ממלכת הזוהר › זוהר › אחרי מות › מאמר 45: מעשה בקבר שרעש בגוש חלב - והגנת המתים על העולם › פיסקה 3 (עא ע"א)

ספרו של רב המנונא - ובקשת רבי אלעזר שריפאה העולם

אחרי מות · מעשה בקבר שרעש בגוש חלב - והגנת המתים על העולם · מאמר 45 · פיסקה 3 · דף עא ע"א

לשון הזוהר

עַד דְּחַד סָבָא דְּהֲוָה בֵּינַיְיהוּ, אָזַל וְאַיְיתֵי סַפְרָא דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא, וּכְדֵין אִתְּעַר (קהלת רבה פסוק שלח לחמך) ׳רִבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּהֲוָה קָבִיר עִמָּנָא, וְאָזַל וּבָעָא בְּגַּן עֵדֶן עָלַיְיהוּ, וְאִתְסֵי עָלְמָא, כְּדֵין שָׁארוּ לָן, וּמִן הַהוּא יוֹמָא דִּסְלִיקוּ לֵיהּ לְרִבִּי אֶלְעָזָר מִבֵּי קִבְרָא דָּא, וְאִתְיְיהִיב לְגַבֵּי אֲבוּהָ, לֵית מַאן דְּאִתְּעַר לְמֵיקָם קַמַּיְיהוּ דִּדְמִיכֵי חֶבְרוֹן, דְּמִסְתַּפֵּינָא מִן הַהוּא יוֹמָא דְּדָחוּ לִי וְלַחֲבֵרַי׳. וְהַשְׁתָּא אֲתִיתּוּן לְגַבָּן, וְסֵפֶר תּוֹרָה גַּבֵּיכוֹן, אֲמֵינָא דְּהָא עָלְמָא בְּצַעֲרָא אִשְׁתְּכַח. וְעַל דָּא אִזְדַּעֲזַעַנָא, דַּאֲמֵינָא מַאן יַקְדִּים לְאוֹדָעָא לְאִינּוּן זַכָּאֵי קְשׁוֹט דְּמִיכֵי חֶבְרוֹן, אִשְׁתְּמִיט רִבִּי יֵיסָא בְּהַהוּא קִיטְרָא דְּסֵפֶר תּוֹרָה. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה, חַס וְשָׁלוֹם לֵית עָלְמָא בְּצַעֲרָא, וַאֲנָן לָא אֲתֵינָן לְהַאי.

תרגום

עֵד שֶׁזָּקֵן אֶחָד שֶׁהָיָה בֵינֵיהֶם הָלַךְ וְהֵבִיא אֶת סִפְרוֹ שֶׁל רַב הַמְנוּנָא סָבָא, וְאָז הִתְעוֹרֵר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן רַבִּי שִׁמְעוֹן, שֶׁהָיָה קָבוּר עִמָּנוּ, וְהָלַךְ וּבִקֵּשׁ בְּגַן עֵדֶן עֲלֵיהֶם, וְנִרְפָּא הָעוֹלָם. וְאָז הִתִּירוּ לָנוּ, וּמֵאוֹתוֹ יוֹם שֶׁהֶעֱלוּ אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר מִבֵּית הַקְּבָרוֹת הַזֶּה וְנִתַּן לְאָבִיו, אֵין מִי שֶׁיִּתְעוֹרֵר לַעֲמֹד לִפְנֵי יְשֵׁנֵי חֶבְרוֹן, שֶׁאָנוּ פוֹחֲדִים מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁדָּחוּ אוֹתִי וְאֶת חֲבֵרַי. וְעַכְשָׁו בָּאתֶם אֵלֵינוּ עִם סֵפֶר תּוֹרָה עִמָּכֶם, אָמַרְנוּ שֶׁהֲרֵי הָעוֹלָם מָצוּי בְּצַעַר. וְעַל כֵּן הִזְדַּעְזַעְנוּ, שֶׁאָמַרְנוּ: מִי יַקְדִּים לְהוֹדִיעַ לְאוֹתָם צַדִּיקֵי אֱמֶת יְשֵׁנֵי חֶבְרוֹן? נִשְׁמַט רַבִּי יֵיסַא עִם אוֹתוֹ חֵלֶק שֶׁל סֵפֶר תּוֹרָה. אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, חַס וְשָׁלוֹם אֵין הָעוֹלָם בְּצַעַר, וְאָנוּ לֹא בָאנוּ לְכָךְ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: עד דחד סבא דהוה בינייהו, אזל ואייתי ספרא דרב המנונא סבא, וכדין אתער (קהלת רבה פסוק שלח לחמך) ׳רבי אלעזר ברבי שמעון, דהוה קביר עמנא, ואזל ובעא בגן עדן עלייהו, ואתסי עלמא, כדין שארו לן, ומן ההוא יומא דסליקו ליה לרבי אלעזר מבי קברא דא, ואתייהיב לגבי אבוה, לית מאן דאתער למיקם קמייהו דדמיכי חברון, דמסתפינא מן ההוא יומא דדחו לי ולחברי׳. והשתא אתיתון לגבן, וספר תורה גביכון, אמינא דהא עלמא בצערא אשתכח. ועל דא אזדעזענא, דאמינא מאן יקדים לאודעא לאינון זכאי קשוט דמיכי חברון, אשתמיט רבי ייסא בההוא קיטרא דספר תורה. אמר רבי חזקיה, חס ושלום לית עלמא בצערא, ואנן לא אתינן להאי.

התרגום: עד שזקן אחד שהיה ביניהם הלך והביא את ספרו של רב המנונא סבא, ואז התעורר רבי אלעזר בן רבי שמעון, שהיה קבור עמנו, והלך ובקש בגן עדן עליהם, ונרפא העולם. ואז התירו לנו, ומאותו יום שהעלו את רבי אלעזר מבית הקברות הזה ונתן לאביו, אין מי שיתעורר לעמד לפני ישני חברון, שאנו פוחדים מאותו היום שדחו אותי ואת חברי. ועכשו באתם אלינו עם ספר תורה עמכם, אמרנו שהרי העולם מצוי בצער. ועל כן הזדעזענו, שאמרנו: מי יקדים להודיע לאותם צדיקי אמת ישני חברון? נשמט רבי ייסא עם אותו חלק של ספר תורה. אמר רבי חזקיה, חס ושלום אין העולם בצער, ואנו לא באנו לכך.

מן המפרשים

הסולם: אמר ר׳ חזקיה וכו׳: אמר ר׳ חזקיה, אל הקבר, מי אתה. אמר לו מת אני והרי נתעוררתי בשביל ספר התורה. כי פעם אחת היה העולם יושב בצער. ובאו החיים כאן לעורר אותנו בספר תורה. ואני וחברי הקדמנו לישני חברון. וכשנתחברו בגן עדן ברוחות…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר