ממלכת הזוהר › זוהר › בלק › מאמר 6: הינוקא בן רב המנונא סבא - קרבות התורה על שלחנו › פיסקה 85 (קצא ע"א)

מקטינה עצמה עד נקדה אחת - ׳שחורה אני ונאוה׳

בלק · הינוקא בן רב המנונא סבא - קרבות התורה על שלחנו · מאמר 6 · פיסקה 85 · דף קצא ע"א

לשון הזוהר

פָּתַח הַהוּא יַנּוּקָא וְאָמַר, ׳שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה בְּנוֹת׳ (שיר השירים א, ה) יְרוּשָׁלַם וְגוֹ'. ׳אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת וְגוֹ'׳. מִלִּין אִלֵּין הָא אוּקְמוּהָ. אֲבָל בְּשַׁעֲתָא דְּאִיהִי גּוֹ רְחִימוּ סַגִּי לְגַבֵּי רְחִימָהָא, מִגּוֹ דְּחִיקוּ רְחִימוּ, דְּלָא יַכְלָה לְמִסְבַּל, אַזְעִירַת (ר"ג:) גַּרְמָהּ בִּזְעִירוּ סַגִי, עַד דְּלָא אִתְחֲזִיאַת (את) מִנָּהּ, אֶלָּא זְעִירוּ דִּנְקוּדָה חֲדָא, (ומאי איהי י'). כְּדֵין אִתְכַּסְיָא מִכָּל חֵילִין וּמַשִׁרְיָין דִּילָהּ. וְאִיהִי אַמְרַת ׳שְׁחוֹרָה אֲנִי׳, דְּלֵית בְּאָת דָּא חִוָּורָא בְּגַוִּויהּ, כִּשְׁאַר אַתְוָון. וְדָא ׳שְׁחוֹרָה אֲנִי׳, וְלֵית לִי אֲתָר לְאַעֲלָא לְכוֹן תְּחוֹת גַּדְפָּאי. ׳כְּאָהֳלֵי קֵדָר׳ - תָּנֵינָן, דָּא י', דְּלֵית בָּהּ חִוָּורוּ לְגוֹ. ׳כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה׳ - דָּא ו'.

תרגום

פָּתַח אוֹתוֹ יַנּוּקָא וְאָמַר, (שירה שירים א) ׳שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה בְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם וְגוֹ'׳. ׳אַל תִּרְאֻנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת וְגוֹ'׳. דְּבָרִים הַלָּלוּ הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ. אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁהִיא בְּתוֹךְ אַהֲבָה רַבָּה לַאֲהוּבָהּ, מִתּוֹךְ דֹּחַק הָאַהֲבָה שֶׁלֹּא יְכוֹלָה לִסְבֹּל מַקְטִינָה עַצְמָהּ בְּקֹטֶן רַב עַד שֶׁלֹּא נִרְאֶה (אֶת) מִמֶּנָּה, רַק קַטְנוּת שֶׁל נְקֻדָּה אַחַת, (וּמַהִי, ' י'). וְאָז מִתְכַּסָּה מִכָּל הַחֲיָלוֹת וּמַחֲנוֹתֶיהָ וְאוֹמֶרֶת שְׁחוֹרָה אֲנִי, שֶׁאֵין בָּאוֹת הַזּוֹ לֹבֶן כְּמוֹ בִּשְׁאָר הָאוֹתִיּוֹת. וְזֶה שְׁחוֹרָה אֲנִי. וְאֵין לִי מָקוֹם לְהַכְנִיסְכֶם תַּחַת כְּנָפַי. כְּאָהֳלֵי קֵדָר - שָׁנִינוּ, זוֹ י', שֶׁאֵין בָּהּ לֹבֶן בִּפְנִים. כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה - זוֹ ו'.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: פתח ההוא ינוקא ואמר, ׳שחורה אני ונאוה בנות׳ (שיר השירים א, ה) ירושלם וגו'. ׳אל תראוני שאני שחרחרת וגו'׳. מלין אלין הא אוקמוה. אבל בשעתא דאיהי גו רחימו סגי לגבי רחימהא, מגו דחיקו רחימו, דלא יכלה למסבל, אזעירת (ר"ג:) גרמה בזעירו סגי, עד דלא אתחזיאת (את) מנה, אלא זעירו דנקודה חדא, (ומאי איהי י'). כדין אתכסיא מכל חילין ומשריין דילה. ואיהי אמרת ׳שחורה אני׳, דלית באת דא חוורא בגוויה, כשאר אתוון. ודא ׳שחורה אני׳, ולית לי אתר לאעלא לכון תחות גדפאי. ׳כאהלי קדר׳ - תנינן, דא י', דלית בה חוורו לגו. ׳כיריעות שלמה׳ - דא ו'.

התרגום: פתח אותו ינוקא ואמר, (שירה שירים א) ׳שחורה אני ונאוה בנות ירושלים וגו'׳. ׳אל תראני שאני שחרחרת וגו'׳. דברים הללו הרי פרשוה. אבל בשעה שהיא בתוך אהבה רבה לאהובה, מתוך דחק האהבה שלא יכולה לסבל מקטינה עצמה בקטן רב עד שלא נראה (את) ממנה, רק קטנות של נקדה אחת, (ומהי, ' י'). ואז מתכסה מכל החילות ומחנותיה ואומרת שחורה אני, שאין באות הזו לבן כמו בשאר האותיות. וזה שחורה אני. ואין לי מקום להכניסכם תחת כנפי. כאהלי קדר - שנינו, זו י', שאין בה לבן בפנים. כיריעות שלמה - זו ו'.

מן המפרשים

אור יקר: אל תראוני שאני שחרחורת, מפני שעם היות שהשמש שהוא התפארת בא אליה עם כל זה היא משפעת אותם ויש בה לובן ואויר חלל תחת כנפיה להיות חסים בצלה כל חייליה, והטעם שהיא אינה מכינה עצמה אל הייחוד אלא אותה הנקודה לבד ושאר הבחינות הם…

שער מאמרי רשב"י: שם בדקצ"א ע"א וז"ל פתח ההוא ינוקא ואמר שחורה אני ונאוה כו' אבל בשעתא דאיהי גו רחימא סגי לגבי רחימא כו'. ביאור הדברים כי כשהכלה מתקשטת בקשוטיה נעשה ה' שהם שלשה ווין כזה ה' והם שלשה אבות או נצח הוד יסוד והיא מתקשט' בהם למטה…

זוהר הרקיע: ◆ דף קצ"א ע"א אבל בשעתא דאיהו גו רחמיא ◆ דף קצ"א ע"א אבל בשעתא דאיהו גו רחמיא סגיא וכו'. ביאור הדברים כי כשהכלה מקושטת בקישוטיה נעשית ה' שהיא ג' ווי"ן כזה ה והם ג' אבות או נה"י והיא מתקשטת בהם למטה במקומה.‏ דף קצ"ב ע"א פתור"א.…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: