ממלכת הזוהר › זוהר › אחרי מות › מאמר 45: מעשה בקבר שרעש בגוש חלב - והגנת המתים על העולם › פיסקה 4 (עא ע"ב)

׳ודורש אל המתים׳ - באומות ולא בצדיקי אמת החיים

אחרי מות · מעשה בקבר שרעש בגוש חלב - והגנת המתים על העולם · מאמר 45 · פיסקה 4 · דף עא ע"ב

לשון הזוהר

קָמוּ רִבִּי חִזְקִיָּה וְרִבִּי יֵיסָא וְאַזְלוּ. אַמְרֵי, וַדַּאי בְּשַׁעֲתָא דְּזַכָּאִין לָא אִשְׁתְּכָחוּ בְּעָלְמָא, עָלְמָא לָא מִתְקַיְּימָא אֶלָּא בְּגִינֵיהוֹן דְּמֵתַיָּיא. אָמַר רִבִּי יֵיסָא, בְּשַׁעֲתָא דְּאִצְטְרִיךְ עָלְמָא לְמִטְרָא, אֲמַאי אַזְלֵינָן לְגַבֵּיהוֹן דְּמֵתַיָּיא, וְהָא כְּתִיב ׳וְדוֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים׳ (דברים יח, יא) וְאָסִיר. אָמַר לֵיהּ עַד כָּאן לָא חֲמֵיתָא גַּדְפָּא דְּצִפָּרָא דְּעֵדֶן. ׳וְדוֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים׳ - אֶל הַמֵּתִים דַּיְיקָא. דְּאִינּוּן חַיָּיבֵי עָלְמָא, דְּאִינּוּן מֵעַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, דְּאִשְׁתְּכָחוּ תָּדִיר מֵתִים. אֲבָל יִשְׂרָאֵל דְּאִינּוּן זַכָּאֵי קְשׁוֹט, שְׁלֹמֹה קְרָא עָלַיְיהוּ ׳וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ׳ (קהלת ד, ב) - בְּזִמְנָא אָחֳרָא וְלָא הַשְׁתָּא. ׳שֶׁכְּבָר מֵתוּ׳, וְהַשְׁתָּא אִינּוּן חַיִּין.

תרגום

קָמוּ רַבִּי חִזְקִיָּה וְרַבִּי יֵיסָא וְהָלְכוּ. אָמְרוּ, וַדַּאי בְּשָׁעָה שֶׁצַּדִּיקִים לֹא נִמְצָאִים בָּעוֹלָם, הָעוֹלָם אֵינוֹ מִתְקַיֵּם אֶלָּא בִּשְׁבִיל הַמֵּתִים. אָמַר רַבִּי יֵיסָא, בְּשָׁעָה שֶׁהָעוֹלָם צָרִיךְ אֶת הַמָּטָר, לָמָּה הוֹלְכִים אֵצֶל הַמֵּתִים, וַהֲרֵי כָּתוּב (דברים יח) ׳וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים, וְאָסוּר (דברים יח, יא)׳? אָמַר לוֹ, עַד כָּאן לֹא רָאִיתָ כְּנַף צִפּוֹר הָעֵדֶן. ׳וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים׳ - דַּוְקָא אֶל הַמֵּתִים. שֶׁהֵם רִשְׁעֵי הָעוֹלָם שֶׁהֵם מֵעַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנִּמְצָאִים תָּמִיד עִם הַמֵּתִים. אֲבָל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם צַדִּיקֵי אֱמֶת, עֲלֵיהֶם קָרָא שְׁלֹמֹה, (קהלת ד) ׳וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ (קהלת ד, ב)׳ - בִּזְמַן אַחֵר וְלֹא עַכְשָׁו. שֶׁכְּבָר מֵתוּ, וְעַכְשָׁו הֵם חַיִּים.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: קמו רבי חזקיה ורבי ייסא ואזלו. אמרי, ודאי בשעתא דזכאין לא אשתכחו בעלמא, עלמא לא מתקיימא אלא בגיניהון דמתייא. אמר רבי ייסא, בשעתא דאצטריך עלמא למטרא, אמאי אזלינן לגביהון דמתייא, והא כתיב ׳ודורש אל המתים׳ (דברים יח, יא) ואסיר. אמר ליה עד כאן לא חמיתא גדפא דצפרא דעדן. ׳ודורש אל המתים׳ - אל המתים דייקא. דאינון חייבי עלמא, דאינון מעמין עובדי עבודה זרה, דאשתכחו תדיר מתים. אבל ישראל דאינון זכאי קשוט, שלמה קרא עלייהו ׳ושבח אני את המתים שכבר מתו׳ (קהלת ד, ב) - בזמנא אחרא ולא השתא. ׳שכבר מתו׳, והשתא אינון חיין.

התרגום: קמו רבי חזקיה ורבי ייסא והלכו. אמרו, ודאי בשעה שצדיקים לא נמצאים בעולם, העולם אינו מתקים אלא בשביל המתים. אמר רבי ייסא, בשעה שהעולם צריך את המטר, למה הולכים אצל המתים, והרי כתוב (דברים יח) ׳ודרש אל המתים, ואסור (דברים יח, יא)׳? אמר לו, עד כאן לא ראית כנף צפור העדן. ׳ודרש אל המתים׳ - דוקא אל המתים. שהם רשעי העולם שהם מעמים עובדי עבודה זרה שנמצאים תמיד עם המתים. אבל ישראל, שהם צדיקי אמת, עליהם קרא שלמה, (קהלת ד) ׳ושבח אני את המתים שכבר מתו (קהלת ד, ב)׳ - בזמן אחר ולא עכשו. שכבר מתו, ועכשו הם חיים.

מן המפרשים

מקדש מלך: גדפא דצפרא דעדן נ"ב ר"ש כנף מו הבינה שהיא צפור דעדן: ולבתר אשתכפ בתלת עלמין פי' כמ"ש לעיל שהנפש בחצר מות והרוח בג"ע של מטה ונשמה בג"ע של מעלה: נשמת אדוני מבע"ל פי' שהנשמה היא שעולה בסוד מ"ן למלכות הנק' צרור החיים ותירץ שנקשרים…

אור החמה: דתניא אמר ר' יהודה וגו' נשמתא עילאה דארעא דאדם הענין כמו שאדם הא' שורש ואב לכל בני אדם כן נשמתו שורש לכל הנשמות. וז"ש נשמתא עילאה וגומר : כדין אתער בר נש וגו' לפי הענין כן מוסיף ידיעה על ידיעתו. אלו"ה פי' נשמה אל ו' ה' ת"ת ומ'…

הסולם: קמו ר׳ חזקיה וכו׳: קמו ר״ח ור׳ ייסא והלכו. אמרו ודאי בשעה שצדיקים אינם נמצאים בעולם, אין העולם מתקיים אלא בזכותם של המתים. אמר ר׳ ייסא, בשעה שהעולם צריך לגשמים, למה הולכים אל המתים להתפלל, והרי כתוב, ודורש אל המתים. ואסור. אמר…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: