוּ הֵם וּנְשָׁקוּהוּ. (כְּבַתְּחִלָּה) בָּכָה רַבִּי יְהוּדָה וְאָמַר, רַבִּי שִׁמְעוֹן, אַשְׁרֵי חֶלְקְךְ! אַשְׁרֵי הַדּוֹר! שֶׁהֲרֵי בִּזְכוּתְךְ אֲפִלּוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן הֵם סְלָעִים רָמִים תַּקִּיפִים. בָּאָה אִמּוֹ. אָמְרָה לָהֶם, רַבּוֹתַי, בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם אַל תַּשְׁגִּיחוּ עַל בְּנִי, אֶלָּא רַק בְּעַיִן טוֹבָה. אָמְרוּ לָהּ, אַשְׁרֵי חֶלְקֵךְ אִשָּׁה כְּשֵׁרָה, אִשָּׁה בְּרוּרָה מִכָּל שְׁאָר הַנָּשִׁים, שֶׁהֲרֵי הקב"ה בֵּרַר חֶלְקֵךְ וְהֵרִים דִּגְלֵךְ עַל כָּל שְׁאָר נְשׁוֹת הָעוֹלָם!

בלשון הזוהר

אָתוּ אִינּוּן וּנְשָׁקוּהוּ, (כמלקדמין) בָּכָה רִבִּי יְהוּדָה, וְאָמַר, רִבִּי שִׁמְעוֹן זַכָּאָה חוּלָקָךְ, זַכָּאָה דָּרָא, דְּהָא בִּזְכוּתָךְ אֲפִילּוּ יַנּוּקֵי דְּבֵי רַב, אִינּוּן טִנָרִין רָמָאִין תַּקִּיפִין. אָתָאת אִמֵּיהּ, אָמְרָה לוֹן רַבּוֹתַי, בְּמָטוּ מִנַּיְיכוּ, לָא תִּשְׁגְּחוּן עַל בְּרִי, אֶלָּא בְּעֵינָא טָבָא. אָמְרוּ לָהּ, זַכָּאָה חוּלָקָךְ אִתְּתָא כְּשֵׁרָה, אִתְּתָא בְּרִירָא מִכָּל שְׁאַר נָשִׁין, דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּרִיר חוּלָקָךְ, וְאָרִים דִּגְלָךְ עַל כָּל שְׁאַר נָשִׁין דְּעָלְמָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

בן דגים שאין עין רעה שולטת בו

אָמַר הַיַּנּוּקָא, אֲנִי לֹא פוֹחֵד מֵעַיִן רָעָה, שֶׁבֶּן דָּג גָּדוֹל וְנִכְבָּד אֲנִי, וְדָג לֹא פוֹחֵד מֵעַיִן רָעָה, שֶׁכָּתוּב ׳וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ׳ (בראשית מח, טז) - מַה זֶּה לָרֹב? לִרְבּוֹת עַל הָעַיִן. וְשָׁנִינוּ, מַה דְּגֵי הַיָּם הַמַּיִם מְכַסִּים עֲלֵיהֶם וְאֵין עַיִן רָעָה וְכוּ'. לָרֹב וַדַּאי, בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, בְּתוֹךְ בְּנֵי הָאָדָם עַל הָאָרֶץ. אָמְרוּ, בֵּן, מַלְאַךְ ה', אֵין בָּנוּ עַיִן רָעָה, וְלֹא מִצַּד עַיִן רָעָה בָּאנוּ, והקב"ה מְכַסֶּה עָלֶיךְ בִּכְנָפָיו.

בלשון הזוהר

אָמַר יַנּוּקָא, אֲנָא לָא מִסְתַּפֵינָא מֵעֵינָא בִּישָׁא, דְּבַר נוּנָא רַבָּא וְיַקִּירָא אֲנָא, וְנוּנָא לָא דָּחִיל מֵעֵינָא בִּישָׁא, דִּכְתִּיב, ׳וְיִדְגּוּ לָרוֹב בְּקֶּרֶב הָאָרֶץ מַאי לָרוֹב, לְאַסְגָּאָה עַל עֵינָא׳ (בראשית מח, טז). וְתָנֵינָן, מַה דָּגִים דְּיַמָּא, מַיָּא חָפֵּי עֲלֵיהוֹן, וְלֵית עֵינָא בִּישָׁא וְכוּ'. לָרוֹב וַדַּאי, בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, בְּגוֹ בְּנֵי אֱנָשָׁא עַל אַרְעָא. אָמְרוּ, בְּרָא, מַלְאָכָא דַּיהו"ה, לֵית בָּנָא עֵינָא בִּישָׁא, וְלָא מִסִּטְרָא דְּעֵינָא בִּישָׁא אֲתֵינָן. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָפֵּי עֲלָךְ בְּגַדְפּוֹי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳המלאך הגאל׳ - שנקראת מלאך כשנשלחת לזון את ביתה

פָּתַח וְאָמַר, (שם) ׳הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ וְגוֹ'׳. פָּסוּק זֶה אָמַר יַעֲקֹב בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ. אִם בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אָמַר אוֹתוֹ, סוֹד חָכְמָה יֵשׁ בּוֹ. הַמַּלְאָךְ, קוֹרֵא לוֹ מַלְאָךְ, וְקוֹרֵא לוֹ שֵׁמוֹת אֲחֵרִים. מַדּוּעַ נִקְרָא כָּאן מַלְאָךְ? אֶלָּא כְּשֶׁהוּא שָׁלִיחַ מִלְמַעְלָה וּמְקַבֵּל זֹּהַר מִתּוֹךְ אַסְפַּקְלַרְיָה שֶׁלְּמַעְלָה, (שֶׁאָז) שֶׁכְּשֶׁמְּבָרְכִים אַבָּא וְאִמָּא לָזֶה, אוֹמְרִים לָהּ: בִּתִּי, לְכִי שִׁמְרִי בֵיתֵךְ! פִּקְדִי אֶת בֵּיתֵךְ! כָּךְ עֲשִׂי לְבֵיתֵךְ! לְכִי וְזוּנִי אוֹתָם. לְכִי, שֶׁאוֹתוֹ עוֹלָם שֶׁלְּמַטָּה מְחַכֶּה לָךְ, בְּנֵי בֵיתֵךְ מְחַכִּים לְמָזוֹן מִמֵּךְ! הֲרֵי לָךְ כָּל מַה שֶּׁתִּצְטָרְכִי לָתֵת לָהֶם. וְאָז הִיא מַלְאָךְ.

בלשון הזוהר

פָּתַח וְאָמַר ׳הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל אוֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ וְגוֹ'׳ (בראשית מח, טז). הַאי קְרָא אָמַר יַעֲקֹב בְּרוּחַ קוּדְשָׁא, אִי בְּרוּחַ קוּדְשָׁא אָמַר לֵיהּ, רָזָא דְּחָכְמְתָא אִית בֵּיהּ. הַמַּלְאָךְ, קָרֵי לֵיהּ מַלְאָךְ. וְקָרֵי לֵיהּ שְׁמָהָן אַחֲרָנִין. הָכָא, אֲמַאי אִקְרֵי מַלְאָךְ. אֶלָּא כַּד אִיהוּ שְׁלִיחָא מִלְּעֵילָּא, וְקַבִּילַת זֹהֲרָא מִגּוֹ אַסְפַּקְלַרְיָא דִּלְעֵילָּא, (ס"א דכד) דִּכְדֵין מְבָרְכִין אַבָּא וְאִמָּא לְהַאי, אַמְרֵי לָהּ בְּרַתִּי, זִילִי נְטוּרִי בֵּיתֵיךְ, פְּקִידִי לְבֵיתֵיךְ. הָכִי עֲבִידִי לְבֵיתֵיךְ. זִילִי וְזוּנִי לוֹן. זִילִי, דְּהַהוּא עָלְמָא דִּלְתַּתָּא מְחַכָּא לָךְ, בְּנֵי בֵּיתְךָ מְחַכָּאן מְזוֹנָא מִנָךְ, הָא לָךְ כָּל מַה דְּתִצְטָרְכִי לְמֵיהַב לוֹן, כְּדֵין אִיהִי מַלְאָךְ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

שם מלאך בשליחות ושם ה' בשריה על הכרובים

וְאִם תֹּאמַר, וַהֲרֵי בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת נִקְרָא מַלְאָךְ, וְלֹא בָא לָזוּן עוֹלָמוֹת, וְעוֹד, שֶׁבְּשֵׁם זֶה לֹא זָן אֶת הָעוֹלָמוֹת, אֶלָּא בַשֵּׁם שֶׁל הַשֵּׁם - כָּךְ זֶה בְּוַדַּאי. כְּשֶׁשָּׁלִיחַ מִתּוֹךְ אַבָּא וְאִמָּא, נִקְרָא מַלְאָךְ. וְכֵיוָן שֶׁשּׁוֹרֶה עַל מְקוֹמוֹת, עַל שְׁנֵי כְרוּבִים, שְׁמוֹ ה'.

בלשון הזוהר

וְאִי תֵּימָא, וְהָא בְּכַמָּה דּוּכְתֵּי אִקְרֵי מַלְאָךְ, וְלָא אָתֵי לְמֵיזָן עָלְמִין. וְעוֹד, דְּבִשְׁמָא דָּא לָא זָן עָלְמִין, אֶלָּא בִּשְׁמָא דַּיהו"ה. הָכִי הוּא וַדַּאי, כַּד שָׁלִיחַ מִגּוֹ אַבָּא וְאִמָּא, אִקְרֵי מַלְאָךְ, וְכֵיוָן דְּשָׁארִי עַל דּוּכְתִין, עַל תְּרֵין כְּרוּבִין אֲדֹנָי שְׁמֵיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳ורחל באה עם הצאן׳ - דיוקן כנסת ישראל ודרגותיה

כְּשֶׁנִּרְאָה לְמֹשֶׁה בַּתְּחִלָּה נִקְרָא מַלְאָךְ. לְיַעֲקֹב לֹא נִרְאָה כָּךְ, אֶלָּא בְדֻגְמָא, שֶׁכָּתוּב ׳וְרָחֵל בָּאָה׳ (שם כט, ט) - זוֹ דְּיוֹקָן שֶׁל רָחֵל אַחֶרֶת, שֶׁכָּתוּב ׳כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע וְגוֹ'׳ (ירמיה לא, טו), ׳רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ׳ - ׳וְרָחֵל בָּאָה׳, סְתָם. ׳עִם הַצּאן׳, הַדְּרָגוֹת שֶׁלָּהּ. אֲשֶׁר לְאָבִיהָ, וַדַּאי. וְכֻלָּם נִמְנוּ וְהִתְפַּקְּדוּ בְיָדֶיהָ. ׳כִּי רֹעָה הִיא׳, הִיא מַנְהִיגָה אוֹתָם וּמֻפְקֶדֶת עֲלֵיהֶם.

בלשון הזוהר

לְמֹשֶׁה כַּד אִתְחֲזֵי לֵיהּ בְּקַדְמִיתָא, אִקְרֵי (בראשית קי"ג ע"ב) (שמות ג) מַלְאָךְ. לְיַעֲקֹב לָא אִתְחֲזֵי הָכִי, אֶלָּא בְּדוּגְמָא, דִּכְתִּיב ׳וְרָחֵל בָּאָה׳ (בראשית כט, ט) - דָּא דִּיּוּקְנָא דְּרָחֵל אַחֲרָא, דִּכְתִּיב ׳כֹּה אָמַר יהו"ה קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע וְגוֹ'׳ (ירמיהו לא, טו). ׳רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ׳. ׳וְרָחֵל בָּאָה׳ סְתָם, ׳עִם הַצֹּאן׳ דַּרְגִין דִּילָהּ. אֲשֶׁר לְאָבִיהָ ודַּאי. וְכֻלְּהוּ אִתְמְנוּן וְאִתְפַּקְּדוּן בִּידָהָא. ׳כִּי רוֹעָה הִיא׳, אִיהִי מַנְהִיגָא לוֹן, וְאִתְפַּקְּדָא עָלַיְיהוּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

שם אדנות שנגלה לאברהם בקבלת הברית - כפי דרגתו

וַיֵּרָא אֵלָיו יהו"ה בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא.וְכָךָ כָּתוּב בְּמֹשֶׁה, ׳וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ׳ כי מעלת משרע"ה גבוהה יותר, וכך נתגלה לו ממש מציאות השכינה ולא דוגמא. (שמות ג, ב) - וְאִם תֹּאמַר שֶׁשֶּׁבַח מעלת ההשגה הנבואית של אַבְרָהָם יוֹתֵר, ממשה, שֶׁלֹּאשהרי לא כָתוּב בּוֹ מַלְאָךְ - אֶלָּאשהרי אצל אברהם נתגלה בשם יהו"ה שהכתוב אומר ׳וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְגוֹ'׳ ויוצא לפ"ז לכאו' שמעלת אברהם גדולה ממשה רבנו וע"ז משיב (בראשית יח, א). שָׁם בְּאַבְרָהָם נִרְאָה לוֹבשם היינו אֲדנָי, בְּאָלֶ"ף דָּלֶ"ת, נו"ן נו"ן יו"ד יו"ד שהרי כתוב אח"כ 'אדנ"י ׳אל נא תעבור מעל עבדך'- שזו השגה נמוכה יותר בִּגְלַל שֶׁבְּאוֹתוֹ זְמַן קִבֵּל בְּרִית. וּמַה שֶּׁעַד עַכְשָׁו הִתְכַּסָּה מִמֶּנּוּ, נִרְאָה לוֹ רִבּוֹן וְשַׁלִּיט, בשם אדנ"י וְכָךְ נִרְאָה,בא לפרש שהרי למעשה קודם לכן כתוב וירא אליו יהו"ה ע"ז משיב שֶׁהֲרֵי אָז הִתְקַשֵּׁר בְּאוֹתָהּ דַּרְגָּה וְלֹא יוֹתֵר.דהיינו שם הוי"ה מתלבש אליו בשם אדנ"י, ולא בגילוי שם יהו"ה, שהרי הכתוב אומר ושמי הוי"ה לא נודעתי להם (והדבר מדוקדק ממה שכתוב 'אליו' היינו שלדרגת מלכות נתגלה הוי"ה לאדנ"י וראיה לכך ממה שאמר אח"כ 'אדנ"י אל נא תעבור'). (אוה"ח) וּמִשּׁוּם זֶה בְּשֵׁם שֶׁל אָדוֹן רִבּוֹן עָלָיו. היינו באותה הבחינה שכבר הוא על הכרובים, וזה דוקא אחר שנימול כי קודם אפילו זה לא היה משיג. אמנם משרע"ה מתחלת בחינתה בהיותה עם הת"ת בין או"א, אספקלריא המאירה, והיינו טוב דהיינו בסוד האור. משה בגופא וכו' כלומר זכה משה בעוה"ז מה שזכה יעקב בעוה"ב:

בלשון הזוהר

וְהָכִי בְּמֹשֶׁה כְּתִיב, ׳וַיֵּרָא מַלְאַךְ יהו"ה אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ׳ (שמות ג, ב). וְאִי תֵּימָא יַתִיר הוּא שְׁבָחָא דְּאַבְרָהָם, דְּלָא כְּתִיב בֵּיהּ מַלְאָךְ, אֶלָּא ׳וַיֵּרָא אֵלָיו יהו"ה בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא וְגוֹ'׳ (בראשית יח, א). הָתָם בְּאַבְרָהָם, אִתְחֲזֵי לֵיהּ אֲדֹנָי, בְּאָלֶף דָּלֶת, בְּגִין דִּבְהַהוּא זִמְנָא קַבִּיל בְּרִית, וּמַה דְּהֲוָה אִתְכַּסֵּי עַד כְּעָן מִנֵּיהּ, אִתְחֲזֵי לֵיהּ רִבּוֹן וְשָׁלִיט, וְהָכִי אִתְחֲזֵי, דְּהָא כְּדֵין בְּהַהוּא דַּרְגָּא אִתְקָשַׁר, וְלָא יַתִיר. וּבְגִין כָּךְ, בִּשְׁמָא דַּאֲדוֹן רִבּוֹן עָלֵיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳משה משה׳ בלא טעם מפסיק - שמשעה שנולד נקשר בדרגתו

אֲבָל מֹשֶׁה שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ פֵרוּד, שֶׁכָּתוּב ׳מֹשֶׁה מֹשֶׁה׳ (שמות ג, ד), שֶׁאֵין טַעַם מַפְסִיק, כְּמוֹ אצל אברהם שֶׁכָּתוּב ׳אַבְרָהָם אַבְרָהָם׳ (בראשית כב, יא), שֶׁמַּפְסִיק הַטַּעַם, בין שני השמות שיש בין המילים טעם 'פסק', ויורה בזה על שינוי במדריגת אברהם בִּגְלַל שֶׁכָּעֵתאחר העקידה נמצא שָׁלֵם אחר העקידה נעשה נשתלם בתיקונו אף מצד הגבורות מַה שֶׁלֹּא הָיָה לִפְנֵי כֵן.וא"כ טעם שיש מפסיק משום ש יֵשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין אַבְרָהָם הַנּוֹכְחִי לְבֵין אַבְרָהָם שֶׁבַּתְּחִלָּה. שקודם העקידה אֲבָל מֹשֶׁה, מִיָּד שֶׁנּוֹלַד, אַסְפַּקְלַרְיָה הַמְּאִירָה הָיְתָה עִמּוֹ, והשגתו הנבואית היתה מהארת מלכות שלמעלה מאבא ואימא - רמ"ק, שֶׁכָּתוּב ׳וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא שנקשר בדרגתו מצד עלמא דדכורא והיה עולה בכל ימי חייו עוד ועוד (מהרח"ו) וכעת יוכיח כי ענין ה'טוב' היה שייך מצד הארת 'האור' שהיה עמו הרומז על שלמות הדבר [ולשם מה הזכיר הכתוב שותרא כי טוב הא גם בלא זה וודאי שהיתה מסתירה אותו] - להורות ש'טוב' יורה על שלמות הדבר שהרי בבריאת העולם ׳ (שמות ב, ב) - וְכָתוּב ׳וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹבובזה יוכח כי וגם בכאן רומז הכתוב על ענין קומתו הרוחנית, ומשום כך ׳ (בראשית א, ד) - מִיָּדכשנולד נִקְשַׁר מֹשֶׁה בְּדַרְגָּתוֹ, וּמִשּׁוּם זֶה ׳מֹשֶׁה מֹשֶׁה׳, וְלֹא מַפְסִיק הַטַּעַם.והדבר יובן במה שנדרש כי משה נולד מהול ונתמלא הבית כולו אורה ונמצאו ג' הדעות בסוגיית הגמ' [בסוטה יב.] מכוונות.

בלשון הזוהר

אֲבָל מֹשֶׁה דְּלָא הֲוָה בֵּיהּ פִּרוּדָא, דִּכְתִיב ׳מֹשֶׁה מֹשֶׁה׳ (שמות ג, ד) דְּלָא פָּסְקָא טַעֲמָא. כְּמָה דִּכְתִיב ׳אַבְרָהָם אַבְרָהָם׳ (בראשית כב, יא), דְּפַסְקָא טַעֲמָא. בְּגִין דְּהַשְׁתָּא שְׁלִים, מַה דְּלָא הֲוָה מִקַּדְמַת דְּנָא. פְּרִישׁוּ אִית בֵּין אַבְרָהָם דְּהַשְׁתָּא, לְאַבְרָהָם דְּקַדְמֵיתָא. אֲבָל מֹשֶׁה, מִיַּד דְּאִתְיְילִיד, אַסְפַּקְלַרְיָאָה דְּנַהֲרָא הֲוָת עִמֵּיהּ, דִּכְתִיב ׳וַתֵּרֶא אוֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא׳ (שמות ב, כה). וּכְתִיב ׳וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב׳ (בראשית א, ד). מֹשֶׁה מִיָּד אִתְקְשַׁר בְּדַרְגָּא דִּילֵיהּ וּבְגִין כָּךְ ׳מֹשֶׁה מֹשֶׁה׳, וְלָא אַפְסִיק טַעֲמָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

משה בחייו ובגוף ויעקב ברוח בשעת הסתלקותו

וְלָכֵן לְגַבֵּי מֹשֶׁה הִקְטִין עַצְמוֹ, שֶׁכָּתוּב ׳מַלְאַךְ ה'׳ (במדבר כב, כב) '. יַעֲקֹב קָרָא לוֹ בְשָׁעָה שֶׁהָיָה מִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם. מַלְאָךְ, מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה יוֹרֵשׁ אוֹתָהּ לִשְׁלֹט. מֹשֶׁה בְּחַיָּיו. יַעֲקֹב לְאַחַר שֶׁהִסְתַּלֵּק מֵהָעוֹלָם. מֹשֶׁה בְּגוּף. יַעֲקֹב בְּרוּחַ. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מֹשֶׁה.

בלשון הזוהר

וְעַל דָּא לְגַבֵּי דְּמֹשֶׁה, אַזְעִיר גַּרְמֵיהּ, דִּכְתִיב ׳מַלְאַךְ יהו"ה׳. יַעֲקֹב קָרָא לֵיהּ, בְּשַׁעֲתָא דְּהֲוָה סָלִיק מֵעָלְמָא, מַלְאָךְ. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דִּבְהַהִיא שַׁעֲתָא הֲוָה יָרִית לָהּ, לְשַׁלְּטָאָה. מֹשֶׁה בְּחַיָיו. יַעֲקֹב, לְבָתַר דְּסָלִיק מֵעָלְמָא. מֹשֶׁה בְּגוּפָא. יַעֲקֹב בְּרוּחָא. זַכָּאָה חוּלָקָא דְּמֹשֶׁה.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳יברך את הנערים׳ - שני הכרובים שיעקב תקן בביתו

׳הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע׳ (בראשית מח, טז) - שֶׁלֹּא הִתְקָרֵב לְעוֹלָמִים לְצַד הָרָע, וְלֹא יָכֹל הָרָע לִשְׁלֹט בּוֹ. ׳יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים׳ - אָז יַעֲקֹב הָיָה מְתַקֵּן אֶת בֵּיתוֹ כְּאָדָם שֶׁהוֹלֵךְ לְבַיִת חָדָשׁ וּמְתַקְּנוֹ בְתִקּוּנָיו וּמְקַשְּׁטוֹ בְקִשּׁוּטָיו. ׳יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים׳ - אוֹתָם הַנּוֹדָעִים, אוֹתָם שֶׁנִּפְקְדוּ עַל הָעוֹלָם לִמְשֹׁךְ מֵהֶם בְּרָכוֹת, הֵם שְׁנֵי הַכְּרוּבִים. ׳וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי׳ - כָּעֵת הִתְקִין בֵּיתוֹ, וְהוּא הִתְעַלָּה בְּדַרְגָּתוֹ, מִשּׁוּם שֶׁחִבּוּר הָיָה בְּיַעֲקֹב. הַגּוּף נִדְבַּק בְּמָקוֹם שֶׁהִצְטָרֵךְ, וּשְׁתֵּי זְרוֹעוֹת אִתּוֹ.

בלשון הזוהר

׳הַגּוֹאֵל אוֹתִי מִכָּל רָע׳ (בראשית מח, טז) - דְּלָא אִתְקְרִיב לְעָלְמִין לְגַבֵּי סִטְרָא דְּרַע, וְלָא יָכִיל רַע לְשַׁלְּטָאָה בֵּיהּ. ׳יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים׳ - כְּדֵין יַעֲקֹב הֲוָה מְתַקֵּן לְבֵיתֵיהּ, כְּבַּר נָשׁ דְּאָזִיל לְבֵיתָא חַדְתָּא, וּמְתַקֵּן לָהּ בְּתִקּוּנוֹי, וּמְקַשֵּׁט לָהּ בְּקִשׁוּטוֹי. ׳יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים׳ - אִינּוּן דְּאִשְׁתְּמוֹדְעָן, אִינּוּן דְּאִתְפָּקְדָן עַל עָלְמָא, לְאִתְמַשְּׁכָא מִנַּיְיהוּ בִּרְכָאן, תְּרֵין כְּרוּבִין אִינּוּן. ׳וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי׳ - הַשְׁתָּא אַתְקִין בֵּיתֵיהּ, וְאִיהוּ אִסְתַּלָּק בְּדַרְגֵיהּ, בְּגִין דְּחִבּוּרָא בְּיַעֲקֹב הֲוִי. גּוּפָא, אִתְדְּבַק בַּאֲתָר דְּאִצְטְרִיךְ, וּתְרֵין דְּרוֹעִין בַּהֲדֵיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

דגים אלו הגדלים ביבשה שלא כדרך כל הדגים

לְאַחַר שֶׁאוֹתָם נְעָרִים מִתְבָּרְכִים כָּרָאוּי, אָז ׳וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ׳ (בראשית מח, טז) - דֶּרֶךְ הַדָּגִים לְהִתְרַבּוֹת בְּתוֹךְ הַמַּיִם, וְאִם יוֹצְאִים מִתּוֹךְ הַמַּיִם לַיַּבָּשָׁה, מִיָּד מֵתִים. אֵלּוּ לֹא כָּךְ, אֶלָּא הֵם מֵהַיָּם הַגָּדוֹל, וּגְדֻלָּתָם לְהִתְרַבּוֹת וּלְהִתְגַּדֵּל ׳בְּקֶרֶב הָאָרֶץ׳ הִיא, מַה שֶּׁאֵין כָּךְ בְּכָל הַדָּגִים שֶׁבָּעוֹלָם.

בלשון הזוהר

לְבָתַר דְּאִינּוּן נְעָרִים מִתְבָּרְכָן כַּדְּקָא יָאוּת, כְּדֵין ׳וְיִדְגּוּ לָרוֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ׳. אָרְחָא דְּנוּנִין לְאַסְגָּאָה גּוֹ מַיִין, וְאִי נַפְקָן מִגּוֹ מַיָּא לְיַבֶּשְׁתָּא, מִיָּד מֵתִין. אִלֵּין לָאו הָכִי, אֶלָּא אִינּוּן מִן יַמָּא רַבָּא, וּסְגִיאוּ דִּלְהוֹן לְאַפָשָׁא וּלְאַסְגֵּי ׳בְּקֶּרֶב הָאָרֶץ׳ אִיהוּ. מַה דְּלֵית הָכִי לְכָל נוּנִין דְּעָלְמָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

ברכת הנערים היא ברכת יוסף - שאין ברכתם אלא מתוכו

מַה כָּתוּב לְמַעְלָה? ׳וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר׳ (בראשית מח, טו) - וְלֹא מָצָאנוּ לוֹ כָּאן בְּרָכוֹת, שֶׁהֲרֵי אַחַר כָּךְ בֵּרְכוֹ, שֶׁכָּתוּב ׳בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף׳ (שם מט) - אֶלָּא, כֵּיוָן שֶׁבֵּרַךְ אֶת הַנְּעָרִים הַלָּלוּ, בֵּרַךְ אֶת יוֹסֵף. שֶׁהֲרֵי לֹא יָכְלוּ לְהִתְבָּרֵךְ אֶלָּא מִתּוֹךְ יוֹסֵף, וּמִתּוֹךְ שֶׁהוּא נִסְתָּר וְלֹא נִרְאֶה בְגִלּוּי, כָּתוּב בְּנִסְתָּר - ׳וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבתַי׳ (בראשית מח, טז) - (לְכַסּוֹת עָלָיו) מִן הָאָבוֹת מִתְבָּרְכִים, וְלֹא מִמָּקוֹם אַחֵר. בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, זֶהוּ כִּסּוּי לְכַסּוֹת מַה שֶּׁצָּרִיךְ.

בלשון הזוהר

מַה כְּתִיב לְעֵילָּא, ׳וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר׳ (בראשית מח, טו) - וְלָא אַשְׁכְּחָן לֵיהּ הָכָא בִּרְכָאן, דְּהָא לְבָתַר בָּרִיךְ לֵיהּ, דִּכְתִּיב, ׳בֵּן פּוֹרָת יוֹסֵף׳ (בראשית מט, כב). אֶלָּא, כֵּיוָן דְּבָרִיךְ לְאִלֵּין נְעָרִים, לְיוֹסֵף בְּרִיךְ. דְּהָא לָא יַכְלִי לְאִתְבָּרְכָא, אֶלָא מִגוֹ יוֹסֵף, וּמִגוֹ דְּאִיהוּ בִּטְמִירוּ, וְלָא אִתְחֲזֵי לְאִתְגַּלָּאָה, כְּתִיב בִּטְמִירוּ - ׳וְיִקָרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבוֹתַי׳ - (לכסאה עליה) מִן הָאָבוֹת מִתְבָרְכָן, וְלָא מֵאֲתָר אַחֲרָא. ׳בְּקֶרֶב הָאָרֶץ׳, דָּא הוּא כִּסּוּיָא לְחֹפָּאָה מַה דְּאִצְטְרִיךְ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳טוב עין הוא יברך׳ - שמלחם התורה שלו אכלו

בָּאוּ וְנָשְׁקוּ אוֹתוֹ כְּמִקֹּדֶם. אָמְרוּ, הָבָה וּנְבָרֵךְ. אָמַר הוּא, אֲנִי אֲבָרֵךְ, שֶׁכָּל מַה שֶּׁשְּׁמַעְתֶּם עַד כָּאן מִמֶּנִּי הָיָה, וַאֲקַיֵּם בִּי ׳טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ׳ (משלי כב, ט) - קוֹרְאִים בּוֹ יְבָרֵךְ. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם ׳שֶׁנָּתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל׳. מִלֶּחֶם וְאֹכֶל שֶׁל הַתּוֹרָה שֶׁלִּי אֲכַלְתֶּם. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בֵּן אָהוּב שֶׁל הקב"ה, הֲרֵי שָׁנִינוּ בַּעַל הַבַּיִת בּוֹצֵעַ וְאוֹרֵחַ מְבָרֵךְ. אָמַר לוֹ, אֵינִי בַּעַל הַבַּיִת וְאֵינְכֶם אוֹרְחִים. אֲבָל מָצָאתִי פָסוּק וַאֲקַיְּמוֹ, שֶׁהֲרֵי אֲנִי בְּוַדַּאי ׳טוֹב עַיִן׳, בְּלִי שְׁאֵלוֹ תֵיכֶם אָמַרְתִּי עַד עַתָּה, וְלֶחֶם וְאֹכֶל שֶׁלִּי אֲכַלְתֶּם.

בלשון הזוהר

אָתוּ וּנְשָׁקוּה כְּמִלְּקַדְּמִין, אָמְרוּ, הָבוּ וְנִבְרִיךְ. אָמַר אִיהוּ, אֲנִי אֲבָרֵךְ, דְּכָל מַה דִּשְׁמַעְתּוּן עַד הָכָא מִנַּאי הֲוָה, וַאֲקַיֵּים בִּי ׳טוֹב עַיִן הוּא יְבוֹרָךְ׳ (משלי כב, ט) - קָרֵי בֵּיהּ יְבָרֵךְ. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּנָתָן ׳מִלַּחְמוֹ לַדָּל׳. מִלַּחְמָא וּמֵיכְלָא דְּאוֹרַיְיתָא דִּילִי אָכַלְתּוּן. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה. בְּרָא רְחִימָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הָא תָּנֵינָן בַּעַל הַבַּיִת בּוֹצֵעַ וְאוֹרֵחַ מְבָרֵךְ. אָמַר לֵיהּ, לָאו אֲנָא בַּעַל הַבַּיִת, וְלָאו אַתּוּן אוֹרְחִין. אֲבָל קְרָא אַשְׁכַּחְנָא, וַאֲקַיֵּים לֵיהּ. דְּהָא אֲנָא ׳טוֹב עַיִן׳ וַדַּאי, בְּלָא שָׁאִילוּ דִּלְכוֹן אֲמֵינָא עַד הַשְׁתָּא, וְלַחְמָא וּמֵיכְלָא דִּילִי אֲכַלְתּוּן.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

כוס שנזדעזעה עד ׳כוס ישועות אשא׳ - וברכת הערבות

לָקַח כּוֹס בְּרָכָה וּבֵרַךְ, וְיָדָיו לֹא יָכְלוּ לִסְבֹּל אֶת הַכּוֹס וְרָעֲדוּ. כְּשֶׁהִגִּיעַ ׳לְעַל הָאָרֶץ וְעַל׳ הַמָּזוֹן, אָמַר, ׳כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא׳ (תהלים קטז, יג) - עָמַד הַכּוֹס עַל תִּקּוּנוֹ, וְהִתְיַשֵּׁב בִּימִינוֹ וּבֵרַךְ. בַּסּוֹף אָמַר: יְהִי רָצוֹן שֶׁלְּאֶחָד מֵאֵלֶּה יִמָּשְׁכוּ לוֹ חַיִּים מִתּוֹךְ (הַמֶּלֶךְ) עֵץ הַחַיִּים, שֶׁכָּל הַחַיִּים תְּלוּיִים בּוֹ. והקב"ה יֶעֱרַב לוֹ, וְיִמְצָא עָרֵב לְמַטָּה שֶׁיַּסְכִּים בְּעַרְבוּתוֹ אֵצֶל הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ.

בלשון הזוהר

נָטַל כַּסָּא דְּבִרְכָתָא וּבָרִיךְ, וִידוֹי לָא יַכְלֵי לְמִסְבַּל כַּסָּא, וַהֲווּ מְרַתְתֵּי. כַּד מָטָא ׳לְעַל הָאָרֶץ וְעַל׳ הַמָּזוֹן, אָמַר, ׳כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם יהו"ה אֶקְרָא׳ (תהילים קטז, יג). קַיְּימָא כַּסָּא עַל תִּקּוּנֵיהּ, וְאִתְיְשַּׁב בִּיְמִינֵיהּ, וּבָרִיךְ. לְסוֹף אָמַר, יְהֵא רַעֲוָא דִּלְחַד מֵאִלֵּין, יִתְמַשְּׁכוּן לֵיהּ חַיִּין, מִגּוֹ (נ"א מלכא) אִילָנָא דְּחַיֵּי, דְּכָל חַיִּין בֵּיהּ תַּלְיָין. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יֶעֱרַב לֵיהּ, וְיִשְׁכָּח עָרֶב לְתַתָּא, דְּיִסְתַּכַּם בְּעַרְבוּתֵיהּ, בַּהֲדֵי מַלְכָּא קַדִישָׁא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

גלוי שהוא בן רב המנונא - ואור אביו שעליו

כֵּיוָן שֶׁבֵּרַךְ, סָתַם עֵינָיו רֶגַע אֶחָד, וְאַחַר כָּךְ פָּתַח אוֹתָם. אָמַר, חֲבֵרִים, שָׁלוֹם לָכֶם מֵרִבּוֹן הַטּוֹב שֶׁכָּל הָעוֹלָם שֶׁלּוֹ הוּא. תָּמְהוּ וּבָכוּ, וּבֵרְכוּהוּ. לָנוּ אוֹתוֹ לַיְלָה. בַּבֹּקֶר הִשְׁכִּימוּ וְהָלְכוּ. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן סִפְּרוּ לוֹ אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה. תָּמַהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר, בֶּן סֶלַע תַּקִּיף הוּא וְרָאוּי הוּא לְכָךְ, וְיוֹתֵר מִמַּה שֶּׁלֹּא חָשׁוּב בֶּן אָדָם, בְּנוֹ שֶׁל רַב הַמְנוּנָא סָבָא הוּא. הִזְדַּעֲזַע רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, עָלַי לָלֶכֶת לִרְאוֹת אוֹתוֹ נֵר דּוֹלֵק. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, זֶה לֹא עוֹלֶה בַשֵּׁם בָּעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי דָּבָר עֶלְיוֹן יֵשׁ בּוֹ. וְסוֹד הוּא, שֶׁהֲרֵי אוֹר הַשֶּׁמֶן (הַהַמְשָׁכָה) שֶׁל אָבִיו מֵאִיר עָלָיו, וְסוֹד זֶה לֹא מִתְפַּשֵּׁט בֵּין הַחֲבֵרִים.

בלשון הזוהר

כֵּיוָן דְּבָרִיךְ, אַסְתִּים עֵינוֹי רִגְעָא חֲדָא, לְבָתַר פָּתַח לוֹן, אָמַר חַבְרַיָּיא, שְׁלוֹם לְכוֹן מֵרִבּוֹן טַב, דְּכָל עָלְמָא דִּילֵיהּ הוּא. תַּוְוהוּ, וּבָכוּ, וּבָרִיכוּ לֵיהּ. בָּתּוּ הַהוּא לֵילְיָא. בְּצַפְרָא אַקְדִּימוּ וְאַזְלוּ. כַּד מָטוּ לְגַבֵּי רַבִּי שִׁמְעוֹן, סָחוּ לֵיהּ עוֹבָדָא. תָּוָּה רִבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר בַּר טִנָרָא תַּקִּיפָא אִיהוּ, וְיָאוּת הוּא לְכַךְ, וְיַתִיר מִמַּה דְּלָא חָשִׁיב בַּר נָשׁ, בְּרֵיהּ דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא הוּא, אִזְדַּעְזָע רִבִּי אֶלְעָזָר, אָמַר, עָלַי לְמֵיהַךְ לְמֵחֱזֵי לְהַהוּא בּוֹצִינָא דְּדָלִיק. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, דָּא לָא סָלִיק בִּשְׁמָא בְּעָלְמָא, דְּהָא מִלָּה עִלָּאָה אִית בֵּיהּ. וְרָזָא אִיהוּ, דְּהָא נְהִירוּ מְשִׁיחוֹ (משיכו) דַּאֲבוֹי מְנַהֲרָא עָלֵיהּ, וְרָזָא דָּא לָא מִתְפַּשְּׁטָא בֵּין חַבְרַיָּיא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

קושית החברים - מדין ראויה להנצל ממואב ולא נצלה

אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה.יוֹם אֶחָד הָיוּ הַחֲבֵרִים בני החבורה שלפני רשב"י יוֹשְׁבִים וּמִתְנַגְּחִים אֵלֶּה בְאֵלֶּה, מתווכחים זה עם זה לירד לעומקם של דברים וְהָיוּ שָׁם רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי אַבָּא וְרַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יוֹסֵי וּשְׁאָר הַחֲבֵרִים. אָמְרוּ,כולם - שהסכימו לזה מצד כמה הבחנות, הֲרֵי כָּתוּב ׳אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה וְגוֹואמרו חז"ל מה טעם האיסור לצור את מואב [אף שמצד עצמם ראוי היה להם להיענש], '׳ (דברים ב, ט). בִּגְלַל רוּתשיצא ממנה דוד וְנַעֲמָה אשת שלמה, אם רחבעם, שכל מלכי בית דוד מתייחסים אחריה, שֶׁהָיוּ עֲתִידִים לָצֵאת מֵהֶם.ממואב. וא"כ קשה הלא צִפּוֹרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה שֶׁהָיְתָה מִמִּדְיָן, וְיִתְרוֹ וּבָנָיו שֶׁיָּצְאוּ מִמִּדְיָן, שֶׁהָיוּ כֻלָּם צַדִּיקֵי אֱמֶת,שגירותם היתה שלמה גם מצד פנימיותם ללא שום פנייה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.ראוי היה להמנע מלבוא אליהם במלחמה וְעוֹדיקשה, הרי מֹשֶׁה שֶׁגִּדְּלוּהוּ בְמִדְיָן, לא רק שיצא משם אלא שסייעו בגידולו (רמ"ק שמות פ"ג, וְאָמַר לוֹ הקב"ה, ׳נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים׳ (במדבר לא) - אִם כָּךְ,יקשה שנראה כביכול מַשּׂוֹא פָנִים יֵשׁ בַּדָּבָר, שֶׁיּוֹתֵר רְאוּיִם בְּנֵי מִדְיָן לְהִנָּצֵל מִמּוֹאָב.ובזה רוצה הזוה"ק לברר ההבדל בין שורש הרע שבמואב לשורש הזדון שבמדין.

בלשון הזוהר

יוֹמָא חֲדָא, הֲווֹ חַבְרַיָּיא יַתְבִין וּמִתְנַגְּחִין אִלֵּין בְּאִלֵּין, וַהֲווּ תַּמָּן רִבִּי אֶלְעָזָר, וְרִבִּי אַבָּא, וְרִבִּי חִיָּיא, וְרִבִּי יוֹסֵי, וּשְׁאַר חַבְרַיָּיא. אָמְרוּ הָא כְּתִיב ׳אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה וְגוֹ'׳ (דברים ב, ט). בְּגִין רוּת וְנַעֲמָה, דַּהֲווֹ זְמִינִין לְנָפְקָא מִנַּיְיהוּ. צִפוֹרָה אִתַּת מֹשֶׁה דַּהֲוַת מִמִּדְיָן, וְיִתְרוֹ וּבְנוֹי דְּנַפְקוּ מִמִּדְיָן, דַּהֲווֹ כֻּלְּהוּ זַכָּאֵי קְשׁוֹט עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְתוּ מֹשֶׁה דְּרַבִּיאוּ לֵיהּ בְּמִדְיָן, וְאָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, ׳נְקוֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אִי הָכִי מַשּׂוֹא פָּנִים אִית בְּמִלָּה, דְּיַתִיר אִתְחָזוּ בְּנֵי מִדְיָן לְשֵׁזָבָא מִן מוֹאָב׳ (במדבר לא, ב).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אֵינוֹ דּוֹמֶה מִי שֶׁעָתִיד לְלַקֵּט תְּאֵנִים לְמִי שֶׁכְּבָר לִקֵּט

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן,להשיב על דבריהם,להשיב על דבריהם, לֹא דוֹמֶה מִי שֶׁעָתִיד לִלְקֹט תְּאֵנִים לְמִי שֶׁכְּבָר לִקֵּט אוֹתָן.משה רבנו כבר ליקט את הפירות הצריכים לצאת ממדין, היינו ציפורה אשתו ויתרו ובניו, אולם אצל מואב עדיין לא נלקטו הפירות העתידים לצאת מהם.משה רבנו כבר ליקט את אותם פירות שהיו צריכים לצאת ממדין, היינו שמשה ליקט את ציפורה ועל ידי כך ליקט אף את יתרו ובניו, ובכך יבשה אילנם מלעשות עוד פרי. אולם אצל מואב עדיין לא נלקטו הפירות העתידים לצאת מהם. אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר,בשאלה, הלאביקש לשואלו, אַף עַל גַּב שֶׁכְּבָר לִקֵּט לָהֶם, את הפירות ממדין, עדיין את הפירות ממדין, עדיין יש להקשות שהרי שֶׁבַח הוּא. למדין שיצאו מהם כל אלו, וכי לא ראוי היה להשאירם על שום מעלתם זו? למדין המורה על מעלות שיש בהם, ומדוע לא השאירם אָמַר לוֹ,רשב"י להשיב על דבריו,רשב"י להשיב על דבריו, מִי שֶׁלֹּא לִקֵּט תְּאֵנִים, שׁוֹמֵר אֶת הַתְּאֵנָה תָּמִיד שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהּ פְּגָם בִּשְׁבִיל הַתְּאֵנִים שֶׁעֲתִידָה לְהָבִיא. היינו שאין די במעלה זו להציל מן העונש, רק מה שעתידין לצאת ממנו פירות, די בו לשמור עליו כל אותו זמן מפני הפורענות המגיעה לו, אך שיש לו לשמור על העץ עצמו כדי שלא יפגום בפירות העתידים לצאת ממנו. אך כֵּיוָן שֶׁלִּקֵּט תְּאֵנִים, ויבשה מן היכולת לעשות בעתיד עוד פרי עוֹזֵב אֶת הַתְּאֵנָה, וְיוֹתֵר לֹא שׁוֹמֵר אוֹתָהּ. וחוסר השמירה עליה ממילא מצדיק מיד את התביעה על מעשיהם, לנקום נקמת בני ישראל מהם.

בלשון הזוהר

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, לָא דָּמֵי מַאן דְּזַמִּין לְמִלְקַט תְּאֵנֵי, לְמַאן דִּכְבַר לָקִיט לוֹן. אָמַר לֵיהּ רִבִּי אֶלְעָזָר, אַף עַל גַּב דִּכְבַר לָקִיט לוֹן, שְׁבָחָא אִיהוּ. אָמַר לֵיהּ, מַאן דְּלָא לָקַט תְּאֵנֵי, נָטִיר תְּאֵנָה תָּדִיר, דְּלָא יְהֵא בָּהּ פְּגָם, בְּגִין תְּאֵנֵי דִּזְמִינַת לְאַיְיתָאָה. כֵּיוָן דְּלָקִיט תְּאֵנֵי, שָׁבִיק לָהּ לַתְּאֵנָה, וְתוּ לָא נָטִיר לָהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

מואב ששמרה תאניה ומדין שכבר נלקטה - לשרפת אש

כָּךָהנמשל ביחס לאומה של מוֹאָב, שֶׁעֲתִידָה לְהָבִיא אוֹתָן תְּאֵנִים, אלו רות ונעמה, ומפני כך שָׁמַר אוֹתוֹאת מואב הקב"ה, שֶׁכָּתוּב ׳אַל תָּצַר אֶת מוֹאָבאבל לעומתם ׳ (דברים ב, ט) - מִדְיָןהעץ שלו שֶׁנָּתַן כְּבָר תְּאֵנִים וְלִקְּטוּ אוֹתָן,הוא משה רבנו ע"י שנתגדל במדין,ומשום כך כָּתוּב ׳צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים׳ (במדבר כה, יז) - שֶׁהֲרֵי מִכָּאן וָהָלְאָה תְּאֵנָה זוֹ לֹא עֲתִידָה לְהָבִיא פֵרוֹת, וּמִשּׁוּם זֶה רְאוּיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ.משום שכבר אינם ראויים להעלות ניצוץ מתוכם נעשו לחפצא של טומאה הראויים לשריפת אש. פָּתַחרשב"י וְאָמַר, ׳וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן וְגוֹ'׳שמאותו הטעם אף ש (במדבר כב, ד). מוֹאָב הֵםלהוועץ כנגד עמ"י, שהלא בלק מלך מואב שכר את בלעם בן בעור לקלל עם כל זאת מֻתָּרִים, וּמִשּׁוּם אוֹתָן תְּאֵנִים שֶׁעָתִיד מוֹאָב לְהוֹצִיא לָעוֹלָם נִצְּלוּ מֵעֹנֶשׁ.

בלשון הזוהר

כַּךְ מוֹאָב, דִּזְמִינָא לְאַיְיתָאָה אִינּוּן תְּאֵנֵי, נָטַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּכְתִיב ׳אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב׳ (דברים ב, ט). מִדְיָן דְּקָא יְהִיבַת תְּאֵנֵי, וְאַלְקִיטוּ לוֹן, כְּתִיב ׳צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים׳ (במדבר כה, יז). דְּהָא מִכָּאן וּלְהָלְאָה, תְּאֵנָה דָּא לָא זְמִינַת לְאַיְיתָאָה פֵּירִין, וּבְגִין כָּךְ אִתְחַזְיַית לִיקִידַת אֶשָּׁא. פָּתַח וְאָמַר, ׳וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן וְגוֹ'׳ (במדבר כב, ד) מוֹאָב אִינּוּן שָׁארֵי, וּבְגִין אִינּוּן תְּאֵנֵי, דְּזַמִּין מוֹאָב לְאַפָּקָא לְעָלְמָא, אִשְׁתֵּזִיבוּ מֵעוֹנְשָׁא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

יציאת רבי אלעזר אל חמיו - ודברי תורה שבדרך

רַבִּי אֶלְעָזָר רָצָה לִרְאוֹת אֶת רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקוֹנְיָא חָמִיו, וְהָיוּ הוֹלְכִים רַבִּי אַבָּא וְרַבִּי יוֹסֵי אִתּוֹ. הָלְכוּ בַדֶּרֶךְ, וְהָיוּ אוֹמְרִים דִּבְרֵי תוֹרָה כָּל אוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ.

בלשון הזוהר

רִבִּי אֶלְעָזָר בָּעָא לְמֶיחמֵי לְרִבִּי יוֹסֵי בְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקוּנְיָא חָמוּי. וַהֲווּ אָזְלֵי רִבִּי אַבָּא וְרִבִּי יוֹסֵי (ד"א לא גרסינן ורבי חייא) בַּהֲדֵיהּ, אָזְלוּ בְּאָרְחָא, וַהֲווּ אַמְרֵי מִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא כָּל הַהוּא אָרְחָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

כלי קרב מול מואב ועטוף טלית מול בני עמון

וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן.אָמַר רַבִּי אַבָּא, מַה שֶּׁכָּתוּב ׳וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָהכי לא אתן לך מארצו, כן וְגוֹ' וְכָתוּב׳ (דברים ב, ט) (שם) ׳וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן וְגוֹאל תצורם ואל תתגר בם כי לא אתן מארץ בני עמון וכו'. מוכח שיש ביניהם צד השווה מצד האיסור לצורם ולהתגרות בם '׳ - דָּבָר זֶה כְּדָבָר זֶה.וא"כ יש להתבונן מַה הֶבְדֵּל בֵּין זֶה לָזֶה? כי בהכרח שאין שרשם אחד. אֶלָּאלכאו' נִרְאֶה שֶׁשְּׁקוּלִים הָיוּ. וְשָׁנִינוּ, כְּשֶׁהָיוּ מִתְקָרְבִים לִבְנֵי מוֹאָב, הָיוּ יִשְׂרָאֵל נִרְאִים לִפְנֵיהֶם בְּכָל כְּלֵי קְרָב כְּשֶׁרָצוּ לְהִתְגָּרוֹת בָּהֶם. כדי ליקח ממונם את ממונם וכדרשת חז"ל (בר"ר וירא נא) מלחמה אי אתה עושה עמהן אבל אתה מפתק הנהרות שלהן שורף גדישין שלהן באש. אך וּלְגַבֵּי בְּנֵי עַמּוֹן הָיוּ יִשְׂרָאֵל מְעֻטָּפִים בְּעִטּוּפֵיהֶם, בבגדים רגילים שלהם, וְלֹא נִרְאוּ כְלָל כְּלֵי קְרָב. וְהַפְּסוּקִים מוֹכִיחִים בְּשִׁקּוּל זֶה כָּזֶה.שיש להם משקל שווה, ובזה מתכוון ר' אבא להבין את שורש ההבדל ביניהם.

בלשון הזוהר

אָמַר רִבִּי אַבָּא, מַאי דִּכְתִּיב, ׳וַיֹאמֶר יהו"ה אֵלַי אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה וְגוֹ'׳ - וּכְתִיב ׳וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן וְגוֹ'׳ (דברים ב, יט) - מִלָּה דָּא כְּמִלָה דָּא, מַה הֶפְרֵשׁ בֵּין דָּא לְדָא, אֶלָּא אִתְחֲזֵי דִּשְׁקוּלֵי הֲווֹ. וְתָנֵינָן, כַּד הֲווֹ מְקָרְבֵי לְגַבֵּי בְּנֵי מוֹאָב, הֲווֹ יִשְׂרָאֵל אִתְחַזְיָין לְגַבַּיְיהוּ בְּכָל מָאנֵי קְרָבָא, (ולא ס"א ל"ג) כִּדְבָּעוּ אִתְגַּרְיָין בְּהוּ. וּלְגַבֵּי ׳בְּנֵי עַמּוֹן׳, הֲווֹ יִשְׂרָאֵל מִתְעַטְּפֵי בְּעִטּוּפַיְיהוּ, וְלָא אִתְחֲזֵי מָאנֵי קְרָבָא כְּלָל. וּקְרָאן מוֹכָחָן בְּשִׁקּוּלָא דָּא כְּדָּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

כחוצפת האם כן חוצפת ישראל אליה - וכסוי כנגד הצנועה

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, וַדַּאי כָּךְ הוּא. שיש חילוק ביניהם כבר בציווי שבמואב נאמרה 'מלחמה' מקד"מ.שיש חילוק ביניהם כבר בציווי, שבמואב נאמרה 'מלחמה' (מקדש מלך) וְשָׁנִינוּ, שֶׁזּוֹהבכירה שֶׁהָיְתָה חֲצוּפָה וְאָמְרָהוקראה את שמו מוֹאָב, שֶׁכָּתוּב (בראשית יט) ׳וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ מוֹאָב,והדבר מעיד על שורש של קלקול עזות אצלה, שלא זו בלבד שלא הסתירה זאת אלא אף קבעה את שמו על שם אותה עזות, ומשום כך נִרְאוּ יִשְׂרָאֵל חֲצוּפִים אֲלֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁהִיא הָיְתָה חֲצוּפָה, שֶׁאָמְרָהוקראה שמו מוֹאָב,ונקבה שמו וענינו כי מֵאָב הָיָה בֵּן זֶה׳.והדבר מעיד על שורש של קלקול עזות אצלה, שלא זו בלבד שלא הסתירה זאת אלא אף קבעה את שמו על שם אותה עזות אֲבָל הַקְּטַנָּה שֶׁאָמְרָהוקראה שם בנה בֶּן עַמִּי וְכִסְּתָה דְרָכֶיהָ,כנגדם יִשְׂרָאֵל הָיוּ מְכַסִּים דַּרְכֵיהֶם אֲלֵיהֶם, מְעֻטָּפִים עִטּוּף הַטַּלִית, כיסוי הטלית מול כיסוי המעשה, וְנִרְאִים לִפְנֵיהֶם כְּאַחִים מַמָּשׁ, ולכן נאמר בהם אל תתגר בם. כיסוי הטלית מול כיסוי המעשה וְכָךְ פֵּרְשׁוּהָ.ואמרו (בגמ' הוריות יא.) ואילו צעירה דקרייה בן עמי אמר לו 'אל תצורם ואל תתגר בם כלל' אפי' צעורי לא.

בלשון הזוהר

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, ודַּאי הָכִי הוּא. וְתָנֵינָן, דְּדָא דַּהֲוַת חֲצִיפָא, וְאַמְרַת מוֹאָב, דִּכְתִּיב, ׳וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ מוֹאָב׳ (בראשית יט, לז). אִתְחָזוּן יִשְׂרָאֵל חֲצִיפוּ לְגַבַּיְיהוּ, כְּמָה דְּאִיהִי הֲוַת חֲצִיפָא, דְּאַמְרַת מוֹאָב, מֵאָב הֲוָה בְּרָא דָּא. אֲבָל זְעֶרְתָּא, דְּאַמְרַת בֶּן עַמִּי, וְכַסִּיאַת אָרְחָהָא, יִשְׂרָאֵל הֲווֹ מְכַסְּיָין אָרְחַיְיהוּ לְגַבַּיְיהוּ, מְעַטְפֵי עִטּוּפָא בְּטַלִית, וְאִתְחָזוּן קַמַּיְיהוּ כְּאַחִין מַמָּשׁ. וְהָא אוּקְמוּהָ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

קבלת פני החברים - שתי נשיקות על הדגים ועל ביציהם

עַד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, נִזְכַּר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּיַּנּוּקָא זֶה. סָטוּ מֵהַדֶּרֶךְ שָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת וְהִגִּיעוּ לְשָׁם. הִתְאָרְחוּ בְּאוֹתוֹ בַּיִת, נִכְנְסוּ וּמָצְאוּ אֶת אוֹתוֹ יַנּוּקָא שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב, וּמְתַקְּנִים לְפָנָיו שֻׁלְחָן. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָם, הִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם. אָמַר לָהֶם, הִכָּנְסוּ חֲסִידִים קְדוֹשִׁים, הִכָּנְסוּ שְׁתִילֵי הָעוֹלָם, אוֹתָם שֶׁמְּשַׁבְּחִים אוֹתָם לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, אוֹתָם שֶׁאֲפִלּוּ הַדָּגִים שֶׁבַּיָּם הַגָּדוֹל יוֹצְאִים אֲלֵיהֶם לַיַּבָּשָׁה. בָּא רַבִּי אֶלְעָזָר וּנְשָׁקוֹ בְרֹאשׁוֹ. חָזַר כְּמִקֹּדֶם וּנְשָׁקוֹ בְפִיו. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, נְשִׁיקָה רִאשׁוֹנָה עַל הַדָּגִים שֶׁעָזְבוּ אֶת הַמַּיִם וְהָלְכוּ לַיַּבָּשָׁה, וּנְשִׁיקָה שְׁנִיָּה עַל בֵּיצֵי הַדָּגִים שֶׁעָשׂוּ פְרִי טוֹב בָּעוֹלָם.

בלשון הזוהר

עַד דַּהֲווֹ אָזְלֵי, אִדְכַּר רִבִּי אֶלְעָזָר מֵהַאי יַנּוּקָא, סָטוּ מֵאָרְחָא ג' פַּרְסֵי, וּמָטוּ לְהָתָם. אִתְאֲרָחוּ בְּהַהוּא בֵּיתָא, עָאלוּ וְאַשְׁכָּחוּ לְהַהוּא יַנּוּקָא, דְּהֲוָה יְתִיב, וּמְתַקְּנִין פָּתוֹרָא קַמֵּיהּ. כֵּיוָן דְּחָמָא לוֹן, קָרִיב גַּבַּיְיהוּ, אָמַר לֵיהּ, עוּלוּ חֲסִידֵי קַדִישִׁין, עוּלוּ שְׁתִילִין דְּעָלְמָא, אִינּוּן דְּעֵילָּא וְתַתָּא מְשַׁבְּחִין לוֹן. אִינּוּן דְּאֲפִילּוּ נוּנֵי יַמָּא רַבָּא, נָפְקִין בְּיַבֶּשְׁתָּא לְגַבַּיְיהוּ. אָתָא רִבִּי אֶלְעָזָר וּנְשָׁקֵיהּ בְּרֵישֵׁיהּ. הָדָר כְּמִלְּקַדְּמִין, וּנְשָׁקֵיהּ בְּפוּמֵיהּ. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר נְשִׁיקָה קַדְמָאָה עַל נוּנִין דְּשָׁבְקִין מַיָּא, וְאַזְלִין בְּיַבֶּשְׁתָּא. וּנְשִׁיקָה תִּנְיָינָא עַל בִּיעִין דְּנוּנָא, דְּעָבְדוּ אִיבָא טָבָא בְּעָלְמָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

ריח הלבושים המגלה שעמון ומואב מתגרים בהם

אָמַר אוֹתוֹ יַנּוּקָא, בְּרֵיחַ לְבוּשְׁכֶם רָאִיתִי שֶׁעַמּוֹן וּמוֹאָב מִתְגָּרִים בָּכֶם. אֵיךְ נִצַּלְתֶּם מֵהֶם? כְּלֵי קְרָב לֹא הָיוּ בִידֵיכֶם. וְאִם לֹא, לְבִטְחָה תֵּלְכוּ בְּלִי פַחַד. תָּמְהוּ רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי אַבָּא וְהַחֲבֵרִים. אָמַר רַבִּי אַבָּא, אַשְׁרֵי הַדֶּרֶךְ הַזּוֹ וְאַשְׁרֵי חֶלְקֵנוּ שֶׁזָּכִינוּ לִרְאוֹת אֶת זֶה. הַתְקִינוּ שֻׁלְחָן כְּמִקֹּדֶם.

בלשון הזוהר

אָמַר הַהוּא יַנּוּקָא, בְּרֵיחָא דִּלְבוּשַׁיְיכוּ חֲמֵינָא, דְּעַמּוֹן וּמוֹאָב מִתְגָרָן בְּכוּ, הֵיךְ אִשְׁתְּזֵבְתּוּן מִנַּיְיהוּ. מָאנֵי קְרָבָא לָא הֲווֹ בִּידַיְיכוּ. וְאִי לָאו, לְרָחְצָנוּ תֵּהֲכוּן, בְּלָא דְּחִילוּ. תַּוְוהוּ רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי אַבָּא וְחַבְרַיָּיא. אָמַר רִבִּי אַבָּא, זַכָּאָה אָרְחָא דָּא, וְזַכָּאָה חוּלָקָנָא דְּזָכֵינָא לְמֶיחמֵי דָּא, אַתְקִינוּ פָּתוֹרָא כְּמִלְּקַדְּמִין.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

לחם תפנוקים או לחם קרב - הזמנת כלי הקרב שבתורה

אָמַר, חֲכָמִים קְדוֹשִׁים, תִּרְצוּ לֶחֶם תַּפְנוּקִים לְלֹא קְרָב (אוֹ לֶחֶם קרב וְשֻׁלְחָן שֶׁל כְּלֵי קְרָב) וְשֻׁלְחָן שֶׁל כְּלֵי קְרָב, אוֹ לֶחֶם קְרָב, אוֹ תִרְצוּ לְבָרֵךְ לַמֶּלֶךְ בְּכָל כְּלֵי הַקְּרָב, שֶׁהֲרֵי הַשֻּׁלְחָן לֹא עוֹלֶה בְּלִי קְרָב? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, בֵּן אָהוּב חָבִיב קָדוֹשׁ, כָּךְ אָנוּ רוֹצִים, בְּכָל הַמִּינִים שֶׁל הַקְּרָב הָאֵלֶּה הִשְׁתַּדַּלְנוּ בָהֶם, וְיוֹדְעִים אָנוּ לַעֲרֹךְ בְּחֶרֶב וּבְקֶשֶׁת וּבְרֹמַח וּבְאַבְנֵי בְלִיסְטְרָאוֹת, וְאַתָּה יַנּוּקָא עוֹד לֹא רָאִיתָ אֵיךְ עוֹרְכִים קְרָב גְּבָרִים חֲזָקִים שֶׁל הָעוֹלָם.

בלשון הזוהר

אָמַר, חַכִּימִין קַדִישִׁין. תִּבְעוּ נָהֲמָא דְּתַפְנוּקֵי בְּלָא קְרָבָא, (ס"א או נהמא דקרבא ופתורא דמאני קרבא). אוֹ פָתוֹרָא דְּמָאנֵי קְרָבָא. אוֹ נָהֲמָא דִּקְרָבָא. אוֹ תִּבְעוּן לְבָרְכָא לְמַלְכָּא בְּכָל מָאנֵי קְרָבָא דְּהָא פָּתוֹרָא לָא אִסְתָּלִיק בְּלָא קְרָבָא. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, בְּרָא רְחִימָא חֲבִיבָא קַדִישָׁא, הָכִי בָּעֵינָן, בְּכָל הָנֵי זִינֵי קְרָבָא אִשְׁתָּדַּלְנָא בְּהוּ, וְיַדְעֵינָן לְאַגָחָא בְּחַרְבָּא, וּבְקַשְׁתָּא, וּבְרוֹמְחָא, וּבְאָבָנִין דְּקִירְטָא. וְאַנְתְּ רַבְיָא, עַד לָא חָמִית, הֵיךְ מַגִיחִין קְרָבָא, גּוּבְרִין תַּקִּיפִין דְּעָלְמָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳אל יתהלל חוגר כמפתח׳ - וזוג פעמוני רוח הקדש

שָׂמַח אוֹתוֹ יַנּוּקָא, אָמַר, וַדַּאי שֶׁלֹּא רָאִיתִי, אֲבָל כָּתוּב ׳אַל יִתְהַלֵּל חוֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ׳ (מלכים א כ, יא) - הַתְקִינוּ שֻׁלְחָן בְּלֶחֶם וּבְכָל מַה שֶּׁצָּרִיךְ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כַּמָּה שִׂמְחָה יֵשׁ בְּלִבִּי בַּיַּנּוּקָא זֶה, וְכַמָּה חִדּוּשִׁים יִתְחַדְּשׁוּ עַל שֻׁלְחָן זֶה, וְלָכֵן אָמַרְתִּי שֶׁיָּדַעְתִּי שֶׁזּוּג פַּעֲמוֹנֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הָיוּ הוֹלְכִים בָּהּ.

בלשון הזוהר

חַדֵּי הַהוּא יַנּוּקָא, אָמַר וַדַּאי לָא חֲמֵינָא, אֲבָל כְּתִיב ׳אַל יִתְהַלֵּל חוֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ׳ (מלכים א כ, יא). אַתְקִינוּ פָּתוֹרָא בְּנַהֲמָא, וּבְכָל מַה דְּאִצְטְרִיךְ. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, כַּמָה חֵדוּ אִית בְּלִבָּאִי בְּרַבְיָא דָּא, וְכַמָה חִדּוּשִׁין יִתְחַדְּשׁוּן עַל פָּתוֹרָא דָּא, וְעַל דָּא אֲמָרִית, דְּיָדַעְנָא דְּזָגֵי פַּעְמוֹנֵי רוּחָא קַדִישָׁא, הֲווֹ אָזְלִין בֵּיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

לחם על פי החרב - שהמשבח עצמו פותח בקרב

אָמַר אוֹתוֹ יַנּוּקָא, מִי שֶׁרוֹצֶה לֶחֶם עַל פִּי הַחֶרֶב - יֹאכַל. שָׂמַח רַבִּי אֶלְעָזָר, חָזַר וְקֵרַב הַיַּנּוּקָא אֵלָיו, אָמַר לוֹ, מִשּׁוּם שֶׁשִּׁבַּחְתָּ עַצְמְךְ, אַתָּה צָרִיךְ לַעֲרֹךְ קְרָב בַּתְּחִלָּה, וַאֲנִי אָמַרְתִּי בַּתְּחִלָּה, שֶׁהַקְּרָב יִהְיֶה אַחֲרֵי הָאֲכִלָה. אֲבָל כָּעֵת, מִי שֶׁרוֹצֶה סֹלֶת, תּוֹלֶה (יביא) כְּלֵי הַקְּרָב בְּיָדָיו. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, לְךְ רָאוּי לְהַרְאוֹת מֵאוֹתָם כְּלֵי הַקְּרָב שֶׁלְּךְ.

בלשון הזוהר

אָמַר הַהוּא יַנּוּקָא, מַאן דְּבָעֵי לְנַהֲמָא, עַל פּוּם חַרְבָּא יֵיכוּל. חַדֵּי רִבִּי אֶלְעָזָר, אַהְדָר וְקָרִיב יַנּוּקָא לְגַבֵּיהּ, אָמַר לֵיהּ, בְּגִין דְּשַׁבְחַת גַּרְמָךְ, אִית לָךְ לְמֵיגַח קְרָבָא בְּקַדְמִיתָא, וַאֲנָא אֲמָרִית בְּקַדְמִיתָא, דִּקְרָבָא לִיהֱוִי בָּתַר אֲכִילָה. אֲבָל הַשְׁתָּא, מַאן דְּבָעֵי סוֹלְתָא, תוֹלֶה (נ"א ייתי) מָאנֵי קְרָבָא בִּידוֹי. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, לָךְ יֵאוֹת לְאַחֲזָאָה מֵאִינּוּן מָאנֵי קְרָבָא דִּילָךְ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳תרימו תרומה׳ בעמר התנופה - ומה בין הרמה להנמכה

וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ. פָּתַח אוֹתוֹ יַנּוּקָא וְאָמַר, ׳וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה לַה '׳ (במדבר טו, יט). פָּסוּק זֶה נֶאֱמַר עַל עֹמֶר הַתְּנוּפָה. אֵיזוֹ תְנוּפָה?ומדוע נקרא שמו תנופה אִם בִּגְלַל שֶׁהֱנִיפָהּ הַכֹּהֵן לְמַעְלָה, הִיא תְּנוּפָה.אם רק מחמת פעולה זו נקבע שמה כתנופה מָה אִכְפַּת לָנוּ אִם הֵנִיף אוֹ הִנְמִיךְ?

בלשון הזוהר

פָּתַח הַהוּא יַנּוּקָא וְאָמַר, ׳וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְּרוּמָה לַיהו"ה׳ (במדבר טו, יט). קְרָא דָּא עַל עוֹמֶר הַתְּנוּפָה אִתְּמַר, מַאי תְּנוּפָה, אִי בְּגִין דְּאָנִיף לֵיהּ כַּהֲנָא לְעֵילָּא אִיהִי תְּנוּפָה. מַאי אִכְפַּת לָן, אִי אָנִיף אִי מָאִיךְ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

תוכחה על שאין יודעים מה תנופה ומה חטה ושעורה

אֶלָּא וַדַּאיענינה של תנופה זו לא רק הנפה בעלמא אלא ש צָרִיךְ לַהֲרִימָהּ לְמַעְלָה, וְהַיְנוּ תְּרוּמָה.לשון הרמה וְאַף עַל גַּב שֶׁדָּרַשְׁנוּנוטריקון תרומה- תרי ממאה, ששיעורה שְׁנַיִם מִמֵּאָה וְכָךְ זֶה, אֲבָל תְּנוּפָהזו מַהִי הֲרָמָהלאיזה ענין הרמה היא שייכת (זוֹ)? וְסוֹדמעיקרי ה חָכְמָהטמון כָּאן. אִי חֲסִידִים קְדוֹשִׁים, בַּעֲלֵי רְמָחִים,תלמידי חכמים היודעים ללחום מלחמתה של תורה לֹא שִׁמַּשְׁתֶּם אֶת רַבִּי שְׁמַעְיָה הֶחָסִיד, שֶׁאִם לֹא תֵדְעוּ מַהִי תְנוּפָה,ומה סוד ענינה גם לא תדעו מה הסוד הרמוז בה ומה הסוד הרמוז בה מַהִי חִטָּה, מַהִי שְׂעוֹרָה.

בלשון הזוהר

אֶלָּא וַדַּאי אִצְטְרִיךְ לְאַרְמָא לָהּ לְעֵילָּא, וְהַיְינוּ תְּרוּמָה. וְאַף עַל גַּב דְּדַרְשֵׁינָן תְּרֵי מִמְּאָה, וְהָכִי הוּא, אֲבָל תְּנוּפָה מַאי (ס"א דא) הוּא אַרָמוּתָא. וְרָזָא דְּחָכְמְתָא הָכָא. אִי חֲסִידֵי קַדִישִׁין, מָארֵי דְּרוֹמְחִין, לָא שְׁמַשְׁתּוּן לְרִבִּי שְׁמַעְיָה חֲסִידָא, דְּאִי לָאו תִּנְדְּעוּן תְּנוּפָה מַאי הִיא. חִטָּה מַאי הִיא. שְׂעוֹרָה מַאי הִיא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

תנופה תנו פה - נתינת כבוד למלך העליון

תְּנוּפָה שֶׁאָמַרְנוּ,סוד ענינה הַיְנוּנוטריקון תְּנ"וּ פֶ"ה. וְסוֹד שֶׁלּוֹ - ׳תְּנוּ כָבוֹד לַה' אֱלֹהֵיכֶם׳ (ירמיה יג). שֶׁהֲרֵי פֶּה הַיְנוּ כָבוֹד שֶׁרוֹצִים לָתֵת לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,שהוא מלך הכבוד והיינו להעלות לפניו מידת המלכות [להעלות ולייחד המלכות עם ז"א] וְלָכֵן צְרִיכִים לְהָרִים לְמַעְלָה, לְהַרְאוֹת (שֶׁאֵינָם נוֹתְנִים אֶלָּא לפה הַזֶּה) שֶׁאָנוּ נוֹתְנִיםאת שֶׁלּוֹ לַפֶּה הַזֶּה.ומלכות בכל מקום נקראת פה [תקו"ז] שֶׁאֵין שֶׁבַח לַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן אֶלָּא כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל מְתַקְּנִים לוֹ לַכָּבוֹד הַזֶּההוא כבוד המלכות המגיע מצד השגת הנבראים אל המלכות וְנוֹתְנִים כָּבוֹד לַמֶּלֶךְ. וְזֶהוּ תְּנוּ פֶה,הרמוז במילה 'תנופה' היינו תְּנוּ כָבוֹד, וַהֲרָמָה הִיא בְּוַדַּאי.ומעתה מובן מדוע ענין זה שייך להרמה, לשון הרמה לפה עליון כביכול.

בלשון הזוהר

תְּנוּפָה דְּקָאָמְרֵינָן, הַיְינוּ תְּנ"וּ פֶּ"ה. וְרָזָא דִּילֵיהּ תְּנוּ כָּבוֹד ׳לַיהו"ה אֱלֹהֵיכֶם׳ (ירמיהו יג, טז). דְּהָא פֶּה (עלאה) הַיְינוּ כָּבוֹד, דְּבָעֵינָן לְמֵיהַב לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְעַל דָּא אִבְעֵי לָן לְאַרְמָא לְעֵילָּא, לְאַחֲזָאָה (ס"א דלית אינון יהבין אלא להאי פה) דִּלֵּיהּ אֲנָן יָהֲבִין לְהַאי פֶּה. דְּלֵית שְׁבָחָא לְמַלְכָּא עִלָּאָה, אֶלָּא כַּד יִשְׂרָאֵל מְתַקְּנֵי לֵיהּ לְהַאי כָּבוֹד, וְיָהֲבֵי לֵיהּ לְמַלְכָּא כָּבוֹד. וְדָא הוּא תְּנוּ פֶּה, תְּנוּ כָּבוֹד, וְאָרָמָא אִיהוּ וַדָאי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

שעורה שיעור ה' וחטה שנקדתה באמצע - כלל האותיות

הַפָּסוּק שֶׁהִתְחַלְנוּ - ׳וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץיש להקדים בסוד שעורה, שהיא מהארת המלכות בעת שהיא שמאל בלי ימין, [שהיא ראשית בנינה- (זוה''ק אמור)] ויש לשאול ׳ (במדבר טו, יט) - וְכִי לֶחֶם הָאָרֶץ הִיא שְׂעוֹרָה?שצריך להקריב משעורה לֹא כָּךְ.הרי אין זה כך אלא הטעם ש וְאָנוּ מַקְרִיבִים שְׂעוֹרָה מִשּׁוּם שֶׁשְּׂעוֹרָה קָדְמָה לִשְׁאָר הַלֶּחֶם שֶׁבָּעוֹלָם. כי בנין המלכות בראשונה היא משמאל בלי ימין. שְׂעוֹרָה הוּאנוטריקון (שִׁעוּר ה"א, שֶׁהֲרֵי מָקוֹם) שְׂעוֹרָה שֶׁל הֵ"אכמו שיעורה של ה' יָדוּעַ הוּא בַּשִּׁעוּר שֶׁל הֵ"א.היא ה'א אחרונה בשם יהו"ה [שהיא המלכות] ומרמזת על ה' גבורות. ומהטעם הזה (חִטָּה בה"א נְקוּדָה וכו') חִטָּה נְקוּדָה בָּאֶמְצַע, באות ה' שלה שֶׁאֵין חֵלֶקשנקרא לַסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁחֵטְא שָׁם.ה' מיני דגן כנגד ה' חסדים, והם סוד ד' רגלי מרכבה והחמישית היא נקודה אמצעית היא 'החיטה' המכונה בת המלך שאין לקליפות אחיזה והשגה בה. ועוד הבחנה שנינו בזה (אֶלָּא) חִטָּה בַּתהיא בת המלך שֶׁמִּתְחַטֵּאת לִפְנֵי אָבִיהָומשום כך וְעוֹשֶׂה רְצוֹנָהּ. וּמַהענינה של חִטָּה? כְּלַל עֶשְּׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת.שגימטריא שלה כ"ב מורה על כך שממנה יצאו כל כ"ב אותיות שבז"א והן במלכות, שכל ענינה של 'החכמה' המורכבת 'מה' חסדים' [הנקודה הראשונה בכל יצירה כדוגמת יצירת הולד]- מגעת מצירופים שונים של אלו כ"ב האותיות.

בלשון הזוהר

קְרָא דְּשָׁרֵינָן בֵּיהּ, ׳וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ׳ (במדבר טו, יט). וְכִי לָכֶם הָאָרֶץ שְׂעוֹרָה אִיהוּ, לָאו הָכִי. וַאֲנָן שְׂעוֹרָה מְקָרְבֵינָן, בְּגִין דִּשְׂעוֹרָה קַדְמָאָה לִשְׁאַר נָהֲמָא דְּעָלְמָא. שְׂעוֹרָה אִיהוּ (ס"א שיעור ה"א, דהא אתר) שְׂעוֹרָה דְּה"א יְדִיעַ הוּא, בְּשִׁיעוּרָא דְּהֵ"א. (ס"א חטה בה"א נקודה וכו') חִטָּה נְקוּדָה בְּאֶמְצָעִיתָא, דְּלֵית חוּלָקָא לְסִטְרָא אַחֲרָא דְּחוֹבָא תַּמָּן. (אלא) חִטָּה בְּרָתָּא דְּמִתְחַטְּאָה לְקַמֵּי אֲבוּהָ, וְעָבִיד לָהּ רְעוּתָא, וּמַה חִטָּה. כְּלָלָא דכ"ב אַתְוָון.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

חט שאין בשבטים ויש בחטה - שחונה סמוך לה

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אַף עַל גַּב שֶׁהָיָה לָנוּ לִשְׁמֹעַ, כָּאן יֵשׁ לָנוּ לוֹמַר וְלִדְרֹךְ קֶשֶׁת. אָמַר אוֹתוֹ יַנּוּקָא, הֲרֵי מָגֵן מוּל הַחֵץ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, וַדַּאי חִטָּה כָּךְ קוֹרְאִים לָהּ. אֲבָל רָאִינוּ שֶׁבַּשְּׁבָטִים כֻּלָּם אֵין חֵ"ט, וּבָהּ יֵשׁ חֵ"ט, וְקוֹרְאִים חִטָּה. אָמַר אוֹתוֹ יַנּוּקָא, וַדַּאי כָּךְ זֶה, שֶׁהֲרֵי חֵ"ט חוֹנֶה סָמוּךְ לָהּ. בַּשְּׁבָטִים אֵין הָאוֹתִיּוֹת הָאֵלּוּ, שֶׁהֲרֵי בָּאוּ מִצַּד קְדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה, אֲבָל אֵלֶיהָ יֵשׁ.

בלשון הזוהר

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, אַף עַל גַּב דְּהֲוָה לָן לְמִשְׁמַע. הָכָא אִית לָן לְמֵימַר, וּלְדַרְכָא קַשְׁתָּא. אָמַר הַהוּא יַנּוּקָא, הָא מָגִנָּא לָקֳבֵל גִּירָא. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, וַדַּאי חִטָּה הָכִי קָרֵינָן לָהּ. אֲבָל חֲמֵינָן בַּשְׁבָטִים כֻּלְּהוּ דְּלֵית בְּהוּ חֵ"ט, וּבָהּ אִית חֵ"ט, וְקָרֵינָן חִטָּה. אָמַר הַהוּא יַנּוּקָא, וַדַּאי הָכִי הוּא, דְּהָא חֵ"ט שַׁרְיָא סָמִיךְ לָהּ. בְּהוּ בְּשִׁבְטִין, לָא הֲווֹ אַתְוָון אִלֵּין, דְּקָא אָתוּ מִסִּטְרָא דִּקְדוּשָּׁה דִּלְעֵילָּא, אֲבָל לְגַבָּהּ שַׁרְיָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

חטא אדם הראשון בחטה - והעץ הכופף את הסטרא אחרא

וְאִם תִּרְצֶה לְהוֹצִיא חֶרֶב וְתֹאמַר לָמָּה נָקְטָה אוֹתִיּוֹת אֵלּוּ הַבַּת הַזּוֹ, אֶלָּא אִם תֵּדַע חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁאָמְרוּ חִטָּה הָיָה, תֵּדַע זֶה. וְעֵץ זֶה כְּשֶׁנָּצַח, הַכֹּל צַד הַטּוֹב נָקַט לְכָל הַסִּטְרָא אַחֲרָא, וְכוֹפֵף אוֹתוֹ.

בלשון הזוהר

וְאִי בָּעִית לְאַפָּקָא חַרְבָּא, וְתֵימָא אֲמַאי נַקְטַת אַתְוָון אִלֵּין הַהִיא בְּרַתָּא, אֶלָּא אִי תִּנְדַּע חוֹבָא דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן, דְּאָמְרוּ חִטָּ"ה הֲוָה, תִּנְדַּע הָא. וְאִילָנָא דָּא כַּד נָצַח, כֹּלָּא סִטְרָא דְּטוֹב, נָקִיט לְכָל סִטְרָא אַחֲרָא, וְכַפְיָיא לֵיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

נקדת החטה שלא תהא חטאה - וחלוף טית ותו

הַחֲבֵרִים הָרִאשׁוֹנִים פֵּרְשׁוּ דָבָר זֶה וְשָׂמוּ אוֹתָהּ מֵרָחוֹק, חִטָּה סְתָם. בָּאוּ אַחֲרוֹנִים וְאָמְרוּ חִטָּה מַמָּשׁ. בָּא יְשַׁעְיָה וּפֵרְשָׁהּ, שֶׁכָּתוּב ׳וּמִמְּחִתָּה כִּי לֹא תִקְרַב אֵלָיִךְ׳ (ישעיה נד, יד). וְלָכֵן נְקוּדָה בָּאֶמְצַע, שֶׁלֹּא תִהְיֶה חַטָּאָה. שֶׁאִלּוּ לֹא הָיְתָה נְקוּדָה, תִּהְיֶה חַטָּאָה. וְחִלּוּף בֵּין ט' לְת' שָׁבְרוּ אֶת הַסִּטְרָא אַחֲרָא, בֵּרוּר (שֶׁלָּהּ) שֶׁל הַדָּבָר.

בלשון הזוהר

חַבְרַיָּיא קַדְמָאֵי פְּרִישׁוּ מִלָּה דָּא, וְשָׁרוּ לָהּ מֵרָחִיק, חִטָּה סְתָם. אָתוּ בַּתְרָאֵי וְאָמְרוּ, חִטָּה מַמָּשׁ. אָתָא יְשַׁעְיָה וּפָרִישׁ לָהּ, דִּכְתִּיב, ׳וּמִמְּחִתָּה כִּי לֹא תִקְרַב אֵלָיִךְ, וְעַל כֵּן נְקוּדָה בְּאֶמְצָעִיתָא, דְּלָא יְהֵא חַטָּאָה, דְּאִלּוּ נְקוּדָה לָא הֲוִי, חַטָּאָה לֶהֱוִי׳ (ישעיהו נד, יד). וְחִלּוּפָא בֵּין ט' לְת', תָּבִירוּ לְסִטְרָא אַחֲרָא, בְּרִירוּ (ס"א דילה) דְּמִילָה.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

מוץ ותבן - חלק הסטרא אחרא שבחמשת מיני דגן

אַתֶּם הַחֲבֵרִים, שֶׁלֹּא שִׁמַּשְׁתֶּם אֶת רַבִּי שְׁמַעְיָה הֶחָסִיד, אוֹמְרִים שֶׁבַּחֲמֵשֶׁת מִינֵי דָגָן אֵין חֵלֶק לַסִּטְרָא אַחֲרָא. וְלֹא כָּךְ, שֶׁהֲרֵי כָּל מַה שֶּׁנִּבְלֶה בָאָרֶץ יֵשׁ בּוֹ חֵלֶק לַסִּטְרָא אַחֲרָא, וּמַהוּ חֶלְקוֹ? מוֹץ ׳שֶׁתִּדְּפֶנּוּ רוּחַ׳ (תהלים א, ד), שֶׁכָּתוּב ׳לֹא כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ׳, וְזוֹהִי רוּחַ שֶׁל קְדֻשָּׁה - וְכָתוּב ׳כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ וְגוֹ'׳ (שם קג, טז). מִשּׁוּם שֶׁרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְפַזַּרְתּוֹ בְּכָל צִדְדֵי הָעוֹלָם שֶׁלֹּא יִמָּצֵא. זֶה בַּנּוּקְבָּא. הַזָּכָר מַהוּ? תֶּבֶן.

בלשון הזוהר

אַתּוּן חַבְרַיָּיא, דְּלָא שְׁמַשְׁתּוּן לְרִבִּי שְׁמַעְיָה חֲסִידָא, אַמְרִין דִּבְחֲמֵשֶׁת זִינֵי דָּגָן, לָא אִית חוּלָקָא לִסְטַר אַחֲרָא. וְלָאו הָכִי, דְּהָא כָּל מַה דְּאִתְבְּלֵי בְּאַרְעָא, לִסְטַר אַחֲרָא אִית בֵּיהּ חוּלָקָא. וּמַאן חוּלָקָא אִית לֵיהּ. מוֹץ דְּתִדְּפֶנּוּ רוּחַ, דִּכְתִּיב, ׳לֹא כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם כַּמוֹץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ׳ (תהילים א, ד). וְדָא הוּא רוּחָא דִּקְדוּשָּׁא, וּכְתִיב ׳כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ וְגוֹ'׳ (תהילים קג, טז). בְּגִין דְּרוּחַ קֻדְשָׁא מְפַזֵּר לֵיהּ בְּכָל סִטְרִין דְּעָלְמָא, דְּלָא יִשְׁתְּכַח. דָּא בְּנוּקְבָּא. דְּכוּרָא מַאי הוּא. תֶּבֶן.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

נקיון הדגן שבה"א ומוץ ותבן שבח"ט - שלמות העץ

וּמוֹץ וְתֶבֶן הוֹלְכִים כְּאֶחָד, וְלָכֵן פָּטוּר מִמַּעֲשֵׂר, שֶׁאֵין בּוֹ חֵלֶק בַּקְּדֻשָּׁה. ה' - דָּגָן בְּנִקָּיוֹן (שֶׁל דגן) בְּלִי תֶבֶן וּמוֹץ. ח"ט - זָכָר וְנוּקְבָּא, מוֹץ וְתֶבֶן. ה' בְּנִקְיוֹן הַדָּגָן. וְלָכֵן שְׁלֵמוּת הָעֵץ הוּא חִטָּה, וְהָעֵץ שֶׁחָטָא בּוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיָה חִטָּה, שֶׁהַכֹּל הוּא בְּסוֹד, וּבִדְבַר חִטָּה. (בקדשה ה' נקיון הדגן בְּלִי תֶּבֶן ומוץ, וְעַל זֶה שְׁלֵמוּת הָאִילָן הוּא חִטָּה, וְהַכֹּל הוא בסוד החטה) תָּמַהּ רַבִּי אֶלְעָזָר וְתָמְהוּ הַחֲבֵרִים. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, וַדַּאי כָּךְ זֶה.

בלשון הזוהר

וּמוֹץ וְתֶבֶן כַּחֲדָא אַזְלִין, וְעַל דָּא פָּטוּר מִמַּעֲשֵׂר. דְּלֵית בְּהוּ חוּלָקָא בִּקְדוּשָׁה. ה', דָּגָן בְּנַקְיוּ (דדגן) בְּלָא תֶּבֶן וּמוֹץ. חֵ"ט דְּכַר וְנוּקְבָּא, מוֹץ וְתֶבֶן, ה: בְּנַקְיוּ דְּדָגָן. וְעַל דָּא שְׁלִימוּ דְּאִילָנָא חִטָּה אִיהוּ וְאִילָנָא דְּחָטָא בֵּיהּ אָדָם הָרִאשׁוֹן חִטָּה הֲוָה. דְּכֹלָּא אִיהוּ בְּרָזָא, וּבְמִלָּה דְּחִטָּה. (ס"א בקדושה ה' נקיו דדגן בלא תבן ומוץ ועל דא שלימו דאילנא חטה איהו וכלא איהו ברזא דחטה) תָּוָוה רִבִּי אֶלְעָזָר, וְתַוְּוהוּ חַבְרַיָּיא, אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, וַדַּאי הָכִי הוּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

שעורה מאכל בהמה וסוד אלף ההרים - לחם התרומה

אָמַר אוֹתוֹ יַנּוּקָא, כָּךְ זֶה בְּוַדַּאי הַפָּסוּק שֶׁהָיִינוּ שְׁרוּיִים בּוֹ, שֶׁהֲרֵי שְׂעוֹרָה קָדְמָה לָבֹא לָעוֹלָם, וְהִיא מְתֻקֶּנֶת לְמַאֲכַל בְּהֵמָה סְתָם. הִיא סוֹד אֶלֶף הָרִים שֶׁמְּגַדְּלִים בְּכָל יוֹם, וְהִיא אוֹכֶלֶת אוֹתָם. וְנִקְרֵאת לֶחֶם תְּרוּמָה, אֹכֶל שֶׁל אוֹתָהּ תְּרוּמָה, (ונקצרת) וְנִקְרֶבֶת בַּלַּיְלָה, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב ׳וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקְּדָשִׁים כִּי לַחְמוֹ הוּא׳ (ויקרא כב, ז) - ׳מִן הַקְּדָשִׁים׳ - זוֹ תְרוּמָה. ׳מִן הַקְּדָשִׁים׳ וְלֹא קָדָשִׁים, שֶׁהֲרֵי קֹדֶשׁ סְתָם לֹא נִקְרָא תְרוּמָה, שֶׁחֹמֶר בַּקֹּדֶשׁ מִבַּתְּרוּמָה לָמַדְנוּ.

בלשון הזוהר

אָמַר הַהוּא יַנּוּקָא, הָכִי הוּא וַדַּאי, קְרָא דְּשָׁרֵינָן בֵּיהּ, דְּהָא שְׂעוֹרָה אַקְדִּים לְמֵיתֵי לְעָלְמָא. וְאִיהוּ מִתְתַּקָּן לְמֵיכְלָא דִּבְעִירָא סְתָם, אִיהוּ רָזָא דְּאֶלֶף הָרִים, דְּמְגַדְּלִין בְּכָל יוֹמָא, וְהִיא אָכְלָה לוֹן. וְאִקְרֵי לֶחֶם תְּרוּמָה, מֵיכְלָא דְּהַהוּא תְּרוּמָה, (ס"א ואתקצר) וְאִתְקְרִיב בְּלֵילְיָא, דְּהָא כְּתִיב ׳וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים כִּי לַחְמוֹ הוּא׳ (ויקרא כב, ז). ׳מִן הַקֳּדָשִׁים׳ - דָּא תְּרוּמָה. ׳מִן הַקֳּדָשִׁים׳, וְלָא קֳדָשִׁים, דְּהָא קֹדֶשׁ סְתָם לָא אִקְרֵי תְּרוּמָה, דְּחוֹמֶר בַּקֹּדֶשׁ מִבַּתְרוּמָה תְּנָן.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

עמר השעורים כסוטה לבדק את הארץ - וקושית המוץ והתבן

אֶרֶץ הַקְּדוֹשָׁה בִּרְשׁוּת הקב"ה הָיְתָה, וְרָשׁוּת אַחֶרֶת לֹא נִכְנְסָה לְשָׁם. אֵיךְ נִבְדֶּקֶת הָאָרֶץ אִם עוֹמֶדֶת בַּמְּהֵימְנוּתָא וְלֹא הִתְחַבְּרָה בְרָשׁוּת אַחֶרֶת? בְּהַקְרָבַת תְּרוּמָה זוֹ שֶׁל שְׂעוֹרִים, כְּמוֹ סוֹד הַסּוֹטָה. אָמַר רַבִּי אַבָּא, וַדַּאי שְׁנִינוּת הַחֶרֶב אֵלֶיךְ. אָמַר אוֹתוֹ יַנּוּקָא, וַדַּאי הִתְחַזַּקְתִּי בְּמָגֵן וְצִנָּה לְהִתְגּוֹנֵן מִמֶּנּוּ. אָמַר רַבִּי אַבָּא, בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה אֵין רָשׁוּת אַחֶרֶת וְלֹא נִכְנֶסֶת לְשָׁם. מוֹץ וְתֶבֶן מִמָּה הָיוּ?

בלשון הזוהר

אַרְעָא קַדִישָׁא בִּרְשׁוּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוַת, וּרְשׁוּ אַחֲרָא לָא עָאל תַּמָּן. הֵיךְ אִבְדִּיקַת אַרְעָא, אִי קַיְימַת בִּמְהֵימְנוּתָא, וְלָא אִתְחַבְּרַת בִּרְשׁוּ אַחֲרָא, בִּקְרִיבוּ דִּתְרוּמָה דָּא דִּשְׂעוֹרִים, כְּגַוְונָא דְּרָזָא דְּסוֹטָה. אָמַר רִבִּי אַבָא, וַדַּאי שִׁנָּנָא דְּחַרְבָּא לְגַבָּךְ, אָמַר הַהוּא יַנּוּקָא, וַדַּאי אִתָקַפְנָא בְּמָגֵן וְצִינָא לְאַגָּנָא מִנֵּיהּ. אָמַר רִבִּי אַבָּא, אַרְעָא קַדִישָׁא לֵית בָּהּ רְשׁוּ אַחֲרָא, וְלָא עָאל תַּמָּן. מוֹץ וְתֶבֶן מִמַּאן הֲווֹ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

מוץ ותבן שבארץ הקדושה - שלא מצד הזהמה

פָּתַח אוֹתוֹ יַנּוּקָא וְאָמַר, ׳וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ וְגוֹ '׳ (בראשית א, כז). וְכָתוּב וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ - וְכִי אִם לֹא שֶׁבָּא נָחָשׁ עַל חַוָּה, לֹא יַעֲשֶׂה תוֹלָדוֹת לָעוֹלָם?! אוֹ אִם לֹא חָטְאוּ יִשְׂרָאֵל בְּחֵטְא הָעֵגֶל, לֹא יַעֲשׂוּ תוֹלָדוֹת?! אֶלָּא וַדַּאי אִם לֹא יָבֹא נָחָשׁ עַל חַוָּה, יַעֲשֶׂה אָדָם תּוֹלָדוֹת מִיָּד וַדַּאי, שֶׁהֲרֵי נִגְזְרָה גְזֵרָה מִיָּד שֶׁנִּבְרָא, שֶׁכָּתוּב ׳פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ׳ - וְאוֹתָם תּוֹלָדוֹת הָיוּ כֻלָּם בְּנִקָּיוֹן לְלֹא זֻהֲמָה כְּלָל. גַּם כָּךְ הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהֲרֵי לֹא נִכְנְסָה בָּהּ רָשׁוּת אַחֶרֶת, יֵשׁ בָּהּ מוֹץ וְתֶבֶן שֶׁלֹּא מֵאוֹתוֹ הַצַּד. וּמִחוּץ לָאָרֶץ אוֹתוֹ מוֹץ וְתֶבֶן מִצַּד אַחֵר הוּא, שֶׁהוֹלְכִים אַחַר קְדֻשָּׁה כְּקוֹף אַחֲרֵי בְּנֵי אָדָם.

בלשון הזוהר

פָּתַח הַהוּא יַנּוּקָא וְאָמַר, ׳וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ וְגוֹ'׳ (בראשית א, כח). וּכְתִיב ׳וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ׳. וְכִי אִי לָאו דְּאָתָא נָחָשׁ עַל חַוָּה לָא יַעְבִיד תּוֹלָדִין לְעָלְמָא, אוֹ אִי לָא חָאבוּ יִשְׂרָאֵל בְּעוֹבָדָא דְּעֶגְלָא, לָא יַעַבְדּוּן תּוֹלָדִין. אֶלָּא וַדַּאי, אִי לָא יֵיתֵי נָחָשׁ עַל חַוָּה, תּוֹלָדִין יַעְבִיד אָדָם מִיָּד וַדַּאי, דְּהָא גְּזֵרָה אִתְגְּזַר מִיָּד דְּאִתְבְּרֵי, דִּכְתִּיב ׳פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ׳. וְאִינּוּן תּוֹלָדִין יֵהוֹן כֻּלְּהוֹן בִּנְקִיוּ בְּלָא זוּהֲמָא כְּלַל. אוּף הָכִי אַרְעָא קַדִישָׁא, דְּהָא לָא עָאל בָּהּ רְשׁוּ אַחֲרָא, אִית בָּהּ מוֹץ וְתֶבֶן, דְּלָאו מֵהַהוּא סְטָר. וּלְבַר מֵאַרְעָא, הַהוּא מוֹץ וְתֶבֶן דִּסְטָר אַחֲרָא הֲוִי, דְּאַזְלָא בָּתַר קְדוּשָּׁה, כְּקוֹף בָּתַר בְּנֵי נָשָׁא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

לחם השלחן שנרוח בכלי הקרב - ונשיקת החברים

בָּאוּ רַבִּי אֶלְעָזָר וְהַחֲבֵרִים וּנְשָׁקוּהוּ. אָמַר לוֹ, נִדְמֶה לִי שֶׁהִרְוַחְנוּ בִּכְלֵי הַקְּרָב לֶחֶם הַשֻּׁלְחָן. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, וַדַּאי כָּךְ זֶה, שֶׁהֲרֵי כָּל מִינֵי קְרָב הֵם בְּיָדְךְ וּמַצְלִיחִים בְּיָדְךְ. בָּאוּ וּנְשָׁקוּהוּ כְּמִקֹּדֶם.

בלשון הזוהר

אָתוּ רִבִּי אֶלְעָזָר וְחַבְרַיָּיא וּנְשָׁקוּהוּ, אָמַר לֵיהּ, דָּאמֵי לִי, דְּרַוַוחְנָא בְּמָאנֵי קְרָבָא, נָהֲמָא דְּפָתוֹרָא. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר ודָאי הָכִי הוּא, דְּהָא כָּל זִינֵי קְרָבָא בִּידָךְ אִינּוּן, וּמַצְלִחָן בִּידָךְ, אָתוּ וּנְשָׁקוּהוּ כְּמִלְּקַדְּמִין.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

חזיון הגפן - שנאמר לבשר את יוסף ולא לשר המשקים

פָּתַח הוּא וְאָמַר, ׳וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְגוֹ'׳ (שם מ, י). עַד כָּאן חֶזְיוֹן הַדָּבָר, שֶׁהֲרֵי מִכָּאן וָהָלָה חֶזְיוֹנוֹ הָיָה, שֶׁכָּתוּב ׳וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי׳. אֲבָל חֶזְיוֹן הַדָּבָר הָיָה בִּגְלַל יוֹסֵף וּלְבַשְּׂרוֹ, שֶׁיִּשְׁמַע יוֹסֵף וְיֵדַע.

בלשון הזוהר

פָּתַח אִיהוּ וְאָמַר, ׳וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִים וְגוֹ'׳ (בראשית מ, י). עַד הָכָא חֶזְיוֹנָא דְּמִלָּה, דְּהָא מִכָּאן וּלְהָלְאָה חֶזְיוֹנָא דִּילֵיהּ הֲוָה, דִּכְתִיב ׳וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי׳. אֲבָל חֶזְיוֹנָא דְּמִלָּה, בְּגִינֵיהּ דְּיוֹסֵף הֲוָה וּלְבַשְּׂרָא לֵיהּ, דְּיִשְׁמַע יוֹסֵף וְיִנְדַּע.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

יין עתיק שמשך יעקב מרחוק - ׳לו׳ למעלה ו ׳לו׳ למטה

שָׁנִינוּ, שִׁבְעָה רְקִיעִים הֵם, וְהֵם (שִׁבְעָה) הֵיכָלוֹת. וְשִׁשָּׁה הֵם, וַחֲמִשָּׁה הֵם, וְכֻלָּם יוֹצְאִים מִתּוֹךְ יַיִן עַתִּיק עֶלְיוֹן. אוֹתוֹ יַיִן מְשָׁכוֹ יַעֲקֹב מֵרָחוֹק, וּסְחָטוֹ מֵעִנְבֵי אוֹתָהּ הַגֶּפֶן. אָז יַעֲקֹב הִמְשִׁיךְ אוֹתוֹ יַיִן שֶׁנִּרְאָה לוֹ, וְשָׂמַח וְשָׁתָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ׳ (שם כז, כה) - כָּאן נִכְלָל לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. וְלָכֵן הִרְחִיק הַדָּבָר וּמְשָׁכוֹ בִמְשִׁיכוּת שְׁתֵּי תְנוּעוֹת, וְהַיְנוּ לוֹ. לוֹ לְמַטָּה, לוֹ לְמַעְלָה. (בִּשְׁנֵי צְדָדִים אָחַז).

בלשון הזוהר

תָּנֵינָן, שִׁבְעָה רְקִיעִין אִינּוּן, וְאִינּוּן (שבעה) הֵיכָלִין. וְשִׁית אִינּוּן, וַחֲמֵשׁ אִינּוּן, וְכֻלְּהוּ נַפְקֵי מִגּוֹ יַיִן עַתִּיקָא עִלָּאָה. הַהוּא יַיִן מָשִׁיךְ לֵיהּ יַעֲקֹב מֵרָחִיק, וְסָחִיט לֵיהּ מֵעֲנָבִים דְּהַהוּא גֶּפֶן. כְּדֵין, יַעֲקֹב אַמְשִׁיךְ לֵיהּ הַהוּא יַיִן דְּקָא אִתְחֲזֵי לֵיהּ, וְחַדִּי וְשָׁתָה. (בראשית קמ"ב ע"ב) ׳הֲדָא הוּא׳ דִכְתִיב, (בראשית כז כה) ׳וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ׳.- הָכָא אִתְכְּלִיל עֵילָּא וְתַתָּא. וְעַל דָּא אַרְחִיק מִלָּה, וּמָשִׁיךְ לָהּ בִּמְשִׁיכוּ דִּתְרֵי תְּנוּעֵי, וְהַיְינוּ לוֹ. לֵיהּ לְתַתָּא, לֵיהּ לְעֵילָּא. (בתרין סטרין אחיד)

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

מזיגת המים ביין - ׳כיין הטוב הולך לדודי למישרים׳

חֲנוֹךָ מְטַטְרוֹן אָמַר, וַיָּבֵא לוֹ יַיִן - שֶׁשָּׂם מַיִם בְּאוֹתוֹ יַיִן. אִם לֹא יָשִׂים בּוֹ מַיִם, לֹא יָכוֹל לִסְבֹּל, וְנָאֶה אָמַר חֲנוֹךְ מְטַטְרוֹן. וּמִשּׁוּם זֶה הִמְשִׁיכוֹ בִּשְׁנֵי טְעָמִים, שֶׁהֲרֵי בִּשְׁנֵי צְדָדִים אָחוּז, וְאוֹתוֹ יַיִן הָלַךְ מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה, וְכָל הַטְּעָמִים בּוֹ, עַד שֶׁיּוֹסֵף הַצַּדִּיק טָעַם אוֹתוֹ, שֶׁהוּא דּוֹד נֶאֱמָן. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים׳ (שיר השירים ז, י) - מַהוּ כְּיֵין הַטּוֹב? שֶׁבָּא יַעֲקֹב וְשָׂם בּוֹ מַיִם. זֶהוּ יֵין הַטּוֹב וְכָךְ זֶה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר חֲנוֹךְ מְטַטְרוֹן. תָּמַהּ רַבִּי אֶלְעָזָר וְתָמַהּ רַבִּי אַבָּא. אָמְרוּ, הֲרֵי הַיַיִן (ס"י מלאך) שֶׁלְּךְ הוּא נִצַּח מַלְאָךְ קָדוֹשׁ עַל פִּי (פֶּה) רוּחַ הַקֹּדֶשׁ.

בלשון הזוהר

חֲנוֹךְ מְטַטְרוֹן אָמַר, וַיָּבֵא לוֹ יַיִן, דְּאַרְמֵי מַיָּא בְּהַהוּא יַיִן, וְאִי לָאו דְּאַרְמֵי בֵּיהּ מַיִם, לָא יָכִיל לְמִסְבַּל, וְשַׁפִּיר אָמַר חֲנוֹךְ מְטַטְרוֹן. וּבְגִין כָּךְ אַמְשִׁיךְ לוֹ בִּתְרֵי טַעֲמֵי, דְּהָא בִּתְרֵין סִטְרִין אָחִיד, וְהַהוּא יַיִן אָזִיל מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, וְכֻלְּהוּ טַעֲמִין בֵּיהּ, עַד דְּיוֹסֵף צַדִּיקָא טָעִים לֵיהּ, דְּאִיהוּ דָּוִד נֶאֱמָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים׳ (שיר השירים ז, י). מַהוּ כְּיֵין הַטּוֹב. דְּאָתָא יַעֲקֹב וְאַרְמֵי בֵּיהּ מַיָּא, דָּא הוּא יֵין הַטּוֹב וְהָכִי הוּא, כְּמָה דְּאָמַר חֲנוֹךְ מְטַטְרוֹן. תָּוָוה רִבִּי אֶלְעָזָר, וְתַוָּוה רִבִּי אַבָּא, אָמְרוּ הָא חַמְרָא (ס"י מלאך) דִּילָךְ, הוּא נַצְחַת מַלְאָכָא קַדִישָׁא, אַפּוּמָא (נ"א פומא) דְּרוּחַ קוּדְשָׁא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

גפן הקדש כנגד גפן נכריה שענביה נושכים ככלב

אָמַר לוֹ, עַד עַתָּה אוֹתָהּ גֶּפֶן מְחַכָּה לַעֲשׂוֹת פֵּרוֹת. וּבַגֶּפֶן - זוֹהִי גֶפֶן הַנּוֹדַעַת בַּקֹּדֶשׁ. מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ גֶּפֶן אַחֶרֶת שֶׁנִּקְרֵאת גֶּפֶן נָכְרִיָּה, וַעֲנָבֶיהָ אֵינָם עֲנָבִים, אֶלָּא קָשִׁים, אוֹחֲזִים הַלֵּב, נוֹשְׁכִים כַּכֶּלֶב. אוֹתָם עֲנָבִים נִקְרָאִים ׳סוּרֵי הַגֶּפֶן נָכְרִיָּה׳ (ירמיה ב, כא) - אֲבָל גֶּפֶן זוֹ, עָלֶיהָ כָּתוּב וּבַגֶּפֶן, אוֹתָהּ הַיְדוּעָה, אוֹתָהּ שֶׁכָּל הַקְּדוֹשִׁים טָעֲמוּ יַיִן עַתִּיק, יַיִן טוֹב, יַיִן שֶׁיַּעֲקֹב נָתַן בּוֹ מַיִם, עַד שֶׁכָּל אֵלּוּ שֶׁיּוֹדְעִים לִטְעֹם טָעֲמוּ אוֹתוֹ, וְהָיָה טוֹב לַחֵךְ.

בלשון הזוהר

אָמַר לֵיהּ, עַד כְּעַן הַהוּא גֶּפֶן מְחַכָּא לְמֶעְבַּד פֵּירִין. וּבַגֶּפֶן: דָּא אִיהוּ גֶּפֶן דְּאִשְׁתְּמוֹדְעָא בְּקוּדְשָׁא. בְּגִין דְּאִית גֶּפֶן אַחֲרָא, דְּאִיהוּ אִקְרֵי גֶּפֶן נָכְרִיָּה. וַעֲנָבִים דִּילָהּ לָא אִינּוּן עֲנָבִים, אֶלָּא קַשְׁיָן, אֲחִידִין לִבָּא, נַשְׁכִין כְּכַלְבָּא. אִינּוּן עֲנָבִים אִקְרוּן, ׳סוּרֵי הַגֶּפֶן נָכְרִיָּה׳ (ירמיהו ב, כא). אֲבָל גֶּפֶן דָּא, עָלָהּ כְּתִיב וּבַגֶּפֶן, הַהִיא דְּאִשְׁתְּמוֹדְעָא. הַהִיא דְּכָל קַדִישִׁין טָעֲמוּ חַמְרָא עַתִּיקָא, חַמְרָא טָבָא, חַמְרָא דְּיַעֲקֹב יָהִיב בֵּיהּ מַיָּא, עַד דְּכָל אִינּוּן דְּיַדְעִין לְטַעְמָא חַמְרָא, טָעֲמוּ לֵיהּ, וַהֲוָה טַב לְחִכָּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

שלשה שריגים כדמות האבות - והכלה המתקשטת בחדות היין

וְאוֹתָהּ גֶּפֶן, כְּשֶׁמַּגִּיעַ אֵלֶיהָ, מוֹשִׁיטָה שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִים, וְהֵם שְׁלֹשׁ דְּמֻיּוֹת הָאָבוֹת שֶׁהִתְקַדְּשָׁה בָהֶם, וְאֵין קְדֻשָּׁה אֶלָּא בְּיַיִן, וְאֵין בְּרָכָה אֶלָּא בְּיַיִן, בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חֶדְוָה. וְהִיא כְפֹרַחַת, כְּמוֹ כַלָּה שֶׁמִּתְקַשֶּׁטֶת וְנִכְנֶסֶת בְּאַהֲבָה, בְּחֶדְוַת אוֹתוֹ יַיִן שֶׁהִתְעָרֵב בְּמַיִם, וְאָז עָלְתָה נִצָּהּ, עוֹלָה אַהֲבָתָהּ לְדוֹדָהּ וְשׁוֹרָה לְנַגֵּן וּלְהִכָּנֵס בְּאַהֲבָה, וְאָז מִתְמַלְּאִים וּמִתְבַּשְּׁלִים אוֹתָם עֲנָבִים, רַכּוֹת וּמְלֵאוֹת מֵאוֹתוֹ יַיִן טוֹב עַתִּיק, יַיִן שֶׁיַּעֲקֹב שָׂם בּוֹ מַיִם.

בלשון הזוהר

וְהַהִיא גֶּפֶן, כַּד מָטָא לְגַבָּהּ, אוֹשִׁיטַת תְּלָתָא שָׂרִיגִין, וְאִינּוּן תְּלַת דִּיּוּקְנָא דַּאֲבָהָן, דְּאִתְקַדְּשַׁת בְּהוּ. וְלֵית קְדוּשָּׁה אֶלָּא בְּיַיִן, וְלֵית בִּרְכָתָא אֶלָּא בְּיַיִן. בַּאֲתָר דְּחֶדְוָה שָׁארֵי. וְהִיא כְפוֹרַחַת, כְּכַלָּה דְּאִתְקַשְּׁטַת וְעָאלַת בִּרְחִימוּ, בְּחֶדְוָה דְּהַהוּא יַיִן דְּאִתְעֲרָב בְּמַיָּא. כְּדֵין עָלְתָה נִצָּהּ, סְלִיקַת רְחִימוּ דִּילָהּ לְגַבֵּי דּוֹדָהּ, וְשָׁרִיאַת לְנַגְּנָא וּלְאַעֲלָא בִּרְחִימוּ. וּכְדֵין, אִתְמַלְּיָין וְאִתְבַשְּׁלָן אִינּוּן עֲנָבִין, רְכִיכָן, וּמַלְיָין מֵהַהוּא חַמְרָא טָבָא עַתִּיקָא חַמְרָא דְּיַעֲקֹב אַרְמֵי בֵּיהּ מַיָּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

נתינת מים בכוס - שאין רחמים נאמרים על יין חי

וְעַל זֶה מִי שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַיַיִן וּמַגִּיעִים עַל הָאָרֶץ, צָרִיךְ לָשִׂים בּוֹ מַיִם, בִּגְלַל שֶׁאֵין לוֹ לְבָרֵךְ רַחֵם ה' עַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ, פְּרָט לְמַיִם תּוֹךְ הַיַיִן. וְאִם לֹא, מִי יָכוֹל לִסְבּל? זֶה הָיָה לְבַשֵּׂר לְיוֹסֵף, מִשּׁוּם שֶׁבּוֹ הָיָה הַדָּבָר תָּלוּי.

בלשון הזוהר

וְעַל דָּא מַאן דִּמְבָרֵךְ עַל הַיַיִן, וּמָטֵי עַל הָאָרֶץ, אִצְטְרִיךְ לְמִרְמֵי בֵּיהּ מַיָּא, בְּגִין דְּלֵית לֵיהּ לְבָרְכָא רַחֵם ה' עַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ, בַּר בְּמַיָּא גּוֹ חַמְרָא. וְאִי לָאו, מַאן יָכִיל לְמִסְבַּל. דָּא הֲוָה לְבַשְּׂרָא לְיוֹסֵף, בְּגִין דְּבֵיהּ הֲוָה תַּלְיָא מִלְּתָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

הרביעי שעולה עמה בפריחתה - ׳וירכב על כרוב ויעף׳

חֲנוֹךָ מְטַטְרוֹן אָמַר, ׳שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם׳ בְּוַדַּאי, כְּנֶגֶד שְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת. וַהֲרֵי אַרְבָּעָה הֵם שֶׁלָּהּ? אֶלָּא זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְהִיא כְפֹרַחַת׳. בִּזְמַן שֶׁהִיא עוֹלָה וּפוֹרַחַת בִּכְנָפֶיהָ לַעֲלוֹת, אָז ׳עָלְתָה נִצָּהּ׳. זֶהוּ אוֹתוֹ רְבִיעִי שֶׁנִּשְׁאָר, שֶׁעוֹלֶה אִתָּהּ וְלֹא נִפְרָד מִמֶּנָּה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף׳ (שמואל ב כב, יא) - כְּשֶׁיָּעוּף כְפֹרַחַת, בִּזְמַן שֶׁפּוֹרַחַת. וְנָאֶה אָמַר חֲנוֹךְ מְטַטְרוֹן, וְכָךְ זֶה.

בלשון הזוהר

חֲנוֹ"ךְ מְטַטְרוֹ"ן אָמַר, ׳שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִים׳, ודַּאי. לָקֳבֵל תְּלַת אֲבָהָן, וְהָא אַרְבַּע אִינּוּן דִּילָהּ. אֶלָּא דָּא הוּא דִּכְתִיב, ׳וְהִיא כְפוֹרַחַת׳. בְּזִמְנָא דְּאִיהִי סְלִיקַת וּפַרְחַת בְּכַנְפָהָא לְסַלְּקָא, כְּדֵין ׳עָלְתָה נִצָּהּ׳, דָּא הוּא הַהוּא רְבִיעָאָה דְּאִשְׁתְּאַר, דְּסָלִיק בַּהֲדָהּ, וְלָא אִתְפְּרַשׁ מִנָּהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף׳ (שמואל ב כב, יא). כַּד יָעוֹף. כְפוֹרַחַת, בְּזִמְנָא דְּפוֹרַחַת. וְשַׁפִּיר אָמַר חֲנוֹךְ מְטַטְרוֹן, וְהָכָא הוּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

נצחון היין - ותמיהת החברים על שליח מלמעלה

תָּמַהּ רַבִּי אֶלְעָזָר וְתָמַהּ רַבִּי אַבָּא. אָמְרוּ, מַלְאָךְ קָדוֹשׁ, שָׁלִיחַ מִלְמַעְלָה, הֲרֵי יֵינְךְ הוּא נִצַּחְתָּ בְּסוֹד רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. בָּאוּ כָּל הַחֲבֵרִים וּנְשָׁקוּהוּ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, בָּרוּךְ הָרַחֲמָן שֶׁשְּׁלָחַנִי לְכָאן.

בלשון הזוהר

תָּוָוה רִבִּי אֶלְעָזָר, וְתַוָּוה רִבִּי אַבָּא, אָמְרוּ, מַלְאָכָא קַדִישָׁא, שְׁלִיחָא מִלְּעֵילָּא, הָא חַמְרָא דִּילָךְ, הוּא, נָצַחְתְ בְּרָזָא דְּרוּחַ קֻדְשָׁא. אָתוּ כֻּלְּהוּ חַבְרַיָּיא וּנְשָׁקוּהוּ. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּשָׁדַרְנִי הָכָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

לחם ויין עקר השלחן - ׳לכו לחמו בלחמי׳ שהתורה מבקשת

אָמַר אוֹתוֹ יַנּוּקָא, חֲבֵרִים, לֶחֶם וְיַיִן עִקַּר הַשֻּׁלְחָן הֵם. כָּל שְׁאָר הַמַּאֲכָלִים נִמְשָׁכִים אַחֲרֵיהֶם. וְהַתּוֹרָה הִרְוִיחָה אוֹתָם, וְשֶׁלָּהּ הֵם. הַתּוֹרָה רוֹצָה מִכֶּם בְּבַקָּשָׁה, בְּאַהֲבָה, וְאוֹמֶרֶת, ׳לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחְמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי׳ (משלי ט, ה) - וְהוֹאִיל וְהַתּוֹרָה מְזֻמֶּנֶת לָכֶם וְהִיא רוֹצֶה מִכֶּם דָּבָר זֶה, יֵשׁ לָכֶם לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנָהּ. (הוּא) בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, הוֹאִיל וְהִיא מְזֻמֶּנֶת לָכֶם, שֶׁתַּעֲשׂוּ רְצוֹנָהּ. אָמְרוּ, כָּךְ זֶה בְּוַדַּאי. יָשְׁבוּ וְאָכְלוּ וְשָׂמְחוּ אִתּוֹ. כֵּיוָן שֶׁאָכְלוּ, הִתְעַכְּבוּ עַל הַשֻּׁלְחָן.

בלשון הזוהר

אָמַר הַהוּא יַנּוּקָא, חַבְרַיָּיא. נָהֲמָא וְחַמְרָא עִיקָּרָא דְּפָתוֹרָא אִינּוּן, כָּל שְׁאַר מֵיכְלָא אֲבַּתְרַיְיהוּ אִתְמְשַׁךְ. וְהָא אוֹרַיְיתָא רַוְוחַת לוֹן, וְדִילָהּ אִינּוּן. אוֹרַיְיתָא בָּעָאת מִנַּיְיכוּ, בְּבָעוּ, בִּרְחִימוּ, וְאָמְרָה ׳לְכוּ לַחֲמוּ בְּלַחְמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי׳ (משלי ט, ה). וְהוֹאִיל וְאוֹרַיְיתָא זְמִינַת לְכוּ, וְהִיא בָּעָאת מִנַּיְיכוּ מִלָּה דָּא, אִית לְכוּ לְמֶעְבַּד רְעוּתָא דִּילָהּ. (נ"א הוא) בְּמָטוּ מִנַּיְיכוּ, הוֹאִיל וְאִיהִי זְמִינָא לְכוּ, דְּתָעֲבְדוּן רְעוּתָהּ. אָמְרוּ הָכִי הוּא ודַּאי. יָתְבוּ וְאַכְלוּ וְחַדוּ בַּהֲדֵיהּ. כֵּיוָן דְּאָכְלוּ אִתְעַכְּבוּ עַל פָּתוֹרָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

עצת הזקנים לעקר את משה - ומשם עצת פעור

פָּתַח הוּא וְאָמַר, נְקוֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ׳וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן וְגוֹ'׳בא להשיב על קושיית הגמ' מפני מה נצטוו על הנקמה במדין ולא במואב, הלא מואב רק עזרו למדין [אד"א], וכדי להשיב על קושיה זו שואל מפני מה (במדבר כב, ד). וַיּאמְרוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְאֶל זִקְנֵי מִדְיָן לֹא כָתוּב, אֶלָּא וַיֹּאמֶר מוֹאָב.להורות שזקני מואב לא היו באותה עצה, אלא רק ה עֲלָמִיםהנערים של מואב, הם אלו ש לָקְחוּ עֵצָה מִזְּקֵנִים, מזקני מדין, וְהַזְּקֵנִיםשל מואב נִמְשְׁכוּ אַחֲרֵיהֶם, וְהֵםזקני מדין נָתְנוּ לָהֶם עֵצָה. אֵיזוֹ עֵצָה נָתְנוּ לָהֶם? זקני מדין לנערי מואב עֵצָה רָעָה לָקְחוּ לְעַצְמָם. הם שהכשילו עצמם. אָמְרוּ לָהֶםנערים של לְמוֹאָב: גִּדּוּל רָע גִּדַּלְנוּ בֵינֵינוּ.ובדווקא סובבה יד ההשגחה שגידולו יהא שם לשבר קליפתם [-רמ"ק] וּמִיהוּ? מֹשֶׁה רַבָּם. עַל כֹּמֶר אֶחָדהוא יתרו שֶׁהָיָה בֵּינֵינוּ, שֶׁגִּדְּלוֹ וְהִגְדִּילוֹ בְּבֵיתוֹ וְנָתַן לוֹ בִּתּוֹ לְאִשָּׁה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּאשלבסוף נָתַן לוֹ מָמוֹן וְשִׁלְּחוֹ לְמִצְרַיִם, לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הָאָרֶץ. וְהוּא וְכָל בֵּיתוֹ נִמְשְׁכוּ אַחֲרָיו.ונתגיירו, הרי שכחו גדול. אִם נוּכַל לַעֲקֹר אוֹתוֹ רַבָּם מֵהָעוֹלָם, כָּל עַמּוֹ יֵעָקְרוּ מִיָּד מִן הָעוֹלָם. וְכָל הָעֵצָה הָרָעָה מֵאוֹתוֹ דְּבַר פְּעוֹר הָיָה מִמִּדְיָן.ומשום כך הנקמה צריכה להיות דווקא במדין שהם בעלי העצה.

בלשון הזוהר

פָּתַח אִיהוּ וְאָמַר. ׳וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן וְגוֹ'׳ (במדבר כב, ד). וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְאֶל זִקְנֵי מִדְיָן לָא כְּתִיב, אֶלָּא וַיֹּאמֶר מוֹאָב. עוּלֵמִין נַטְלוּ עֵיטָא מִסַבְיָא, וְסַבְיָא אִתְמְשָׁכוּ אֲבַּתְרַיְיהוּ, וְאִינּוּן יַהֲבוּ לוֹן עֵיטָא. מַאי עֵיטָא יָהֲבוּ לוֹן. עֵיטָא בִּישָׁא נַטְלוּ לְגַרְמַיְיהוּ. אָמְרוּ לוֹן לְמוֹאָב, גִּדּוּלָא בִּישָׁא גִּדַּלְנָא בֵּינָנָא. וּמַנוֹ. מֹשֶׁה רַבֵּיהוֹן. עַל חַד כּוּמָרָא דְּהֲוָה בֵּינָנָא, דְּרַבֵי לֵיהּ וְגַדִיל לֵיהּ בְּבֵיתֵיהּ, וְיָהַב לֵיהּ בְּרָתֵּיהּ לְאִנְתּוּ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא יָהַב לֵיהּ מָמוֹנָא, וְשָׁדַר לֵיהּ לְמִצְרַיִם, לְשֵׁיצָאָה כָּל אַרְעָא. וְאִיהוּ, וְכָל בֵּיתֵיהּ, אִתְמְשָׁכוּ אֲבַּתְרֵיהּ. אִי לְהַהוּא רַבֵּיהוֹן, נֵיכוּל לְאַעְקְרָא מִן עָלְמָא, כָּל עַמָּא דִּילֵיהּ יִתְעַקְּרוּן מִיָּד מֵעָלְמָא. וְכָל עֵיטָא בִּישָׁא מֵהַהוּא מִלָּה דִּפְעוֹר, מִמִּדְיָן הֲוָה.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

הפקרת בנות מדין לתפס את משה - ׳משיב חכמים אחור׳

יש להקדים ולשאול מה טעם שהכתוב אומר 'הן הנה', דמשמע בכאן לשון נקבה וּבֹא וּרְאֵה שֶׁהַכֹּל הָיָה מִמִּדְיָן,מדי"ן הוא שורש דין דקליפה ושמם מורה על כך ומצד מדון ומריבה [-רמ"ק], וְכָל עֲצָתָם הָיְתָה עַל מֹשֶׁה.הן מצד שגדל שם, והן מצד שהבינו שאם יפול משה ברשתם ח"ו, שהוא בסוד השפעת החכמה על כלל ישראל, ינתקו את ישראל מן השפע העליון. וּבַעֲצָתָם שָׂכְרוּ אֶת בִּלְעָםכאשר ידעו שאין תועלת בכח הגשמי, ועל כן שכרו את בלעם שהוא קליפה דחכמה, כמו שנאמר 'ויודע דעת עליון', כֵּיוָן שֶׁרָאוּ שֶׁבִּלְעָם לֹא יָכוֹל, לָקְחוּ עֵצָה אַחֶרֶת לְעַצְמָם,לפעול ע"י קלקול המעשים, וְהִפְקִירוּ נְשֵׁיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם יוֹתֵר מִמּוֹאָב, שֶׁהֲרֵי עַל נְשׁוֹת מִדְיָן כָּתוּב, ׳הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳ (במדבר לא, טז) '. וְהַכֹּל הָיָה מִמִּדְיָן.['דכלא הוה' היינו העצה, הקשר, והכשפים]. והגדילו לעשות עד ש לָקְחוּ עֵצָה יַחַד עִם נְשִׂיאָם שֶׁיַּפְקִיר בִּתּוֹ,כזבי בת צור, שֶׁחָשְׁבוּ לִתְפֹּס אֶת מֹשֶׁה בְּרִשְׁתָּם,להכשילו ח"ו, וכאשר ידעו שלא יצליחו בכך ע"פ דרכי הטבע משום כך הגדילו לעשות ש בְּכַמָּה מִינֵי כְשָׁפִים עִטְּרוּ אוֹתָהּכדי שֶׁיִּתָּפֵס הָרֹאשׁ שֶׁלָּהֶם,משה רבנו, שאף שגזרה חכמתו יתברך שינתן להם איזה אחיזה מצד הקליפה בחכמה, עדיין הקב"ה משיב חכמים אחור ודעתם יסכל. והקב"ה ׳מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר׳ (ישעיה מד, כה).

בלשון הזוהר

וְתָּא חֲזֵי, דְּכֹלָּא הֲוָה מִמִּדְיָן. וְכָל עֵיטָא דִּלְהוֹן עַל מֹשֶׁה הֲוָה. וּבְעֵיטָא דִּלְהוֹן, שָׂכְרוּ לְבִלְעָם. כֵּיוָן דְּחָמוּ דְּבִלְעָם לָא יָכִיל, נַטְלוּ עֵיטָא אַחֲרָא בִּישָׁא לְגַרְמַיְיהוּ, וְאַפְקִירוּ נָשַׁיְיהוּ וּבְנָתַיְיהוּ יַתִיר מִמּוֹאָב, דְּהָא עַל נְשֵׁי מִדְיָן כְּתִיב, ׳הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳ (במדבר לא, טז). וְכֹלָּא מִמִּדְיָן הֲוָה. נַטְלוּ עֵיטָא בַּהֲדֵי נְשִׂיאָה דִּלְהוֹן, דְּיַפְקִיר בְּרָתֵּיהּ. דַּחֲשִׁיבוּ לְנַטְלָא לְמֹשֶׁה בְּרִשְׁתֵּיהוֹן, בְּכַמָּה זִינֵי חַרְשִׁין אַעֲטְרוּ לָהּ, דְּיִתָּפֵס רֵישָׁא דִּלְהוֹן. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ׳מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר׳ (ישעיהו מד, כה).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

ראו ולא ראו - שהראש הנתפס ברשתם היה זמרי

הֵם רָאוּע"י כשפים וסברו שֶׁהָרֹאשׁ יִתָּפֵס בְּרִשְׁתָּם, וְלֹא יָדְעוּ,שהראש שיתפס אינו משה רבנו ח"ו, רָאוּבאיצטגנינותם שיתפס ברשתם וְלֹא רָאוּ.מי אשר יתפס. רָאוּ רֹאשׁ הָעָם שֶׁנּוֹפֵל אִתָּהּעם כזבי בת צור וְכַמָּה אֲלָפִים אֲחֵרִים, שיפלו אח"כ במגפה, וְחָשְׁבוּהראש שיפול איתה שֶׁזֶּה מֹשֶׁה.משום כך הִפְקִירוּ אוֹתָהּ וְצִוּוּ אוֹתָהּבדווקא עַל מֹשֶׁה, שֶׁלֹּא תִזְדַּוְּגִי לְאַחֵר אֶלָּא בּוֹ. אָמְרָה לָהֶם, בַּמָּה אֵדַע? שהוא אכן משה רבנו אָמְרוּ, אוֹתוֹ שֶׁתִּרְאִי שֶׁכֻּלָּם עוֹמְדִים לְפָנָיו, בּוֹ תִזְדַּוְּגִי וְלֹא בְאַחֵר. כֵּיוָן שֶׁבָּא זִמְרִי בֶּן סָלוּא, עָמְדוּ לְפָנָיו עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה (חֲמִשִּׁים וְתִשְׁעָה) אֶלֶף מִשֵּׁבֶט שִׁמְעוֹן, מִשּׁוּם שֶׁהָיָה נְשִׂיאָם, וְהִיא חָשְׁבָה שֶׁהוּא מֹשֶׁה, וְהִזְדַּוְּגָה אִתּוֹ. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ כָּל אוֹתָם הַיֶּתֶר אֶת זֶה, עָשׂוּ מַה שֶּׁעָשׂוּ, 'ויחל העם לזנות אל בנות מואב', ובהשפעת אותו מעשה הושפעו כל העומדים שם לחטא, וְהָיָה מַה שֶּׁהָיָה. ועי''כ נהרגו במגפה כ"ד אלף מישראל.

בלשון הזוהר

אִינּוּן חָמָן דְּרֵישָׁא יִתָּפֵס בְּרִשְׁתָּא דִּלְהוֹן, וְלָא יָדְעוּ, חָמוּ וְלָא חָמוּ. חָמוּ רֵישָׁא דְּעַמָּא דְּנָפִיל בַּהֲדָהּ, וְכַמָּה אַלְפִין אוֹחֲרָנִין, וַחֲשִׁיבוּ דְּמֹשֶׁה הֲוָה, אַפְקִירוּ לָהּ, וּפָקִידוּ לָהּ עַל מֹשֶׁה, דְּלָא תִּזְדַּוְּוגִי לְאַחֲרָא, אֶלָּא בֵּיהּ. אָמְרָה לוֹן, בְּמָה אֶנְדַּע. אָמְרוּ הַהוּא דְּתֶחמֵי דְּכֹלָּא קַיְימֵי קַמֵּיהּ, בֵּיהּ תִּזְדַּוְּוגִי, וְלָא בְּאַחֲרָא. כֵּיוָן דְּאָתָא זִמְרִי בֶּן סָלוּא, קָמוּ קָמֵיהּ אַרְבְּעָה וְעֶשְׂרִים (נ"א תשעה וחמשים) אֶלֶף, מִשִּׁבְטָא דְּשִׁמְעוֹן, בְּגִין דְּהֲוָה נְשִׂיאָה דִּלְהוֹן, וְהִיא חֲשִׁיבַת דְּהוּא מֹשֶׁה, וְאִזְדַּוְּוגַת בֵּיהּ. כֵּיוָן דְּחָמוּ כָּל אִינּוּן שְׁאָר לְדָא, עָבְדוּ מַה דְּעָבְדוּ, וַהֲוָה מַה דְּהֲוָה.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

מדין ביד משה ומואב ביד דוד - ׳מואב סיר רחצי׳

וְהַכֹּל הָיָה מִמִּדְיָן בְּכַמָּה מִינִים,עניני קלקולים כמבואר, וּמִשּׁוּם כָּךְ נֶעֶנְשׁוּ מִדְיָן, והקב"ה אָמַר לְמֹשֶׁה, ׳נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים׳ (במדבר לא, ב). לְךְ רָאוּימצד שהוא עומד כנגדם בסוד הדעת אמת, וגם שהיה שלם כנגד אותו הקלקול וּלְךְ נָאֶה.דווקא. אבל לְמוֹאָב אֲנִי מַשְׁאִיר אוֹתָם לְאַחַר שֶׁיֵּצְאוּ מֵהֶם שְׁתֵּי מַרְגָּלִיּוֹתרות המואביה ונעמה העמונית, ואח"כ - הֲרֵי דָּוִד בֶּן יִשַׁי, שֶׁהוּא יִנְקֹם נִקְמוֹת מוֹאָב וְיִרְחַץ קְדֵרָה הַמְּלֵאָה טִנֹּפֶת פְּעוֹר.שבמואב יש קלקול נפסד של ענין פעור, אך הקלקול אינו חלק מן הכלי, וע"י פעולת הרחיצה אפשר להשיב הכלי לקדמותו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳מוֹאָב סִיר רַחְצִי׳ (תהלים ס, י) - בְּוַדַּאי.שנתבאר בכאן שהקלקול של מואב הוא כטינוף שבתוך הקדירה אשר בכוחו של דוד דייקא לנקותו. וְעַד שֶׁאוֹתָן שְׁתֵּי מַרְגָּלִיּוֹת לֹא יָצְאוּ,עדיין מואב לֹא נֶעֶנְשׁוּ.אך כֵּיוָן שֶׁיָּצְאוּ,מהם אותן שתי מרגליות, בָּא דָוִד וְרָחַץ הַקְּדֵרָה מֵהַטִּנֹּפֶת שֶׁלָּהֶם.נמצא שבסוף וְכֻלָּם נֶעֶנְשׁוּ שהכתוב מעיד בו 'ויך את מואב וימדדם בחבל וגו' ותהי מואב לדוד לעבדים נושאי מנחה, ובזה נשתמש בהם ככלים אל הקודש. - מִדְיָן בִּימֵי מֹשֶׁה, וּמוֹאָב בִּימֵי דָוִד.

בלשון הזוהר

וְכֹלָּא הֲוָה מִמִּדְיָן, בְּכַמָּה זִינִין, וּבְגִין כָּךְ אִתְעֲנָשׁוּ מִדְיָן. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר לְמֹשֶׁה, ׳נְקוֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים׳ (במדבר לא, ב). לָךְ אִתְחֲזֵי, וְלָךְ יֵאוֹת. לְמוֹאָב אֲנָא שָׁבִיק לוֹן לְבָתַר דְּיִפְּקוּן תְּרֵין מַרְגְלָאן מִנַּיְיהוּ, הָא דָּוִד בְּרֵיהּ דְּיִשַׁי, דְּאִיהוּ יִנְקוֹם נוּקְמִין דְּמוֹאָב, וְיִסְחֵי קְדֵירָה דְּמַלְיָא טִנּוּפָא דִּפְעוֹר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳מוֹאָב סִיר רַחְצִי׳ (תהילים ס, י) - וַדַּאי, וְעַד דְּאִינּוּן תְּרֵין מַרְגְלָאן לָא נַפְקוּ, לָא אִתְעֲנָשׁוּ, כֵּיוָן דְּנַפְקוּ, אָתָא דָּוִד וְאַסְחֵי קְדֵירָה מִטִּנּוּפָא דִּלְהוֹן. וְכֻלְּהוּ אִתְעֲנָשׁוּ. מִדְיָן בְּימֵי מֹשֶׁה. מוֹאָב בִּימֵי דָּוִד.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

מדין שחזרה עם עמלק - וקנאת הברית שאינה נשכחת

בֹּא וּרְאֵה, רִשְׁעֵי מִדְיָן עִם כָּל זֶה לֹא שָׁכְכוּ מִכָּל רָעוֹתֵיהֶם. אַחַר דּוֹרוֹת שֶׁרָאוּ שֶׁמֵּת יְהוֹשֻׁעַ וְכָל אוֹתָם זְקֵנִים שֶׁרְאוּיִים הָיוּ לְהֵעָשׂוֹת נֵס עַל יְדֵיהֶם, אָמְרוּ: כָּעֵת הַשָּׁעָה עוֹמֶדֶת לָנוּ. מֶה עָשׂוּ? בָּאוּ לַעֲמָלֵק וְאָמְרוּ: יֵשׁ לָכֶם לִזְכֹּר מֶה עָשׂוּ לָכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמֹשֶׁה רַבָּם וִיהוֹשֻׁעַ תַּלְמִידוֹ, שֶׁהִשְׁמִידוּ אֶתְכֶם מֵהָעוֹלָם. כָּעֵת הוּא זְמַן שֶׁאֵין מִי שֶׁמֵּגֵן עֲלֵיהֶם, וְאָנוּ יַחַד אִתְּכֶם, שֶׁכָּתוּב ׳מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶדֶם וְגוֹ'׳ (שופטים ו) - (שם) ׳מִפְּנֵי מִדְיָן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּנְהָרוֹת וְגוֹ'׳. לֹא הָיָה בָּעוֹלָם מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה רָע בַּכֹּל כְּמוֹ מִדְיָן. וְאִם תֹּאמַר עֲמָלֵק - בִּגְלַל קִנְאַת בְּרִית שֶׁהִתְקָרְבוּ לַבְּרִית, וְעַל זֶה מְקַנֵּא הקב"ה קִנְאַת עוֹלָמִים שֶׁלֹּא נִשְׁכַּחַת. אָמְרוּ, וַדַּאי כָּךְ זֶה, וְאֵין כָּאן סָפֵק בָּעוֹלָם.

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, חַיָּיבַיָּא דְּמִדִּין, עִם כָּל דָּא לָא שְׁכִיכוּ מִכָּל בִּישִׁין דִּלְהוֹן. לְבָתַר דָּרִין דְּחָמוּ דְּמִית יְהוֹשֻׁעַ, וְכָל אִינּוּן זְקֵנִים דְּאִתְחָזוּ לְמֶעְבַּד נֵס עַל יְדַיְיהוּ, אָמְרוּ, הַשְׁתָּא שַׁעֲתָא קַיְּימָא לָן. מָה עַבְדוּ אָתוּ לְגַבֵּי עֲמָלֵק, אָמְרוּ אִית לְכוֹן לְאַדְכְּרָא, מָה עַבְדוּ לְכוֹן ׳בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳, וּמֹשֶׁה רַבֵּיהוֹן, וִיהוֹשֻׁעַ תַּלְמִידָא דִּילֵיהּ, דְּשֵׁיצֵי לְכוֹן מֵעָלְמָא, הַשְׁתָּא הוּא עִדָנָא דְּלֵית בְּהוּ מַאן דְּאָגִין עָלַיְיהוּ, וַאֲנָן בַּהֲדַיְיכוּ, דִּכְתִיב ׳מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶדֶם וְגוֹ'׳ (שופטים ו, ג) ׳מִפְנֵי מִדְיָן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּנְהָרוֹת וְגוֹ'׳ (שופטים ו, ב). לָא הֲוָה בְּעָלְמָא, מַאן דְּיַעֲבֵיד בִּישָׁא בְּכֹלָּא, כְּמִדְיָן. וְאִי תֵּימָא עֲמָלֵק. בְּגִין קִנְאַת בְּרִית דְּקָרִיבוּ לְגַבֵּי בְּרִית. וְעַל דָּא קַנֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קִנְאָה עָלְמִין, דְּלָא יִתְנְשֵׁי. אָמְרוּ ודַּאי הָכִי הוּא, וְלֵית הָכָא סְפֵקָא בְּעָלְמָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳אלי׳ - למשה נאסר מואב ולא לדוד הבא מרות

וַיֹאמֶר יהו"ה אֵלַי אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְגוֹ'. פָּתַחהינוקא וְאָמַר, ׳וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְגוֹ'׳ (דברים ב). ׳וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי׳מדוע דוקא כאן אמר משה רבנו 'אלי' - וְכִי עַד עַכְשָׁו לֹא יָדַעְנוּ שֶׁעִם מֹשֶׁה הָיָה מְדַבֵּר הקב"ה וְלֹא עִם אַחֵרה צריך לפרט שֶׁכָּתוּב ׳וַיֹּאמֶר ה' אֵלַיושאלה נוספת - לשון ׳?! אֵלַי לָמָּה?מדוע הציווי ביחס למשה דייקא אֶלָּא אֶת מֹשֶׁהבדווקא צִוָּה הקב"ה שֶׁלֹּא לְהַזִּיק אֶת מוֹאָב, אֲבָל לְאַחֵר- לאדם שעתיד לעמוד לסוף כמה דורות - לֹא.אסר עליו לצור למואב. היינו ש לְדָוִד לֹא צִוָּה אֶת זֶה, וּמִשּׁוּם זֶה,ויאמר ה' ׳אֵלַידוקא, - אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב׳ - אֲפִלּוּ לִתְחוּם קָטָן שֶׁלָּהֶם, כי 'לצור' מתפרש בב' משמעויות: א. צר. ב. תחום, כמו 'בר מצרא' ולזה הדגיש שאף לא 'לצור' בבחינת 'בר מצרא' ע"י שתיקח ממנו דבר מועט' אוה"ח. שֶׁהֲרֵי מִכֶּם יֵצֵא מִי שֶׁיִּתֵּן נְקָמוֹת לְיִשְׂרָאֵל וְיִנְקֹם נִקְמוֹתֵיהֶם, וְהוּא דָּוִד שֶׁבָּא מֵרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה. להשלים התיקון ולגבות עונשם מהם

בלשון הזוהר

פָּתַח וְאָמַר, ׳וַיֹאמֶר יהו"ה אֵלַי אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְגוֹ'׳ (דברים ב, ט). וַיֹאמֶר יהו"ה אֵלַי, וְכִי עַד הַשְׁתָּא לָא יְדַעְנָא דְּעִם מֹשֶׁה הֲוָה מְמַלֵּל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְלָא עִם אַחֲרָא, דִּכְתִיב ׳וַיֹאמֶר יהו"ה אֵלַי׳. אֵלַי לָמָּה. אֶלָּא לְמֹשֶׁה פָּקִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּלָא לְאַבְאָשָׁא לְמוֹאָב. אֲבָל לְאַחֲרָא לָא, לְדָוִד לָא פָּקִיד דָּא, וּבְגִין כָּךְ ׳אֵלַי אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב׳ - אֲפִילּוּ לִתְחוּם זְעֵירָא דִּלְהוֹן. דְּהָא מִנַּיְיהוּ יִפּוּק מַאן דְּיִתֵּן נוּקְמִין לְיִשְׂרָאֵל, וְיִנְקוֹם נוּקְמַיְיהוּ, וְאִיהוּ דָּוִד דְּאָתָא מֵרוּת הַמּוֹאָבִיָה.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אסורו של מואב אף לזקני משה - עד שיצאה רות

׳וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה׳ (דברים ב, ט). כָּל זֶה צִוָּה אֶת מֹשֶׁה, אֲבָל לְאַחֵר מֻתָּר. וְאִם תֹּאמַר לִיהוֹשֻׁעַ וְלַזְּקֵנִים שֶׁהָיוּ שֶׁהֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרָיו מֻתָּר - לֹא כָּךְ, מִשּׁוּם שֶׁכֻּלָּם מִבֵּית דִּין שֶׁל מֹשֶׁה הָיוּ, וּמַה שֶּׁנֶּאֱסַר לְמֹשֶׁה נֶאֱסַר לָהֶם. וְעוֹד, שֶׁלֹּא יָצְאוּ עֲדַיִן אוֹתָן מַרְגָּלִיּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁהֲרֵי בִּימֵי הַשּׁוֹפְטִים יָצְאָה רוּת, וּבַת עֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב הָיְתָה. מֵת עֶגְלוֹן, שֶׁהָרַג אוֹתוֹ אֵהוּד, וּמִנּוּ מֶלֶךְ אַחֵר, וְזוֹ בִּתּוֹ שֶׁנִּשְׁאֲרָה, וְהָיְתָה בְּבֵית אוֹמֵן, וּבִשְׂדֵי מוֹאָב. כֵּיוָן שֶׁבָּא שָׁם אֱלִימֶלֶךְ, לְקָחָהּ לִבְנוֹ.

בלשון הזוהר

׳וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה׳ (דברים ב, ט), כָּל דָּא אִתְפְּקַד לְמֹשֶׁה, הָא לְאַחֲרָא שָׁרֵי. וְאִי תֵּימָא, לִיְהוֹשֻׁעַ וּלְאִינּוּן זְקֵנִים דַּהֲווֹ דְּאָרִיכוּ יוֹמִין בַּתְרֵיהּ שָׁרֵי. לָאו הָכִי. בְּגִין דְּכֻלְּהוּ מִבֵּי דִּינָא דְּמֹשֶׁה הֲווֹ, וּמַה דְּאִתְסָר לְמֹשֶׁה, אִתְסָר לְהוּ וְעוֹד דְּלָא נַפְקוּ עֲדַיִין אִינּוּן מַרְגְלָאן טָבָאן, דְּהָא בְּיוֹמֵיהוֹן דְּשׁוֹפְטִים נָפְקָא רוּת. וּבְרָתֵיהּ דְּעֶגְלוֹן מַלְכָּא דְּמוֹאָב הֲוַת. מִית עֶגְלוֹן, דְּקָטִיל לֵיהּ אֵהוּד. וּמָנוּ מֶלֶךְ אַחֲרָא, וְדָא בְּרָתֵיהּ אִשְׁתְּאָרַת, וַהֲוַת בְּבֵי אוּמָנָא, וּבִשְׂדֵי מוֹאָב. כֵּיוָן דְּאָתָא תַּמָּן אֱלִימֶלֶךְ, נַסְבָּהּ לִבְרֵיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

גירות רות אחר לכתה עם נעמי - ונעמה בימי דוד

וְאִם תֹּאמַר שֶׁאֱלִימֶלֶךְ גִּיְּרָה שָׁם - לֹא. אֶלָּא כָּל דַּרְכֵי הַבַּיִת וְאֹכֶל וּמִשְׁתֶּה לָמְדָה. מָתַי הִתְגַּיְּרָה? אַחֲרֵי שֶׁהָלְכָה עִם נָעֳמִי, אָז אָמְרָה ׳עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהַי׳ (רות א, טז) - נַעֲמָה יָצְאָה בִּבְנֵי עַמּוֹן בִּימֵי דָוִד.

בלשון הזוהר

וְאִי תֵּימָא דְּגַיְירָהּ אֱלִימֶלֶךְ תַּמָּן. לָא. אֶלָּא כָּל אוֹרְחֵי בֵּיתָא, וּמֵיכְלָא וּמִשְׁתְּיָּא אוֹלִיפַת. אֵימָתַי אִתְגַיְּירַת. לְבָתַר כַּד אַזְלַת בְּנָעֳמִי, כְּדֵין אַמְרַת, ׳עַמֵּךְ עַמִּי וִאלהַיִךְ אֱלֹהַי׳ (רות א, טז). נַעֲמָה בִּבְנֵי עַמּוֹן בְּיוֹמֵי דְּדָוִד נָפְקָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳וימדדם בחבל׳ - כנגד מה שעשו בחבל נחלת ה'

כְּשֶׁשָּׁרְתָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַל דָּוִד, אָמַר לוֹ, דָּוִד, כְּשֶׁמָּדַדְתִּי אֶת כָּל הָעוֹלָם וְהִפַּלְתִּי גוֹרָלוֹת, יִשְׂרָאֵל חֶבֶל נַחֲלָתוֹ הָיוּ, זָכַרְתִּי מַה שֶּׁעָשׂוּ מוֹאָב בְּחֶבֶל נַחֲלָתוֹ. מַה כָּתוּב? ׳וַיְמַדְּדֵם בַּחֶבֶל׳ (שמואל ב ח, ב) - בְּאוֹתוֹ חֶבֶל נַחֲלַת ה'. כָּל אוֹתָם שֶׁהָיוּ מֵאוֹתוֹ זֶרַע, אוֹתוֹ חֶבֶל אָחַז בָּהֶם.

בלשון הזוהר

כְּדֵין שָׁרָאת רוּחַ קוּדְשָׁא עַל דָּוִד. אָמַר לֵיהּ, דָּוִד, כַּד כָּל עָלְמָא מָדִידְנָא, וְאַפִּילְנָא עַדְבִין, יִשְׂרָאֵל חֶבֶל נַחֲלָתוֹ הֲווֹ, דָּכִירְנָא מַה דְּעָבְדוּ מוֹאָב בְּחֶבֶל נַחֲלָתוֹ. מַה כְּתִיב, ׳וַיְמַדְּדֵם בַּחֶבֶל׳ (שמואל ב ח, ב). בְּהַהוּא חֶבֶל נַחֲלַת יהו"ה. כָּל אִינּוּן דַּהֲווֹ מֵהַהוּא זַרְעָא, הַהוּא חֶבֶל אָחִיד בְּהוּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳מלא החבל׳ - חבל שאחז באלו שנראו להמתה

כָּתוּב מְלֹא הַחֶבֶל. מַה זֶּה מְלֹא הַחֶבֶל? אֶלָּא אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב ׳מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ׳ (ישעיה ו, ג) - וְהָיָה אוֹמֵר, זֶהוּ לְהַחֲיוֹת וְזֶהוּ לְהָמִית. וְאוֹתוֹ חֶבֶל אָחַז בְּאוֹתָם שֶׁנִּרְאוּ לַהֲמָתָה. בִּגְלַל זֶה אָחַז בְּחֶבֶל, וּפָשַׁט חֶבֶל עַל מַה שֶּׁעָשׂוּ בְּאוֹתוֹ חֶבֶל נַחֲלַת ה'.

בלשון הזוהר

כְּתִיב ׳מְלֹא הַחֶבֶל׳ (שמואל ב ח, ב). מַהוּ ׳מְלֹא הַחֶבֶל׳. אֶלָּא הַהוּא דִּכְתִּיב, (׳ס"א ביה׳) ׳מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ׳ (ישעיהו ו, ג). וַהֲוָה אָמַר, דָּא הוּא לְאַחֲיָיא, וְדָא הוּא לְקָטְלָא. וְהַהוּא חֶבֶל אָחִיד בְּאִינּוּן דְּאִתְחָזוּן לְקָטְלָא. בְּגִין כָּךְ אָחִיד בְּחֶבֶל, וּפָשִׁיט חֶבֶל, עַל מַה דְּעַבְדוּ בְּהַהוּא חֶבֶל נַחֲלַת יהו"ה.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אריכות אף כשעתיד לצאת מהם טוב - וגדעון שהשמיד מדין

וּמִדְיָן, גִּדְעוֹן הִשְׁמִיד כָּל אוֹתוֹ הַזֶּרַע, שֶׁלֹּא הִשְׁאִיר מֵהֶם מִכָּל אֵלּוּ שֶׁהִזִּיקוּ לְיִשְׂרָאֵל בְּעֵצָה אוֹ בְּדָבָר אַחֵר. וּלְכָל אֵלּוּ שֶׁהִזִּיקוּ לְיִשְׂרָאֵל, הקב"ה שׁוֹמֵר לָהֶם שִׂנְאָה וְלוֹקֵחַ מֵהֶם נְקָמוֹת. אֲבָל אִם עֲתִידִים לָבֹא מֵהֶם טוֹב לָעוֹלָם, מַאֲרִיךְ רָגְזוֹ וְאַפּוֹ אִתָּם עַד שֶׁיֵּצֵא אוֹתוֹ טוֹב לָעוֹלָם, וְאַחַר כָּךְ לוֹקֵחַ נְקָמָה וְדִין מֵהֶם. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּךְ זֶה בְּוַדַּאי, וְזֶהוּ בֵּרוּר הַדָּבָר. אָמַר אוֹתוֹ יַנּוּקָא, מִכָּאן וָהָלְאָה חֲבֵרִים, הַתְקִינוּ כְּלֵי קְרָב בִּידֵיכֶם וְעִרְכוּ קְרָב.

בלשון הזוהר

וּמִדְיָן, גִּדְעוֹן שָׁצֵי כָּל הַהוּא זַרְעָא, דְּלָא אַשְׁאִיר מִנַּיְיהוּ, מִכָּל אִינּוּן דְּאַבְאִישׁוּ לְיִשְׂרָאֵל בְּעֵיטָא, אוֹ בְּמִלָּה אַחֲרָא. וּלְכֻלְּהוּ דְּאַבְאִישׁוּ לְיִשְׂרָאֵל, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטִיר לוֹן דְּבָבוּ, וְנָטַל מִנַּיְיהוּ נוּקְמִין. אֲבָל אִי זְמִינִין לְמֵיתֵי מִנַּיְיהוּ טַב לְעָלְמָא, אָרִיךְ רוּגְזֵיהּ וְאַפֵּיהּ עִמְּהוֹן, עַד דְּיָפִּיק הַהוּא טַב לְעָלְמָא, וּבָתַר כֵּן נָטִיל נוּקְמָא וְדִינָא מִנַּיְיהוּ. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, הָכִי הוּא וַדַּאי, וְדָא הוּא בְּרִירוּ דְּמִלָּה. אָמַר הַהוּא יַנּוּקָא, מִכָּאן וּלְהָלְאָה, חַבְרַיָּיא, אַתְקִינוּ מָאנֵי קְרָבָא בִּידַיְיכוּ, וְאַגָחוּ קְרָבָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

דוד שהזמין צבאות מרום לברך - וחתם בנפשו הברכות

פָּתַח רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, ׳בָּרְכוּ ה' מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ וְגוֹ'׳ (תהלים קג, כ). דָּוִד הַמֶּלֶךְ הִזְמִין לְבָרֵךְ אֶת הקב"ה, וְהִזְמִין אֶת כֹּחוֹת הַשָּׁמַיִם, שֶׁהֵם כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וּשְׁאָר חֲיָלוֹת, וְשִׁתֵּף אֶת נִשְׁמָתוֹ אִתָּם לְבָרֵךְ אֶת הקב"ה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳בָּרְכוּ ה' כָּל מַעֲשָׂיו בְּכָל מְקֹמוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה'׳ (תהלים קג, כב) '. חָתַם בְּנַפְשׁוֹ כָּל הַבְּרָכוֹת.

בלשון הזוהר

פָּתַח רִבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, ׳בָּרַכוּ יהו"ה מַלְאָכָיו גִּבּוֹרֵי כֹחַ וְגוֹ'׳ (תהילים קג, כ). דָּוִד מַלְכָּא זַמִּין לְבָרְכָא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, זַמִּין לְחֵילֵי שְׁמַיָא, דְּאִינּוּן כֹּכָבַיָּא וּמַזָּלֵי, וּשְׁאַר חַיָּילִין, וְשָׁתַף לְנִשְׁמְתָא דִּילֵיהּ בַּהֲדַיְיהוּ, לְבָרְכָא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳בָּרַכוּ יהו"ה כָּל מַעֲשָׂיו בְּכָל מְקוֹמוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ בָּרַכִי נַפְשִׁי אֶת יהו"ה׳. חָתִים בְּנַפְשֵׁיהּ כָּל בִּרְכָאן.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳נעשה ונשמע׳ - שנטלו ישראל עשיה ממלאכי השרת

הִזְמִין מַלְאֲכֵי מָרוֹם לְבָרְכוֹ, שֶׁכָּתוּב ׳בָּרְכוּ ה' מַלְאָכָיו וְגוֹ'׳ (תהלים קג, כ) - וְעַד שֶׁלֹּא בָאוּ יִשְׂרָאֵל מַלְאֲכֵי מָרוֹם הָיוּ עוֹשִׂים וּמְשַׁלְּמִים עֲשִׂיָּה. כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל וְעָמְדוּ עַל הַר סִינַי וְאָמְרוּ ׳נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע׳, לָקְחוּ עֲשִׂיָּה מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, נִכְלְלוּ בִדְבָרוֹ. וּמֵאָז עֲשִׂיָּה הָיְתָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְבַדָּם, וּמַלְאָכִים קְדוֹשִׁים לְבַדָּם. יִשְׂרָאֵל גּוֹמְרִים וּמַשְׁלִימִים עֲשִׂיָּה, וְלָכֵן ׳גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ׳ - בַּתְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ לִשְׁמֹעַ - אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל שֶׁלָּקְחוּ מֵהֶם עֲשִׂיָּה וְהִתְקַיְּמָה בָהֶם.

בלשון הזוהר

זַמִּין לְמַלְאֲכֵי מְרוֹמָא לְבָרְכָא לֵיהּ, דִּכְתִיב ׳בָּרַכוּ יהו"ה מַלְאָכָיו וְגוֹ'׳ - וְעַד לָא אָתוּ יִשְׂרָאֵל, מַלְאֲכֵי מְרוֹמָא הֲווֹ עַבְדֵּי וְשַׁלְּמֵי עֲשִׂיָּה. כֵּיוָן דְּאָתוּ יִשְׂרָאֵל, וְקַיְימוּ עַל טוּרָא דְּסִינַי, וְאָמְרוּ ׳נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע׳ (שמות כד, ז), נַטְלֵי עֲשִׂיָּיה מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, אִתְכְּלִילוּ בִּדְבָרוֹ. וּמִכְּדֵּין, עֲשִׂיָּה הֲוַת בְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל בִּלְחוֹדַיְיהוּ, וּמַלְאָכִין קַדִישִׁין בִּלְחוֹדַיְיהוּ. יִשְׂרָאֵל גַּמְרִין וּשְׁלֵמִין עֲשִׂיָּיה. וְעַל דָּא ׳גִּבּוֹרֵי כֹחַ עוֹשֵׂי דְבָרוֹ׳ - בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר לִשְׁמוֹעַ. זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּנָטְלוּ עֲשִׂיָּיה מִנַּיְיהוּ, וְאִתְקָיָּים בְּהוּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

חרב שלא הצליחה - הנח החרב לעורך הקרב

אָמַר אוֹתוֹ יַנּוּקָא, שְׁמֹר עַצְמְךְ וְהַצְלַח בְּכֵלֶיךְ. וְכִי שֶׁבַח זֶה בִּלְבַד לָקְחוּ יִשְׂרָאֵל, וְלֹא אַחֵר? אָמַר, שֶׁבַח זֶה מָצָאנוּ, וְלֹא אַחֵר. אָמַר אוֹתוֹ יַנּוּקָא, כֵּיוָן שֶׁחַרְבְּךְ לֹא הִצְלִיחָה, אוֹ שֶׁאֵינְךְ מְנַעְנְעָהּ כָּרָאוּי, הַשְׁאֵר הַחֶרֶב לְמִי שֶׁעוֹרֵךְ קְרָב.

בלשון הזוהר

אָמַר הַהוּא יַנּוּקָא, נְטַר גַּרְמָךְ וְאַצְלַח בְּמָאנָךְ. וְכִי שְׁבָחָא דָּא בִּלְחוֹדוֹי נָטְלוּ יִשְׂרָאֵל, וְלָא אֲחְרָא. אָמַר שְׁבָחָא דָּא אֶשְׁכַּחְנָא, וְלָא אַחְרָא. אָמַר הֲהוּא יְנוּקָא, כֵּיוָן דְּחַרְבָּא דִּילָךְ לָא אַצְלַח. אוֹ אַנְתְּ לָא מְנַעְנְעָא לֵיהּ כַּדְּקָא חֲזֵי, שְׁבַק חַרְבָּא לְמַאן דְּאַגָּח קְרָבָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

קדשה שאינה נאמרת למעלה עד שמקדשים ישראל למטה

שֶׁבַח עֶלְיוֹן שֶׁלֹּא נִמְסַר לְמַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים לְבַדָּם, אֶלָּא יַחַד עִם יִשְׂרָאֵל, מִיהוּ? קָדוֹשׁ. בְּרָכָה נִמְסְרָה לָהֶם לְבַדָּם כְּמוֹ שֶׁנִּמְסְרָה לְיִשְׂרָאֵל, אֲבָל קָדוֹשׁ לֹא נִמְסַר לָהֶם לְבַדָּם, אֶלָּא עִם יִשְׂרָאֵל. שֶׁלֹּא מְקַדְּשִׁים קְדֻשָּׁה אֶלָּא עִם יִשְׂרָאֵל. וְאִם תֹּאמַר, וַהֲרֵי כָּתוּב ׳וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר׳ (ישעיה ו, ג), מָתַי? בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְקַדְּשִׁים לְמַטָּה. וְעַד שֶׁיִּשְׂרָאֵל לֹא מְקַדְּשִׁים לְמַטָּה, הֵם אֵינָם אוֹמְרִים קְדֻשָּׁה.

בלשון הזוהר

שְׁבָחָא עִלָּאָה דְּלָא אִתְמְסַר לְמַלְאֲכֵי עִלָּאֵי בִּלְחוֹדַיְיהוּ, אֶלָּא בַּהֲדֵי יִשְׂרָאֵל, מַאן אִיהוּ. קָדוֹשׁ. בְּרָכָה אִתְמְסַר לוֹן בִּלְחוֹדַיְיהוּ, כְּמָה דְּאִתְּמְסַר לְיִשְׂרָאֵל. אֲבָל קָדוֹשׁ, לָא אִתְמְסַר לוֹן בִּלְחוֹדַיְיהוּ, אֶלָּא בַּהֲדֵי יִשְׂרָאֵל. דְּלָא מְקַדְּשֵׁי קְדוּשָּׁה, אֶלָּא בַּהֲדֵי יִשְׂרָאֵל. וְאִי תֵּימָא, וְהָא כְּתִיב ׳וְקָרָא זֶה אֶל זֶה׳ וְאָמַר (ישעיה ו, ג), אֵימָתַי בְּזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי לְתַתָּא. וְעַד דְּיִשְׂרָאֵל לָא מְקַדְּשֵׁי לְתַתָּא, אִינּוּן לָא אַמְרֵי קְדוּשָּׁה.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳וקרא זה אל זה׳ ואמר - שלש קדשות משלשה עולמות

מִשּׁוּם שֶׁקְּדֻשָּׁה עוֹלָה מִשְּׁלֹשָׁה עוֹלָמוֹת, וְלֹא מִשְּׁנַיִם, וְהַיְנוּ, וְקָרָא זֶה - הֲרֵי אֶחָד. אֶל זֶה - הֲרֵי שְׁנַיִם. וְאָמַר - הֲרֵי שְׁלֹשָׁה. שְׁלֹשָׁה עוֹלָמוֹת הֵם כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ קְדֻשּׁוֹת. וּמִשּׁוּם כָּךְ שֶׁבַח שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁלּוֹקְחִים קְדֻשָּׁה לְמַטָּה לְבַדָּם.

בלשון הזוהר

בְּגִין דִּקְדוּשָּׁה מִתְּלַת עָלְמִין סַלְּקָא, וְלָא מִתְּרֵין, וְהַיְינוּ, וְקָרָא זֶה, הָא חַד. אֶל זֶה, הָא תְּרֵין. וְאָמַר, הָא תְּלָתָא. תְּלַת עָלְמִין, אִינּוּן לָקֳּבְלַיְיהוּ תְּלַת קְדוּשּׁוֹת. וּבְגִין כָּךְ שְׁבָחָא דְּיִשְׂרָאֵל דְּנַטְלִין קְדוּשָׁא לְתַתָּא בִּלְחוֹדָיְיהוּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳והתקדשתם והייתם קדשים׳ - שלש קדשות שנמסרו לישראל

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּךְ זֶה וַדַּאי, וּדְבָרִים אֵלּוּ בֵּאַרְנוּם. וְעוֹד בֵּאַרְנוּ, שֶׁהֲרֵי שָׁלֹשׁ קְדֻשּׁוֹת נִמְסְרוּ לְיִשְׂרָאֵל לְמַטָּה מִפָּסוּק זֶה, ׳וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדשִׁים׳ (ויקרא כ), (שם) ׳כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה'׳. וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם - אֶחָד. וִהְיִיתֶם קְדשִׁים - שְׁנַיִם. כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' - הֲרֵי שְׁלֹשָׁה. כָּאן נִמְסְרָה לָהֶם קְדֻשָּׁה. אָמַר לוֹ, נָאֶה, וַהֲרֵי לֹא נִזְכַּרְתָּ בָּרֹמַח עַד שֶׁלְּקַחְתִּיהוּ מֵאֲחוֹרֵי כְתֵפְךְ וְשַׂמְתִּיהוּ בְיָדְךְ. מִכָּאן וָהָלְאָה תִּזָּכֵר בָּרֹמַח, שֶׁהוּא בְיָדְךְ. שׁוּב לַמָּקוֹם שֶׁהִשְׁאַרְתָּ.

בלשון הזוהר

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, הָכִי הוּא וַדַּאי, וּמִלִּין אִלֵּין אוֹקִימְנָא לוֹן. וְתוּ אוֹקִימְנָא, דְּהָא תְּלַת קְדוּשּׁוֹת אִתְמְסָרוּ לְיִשְׂרָאֵל לְתַתָּא. מִן הַאי קְרָא, וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יהו"ה. וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם חַד. וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים תְּרֵין. כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יהו"ה, הָא תְּלָתָא. הָכָא אִתְמְסַר לוֹן קְדוּשָּׁה. אָמַר לֵיהּ יָאוּת. וְהָא לָא אִדְכְּרַת מֵרוּמְחָא, עַד דְּנַטְלַת לֵיהּ אֲנָא מִבָּתַר כִּתְפָךְ, וְשַׁוִּי לָךְ בִּידָךְ. מִכָּאן וּלְהָלְאָה תִּדְכַּר לְרוּמְחָא, דְּאִיהוּ בִּידָךְ. תּוּב לְאֲתָר דְּשַׁבְקַת.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

משיכת הברכות עד שנעשות ברכה מרבוי המים

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, הַדְּבָרִים שֶׁאָנוּ בָהֶם, בִּבְרָכָה הֵם. בָּרְכוּ, מַה זֶּה בָּרְכוּ? מְשִׁיכַת הַבְּרָכוֹת מִמָּקוֹם שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת יוֹצְאוֹת, עַד שֶׁנַּעֲשׂוֹת בְּרֵכָה, מֵרֹב מְשִׁיכוּת שֶׁנִּמְשֶׁכֶת, וּמִתּוֹךְ רֹב הַמַּיִם בְּאוֹתָהּ בְּרֵכָה מִיָּד יִרְבּוּ הַמַּיִם הַרְבֵּה דָגִים לְכַמָּה מִינִים, וְאוֹתָהּ מְשִׁיכַת מַיִם מַה הִיא? ה' מְשִׁיכוּת אוֹר הַמֵּאִיר מִתּוֹךְ אוֹתָהּ אַסְפַּקְלַרְיָה שֶׁמְּאִירָה שֶׁנִּמְשָׁךְ מִלְמַעְלָה לְמַטָּה.

בלשון הזוהר

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, מִלִּין דַּאֲנָן בְּהוּ, בִּבְרָכָה אִינּוּן. בָּרַכוּ, מַאי בָּרַכוּ. מְשִׁיכוּ בִּרְכָאן, מֵאֲתָר דְּכָל בִּרְכָאן נָפְקִין, עַד דְּיִתְעַבְדּוּן בְּרֵכָה. בִּסְגִּיאוּ מְשִׁיכוּ דְּאִתְמְשִׁיךְ, וּמִגּוֹ סְגִיאוּ דְּמַיִין בְּהַהִיא בְּרֵכָה, מִיַּד יִפְּשׁוּן מַיִין נוּנֵי סַגִיאִין, לְכַמָּה זִינִין. וְהַהוּא מְשִׁיכוּ מַאי הוּא. ה' מְשִׁיכוּ דִּנְהוֹרָא דְּנָהִיר, מִגּוֹ הַהוּא אַסְפַּקְלַרְיָאָה דְּנַהֲרָא, דְּאִתְמְשָׁךְ מֵעֵילָּא לְתַתָּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳ברכו את ה'׳ - משיכת ה' את על הראש קדם התפלה

זֶה לְמַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים, שֶׁהֵם בְּבֵית מָרוֹם שֶׁל הַגֹּרֶן הָעֶלְיוֹן, נֶאֱמַר בָּרְכוּ ה'. אָנוּ שֶׁיּוֹשְׁבִים לְמַטָּה, מַדּוּעַ בָּרְכוּ אֶת ה'? מִשּׁוּם שֶׁאָנוּ צְרִיכִים לִמְשֹׁךְ עָלֵינוּ אֶת הָאֶת הַזֹּאת, וּבָהּ נִכָּנֵס לַמֶּלֶךְ לִרְאוֹת פָּנָיו. וְלָכֵן אָמַר דָּוִד, ׳אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךְ׳ (תהלים יז, טו) - ׳אֲנִי בְּצֶדֶק׳ בְּוַדַּאי. וְלָכֵן רֵאשִׁית הַתְּפִלָּה - בָּרְכוּ אֶת ה', לִמְשֹׁךְ עַל רָאשֵׁינוּ הָאֶת הַזֹּאת. וְכֵיוָן שֶׁאָנוּ מוֹשְׁכִים עָלֵינוּ אֶת הָ"אֶת" הַזֹּאת, יֵשׁ לָנוּ לוֹמַר תְּפִלָּה וּלְשַׁבֵּחַ. וְלָכֵן אָסוּר לְבָרֵךְ אָדָם עַד שֶׁלֹּא יִתְפַּלֵּל הָאָדָם תְּפִלָּתוֹ וְיִמְשֹׁךְ אֶת הָ"אֶת" הַזֹּאת עַל רֹאשׁוֹ. וְאִם יַקְדִּים וִיבָרֵךְ לְאָדָם בַּתְּחִלָּה, הֲרֵי הִמְשִׁיךְ לְאוֹתוֹ אָדָם בָּמָה עַל רֹאשׁוֹ בִּמְקוֹם הָ"אֶת" הַזֹּאת.

בלשון הזוהר

הַאי לְמַלְאֲכֵי עִלָּאֵי, דְּאִינּוּן בְּבֵי מְרוֹמָא דְּאִדָרָא עִלָּאָה, אִתְּמַר בָּרַכוּ יהו"ה. אֲנָן דְּיַתְבֵי לְתַתָּא, אֲמַאי בָּרַכוּ אֶת יהו"ה. בְּגִין דַּאֲנָן צְרִיכִין לְאַמְשָׁכָא עֲלָן, לְהַאי אֶת, וּבָה נֵיעוּל לְגַבֵּי מַלְכָּא, לְאַחֲזָאָה אַנְפּוֹי. וְעַל דָּא אָמַר דָּוִד, ׳אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָּנֶיךָ׳ (תהילים יז, טו) - ׳אֲנִי בְּצֶדֶק׳ וַדַּאי. וּבְגִין כָּךְ, שֵׁירוּתָא דִּצְלוֹתָא, בָּרַכוּ אֶת יהו"ה, לְאַמְשָׁכָא עַל רֵישָׁן הַאי אֶת. וְכֵיוָן דַּאֲנָן מַשְׁכָן לְהַאי אֶת עֲלָנָא, אִית לָן לְמֵימַר צְלוֹתָא, וּלְשַׁבְּחָא. וּבְגִין כָּךְ אָסוּר לְבָרְכָא לְבַּר נָשׁ, עַד לָא יִצְלֵי בַּר נָשׁ צְלוֹתֵיהּ, וְיַמְשִׁיךְ עַל רֵישֵׁיהּ לְהַאי אֶת. וְאִי יַקְדִּים וִיבָרֵךְ לְבַּר נָשׁ בְּקַדְמִיתָא, הָא אַמְשִׁיךְ לְהַהוּא בַּר נָשׁ בָּמָה עַל רֵישֵׁיהּ, בַּאֲתָר דְּהַאי אֶת.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

תוספת ה ׳את׳ לישראל - והבליסטראות אבן אחר אבן

וְלָכֵן לַמַּלְאָכִים הָעֶלְיוֹנִים כָּתוּב ׳בָּרְכוּ ה׳ (תהלים קג, כ) ', וְאָנוּ אֶת ה', לְתוֹסֶפֶת. אָמַר אוֹתוֹ יַנּוּקָא, וַדַּאי הֲרֵי יָדַעְתִּי שֶׁכְּלֵי הַקְּרָב שֶׁלְּךְ הֵם טוֹבִים, (אִם תזכר) הִזָּכֵר בָּהֶם וְאַל תִּשְׁכָּחֵם, וַדַּאי גְּבוּרַת הָאָדָם שֶׁעוֹרֵךְ קְרָב בָּרֹמַח, וְחֶרֶב הִיא. אֲבָל מַה זֶּה ׳גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ׳? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, הֲרֵי אָמַרְתִּי. אָמַר אוֹתוֹ יַנּוּקָא, הֲרֵי יָדַעְתִּי שֶׁכֹּחַ זְרוֹעֲךְ נֶחֱלַשׁ, כָּעֵת הוּא זְמַן שֶׁלֹּא לְהַמְתִּין, אֶלָּא לְהַלְקוֹת בְּבַלִּיסְטְרָאוֹת אֶבֶן אַחַר אֶבֶן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳בַּקֶּלַע וּבָאֶבֶן׳ (שמואל א יז, נ) - בִּבְהִילוּת זֶה אַחַר זֶה. שָׂמַח רַבִּי אֶלְעָזָר, וְשָׂמְחוּ רַבִּי אַבָּא וְהַחֲבֵרִים.

בלשון הזוהר

וּבְגִין כַּךְ, לְמַלְאֲכֵי עִלָּאֵי כְּתִיב ׳בָּרַכוּ יהו"ה׳. וַאֲנָן אֶת יהו"ה לְתוֹסֶפֶת אָמַר הַהוּא יַנּוּקָא, וַדַּאי הָא יְדַעְנָא דְּמָאנֵי קְרָבָא דִּילָךְ טָבִין אִינּוּן, (ס"א אי תדכר) אִתְדְּכַר מִנְּהוֹן וְלָא תִּנְשֵׁי לוֹן, וַדָאי גְּבוּרָה דְּבַר נָשׁ דְּאַגָּח קְרָבָא בְּרוּמְחָא וְחַרְבָּא אִיהוּ. אֲבָל מַהוּ ׳גִּבּוֹרֵי כֹחַ עוֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמוֹעַ בְּקוֹל דְבָרוֹ׳. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר הָא אֲמָרִית. אָמַר הַהוּא יַנּוּקָא, הָא יְדַעְנָא דְּחֵילָא דִּדְרוֹעָא דִּילָךְ אִתְחֲלָשׁ. הַשְׁתָּא אִיהוּ עִדָנָא, דְּלָא לְאַמְתְּנָא, אֶלָּא לְאַלְקָאָה בְּקִירְטָא, אַבְנָא בָּתַר אַבְנָא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳בַּקֶּלַע וְאֶבֶן׳ (שמואל א יז, נ). בִּבְהִילוּ דָּא בָּתַר דָּא. חַדֵּי רִבִּי אֶלְעָזָר. וְחַדּוּ רִבִּי אַבָּא וְחַבְרַיָּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

מקטינה עצמה עד נקדה אחת - ׳שחורה אני ונאוה׳

פָּתַח אוֹתוֹ יַנּוּקָא וְאָמַר, (שירה שירים א) ׳שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה בְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם וְגוֹ'׳ (שיר השירים א, ה). ׳אַל תִּרְאֻנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת וְגוֹ'׳. דְּבָרִים הַלָּלוּ הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ. אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁהִיא בְּתוֹךְ אַהֲבָה רַבָּה לַאֲהוּבָהּ, מִתּוֹךְ דֹּחַק הָאַהֲבָה שֶׁלֹּא יְכוֹלָה לִסְבֹּל מַקְטִינָה עַצְמָהּ בְּקֹטֶן רַב עַד שֶׁלֹּא נִרְאֶה (אֶת) מִמֶּנָּה, רַק קַטְנוּת שֶׁל נְקֻדָּה אַחַת, (וּמַהִי, ' י'). וְאָז מִתְכַּסָּה מִכָּל הַחֲיָלוֹת וּמַחֲנוֹתֶיהָ וְאוֹמֶרֶת שְׁחוֹרָה אֲנִי, שֶׁאֵין בָּאוֹת הַזּוֹ לֹבֶן כְּמוֹ בִּשְׁאָר הָאוֹתִיּוֹת. וְזֶה שְׁחוֹרָה אֲנִי. וְאֵין לִי מָקוֹם לְהַכְנִיסְכֶם תַּחַת כְּנָפַי. כְּאָהֳלֵי קֵדָר - שָׁנִינוּ, זוֹ י', שֶׁאֵין בָּהּ לֹבֶן בִּפְנִים. כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה - זוֹ ו'.

בלשון הזוהר

פָּתַח הַהוּא יַנּוּקָא וְאָמַר, ׳שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה בְּנוֹת׳ (שיר השירים א, ה) יְרוּשָׁלַם וְגוֹ'. ׳אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת וְגוֹ'׳. מִלִּין אִלֵּין הָא אוּקְמוּהָ. אֲבָל בְּשַׁעֲתָא דְּאִיהִי גּוֹ רְחִימוּ סַגִּי לְגַבֵּי רְחִימָהָא, מִגּוֹ דְּחִיקוּ רְחִימוּ, דְּלָא יַכְלָה לְמִסְבַּל, אַזְעִירַת גַּרְמָהּ בִּזְעִירוּ סַגִי, עַד דְּלָא אִתְחֲזִיאַת (את) מִנָּהּ, אֶלָּא זְעִירוּ דִּנְקוּדָה חֲדָא, (ומאי איהי י'). כְּדֵין אִתְכַּסְיָא מִכָּל חֵילִין וּמַשִׁרְיָין דִּילָהּ. וְאִיהִי אַמְרַת ׳שְׁחוֹרָה אֲנִי׳, דְּלֵית בְּאָת דָּא חִוָּורָא בְּגַוִּויהּ, כִּשְׁאַר אַתְוָון. וְדָא ׳שְׁחוֹרָה אֲנִי׳, וְלֵית לִי אֲתָר לְאַעֲלָא לְכוֹן תְּחוֹת גַּדְפָּאי. ׳כְּאָהֳלֵי קֵדָר׳ - תָּנֵינָן, דָּא י', דְּלֵית בָּהּ חִוָּורוּ לְגוֹ. ׳כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה׳ - דָּא ו'.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

שאגת הכפירים המודיעה למעלה שאהובתו נעלמה באהבתה

וּמִשּׁוּם זֶה אַל תִּרְאֻנִי, אַל תִּסְתַּכְּלוּ בִי כְּלָל, שֶׁאֲנִי נְקֻדָּה קְטַנָּה. מָה עוֹשִׂים גְּבָרִים חֲזָקִים, חֵילוֹתֶיהָ? שׁוֹאֲגִים כַּאֲרָיוֹת תַּקִּיפִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳הַכְּפִירִים שּאֲגִים לַטָּרֶף׳ (תהלים קד, כא) - וּמִתּוֹךְ קוֹלוֹת וּשְׁאָגוֹת חֲזָקוֹת שֶׁשּׁוֹאֲגִים כְּמוֹ אֲרָיוֹת גִּבּוֹרִים תַּקִּיפֵי כֹחַ, שׁוֹמֵעַ הָאָהוּב לְמַעְלָה, וְיוֹדֵעַ שֶׁאֲהוּבָתוֹ בְּאַהֲבָה כְּמוֹתוֹ מִתּוֹךְ אַהֲבָתוֹ, עַד שֶׁלֹּא נִרְאֵית מִדְּמוּתָהּ וְיָפְיָהּ כְּלָל.

בלשון הזוהר

וּבְגִין כָּךְ אַל תִּרְאוּנִי. לָא תֶּחמוּן בִּי כְּלָל, דַּאֲנָא נְקוּדָה זְעֵירָא. מֶה עָבְדִין גֻּבְרִין תַּקִּיפִין, חַיָּילִין דִּילָהּ. שָׁאֲגִין כְּאַרְיָין תַּקִּיפִין, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳הַכְּפִירִים שׁוֹאֲגִים לַטָּרֶף׳ (תהילים קד, כא). וּמִגּוֹ קָלִין וְשָׁאֲגִין תַּקִּיפִין, דְּקָא מְשָׁאֲגִין כְּאַרְיָין גּוּבְרִין תַּקִּיפִין דְּחֵילָא, שָׁמַע רְחִימָא לְעֵילָּא, וְיָדַע דִּרְחִימָתֵיהּ הִיא בִּרְחִימוּ כְּוָותֵיהּ, מִגּוֹ רְחִימוֹי עַד דְּלָא אִתְחֲזִיאַת מִדִּיוּקְנָא וּשְׁפִירוּ דִּילָהּ כְּלָל.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

יציאת הדוד בבשמים ומתנות - עד שנבנית בדיוקנה כמקדם

וְאָז, מִתּוֹךְ קוֹלוֹת וּשְׁאָגוֹת שֶׁל אוֹתָם גִּבּוֹרֵי חַיִל שֶׁלָּהּ, יוֹצֵא דוֹדָהּ אֲהוּבָהּ מִתּוֹךְ הֵיכָלוֹ בְּכַמָּה מַתָּנוֹת, בְּכַמָּה אוֹצָרוֹת, בְּרֵיחוֹת וּבְשָׂמִים, וּבָא אֵלֶיהָ, וּמוֹצֵא אוֹתָהּ שְׁחוֹרָה קְטַנָּה לְלֹא דְּיוֹקָן וְיֹפִי כְּלָל. קָרֵב אֵלֶיהָ, מְחַבֵּק אוֹתָהּ וּמְנַשְּׁקָהּ עַד שֶׁמִּתְעוֹרֶרֶת לְאַט לְאַט מִתּוֹךְ רֵיחוֹת וּבְשָׂמִים וּבְחֶדְוָה שֶׁאֲהוּבָהּ עִמָּהּ, וְנִבְנֵית וְנַעֲשֵׂית בְּתִקּוּנֶיהָ, בִּדְמוּתָהּ, בְּיָפְיָהּ, ה' כְּמִקֹּדֶם.

בלשון הזוהר

וּכְדֵין, מִגּוֹ קָלִין וְשַׁאֲגִין דְּאִינּוּן גִּבָּרֵי חֵילָא דִּילָהּ, נָפִיק דּוֹדָהּ רְחִימְאָה מִגּוֹ הֵיכָלֵיהּ, בְּכַמָּה מַתְנָן, בְּכַמָּה נְבִזְבְּזָן, בְּרֵיחִין וּבוּסְמִין וְאָתֵי לְגַבָּהּ, וְאַשְׁכַּח לָהּ שְׁחוֹרָה זְעֵירָא, בְּלָא דִּיּוּקְנָא וּשְׁפִירוּ כְּלָל, קָרִיב לְגַבָּהּ, מְחַבֵּק לָהּ, וּמְנַשֵּׁיק לָהּ, עַד דְּאַתְעָרַת זְעֵיר זְעֵיר מִגּוֹ רֵיחִין וּבוּסְמִין. וּבְחֶדְוָה דִּרְחִימָהָא דְּעִמָּהּ, וְאִתְבְנִיאַת, וְאִתְעָבִידַת בְּתִקּוּנָהָא, בְּדִיוּקְנָהָא, בִּשְׁפִּירוּ דִּילָהּ, ה' כְּמִלְּקַדְּמִין.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳עשי דברו׳ - שמתקנים את הדבר ומשיבים אותו לדיוקנו

וְזְהִ גִּבֹּרֵי כֹחַ. עָשׂוּ לָהּ וְהֶחֱזִירוּהָ לִדְמוּתָהּ וְיָפְיָהּ, שֶׁתָּקְפָם וּגְבוּרָתָם גָּרְמוּ אֶת זֶה, וְעַל זֶה כָּתוּבּ ׳גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ׳ (תהלים קג, כ) - עֹשֵׂי דְבָרוֹ בְּוַדַּאי, שֶׁמְּתַקְּנִים אֶת הַ"דָּבָר" הַזֶּה וּמַחֲזִירִים אוֹתוֹ לַדְּיוֹקָן רִאשׁוֹנָה. (וּמִכָּאן וּלְהָלְאָה) כֵּיוָן שֶׁהִתְתַּקְּנָה וְנֶעֶשְׂתָה בִדְמוּתָהּ יָפָה כְּמִקֹּדֶם, אֲזַי הֵם וְכָל שְׁאָר הַחֲיָלוֹת עוֹמְדִים לִשְׁמֹעַ מַה שֶּׁהִיא אוֹמֶרֶת, וְהִיא עוֹמֶדֶת כְּמוֹ מֶלֶךְ בְּתוֹךְ חֵילוֹתָיו, וְזֶהוּ עֹשֵׂי דְבָרוֹ בְּוַדַּאי.

בלשון הזוהר

וְדָא גִּבּוֹרֵי כֹחַ, עָשׂוּ לָהּ, וְאַהְדָּרוּ לָהּ לְדִיוּקְנָהָא וּשְׁפִּירוּ דִּילָהּ, דְּתּוּקְפָּא וּגְבוּרְתָּא דִּלְהוֹן גְּרִימוּ דָּא. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳גִּבּוֹרֵי כֹחַ עוֹשֵׂי דְבָרוֹ׳. עוֹשֵׂי דְבָרוֹ וַדַּאי, דִּמְתַקְּנִין לֵיהּ לְהַאי דָּבָר, וּמְהַדְּרִין לֵיהּ לְדִיּוּקְנָא קַדְמָאָה. (ומכאן ולהלאה) כֵּיוָן דְּאִתַּקְנַת וְאִתְעָבִידַת בְּדִיוּקְנָהָא שַׁפִּירָא כְּמִלְּקַדְּמִין, כְּדֵין אִינּוּן, וְכָל שְׁאַר חֵילִין, קַיְימִין לִשְׁמוֹעַ, מַה דְּאִיהִי אַמְרַת, וְאִיהִי קַיְּימָא כְּמַלְכָּא גּוֹ חֵילֵיהּ, וְדָא הוּא עוֹשֵׂי דְבָרוֹ וַדַּאי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

צדיקי אמת שבדור המשיבים אותה לדמותה וליפיה

כְּמוֹ זֶה לְמַטָּה - בִּזְמַן שֶׁהָרְשָׁעִים בַּדּוֹר, הִיא מִתְכַּסָּה וּמַקְטִינָה עַצְמָהּ עַד שֶׁלֹּא נִרְאֵית מִכָּל דְּמֻיּוֹתֶיהָ, פְּרָט לִנְקֻדָּה אַחַת. וּכְשֶׁבָּאִים גִּבֹּרֵי כֹחַ וְצַדִּיקֵי אֱמֶת, כִּבְיָכוֹל עוֹשִׂים אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וּמוּאֶרֶת לְאַט לְאַט, וְנַעֲשֵׂית בִּדְמוּתָהּ, בְּיָפְיָהּ, ה' כְּמִקֹּדֶם.

בלשון הזוהר

כְּגַוְונָא דָּא לְתַתָּא, בְּזִמְנָא דְּחַיָּיבִין בְּדָרָא, אִיהִי אִתְכַּסְיָא וְאַזְעִירַת גַּרְמָהּ, עַד דְּלָא אִתְחֲזִיאַת מִכָּל דִּיּוּקְנָהָא, בַּר נְקוּדָא חֲדָא. וְכַד אָתָאן גִּבּוֹרֵי כֹחַ, וְזַכָּאֵי קְשׁוֹט, כִּבְיָכוֹל, עוֹשִׂים לְהַאי דָּבָר. וְאֲנְהִירַת זְעֵיר זְעֵיר, וְאִתְעָבִידַת בְּדִיוּקְנָהָא בִּשְׁפִּירוּ דִּילָהּ ה' כְּמִלְּקַדְּמִין.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

רשות הברכה לינוקא - וברכות המזמנות מן האם הקדושה

בָּאוּ הַחֲבֵרִים וּנְשָׁקוּהוּ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אִלְמָלֵא יְחֶזְקֵאל הַנָּבִיא אָמַר אֶת זֶה, תְּמִיהָה הָיְתָה בָּעוֹלָם. לְקָחוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר וּנְשָׁקוֹ כְּמִקֹּדֶם. אָמַר אוֹתוֹ יַנּוּקָא, אֲנִי אַבְרֵךְ. אָמְרוּ לוֹ, אַתָּה בָּרוּךְ, וּלְךְ נָאֶה לְבָרֵךְ. אָמַר, כַּמָּה קְדוֹשִׁים אַתֶּם, כַּמָּה בְרָכוֹת מְזֻמָּנוֹת לָכֶם מֵאֵם הַקְּדוֹשָׁה, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא מְנַעְתּוּנִי לְבָרֵךְ.

בלשון הזוהר

אָתוּ חַבְרַיָּיא וּנְשָׁקוּה, אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, אִלְמָלֵא יְחֶזְקֵאל נְבִיאָה אָמַר דָּא, תַּוָּוהָא הֲוִי בְּעָלְמָא, נַטְלֵיהּ רִבִּי אֶלְעָזָר, וּנְשָׁקֵיהּ כְּמִלְּקַדְּמִין, אָמַר הַהוּא יַנּוּקָא אֲנָא אֲבָרֵךְ. אָמְרוּ, אַתְּ בְּרִיךְ, וְלָךְ יָאוּת לְבָרְכָא. אָמַר כַּמָּה אַתּוּן קַדִישִׁין, כַּמָּה בְּרָכוֹת זְמִינִין לְכוּ, מֵאִימָא קַדִישָׁא, בְּגִין דְּלָא מְנַעְתּוּן לִי לְבָרְכָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

מארה למי שצריך שיברכו לו אשתו ובניו

פָּתַח וְאָמַר, ׳מֹנֵעַ בָּר יִקְּבֻהוּ לְאוֹם וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר׳ (משלי יא, כו) - פָּסוּק זֶה כְּמַשְׁמָעוֹ, אֲבָל שָׁנִינוּ, כָּל אָדָם חַיָּב בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, וְאִם לֹא יָדַע - אִשְׁתּוֹ אוֹ בָּנָיו מְבָרְכִין לוֹ. וְתָבא מְאֵרָה לְאוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ לְבָרֵךְ עַד שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְאִשְׁתּוֹ וּלְבָנָיו שֶׁיְּבָרְכוּ לוֹ.

בלשון הזוהר

פָּתַח וְאָמַר, ׳מוֹנֵעַ בָּר יִקְּבֻהוּ לְאוֹם וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר׳ (משלי יא, כו). הַאי קְרָא כְּמַשְׁמָעוֹ. אֲבָל תָּנֵינָן, כָּל בַּר נָשׁ חַיָּיב בְּבִרְכַת הַמָּזוֹן. וְאִי לָא יָדַע, אִתְּתֵיהּ, אוֹ בְּנוֹי, מְבָרְכִין לֵיהּ וְתָבֹא מְאֵרָה לְהַהוּא גַּבְרָא, דְּלָא יָדַע לְבָרְכָא, עַד דְּיִצְטְרִיךְ לְאִתְּתֵיהּ וְלִבְנוֹי דְּיִבָרְכוּן לֵיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳יקבהו לאום׳ - לאם הקדושה, על המונע חנוך הבן

וְאִם הוּא יוֹדֵעַ, צָרִיךְ לְחַנֵּךְ אֶת בְּנוֹ וְלָתֵת לוֹ כּוֹס לְבָרֵךְ. שֶׁמִּי שֶׁמּוֹנְעוֹ שֶׁלֹּא יִתְחַנֵּךְ, ׳יִקְּבֻהוּ לְאוֹם׳. ׳מֹנֵעַ בָּר׳ - שֶׁלֹּא לְבָרֵךְ אֶת הקב"ה וְלֹא יִתְחַנֵּךְ בְּמִצְות - ׳יִקְּבֻהוּ לְאוֹם׳. יִקְּבֵהוּ הָיָה צָרִיךְ לוֹ לִכְתֹּב, אוֹ יִקְּבוּהוּ לְאֻמִּים, שֶׁהֲרֵי לְאֹם זֶה אֶחָד, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ׳ (בראשית כה, כג) - ׳מַה זֶּה׳ ׳יִקְּבֻהוּ לְאוֹם׳? אֶלָּא לְאֵם כָּתוּב, לָאֵם הַקְּדוֹשָׁה. יִקְּבֻהוּ לָאָדָם הַזֶּה שֶׁמּוֹנֵעַ אוֹתוֹ בָּר מִלְּבָרֵךְ אֶת הקב"ה.

בלשון הזוהר

וְאִי הוּא יָדַע, אִצְטְרִיךְ לְחַנְכָא לִבְרֵיהּ, וּלְמֵהַב לֵיהּ כַּסָּא לְבָרְכָא. וּמַאן דְּמָנַע לֵיהּ, דְּלָא יִתְחַנֵּךְ, ׳יִקְּבוּהוּ לְאוֹם׳. ׳מוֹנֵעַ בָּר׳ דְּלָא לְבָרְכָא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְלָא יִתְחַנֵּךְ בְּמִצְוֹת. ׳יִקְּבֻהוּ לְאוֹם׳, יִקְּבֵהוּ מִבָּעֵי לֵיהּ, אוֹ יִקְּבוּהוּ לְאוּמִּים, דְּהָא לְאֹם חַד הוּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וּלְאֹם מִלְאֹם יְאֱמָץ׳ (בראשית כה, כג), מַאי ׳יִקְּבוּהוּ לְאֹם׳. אֶלָּא לְאֵם כְּתִיב, לְאִימָא קַדִישָׁא. יִקְּבוּהוּ לְהַאי בָּר נָשׁ, דְּמָנַע לְהַהוּא בַּר מִלְּבָרְכָא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

בן יחיד לאמו הנוטל כוס - שנצח את גברי הכח

אֲנִי בֵּן יָחִיד הָיִיתִי לְאִמִּי, תְּנוּ לִי כּוֹס וַאֲבָרֵךְ אֶת הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ שֶׁנָּתַן בְּבֵית אִמִּי גְּבָרִים שֶׁל כֹּחַ שֶׁדִּבַּרְתִּי לִפְנֵיהֶם דְּבָרִים חֲזָקִים וְנִּצָחְתִּי אוֹתָם, וּמִשּׁוּם זֶה אֲנִי אֲבָרֵךְ. וְקֹדֶם זֶה הִתְיַשֵּׁב הַפָּסוּק עַל תִּקּוּנוֹ זֶה שֶׁהִתְחַלְנוּ בּוֹ.

בלשון הזוהר

אֲנָא בְּרָא יְחִידָא הֲוִינָא לְאִמִּי, הָבוּ לִי כַּסָּא וַאֲבָרֵךְ לְמַלְכָּא קַדִישָׁא, דְּיָהַב בְּבֵיתָא דְּאִמִּי, גּוּבְרִין דְּחֵילָא, דְּמַלִּילְנָא קַמַּיְיהוּ מִלִּין תַּקִּיפִין, וְזָכֵינָא לוֹן. וּבְגִין כָּךְ אֲנָא אֲבָרֵךְ. וְקוֹדֶם דָּא אִתְיָשֵׁב קְרָא עַל תִּקּוּנֵיהּ, הָא דְּשָּׁרֵינָן בֵּיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

פרוש חטאיו לאם - וברכה למחנך את בנו במצות

(משלי יא כו) ׳מֹנִעַּ בָּר יִקְּבֻהוּ לְאוֹם (משלי יא, כו)׳ - מִי שֶׁמּוֹנֵעַ בָּר כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, ׳יִקְּבֻהוּ לְאוֹם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר׳ (ויקרא כד) ׳וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם (ויקרא כד, יא)׳ - אַף כָּאן יִקְּבֻהוּ, וִיפָרְשׁוּ אוֹתוֹ לְאֵם, יְפָרְשׁוּ אֶת חֲטָאָיו לָאֵם הַקְּדוֹשָׁה. ׳וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר׳ - לְאוֹתוֹ אָדָם שֶׁיְּחַנֵּךְ אֶת בְּנוֹ לְבָרֵךְ אֶת הקב"ה וּלְחַנְּכוֹ בְּמִצְווֹת הַתּוֹרָה.

בלשון הזוהר

׳מוֹנֵעַ בָּר יִקְּבוּהוּ לְאֹם׳ (משלי יא, כו) - מַאן דְּאַמְנַע בַּר כְּמָה דְּאִתְּמַר, ׳יִקְּבוּהוּ לְאֹם׳. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וַיִקוֹב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם׳ (ויקרא כד, יא). אוּף הָכָא יִקְּבוּהוּ, וַיְפָרְשׁוּן לֵיהּ לְאֵם, יְפָרְשׁוּ חֶטְאוֹי לְאִמָּא קַדִישָׁא. ׳וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר׳ - לְהַהוּא בַּר נָשׁ דִּיחָנֵךְ בְּרֵיהּ לְבָרְכָא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְחַנְּכָא לֵיהּ בְּפִקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳נשקו בר׳ - שלטון הבן שעטרוהו אבא ואמא

וְסוֹד הַדָּבָר כָּתוּב בְּסוֹד שֶׁלְּמַעְלָה, ׳מַה שְּׁמוֹ וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ כִּי תֵדָע׳ (משלי ל) - אוֹתוֹ שֵׁם יָדוּעַ, ׳ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ׳ (תהלים ב, ז). שֶּׁם בְּנוֹ, יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ, שֶׁכָּתוּב ׳בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות ד). וַהֲרֵי יִשְׂרָאֵל תְּלוּיִים בּוֹ כָּל מַפְתְּחוֹת הַמְּהֵימְנוּתָא, וְהוּא מִשְׁתַּבֵּחַ וְאוֹמֵר, ׳ה' אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה׳ (תהלים ב) - וְכָךְ זֶה בְּוַדַּאי, שֶׁהֲרֵי אַבָּא וְאִמָּא עִטְּרוּ אוֹתוֹ וּבֵרְכוּהוּ בְּכַמָּה בְרָכוֹת וְאָמְרוּ וְצִוּוּ אֶת הַכֹּל. נַשְּׁקוּ בַר, נַשְּׁקוּ אֶת יַד הַבֵּן הַזֶּה כִּבְיָכוֹל נָתַן לוֹ שִׁלְטוֹן עַל הַכֹּל, שֶׁהַכֹּל יַעַבְדוּ אוֹתוֹ. פֶּן יֶאֱנַף, מִשּׁוּם שֶׁעִטְּרוּ אוֹתוֹ בְּדִין וּבְרַחֲמִים. מִי שֶׁזּוֹכֶה לְדִין - לְדִין. מִי שֶׁזּוֹכֶה לְרַחֲמִים - לְרַחֲמִים.

בלשון הזוהר

וְרָזָא דְּמִלָּה, כְּתִיב בְּרָזָא דִּלְעֵילָּא, ׳מַה שְּׁמוֹ וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ כִּי תֵדָע׳ (משלי ל, ד) (משלי ל', ד). הַהוּא שֵׁם יְדִיעָא, ׳יהו"ה צְבָאוֹת שְׁמוֹ׳. ׳שֶּׁם בְּנוֹ׳. יִשְׂרָאֵל שְׁמוֹ. דִּכְתִיב ׳בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות ד, כב). וְהָא יִשְׂרָאֵל, כָּל מַפְתְּחָן דִּמְהֵימְנוּתָא בֵּיהּ תַּלְיָין. וְאִיהוּ מִשְׁתְּבַּח וְאָמַר, ׳יהו"ה אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה׳ (תהלים ב, ז). וְהָכִי הוּא ודַּאי, דְּהָא אַבָּא וְאִמָּא עֲטְּרוּ לֵיהּ, וּבָרִיכוּ לֵיהּ בְּכַמָּה בִּרְכָאן, וְאָמְרוּ וּפָקִידוּ לְכֹלָּא, ׳נַשְּׁקוּ בַר׳ (תהלים ב, יב), נַשְּׁקוּ יְדָא לְהַאי בַר. כִּבְיָכוֹל, שָׁלְטָנוּ יָהַב לֵיהּ עַל כֹּלָּא, דְּכֹלָּא יִפְלְחוּן לֵיהּ. ׳פֶּן יֶאֱנַף׳, בְּגִין דְּאַעְטָּרוּ לֵיהּ בְּדִינָא וְרַחֲמֵי. מַאן דְּזָכֵי לְדִינָא, לְדִינָא. מַאן דְּזָכֵי לְרַחֲמֵי, לְרַחֲמֵי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳לראש משביר׳ - שכוס הברכה שוברת את הסטרא אחרא

כָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁלְּמַעְלָה וּלְמַטָּה עוֹלוֹת לַבֵּן הַזֶּה וּמִתְעַטְּרוֹת. וּמִי שֶׁמּוֹנֵעַ בְּרָכוֹת מֵהַבֵּן הַזֶּה, יְפָרְשׁוּ אֶת חֲטָאָיו לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ (אִמָּא) הַקָּדוֹשׁ, לָאֵם מַמָּשׁ. ׳וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר׳, מִי שֶׁמְּבָרֵךְ וּמַזְמִין כּוֹס בְּרָכָה לְמִי שֶׁצָּרִיךְ אוֹתוֹ, בָּזֶה נִשְׁבָּר הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְנִכְנָע בִּשְׁבִירָה, וְעוֹלֶה צַד הַקְּדֻשָּׁה. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר׳. כְּמוֹ שֶׁהוּא מַעֲלֶה וּמְבָרֵךְ אֶת הקב"ה וְעוֹשֶׂה שֶׁיִּשָּׁבֵר סִטְרָא אַחֲרָא, כָּךְ הקב"ה מוֹשֵׁךְ עָלָיו בְּרָכוֹת מִלְמַעְלָה, וְאוֹתוֹ שֶׁנִּקְרָא בְרָכָה שׁוֹרֶה עַל רֹאשׁוֹ.

בלשון הזוהר

כָּל בִּרְכָאן דִּלְעֵילָּא, וְתַתָּא לְהַאי בַּר סַלְּקִין וּמִתְעַטְּרָן. וּמַאן דְּמָנַע בִּרְכָאן מֵהַאי בַּר, יְפָרְשׁוּן חֶטְאוֹי קַמֵּי מַלְכָּא (ס"א אימא) קַדִישָׁא, לְאֵם מַמָּשׁ. ׳וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר׳, מַאן דִּמְבָרֵךְ וְאַזְמִין בְּכַסָּא דִּבְרָכָה לְמַאן דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ, בְּהַאי אִתְבַּר סִטְרָא אַחֲרָא וְאִתְכַּפְיָא בִּתְבִּירוּ. וְאִסְתְּלַּק סְטָר קְדוּשָּׁה. וְדָא הוּא דִּכְתִיב, ׳וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר׳. כְּמָה דְּאִיהוּ מְסַלֵּק וּמְבָרֵךְ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְעָבִיד לִסְטַר אַחֲרָא דְּיִתְבַּר, הָכִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מָשִׁיךְ עָלֵיהּ בִּרְכָאן מִלְעֵילָּא, וְהַהוּא דְּאִקְרֵי בְּרָכָה, שַׁרְיָא עַל רֵישֵׁיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

שמחת החברים בברכתו - ואין נפרדים אלא מתוך דברי תורה

מִכָּאן וָהָלְאָה, חֲבֵרִים, הָבָה וּנְבָרֵךְ. נָתְנוּ לוֹ כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה וּבֵרַךְ. וְהַחֲבֵרִים כֻּלָּם הָיוּ בְחֶדְוָה, שֶׁהֲרֵי מִיּוֹם הַהִלּוּלָא שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר לֹא שָׂמְחוּ הַחֲבֵרִים כְּאוֹתוֹ יוֹם שֶׁיָּשְׁבוּ שָׁם. הִקְדִּימוּ וּבֵרְכוּהוּ בְחֶדְוָה בִּרְצוֹן הַלֵּב. אָמַר אוֹתוֹ יַנּוּקָא, אֵין לָכֶם לְהִפָּרֵד אֶלָּא מִתּוֹךְ דִּבְרֵי תוֹרָה, וְכָךְ לָמַדְנוּ.

בלשון הזוהר

מִכָּאן וּלְהָלְאָה חַבְרַיָּיא, הָבוּ וְנְבָרֵיךְ. יָהֲבוּ לֵיהּ כַּסָּא דִּבְרָכָה, וּבָרִיךְ. וְחַבְרַיָּיא כֻּלְּהוּ הֲוִי בְּחֶדְוָה, דְּהָא מִיּוֹמָא דְּהִלּוּלָא דְּרִבִּי אֶלְעָזָר, לָא חֲדוּ חַבְרַיָּיא, כְּהַהוּא יוֹמָא דְּיָתְבוּ תַּמָּן. אַקְדִימוּ וּבָרִיכוּ לֵיהּ בְּחֶדְוָה בִּרְעוּ דְּלִבָּא. אָמַר הַהוּא יַנּוּקָא, לֵית לְכוּ לְאִתְפָּרְשָׁא, אֶלָּא מִגּוֹ מִלֵּי אוֹרַיְיתָא, וְהָכִי תָּנֵינָן.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳וה׳ הלך לפניהם - הכלה שיצאה מכפיפת הגלות בזקיפות

פָּתַח וְאָמַר, ׳וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן וְגוֹ'׳ (שמות יג). וַה' - זָקֵף טַעַם לְמַעְלָה, לָמָּה זֶה? אֶלָּא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כַּמָּה נָאֶה וְיָפֶה הָיָה לַכַּלָּה הַזֹּאת שֶׁהָיְתָה כְפוּפָה עַד עַתָּה בַּגָּלוּת, וְכָעֵת הוֹלֶכֶת בִּזְקִיפוּת רֹאשׁ בְּאוּכְלוּסֵיהַ בְּשִׂמְחָה.

בלשון הזוהר

פָּתַח וְאָמַר ׳וַיהו"ה הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן וְגוֹ'׳ (שמות יג, כא). וַיהו"ה זָקִיף טַעֲמָא לְעֵילָּא, אֲמַאי. אֶלָּא, בְּהַהוּא שַׁעֲתָא כַּמָּה יָאוּת וּשְׁפִּירוּ הֲוַת לְהַאי כַּלָּה, דְּאִתְכְּפִיאַת עַד הַשְׁתָּא בְּגָלוּתָא, וְהַשְׁתָּא אַזְלַת בִּזְקִיפוּ דְּרֵישָׁא בְּאֻכְלוּסָהָא בְּחֶדְוָה.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אברהם הולך ביומם והכלה בלילה - ׳לילה בעמוד אש׳

בְּוַה' זָקֵף טַעַם לְמַעְלָה. ׳הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם׳ (שמות יג, כא) - עַד כָּאן לֹא יָדַע אִם כַּלָּה זוֹ הָלְכָה לִפְנֵיהֶם אִם לֹא, שֶׁהֲרֵי טַעַם מַפְסִיק בְּוַה'. אֶלָּא הִיא הָיְתָה שָׁם, אֲבָל מִי ׳שֶׁהָלַךְ לִפְנֵיהֶם׳, זָקֵן עֶלְיוֹן, בַּעַל הַבַּיִת, אוֹתוֹ שהקב"ה נִשְׁבַּע (שֶׁהִזְמִין) לוֹ, וּמִיהוּ? אַבְרָהָם, שֶׁכָּתוּב ׳יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ׳ (תהלים מב, ט) - וְכָתוּב ׳אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה׳ (ירמיה לא, כה) - יוֹם ׳שֶׁכָּל הַיָּמִים׳ כְּלוּלִים בּוֹ, יוֹם שֶׁל שְׁאָר הַיָּמִים, הוּא שְׁאָר כָּל הַיָּמִים בְּוַדַּאי. וְעַל זֶה נִקְרָא יוֹמָם וְלֹא יוֹם, וּמִשּׁוּם זֶה ׳הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם׳ - הוּא הוֹלֵךְ בַּיּוֹם, וְהַכַּלָּה הוֹלֶכֶת בַּלַּיְלָה, שֶׁכָּתוּב ׳וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם׳ - זוֹ כַּלָּה, כָּל אֶחָד כָּרָאוּי לוֹ. וְאַתֶּם חֲבֵרִים, ׳יוֹמָם וָלַיְלָה׳ יִהְיֶה לִפְנֵיכֶם בְּכָל שָׁעָה. נְשָׁקוּהוּ וּבֵרְכוּהוּ כְּמִקֹּדֶם וְהָלְכוּ.

בלשון הזוהר

בְּוַיי זָקִיף טַעֲמָא לְעֵילָּא, ׳הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם׳ (שמות יג, כא). עַד הָכָא לָא יָדַע, אִי הַאי כַּלָּה אַזְלַה לְקַמַּיְיהוּ, אִי לָא, דְּהָא טַעֲמָא אַפְסִיק בְּוַיְהוָֹ"ה, אֶלָּא אִיהִי הֲוַת תַּמָּן, אֲבָל מַאן דְּאָזִיל קַמַּיְיהוּ, סָבָא עִלָּאָה, מָארֵיהּ דְּבֵיתָא, הַהוּא דְּאוֹמֵי (נ"א דאזמין) לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּמַנוֹ. אַבְרָהָם. דִּכְתִיב, ׳יוֹמָם יְצַוְּה יהו"ה חַסְדּוֹ׳ (תהילים מב, ט). וּכְתִיב ׳אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה׳ (ירמיהו לג, כה). יוֹמָא דְּכָל יוֹמִין כְּלִילָן בֵּיהּ. יוֹמָא דִּשְׁאַר יוֹמִין, אִיהוּ שְׁאַר כָּל יוֹמִין וַדַּאי. וְעַל דָּא אִקְרֵי יוֹמָם, וְלָא יוֹם. וּבְגִין כָּךְ ׳הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם׳ - הוּא אָזִיל בִּימָמָא, וְכַלָּה אַזְלַת בְּלֵּילְיָא, דִּכְתִיב ׳וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם דָּא כַּלָּה, כָּל חַד כִּדְקָחֲזֵי לֵיהּ׳. וְאַתּוּן חַבְרַיָּיא, יוֹמָם וָלַיְלָה יְהֵא קַמַּיְיכוּ, בְּכָל שַׁעֲתָא. נְשָׁקוּהוּ, וּבֵרְכוּהוּ כְּמִלְּקַדְּמִין, וְאַזְלוּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

עץ דק שאורו עולה לפי שעה ומיד כבה

בָּאוּ לִפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן וְסִפְּרוּ לוֹ הַמַּעֲשֶׂה. תָּמַהּ. אָמַר, כַּמָּה נָאֶה הוּא, אֲבָל לֹא עוֹלֶה בְשֵׁם. עֵץ דַּק, כְּשֶׁעוֹלֶה אוֹרוֹ, עוֹלֶה לְפִי שָׁעָה, וּמִיָּד כָּבֶה וְשׁוֹקֵעַ. וְעוֹד הֲרֵי אָמַרְנוּ אוֹר זֶה מִמַּה נִּהְיָה.

בלשון הזוהר

אָתוּ לְגַבֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן, וְסָחוּ לֵיהּ עוֹבָדָא. תָּוָּה, אָמַר כַּמָה יָאוּת הוּא. אֲבָל לָא סָלִיק בִּשְׁמָא. אָעָא דָּקִיק, כַּד סָלִיק נְהוֹרֵיהּ, סָלִיק לְפוּם שַׁעֲתָא, וּמִיַּד כָּבָה וְאִשְׁתְּקַע. וְתוּ הָא אֲמֵינָא נְהוֹרָא דָּא מִמָּה הֲוִי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳גבור בארץ׳ בתורה וביצרו - שאורו עולה במשיכה יתרה

פָּתַח וְאָמַר, ׳גִּבּוֹר בָּאָרֶץ יִהְיֶה זַרְעוֹ דּוֹר יְשָׁרִים יְבֹרָךְ׳ (תהלים קיב, ב) - כְּשֶׁבֶּן אָדָם ׳גִּבּוֹר בָּאָרֶץ׳, גִּבּוֹר בַּתּוֹרָה, גִּבּוֹר בְּיִצְרוֹ - ׳גִּבּוֹר בָּאָרֶץ׳ וַדַּאי. עוֹלֶה אוֹרוֹ וְנִמְשָׁךְ בּוֹ מְשִׁיכוּת יֶתֶר, אָז ׳דּוֹר יְשָׁרִים יְבֹרָךְ׳ - יְבָרֵךְ כָּתוּב.

בלשון הזוהר

פָּתַח וְאָמַר, ׳גִּבּוֹר בָּאָרֶץ יִהְיֶה זַרְעוֹ דּוֹר יְשָׁרִים יְבוֹרָךְ׳ (תהילים קיב, ב). כַּד בַּר נָשׁ אִיהוּ ׳גִּבּוֹר בָּאָרֶץ׳, גִּבּוֹר בְּאוֹרַיְיתָא, גִּבּוֹר בְּיִצְרֵיהּ, ׳גִּבּוֹר בָּאָרֶץ׳ וַדַּאי. סָלִיק נְהוֹרֵיהּ, וְאִתְמְשַׁךְ בֵּיהּ מְשִׁיכוּ סַגִי, כְּדֵין ׳דּוֹר יְשָׁרִים יְבֹרָךְ׳, יְבָרֵךְ כְּתִיב.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

ינוקא שאורו עומד בדעת שלמה - שהקב"ה מתאוה לריחו

אָמַר רַבִּי אַבָּא, וַהֲרֵי רָאִינוּ תִינוֹקוֹת שֶׁאוֹמְרִים דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים וְאַחַר כָּךְ עוֹמְדִים רָאשֵׁי הָעוֹלָם. אָמַר לוֹ, יַנּוּקָא שֶׁאָמַר דָּבָר אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם לְפִי שָׁעָה, בְּלִי כַוָּנָתָם, מֻבְטָח אָדָם בָּזֶה, שֶׁיִּזְכֶּה לְלַמֵּד תּוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל. אֲבָל זֶה שֶׁאוֹרוֹ עוֹמֵד עַל עָמְדוֹ בְּדַעַת שְׁלֵמָה, לֹא כָּךְ. וְעוֹד, שֶׁהֲרֵי הקב"ה וְעֶרְגָּתוֹ לְהָרִיחַ תַּפּוּחַ זֶה. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ.

בלשון הזוהר

אָמַר רִבִּי אַבָּא, וְהָא חֲמֵינָן יַנּוּקֵי דְּאַמְרִין מִלִּין עִלָּאִין, וְקַיְימִין לְבָתַר רֵישִׁין דְּעָלְמָא. אָמַר לֵיהּ, יַנּוּקָא דְּאָמַר מִלָּה חֲדָא, אוֹ תְּרֵין, לְפוּם שַׁעֲתָא, בְּלָא כַּוָונָה דִּלְהוֹן, מוּבְטַח בַּר נָשׁ בְּדָא, דְּיִזְכֵּי לְמֵילַף אוֹרַיְיתָא בְּיִשְׂרָאֵל. אֲבָל דָּא, דִּנְהוֹרָא דִּילֵיהּ קַיְּימָא עַל קִיּוּמֵיהּ בְּדַעְתָּא שְׁלִים, לָאו הָכִי. וְתוּ, דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְתִיאוּבְתֵּיה דִּילֵיהּ, לְאַרְחָא בְּתַפּוּחָא דָּא, זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳שרש למטה ופרי למעלה׳ - וסלוק הינוקא שלא בצער אמו

אַשְׁרֵיכֶם הַצַּדִּיקִים, שֶׁכָּתוּב בָּכֶם ׳וְיָסְפָה פְּלֵיטַת בֵּית יְהוּדָה הַנִּשְׁאָרָה שֹׁרֶשׁ לְמָטָּה וְעָשָׂה פְרִי לְמָעְלָה׳ (מלכים ב יט, ל) - ׳שֹׁרֶשׁ לְמָטָּה׳, כְּמוֹ אָבִיו שֶׁהִסְתַּלֵּק מֵהָעוֹלָם, וְהוּא ׳שֹׁרֶשׁ לְמָטָּה׳ בִּישִׁיבַת הָרָקִיעַ. ׳וְעָשָׂה פְרִי לְמָעְלָה׳ - בַּיְשִׁיבָה הָעֶלְיוֹנָה. כַּמָּה טוֹב הַשֹּׁרֶשׁ וְהַפְּרִי. וְאִם לֹא שֶׁלֹּא אֶהְיֶה מְקַטְרֵג לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְעֶרְגָּתוֹ לְהָרִיחַ בּוֹ, לֹא הָיָה מִי שֶׁיָּכוֹל לִשְׁלֹט בּוֹ. אֲבָל יְהִי רָצוֹן שֶׁאִמּוֹ לֹא תִרְאֶה צַעַר עָלָיו. וְכֵן הָיָה.

בלשון הזוהר

זַכָּאִין אַתּוּן צַדִיקַיָּיא, דִּכְתִיב בְּכוּ, ׳וְיָסְפָה פְּלֵיטַת בֵּית יְהוּדָה הַנִּשְׁאָרָה שֹׁרֶשׁ לְמָטָה וְעָשָׂה פְּרִי לְמָעְלָה׳ (מלכים ב יט, ל). ׳שֹׁרֶשׁ לְמַטָּה׳, כְּגוֹן אֲבוֹי, דְּאִסְתַּלָּק מֵעָלְמָא, וְאִיהוּ ׳שֹׁרֶשׁ לְמַטָּה׳, בִּמְתִיבְתָּא דִּרְקִיעָא. ׳וְעָשָׂה פְּרִי לְמָעְלָה׳ - בִּמְתִיבְתָּא עִלָּאָה. כַּמָה טָבָא שָׁרְשָׁא וְאִיבָּא. וְאִי לָאו דְּלָא אֱהֵא מְקַטְרְגָא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הוֹאִיל וְתִיאוּבְתֵיהּ לְאַרְחָא בֵּיהּ, לָא הֲוָה מַאן דְּיֵיכוּל לְשַׁלְּטָאָה בֵּיהּ. אֲבָל יְהֵא רַעֲוָא, דְּאִמֵּיהּ לָא תֶּחמֵי צַעֲרָא עָלֵיהּ, וְכֵן הֲוָה.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו
המאמר הבא

׳וישלח מלאכים אל בלעם׳

שלחן הכשפים שכנגד קדשת השלחן

להמשיך לקרוא

הודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.

להצטרף לקבוצת הזוהר היומי

המייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.