ממלכת הזוהר › זוהר › בחקותי › מאמר 16: ׳בן יכבד אב׳ - כבוד האב המתרבה במעשי בנו אחר מותו › פיסקה 1 (קטו ע"ב)

כיבוד האב לאחר מיתתו - בדרך ישרה שהבן הולך

בחקותי · ׳בן יכבד אב׳ - כבוד האב המתרבה במעשי בנו אחר מותו · מאמר 16 · פיסקה 1 · דף קטו ע"ב

לשון הזוהר

פָּתַח וְאָמַר, ׳בֵּן יְכַבֵּד אָב וְעֶבֶד אֲדֹנָיו׳ (מלאכי א, ו) - ׳בֵּן יְכַבֵּד אָב׳ - כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ׳ (שמות כ, יב) - וְאוֹקְמוּהָ, בְּמֵיכְלָא וּמִשְׁתְּיָיא וּבְכֹלָּא. הַאי בְּחַיּיוֹי דְּאִתְחַיָּיב בֵּיהּ. בָּתַר דְּמִית, אִי תֵּימָא הָא פָּטוּר מִנֵּיהּ הוּא, לָאו הָכֵי. דְּאַף עַל גַּב דְּמִית, אִתְחַיָּיב בִּיקָרֵיהּ יַתִּיר, דִּכְתִּיב ׳כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ׳ - דְּאִי הַהוּא בְּרָא אָזִיל בְּאֹרַח תְּקָלָא, וַדַּאי מְבַזֶּה לַאֲבוּי הוּא, וַדַּאי עָבִיד לֵיהּ קְלָנָא. וְאִי הַהוּא בְּרָא אָזִיל בְּאֹרַח מֵישָׁר, וְתָקִין עוֹבָדוֹי, וַדַּאי דָּא אוֹקִיר לַאֲבוּי, אוֹקִיר לֵיהּ בְּהַאי עָלְמָא גַּבֵּי בְּנֵי נָשָׁא, אוֹקִיר לֵיהּ בְּהַהוּא עָלְמָא, גַּבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָיִיס עָלֵיהּ, וְאוֹתִיב לֵיהּ בְּכוּרְסְיָיא דִּיקָרֵיהּ. וַדַּאי ׳בֵּן יְכַבֵּד אָב׳.

תרגום

פָּתַח וְאָמַר, ׳בֵּן יְכַבֵּד אָב וְעֶבֶד אֲדנָיו׳ (מלאכי א, ו) - ׳בֵּן יְכַבֵּד אָב׳ - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמותכ) ׳כַּבֵּד אֶת אָבִיךְ וְאֶת אִמֶּךְ׳ - וּפֵרְשׁוּהָ, בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה וּבַכֹּל. זֶה בְּחַיָּיו שֶׁהִתְחַיֵּב בּוֹ. אַחַר שֶׁמֵּת, אִם תֹּאמַר הֲרֵי הוּא פָּטוּר מִמֶּנּוּ - לֹא כָּךְ. שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁמֵּת, הִתְחַיֵּב בִּכְבוֹדוֹ יוֹתֵר, שֶׁכָּתוּב ׳כַּבֵּד אֶת אָבִיךְ׳ (שמות כ, יב) - שֶׁאִם אוֹתוֹ הַבֵּן הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ עִקֶּשֶׁת, וַדַּאי שֶׁהוּא מְבַזֶּה אֶת אָבִיו, וַדַּאי שֶׁעוֹשֶׂה לוֹ קָלוֹן. וְאִם אוֹתוֹ הַבֵּן הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, וּמְתַקֵּן אֶת מַעֲשָׂיו, וַדַּאי שֶׁזֶּה מְכַבֵּד אֶת אָבִיו, מְכַבֵּד אוֹתוֹ בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם אֵצֶל בְּנֵי אָדָם, מְכַבֵּד אוֹתוֹ בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם אֵצֶל הקב"ה. והקב"ה חָס עָלָיו וּמוֹשִׁיב אוֹתוֹ בְּכִסֵּא כְבוֹדוֹ. וַדַּאי ׳בֵּן יְכַבֵּד אָב׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: פתח ואמר, ׳בן יכבד אב ועבד אדניו׳ (מלאכי א, ו) - ׳בן יכבד אב׳ - כמה דאת אמר ׳כבד את אביך ואת אמך׳ (שמות כ, יב) - ואוקמוה, במיכלא ומשתייא ובכלא. האי בחייוי דאתחייב ביה. בתר דמית, אי תימא הא פטור מניה הוא, לאו הכי. דאף על גב דמית, אתחייב ביקריה יתיר, דכתיב ׳כבד את אביך׳ - דאי ההוא ברא אזיל בארח תקלא, ודאי מבזה לאבוי הוא, ודאי עביד ליה קלנא. ואי ההוא ברא אזיל בארח מישר, ותקין עובדוי, ודאי דא אוקיר לאבוי, אוקיר ליה בהאי עלמא גבי בני נשא, אוקיר ליה בההוא עלמא, גבי קודשא בריך הוא. וקודשא בריך הוא חייס עליה, ואותיב ליה בכורסייא דיקריה. ודאי ׳בן יכבד אב׳.

התרגום: פתח ואמר, ׳בן יכבד אב ועבד אדניו׳ (מלאכי א, ו) - ׳בן יכבד אב׳ - כמו שנאמר (שמותכ) ׳כבד את אביך ואת אמך׳ - ופרשוה, במאכל ובמשתה ובכל. זה בחייו שהתחיב בו. אחר שמת, אם תאמר הרי הוא פטור ממנו - לא כך. שאף על גב שמת, התחיב בכבודו יותר, שכתוב ׳כבד את אביך׳ (שמות כ, יב) - שאם אותו הבן הולך בדרך עקשת, ודאי שהוא מבזה את אביו, ודאי שעושה לו קלון. ואם אותו הבן הולך בדרך ישרה, ומתקן את מעשיו, ודאי שזה מכבד את אביו, מכבד אותו באותו העולם אצל בני אדם, מכבד אותו באותו העולם אצל הקב"ה. והקב"ה חס עליו ומושיב אותו בכסא כבודו. ודאי ׳בן יכבד אב׳.

מן המפרשים

אור החמה: דאע"ג דמית אתחייב ביקריה יתיר וגומר דוחק הוא לפרש א"ת לרבות אחר מיתתו אמנם יש לומר סתם כתיב כבד את אביך ומשמע כל זמן שהוא אביך בין בעולם הזה בין בעולם הבא. ואפשר לומר דלשון כבד אינו גשמי אלא עיקרו רוחני במקום הכבוד האמתי.…

הסולם: פתח ואמר, בן וגו׳: פו״א, בן יכבד אב ועבד אדוניו . בן יכבד אב, היינו כמו שאתה אומר, כבד את אביך ואת אמך , והעמידוהו, שיכבד פירושו, במאכל ובמשתה ובכל. זהו שמחויב בחייו. אחר שמת, אם תאמר שפטור מכבוד, אינו כן, כי אע״פ שמת הוא עוד…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: