ממלכת הזוהר › זוהר › אמור › מאמר 40: אך בעשור לחדש השביעי יום הכפרים - סוד זווג האם העליונה ושעיר לעזאזל › פיסקה 30 (קב ע"ב)

יש יום אחד בשנה להשגיח בהם - האם העליונה מזדמנת לראות ישראל זכאים ומזדוגת למלך

אמור · אך בעשור לחדש השביעי יום הכפרים - סוד זווג האם העליונה ושעיר לעזאזל · מאמר 40 · פיסקה 30 · דף קב ע"ב

לשון הזוהר

וְעַל דָּא אִית יוֹמָא חַד בְּשַׁתָּא, לְאַשְׁגְּחָא בְּהוּ, וּלְעַיְינָא בְּהוּ. וְכַד אִזְדְּמַן הַאי יוֹמָא, אִימָּא עִלָּאָה דְּכָל חֵירוּ בִּידָהָא, אִזְדְּמַן לָקֳבְלֵיהּ, לְאִסְתַּכְּלָא בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל. וְיִשְׂרָאֵל אִזְדְרָזוּ בְּהַאי יוֹמָא, בְּכַמָּה פּוּלְחָנִין, בְּכַמָּה צְלוֹתִין, בְּכַמָּה עִנּוּיִין, כֻּלְּהוּ בִּזְכוּתָא. כְּדֵין אִזְדְּמַן לְהוּ חֵירוּ, מֵאֲתַר דְּכָל חֵירוּ בִּידָהָא דְּמַטְרוֹנִיתָא. בְּנֵי מַלְכָּא בְּנָהָא, דְּאִתְפָּקְדָן בִּידָהָא, כֻּלְּהוּ זַכָּאִין, כֻּלְּהוּ בְּלָא חֲטָאָן, בְּלָא חוֹבִין, כְּדֵין אִזְדַּוְּוגַת (ס"א וכד אזדמן האי יומא וישראל אזדמנו בהאי יומא בכמה פולחנין בכמה צלותין בכמה ענויין כלהו בזכותא כדין אימא עלאה דכל חירו בידהא אזדמנת לקבלא לאסתכלא בהו בישראל וחמאת בני מלכא בנהא (נ"א ברהא) דאתפקדן בידהא דמטרוניתא כלהו זכאין בלא חטאין בלא חובין כדין אזמינת להו חירו מאתר דכל חירו בידהא דמטרוניתא כדין מטרוניתא עלאה) לְגַבֵּי מַלְכָּא, בִּנְהִירוּ, בְּחֶדְוָה, בִּשְׁלִימוּ, בִּרְעוּתָא. דְּהָא רַבִּיאַת בְּנִין לְמַלְכָּא עִלָּאָה כְּדְקָא יָאוּת.

תרגום

וְעַל כֵּן יֵשׁ יוֹם אֶחָד בְּשָׁנָה לְהַשְׁגִּיחַ בָּהֶם וּלְעַיֵּן בָּהֶם. וּכְשֶׁמִּזְדַּמֵּן הַיּוֹם הַזֶּה, הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁכָּל הַחֵרוּת בְּיָדֶיהָ, מִזְדַּמֶּנֶת כְּנֶגְדּוֹ לְהִסְתַּכֵּל בְּיִשְׂרָאֵל. וְיִשְׂרָאֵל מִזְדָּרְזִים בַּיּוֹם הַזֶּה בְּכַמָּה עֲבוֹדוֹת, בְּכַמָּה תְפִלּוֹת, בְּכַמָּה עִנּוּיִים, כֻּלָּם בִּזְכוּת. וְאָז מִזְדַּמֶּנֶת לָהֶם חֵרוּת, מֵהַמָּקוֹם שֶׁכָּל הַחֵרוּת בְּיָדֶיהָ שֶׁל הַמַּטְרוֹנִיתָא. בְּנֵי הַמֶּלֶךְ בָּנֶיהָ, שֶׁנִּפְקְדוּ בְיָדֶיהָ, כֻּלָּם זַכָּאִים, כֻּלָּם בְּלִי חֲטָאִים, בְּלִי עֲווֹנוֹת. אָז מִזְדַּוֶּגֶת (וְכַאֲשֶׁר מִזְדַּמֵּן הַיּוֹם הַזֶּה וְיִשְׂרָאֵל הִזְדַּמְּנוּ בַּיּוֹם הַזֶּה בְּכַמָּה עֲבוֹדוֹת, בְּכַמָּה תְפִלּוֹת, בְּכַמָּה עִנּוּיִים הַכֹּל בִּזְכוּת. אָז הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה שֶׁכָּל הַחֵרוּת בְּיָדֶיהָ מִזְדַּמֶּנֶת כְּנֶגְדּוֹ לְהִסְתַּכֵּל בְּיִשְׂרָאֵל, וְרוֹאֶה אֶת בְּנֵי הַמֶּלֶךְ בָּנֶיהָ (בּנָהּ) שֶׁנִּפְקְדוּ בְּיָדֶיהָ שֶׁל הַמַּטְרוֹנִיתָא, כֻּלָּם זַכָּאִים בְּלִי חֲטָאִים, בְּלִי חוֹבוֹת, וְאָז מְזֻמֶּנֶת לָהֶם חֵרוּת מִמָּקוֹם שֶׁכָּל הַחֵרוּת בְּיָדֶיהָ שֶׁל הַמַּטְרוֹנִיתָא, וְאָז הַמַּטְרוֹנִיתָא הָעֶלְיוֹנָה) לַמֶּלֶךְ בְּאוֹר, בְּשִׂמְחָה, בִּשְׁלֵמוּת, בְּרָצוֹן. שֶׁהֲרֵי גִּדְּלָה בָנִים לַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן כָּרָאוּי.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ועל דא אית יומא חד בשתא, לאשגחא בהו, ולעיינא בהו. וכד אזדמן האי יומא, אימא עלאה דכל חירו בידהא, אזדמן לקבליה, לאסתכלא בהו בישראל. וישראל אזדרזו בהאי יומא, בכמה פולחנין, בכמה צלותין, בכמה ענויין, כלהו בזכותא. כדין אזדמן להו חירו, מאתר דכל חירו בידהא דמטרוניתא. בני מלכא בנהא, דאתפקדן בידהא, כלהו זכאין, כלהו בלא חטאן, בלא חובין, כדין אזדווגת (ס"א וכד אזדמן האי יומא וישראל אזדמנו בהאי יומא בכמה פולחנין בכמה צלותין בכמה ענויין כלהו בזכותא כדין אימא עלאה דכל חירו בידהא אזדמנת לקבלא לאסתכלא בהו בישראל וחמאת בני מלכא בנהא (נ"א ברהא) דאתפקדן בידהא דמטרוניתא כלהו זכאין בלא חטאין בלא חובין כדין אזמינת להו חירו מאתר דכל חירו בידהא דמטרוניתא כדין מטרוניתא עלאה) לגבי מלכא, בנהירו, בחדוה, בשלימו, ברעותא. דהא רביאת בנין למלכא עלאה כדקא יאות.

התרגום: ועל כן יש יום אחד בשנה להשגיח בהם ולעין בהם. וכשמזדמן היום הזה, האם העליונה, שכל החרות בידיה, מזדמנת כנגדו להסתכל בישראל. וישראל מזדרזים ביום הזה בכמה עבודות, בכמה תפלות, בכמה ענויים, כלם בזכות. ואז מזדמנת להם חרות, מהמקום שכל החרות בידיה של המטרוניתא. בני המלך בניה, שנפקדו בידיה, כלם זכאים, כלם בלי חטאים, בלי עוונות. אז מזדוגת (וכאשר מזדמן היום הזה וישראל הזדמנו ביום הזה בכמה עבודות, בכמה תפלות, בכמה ענויים הכל בזכות. אז האם העליונה שכל החרות בידיה מזדמנת כנגדו להסתכל בישראל, ורואה את בני המלך בניה (בנה) שנפקדו בידיה של המטרוניתא, כלם זכאים בלי חטאים, בלי חובות, ואז מזמנת להם חרות ממקום שכל החרות בידיה של המטרוניתא, ואז המטרוניתא העליונה) למלך באור, בשמחה, בשלמות, ברצון. שהרי גדלה בנים למלך העליון כראוי.

מן המפרשים

הסולם: וע"ד אית יומא וכו': וע"כ יש יום אחד בשנה, להשגיח בהם ולעיין במעשיהם. וכשמגיע יום ההוא, אמא עלאה, שהיא בינה, שכל החירות בידיה, דהיינו המוחין דהארת החכמה המלובשת בחסדים, שה"ס החירות, המבריחים ומכניעים כל הקליפות, נזדמנת כנגדו,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר