ממלכת הזוהר › זוהר › אמור › מאמר 44: כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו - סוד הצלם השורה על הזווג הקדוש › פיסקה 3 (קד ע"ב)

בשעה שהזווג נמצא למטה שולח הקבה דיוקן צלם אדם רשום על ראשו טרם שנברא

אמור · כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו - סוד הצלם השורה על הזווג הקדוש · מאמר 44 · פיסקה 3 · דף קד ע"ב

לשון הזוהר

׳וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ׳ - בְּסִפְרָא דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא אַשְׁכַּחְנָא, דִּבְשַׁעֲתָא דְּזִוּוּגָא אִשְׁתְּכַח לְתַתָּא, שָׁדַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חַד דִּיּוּקְנָא כְּפַרְצוּפָא דְּבַּר נָשׁ, רְשִׁימָא חֲקִיקָא בְּצוּלְמָא, וְקַיְּימָא עַל הַהוּא זִוּוּגָא. וְאִלְמָלֵא אִתְיְיהִיב רְשׁוּ לְעֵינָא לְמֵחֱזֵי, חָמֵי בַּר נָשׁ עַל רֵישֵׁיהּ חַד צוּלְמָא, רְשִׁימָא כְּפַרְצוּפָא דְּבַּר נָשׁ, וּבְהַהוּא צוּלְמָא אִתְבְּרֵי בַּר נָשׁ, וְעַד דְּקַיְּימָא (ס"א ועד לא קיימא) הַהוּא צוּלְמָא דְּשָׁדַר לֵיהּ מָארֵיהּ עַל רֵישֵׁיהּ, וְיִשְׁתְּכַּח תַּמָּן, לָא אִתְבְּרֵי בַּר נָשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ׳.

תרגום

׳וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ׳ (בראשית א, כז) - בְּסִפְרוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ מָצָאנוּ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהַזִּוּוּג נִמְצָא לְמַטָּה, שׁוֹלֵחַ הקב"ה דְּיוֹקָן אֶחָד כְּמוֹ פַּרְצוּף אָדָם, רָשׁוּם חָקוּק בְּצֶלֶם, וְעוֹמֵד עַל אוֹתוֹ זִוּוּג. וְאִלְמָלֵא נִתְּנָה רְשׁוּת לָעַיִן לִרְאוֹת, רוֹאֶה אָדָם עַל רֹאשׁוֹ צֶלֶם אֶחָד רָשׁוּם בְּפַרְצוּף שֶׁל אָדָם, וּבְאוֹתוֹ צֶלֶם נִבְרָא הָאָדָם. וְעַד שֶׁעוֹמֵד (וְטֶרֶם שֶׁעוֹמֵד) אוֹתוֹ צֶלֶם שֶׁשָּׁלַח לוֹ רִבּוֹנוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְיִמָּצֵא שָׁם, לֹא נִבְרָא הָאָדָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳ויברא אלהים את האדם בצלמו׳ - בספרא דשלמה מלכא אשכחנא, דבשעתא דזווגא אשתכח לתתא, שדר קודשא בריך הוא חד דיוקנא כפרצופא דבר נש, רשימא חקיקא בצולמא, וקיימא על ההוא זווגא. ואלמלא אתייהיב רשו לעינא למחזי, חמי בר נש על רישיה חד צולמא, רשימא כפרצופא דבר נש, ובההוא צולמא אתברי בר נש, ועד דקיימא (ס"א ועד לא קיימא) ההוא צולמא דשדר ליה מאריה על רישיה, וישתכח תמן, לא אתברי בר נש, הדא הוא דכתיב, ׳ויברא אלהים את האדם בצלמו׳.

התרגום: ׳ויברא אלהים את האדם בצלמו׳ (בראשית א, כז) - בספרו של שלמה המלך מצאנו, שבשעה שהזווג נמצא למטה, שולח הקב"ה דיוקן אחד כמו פרצוף אדם, רשום חקוק בצלם, ועומד על אותו זווג. ואלמלא נתנה רשות לעין לראות, רואה אדם על ראשו צלם אחד רשום בפרצוף של אדם, ובאותו צלם נברא האדם. ועד שעומד (וטרם שעומד) אותו צלם ששלח לו רבונו על ראשו וימצא שם, לא נברא האדם. זהו שכתוב ׳ויברא אלהים את האדם בצלמו׳.

מן המפרשים

אור יקר: ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם (שמות כב)

הסולם: ויברא אלקים את האדם בצלמו: בספר של שלמה המלך מצאתי, שבשעה שנמצא זווג למטה, שולח הקב"ה צורה אחת כפרצופו של האדם, רשום חקוק בצלם, והוא נמצא על זווג ההוא, ואם היתה ניתנה רשות לעין לראות, היה האדם רואה על ראשו צלם אחד, רשום כפרצוף…

מקדש מלך, פירוש הרמ"ז: ועוד דאקרי בשמיה בשעתא דאפיק וכו' הכוונה לפרש מ"ש אח"כ בצלם אלהים ברא אותו שהוא כפל ור"ל שגם הבירא ית' נתן לו כח להקרא בשם אלהי"ם ממש והיינו במעשיו כשהוא דיין אמת שאז מתקן הגבורה ואיתא בכוונת פסח שגבירות דגדלות סודם שם אברהם…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: