ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרפיסקה 1 מתוך 9לשער המעיינים
גודל
רקע
גופן
התחלת מאמצע המאמר · לקריאה מתחילתו ↑
זוהר, פרשת אחרי מות · מאמר 45

מעשה בקבר שרעש בגוש חלב

זוהר ח"ג, פרשת אחרי מות, דף עא.
כ-4 דקות קריאה
על מה המאמר

והגנת המתים על העולם

מעשה בקבר שרעש לפני רבי חזקיה ורבי ייסא

לָמַדְנוּ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, יוֹם אֶחָד הָיוּ הוֹלְכִים רַבִּי חִזְקִיָּה וְרַבִּי יֵיסָא בַּדֶּרֶךְ. פָּגְעוּ בְּגוּשׁ חָלָב, וְהָיָה חָרֵב. יָשְׁבוּ סָמוּךְ לְבֵית הַקְּבָרוֹת, וּבִידֵי רַבִּי יֵיסָא הָיָה מַקֵּל (קֶשֶׁר) שֶׁל סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁנִּקְרַע. בְּעוֹד שֶׁיָּשְׁבוּ, רָעַשׁ קֶבֶר אֶחָד לִפְנֵיהֶם וְצָוַח: אוֹי אוֹי! שֶׁהֲרֵי הָעוֹלָם מָצוּי בְּצַעַר. הֲרֵי הַתּוֹרָה גָּלְתָה לְכָאן, אוֹ שֶׁהַחַיִּים בָּאוּ לִצְחֹק עָלֵינוּ וּלְבַיֵּשׁ אוֹתָנוּ בְּבוּשָׁה בְּתוֹרָתָם! הִזְדַּעְזְעוּ רַבִּי חִזְקִיָּה וְרַבִּי יֵיסָא.

בלשון הזוהר

תָּאנָא, אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, יוֹמָא חַד הֲווֹ אַזְלֵי (קמ"ד ע"א, צ"א) רִבִּי חִזְקִיָּה וְרִבִּי יֵיסָא בְּאוֹרְחָא, עָרְעוּ בְּגוּשׁ חָלָב, וַהֲוָה חָרִיב, יָתְבוּ סָמִיךְ לְבֵי קִבְרֵי, וְרִבִּי יֵיסָא הֲוָה בִּידֵיהּ חַד חוּטְרָא (ס"א קיטרא) דְסֵפֶר תּוֹרָה דְּאִקְרַע, עַד דְּיָתְבוּ אִתְרְגִישׁ חַד קִבְרָא קָמַיְיהוּ, וְצָוַוח וַוי וַוי, דְּהָא עָלְמָא בְּצַעֲרָא שְׁכִיחַ, הָא אוֹרַיְיתָא הָכָא דְּאִתְגַּלְיָיא, אוֹ חַיָּיא אָתוּ לְחַיְּיכָא עֲלָן, וּלְכַסְּפָא בְּכִסּוּפָא עֲלָן בְּאוֹרָיְיתַיְיהוּ. אִזְדַּעֲזָעוּ רִבִּי חִזְקִיָּה וְרִבִּי יֵיסָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

ספר תורה פסול בוא"ו יתרה - ודחיית המת מבית הישיבה

אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, מִי אַתָּה? אָמַר לוֹ: אֲנִי מֵת, וַהֲרֵי הִתְעוֹרַרְתִּי לְסֵפֶר הַתּוֹרָה. שֶׁפַּעַם אַחַת הָיָה הָעוֹלָם יוֹשֵׁב בְּצַעַר, וּבָאוּ לְכָאן הַחַיִּים לְעוֹרֵר אוֹתָנוּ עִם סֵפֶר תּוֹרָה, וַאֲנִי וַחֲבֵרַי הִקְדַּמְנוּ אֶל יְשֵׁנֵי חֶבְרוֹן, וּכְשֶׁהִתְחַבְּרוּ בְּגַן עֵדֶן עִם רוּחוֹת הַצַּדִּיקִים, נִמְצָא לִפְנֵיהֶם, שֶׁאוֹתוֹ סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁהֵבִיאוּ לְפָנֵינוּ אוֹתָם הַחַיִּים הָיָה פָּסוּל וּמְשַׁקֵּר בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ, עַל שֶׁנִּמְצְאָה וָא"ו יְתֵרָה בְּאוֹתוֹ פָּסוּק שֶׁל ׳וְֹשסַעַת שֶׁסַע שְׁתֵּי פְרָסוֹת׳ (דברים יד, ו) - וְאָמְרוּ, שֶׁהוֹאִיל וְשִׁקְּרוּ בְשֵׁם הַמֶּלֶךְ, שֶׁלֹּא יָשׁוּבוּ אֲלֵיהֶם, וְדָחוּ אוֹתִי וְאֶת הַחֲבֵרִים שֶׁלִּי מִבֵּית הַיְשִׁיבָה.

בלשון הזוהר

אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה מַאן אַתְּ. אָמַר לֵיהּ מֵיתָא אֲנָא, וְהָא אִתְּעַרְנָא לְגַבֵּי סֵפֶר תּוֹרָה. דְּזִמְנָא חֲדָא הֲוָה יָתִיב עָלְמָא בְּצַעֲרָא, וְאָתוּ חַיָּיא הָכָא, לְאִתְּעָרָא לָן בְּסֵפֶר תּוֹרָה, וַאֲנָא וְחַבְרָאי אַקְדִּימְנָא לְגַבֵּי דְּמִיכֵי חֶבְרוֹן, וְכַד אִתְחַבָּרוּ בְּגַן עֵדֶן בְּרוּחֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, אִשְׁתְּכַח קָמַיְיהוּ, דְּהַהוּא סֵפֶר תּוֹרָה דְּאַיְיתוּ לְקַמָּן אִינּוּן חַיָּיא, הֲוָה פָּסוּל וּמְשַׁקֵּר בִּשְׁמָא דְּמַלְכָּא, עַל דְּאִשְׁתְּכַח וָא"ו יַתִּיר בְּהַהוּא קְרָא דִּוְשֹׁסַעַת ׳שֶׁסַע שְׁתֵּי פְרָסוֹת׳ (ויקרא יא, ו) - וְאָמְרוּ דְּהוֹאִיל וְשַׁקְּרוּ בִּשְׁמָא דְּמַלְכָּא דְּלָא יְתוּבוּן לְגַבֵּיהוֹן, וְדָחוּ לִי וּלְחַבְרָאי בְּהַהִיא שַׁעֲתָא מִבֵּי מְתִיבְתָּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

ספרו של רב המנונא - ובקשת רבי אלעזר שריפאה העולם

עֵד שֶׁזָּקֵן אֶחָד שֶׁהָיָה בֵינֵיהֶם הָלַךְ וְהֵבִיא אֶת סִפְרוֹ שֶׁל רַב הַמְנוּנָא סָבָא, וְאָז הִתְעוֹרֵר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן רַבִּי שִׁמְעוֹן, שֶׁהָיָה קָבוּר עִמָּנוּ, וְהָלַךְ וּבִקֵּשׁ בְּגַן עֵדֶן עֲלֵיהֶם, וְנִרְפָּא הָעוֹלָם. וְאָז הִתִּירוּ לָנוּ, וּמֵאוֹתוֹ יוֹם שֶׁהֶעֱלוּ אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר מִבֵּית הַקְּבָרוֹת הַזֶּה וְנִתַּן לְאָבִיו, אֵין מִי שֶׁיִּתְעוֹרֵר לַעֲמֹד לִפְנֵי יְשֵׁנֵי חֶבְרוֹן, שֶׁאָנוּ פוֹחֲדִים מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁדָּחוּ אוֹתִי וְאֶת חֲבֵרַי. וְעַכְשָׁו בָּאתֶם אֵלֵינוּ עִם סֵפֶר תּוֹרָה עִמָּכֶם, אָמַרְנוּ שֶׁהֲרֵי הָעוֹלָם מָצוּי בְּצַעַר. וְעַל כֵּן הִזְדַּעְזַעְנוּ, שֶׁאָמַרְנוּ: מִי יַקְדִּים לְהוֹדִיעַ לְאוֹתָם צַדִּיקֵי אֱמֶת יְשֵׁנֵי חֶבְרוֹן? נִשְׁמַט רַבִּי יֵיסַא עִם אוֹתוֹ חֵלֶק שֶׁל סֵפֶר תּוֹרָה. אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, חַס וְשָׁלוֹם אֵין הָעוֹלָם בְּצַעַר, וְאָנוּ לֹא בָאנוּ לְכָךְ.

בלשון הזוהר

עַד דְּחַד סָבָא דְּהֲוָה בֵּינַיְיהוּ, אָזַל וְאַיְיתֵי סַפְרָא דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא, וּכְדֵין אִתְּעַר (קהלת רבה פסוק שלח לחמך) ׳רִבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּהֲוָה קָבִיר עִמָּנָא, וְאָזַל וּבָעָא בְּגַּן עֵדֶן עָלַיְיהוּ, וְאִתְסֵי עָלְמָא, כְּדֵין שָׁארוּ לָן, וּמִן הַהוּא יוֹמָא דִּסְלִיקוּ לֵיהּ לְרִבִּי אֶלְעָזָר מִבֵּי קִבְרָא דָּא, וְאִתְיְיהִיב לְגַבֵּי אֲבוּהָ, לֵית מַאן דְּאִתְּעַר לְמֵיקָם קַמַּיְיהוּ דִּדְמִיכֵי חֶבְרוֹן, דְּמִסְתַּפֵּינָא מִן הַהוּא יוֹמָא דְּדָחוּ לִי וְלַחֲבֵרַי׳. וְהַשְׁתָּא אֲתִיתּוּן לְגַבָּן, וְסֵפֶר תּוֹרָה גַּבֵּיכוֹן, אֲמֵינָא דְּהָא עָלְמָא בְּצַעֲרָא אִשְׁתְּכַח. וְעַל דָּא אִזְדַּעֲזַעַנָא, דַּאֲמֵינָא מַאן יַקְדִּים לְאוֹדָעָא לְאִינּוּן זַכָּאֵי קְשׁוֹט דְּמִיכֵי חֶבְרוֹן, אִשְׁתְּמִיט רִבִּי יֵיסָא בְּהַהוּא קִיטְרָא דְּסֵפֶר תּוֹרָה. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה, חַס וְשָׁלוֹם לֵית עָלְמָא בְּצַעֲרָא, וַאֲנָן לָא אֲתֵינָן לְהַאי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳ודורש אל המתים׳ - באומות ולא בצדיקי אמת החיים

&ודורש אל המתים.קָמוּ רַבִּי חִזְקִיָּה וְרַבִּי יֵיסָא וְהָלְכוּ. אָמְרוּ, וַדַּאי בְּשָׁעָה שֶׁצַּדִּיקִים לֹא נִמְצָאִים בָּעוֹלָם, הָעוֹלָם אֵינוֹ מִתְקַיֵּם אֶלָּא בִּשְׁבִיל הַמֵּתִים. שהצדיקים שמתו מגינים על החיים, וכמעשה כלב שנשתטח על קברי אבות בחברון (סוטה לד:), אָמַר רַבִּי יֵיסָא, בְּשָׁעָה שֶׁהָעוֹלָם צָרִיךְ אֶת הַמָּטָר, ותקנת חכמים היא לצאת לבית הקברות בעת עצירת גשמים 'כדי שיבקשו עלינו מתים רחמים' (תענית טז.), לָמָּה הוֹלְכִים אֵצֶל הַמֵּתִים, וַהֲרֵי כָּתוּב (דברים יח) ׳וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים, וְאָסוּר [ואם התירו, היאך נדחה איסור מפורש] (דברים יח, יא)׳? אָמַר לוֹ, עַד כָּאן לֹא רָאִיתָ כְּנַף צִפּוֹר הָעֵדֶן. כלומר לא זכית עדיין אף לרמז קל מסתרי הענין, והציפורים הן הנשמות הקדושות השוכנות בענפי האילן העליון (וכדלקמן: 'ובענפוהי ידורון צפרי שמיא, דאינון נשמתין קדישין'), וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים - דַּוְקָא אֶל הַמֵּתִים. שדקדק הכתוב 'אל המתים' ולא 'אל הצדיקים', שֶׁהֵם רִשְׁעֵי הָעוֹלָם שֶׁהֵם מֵעַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנִּמְצָאִים תָּמִיד עִם הַמֵּתִים. ו'רשעים בחייהן קרויין מתים' (ברכות יח:) - ובהם לבד נאמר האיסור, אֲבָל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם צַדִּיקֵי אֱמֶת, ש'צדיקים במיתתן קרויין חיים' (שם), ואין הדרישה אליהם בכלל 'דורש אל המתים', עֲלֵיהֶם קָרָא שְׁלֹמֹה, (קהלת ד) ׳וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ (קהלת ד, ב)׳ - בִּזְמַן אַחֵר וְלֹא עַכְשָׁו. שמיתתם נאמרה על זמן שעבר, ולא מיתה שאין אחריה חיים, שֶׁכְּבָר מֵתוּ, וְעַכְשָׁו הֵם חַיִּים. [ולפיכך ההולך אל קברי הצדיקים אינו דורש אל המתים אלא אל החיים].

בלשון הזוהר

קָמוּ רִבִּי חִזְקִיָּה וְרִבִּי יֵיסָא וְאַזְלוּ. אַמְרֵי, וַדַּאי בְּשַׁעֲתָא דְּזַכָּאִין לָא אִשְׁתְּכָחוּ בְּעָלְמָא, עָלְמָא לָא מִתְקַיְּימָא אֶלָּא בְּגִינֵיהוֹן דְּמֵתַיָּיא. אָמַר רִבִּי יֵיסָא, בְּשַׁעֲתָא דְּאִצְטְרִיךְ עָלְמָא לְמִטְרָא, אֲמַאי אַזְלֵינָן לְגַבֵּיהוֹן דְּמֵתַיָּיא, וְהָא כְּתִיב ׳וְדוֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים׳ (דברים יח, יא) וְאָסִיר. אָמַר לֵיהּ עַד כָּאן לָא חֲמֵיתָא גַּדְפָּא דְּצִפָּרָא דְּעֵדֶן. ׳וְדוֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים׳ - אֶל הַמֵּתִים דַּיְיקָא. דְּאִינּוּן חַיָּיבֵי עָלְמָא, דְּאִינּוּן מֵעַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, דְּאִשְׁתְּכָחוּ תָּדִיר מֵתִים. אֲבָל יִשְׂרָאֵל דְּאִינּוּן זַכָּאֵי קְשׁוֹט, שְׁלֹמֹה קְרָא עָלַיְיהוּ ׳וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ׳ (קהלת ד, ב) - בְּזִמְנָא אָחֳרָא וְלָא הַשְׁתָּא. ׳שֶׁכְּבָר מֵתוּ׳, וְהַשְׁתָּא אִינּוּן חַיִּין.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

האומות בכשפים וישראל בתשובה ותענית אצל מתיהם

וְעוֹד, שֶׁשְּׁאָר הָעַמִּים, כְּשֶׁהֵם בָּאִים לְמֵתֵיהֶם, הֵם בָּאִים עִם כְּשָׁפִים לְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם מִינִים רָעִים. וּכְשֶׁיִּשְׂרָאֵל בָּאִים לְמֵתֵיהֶם, בָּאִים בְּכַמָּה תְשׁוּבָה לִפְנֵי הקב"ה, בְּשִׁבְרוֹן לֵב וּבְתַעֲנִית כְּנֶגְדּוֹ, וְהַכֹּל כְּדֵי שֶׁנִּשְׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים יְבַקְשׁוּ רַחֲמִים לִפְנֵי הקב"ה עֲלֵיהֶם, והקב"ה חָס עַל הָעוֹלָם בַּעֲבוּרָם.

בלשון הזוהר

וְעוֹד, דִּשְׁאָר עַמִּין כַּד אָתָאן לִמְתֵיהוֹן, אַתְיָין בְּחַרְשִׁין, לְאִתְּעָרָא עָלַיְיהוּ זִינִין בִּישִׁין. וְכַד יִשְׂרָאֵל אָתָאן לִמְתֵיהוֹן, אַתְיָין בְּכַמָּה תְּשׁוּבָה לְקַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. בִּתְבִירוּ דְּלִבָּא, בְּתַעֲנִיתָא לָקֳבְלֵיהּ, וְכֹלָּא בְּגִין דְּנִשְׁמָתִין קַדִּישִׁין יִבְעוּן רַחֲמֵי לְקַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלַיְיהוּ, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָיִיס עַל עָלְמָא בְּגִינֵיהוֹן.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

הצדיק אחר פטירתו - מצוי בשלושה עולמות יותר מבחייו

וְעַל זֶה שָׁנִינוּ, צַדִּיק, אַף עַל גַּב שֶׁנִּפְטָר מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, לֹא מִסְתַּלֵּק וְלֹא נֶאֱבָד מִכָּל הָעוֹלָמוֹת, שֶׁהֲרֵי בְּכָל הָעוֹלָמוֹת הוּא נִמְצָא יוֹתֵר מִבְּחַיָּיו, שֶׁבְּחַיָּיו נִמְצָא בָּעוֹלָם הַזֶּה בִּלְבַדּוֹ, וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא בִּשְׁלֹשָׁה עוֹלָמוֹת וּמְזֻמָּן אֲלֵיהֶם, שֶׁכָּתוּב (שִׁיר א) ׳עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךְ׳, אַל תִּקְרֵי עֲלָמוֹת אֶלָּא עוֹלָמוֹת. אַשְׁרֵי חֶלְקָם.

בלשון הזוהר

וְעַל דָּא תָּנֵינָן, צַדִּיקָא אַף עַל גַּב דְּאִתְפְּטָר מֵהַאי עָלְמָא, לָא אִסְתַּלָּק וְלָא אִתְאֲבִיד מְכֻּלְּהוּ עָלְמִין, דְּהָא בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין אִשְׁתְּכַח יַתִּיר מֵחַיּיוֹי. דִּבְחַיּיוֹי אִשְׁתְּכַח בְּהַאי עָלְמָא בִּלְחוֹדוֹי, וּלְבָתַר אִשְׁתְּכַח בִּתְלַת עָלְמִין, וְזַמִּין לְגַבַּיְיהוּ, דִּכְתִּיב, ׳עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ׳ (שיר השירים א, ג), אַל תִּקְרֵי עֲלָמוֹת, אֶלָּא עוֹלָמוֹת. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳נפש אדוני צרורה בצרור החיים׳ - קשר נפש ברוח ובנשמה

לָמַדְנוּ, כָּתוּב ׳וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים׳ (שמואל א כה, כט) - ׳וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדנִי׳?! נִשְׁמַת אֲדנִי הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, שֶׁאַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים שֶׁהַכֹּל נִקְשָׁר זֶה עִם זֶה, נֶפֶשׁ בְּרוּחַ, וְרוּחַ בִּנְשָׁמָה, וּנְשָׁמָה בהקב"ה. נִמְצָא שֶׁהַנֶּפֶשׁ ׳צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים׳.

בלשון הזוהר

תָּאנָא, כְּתִיב ׳וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדוֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים׳ (שמואל א כה, כט) - ׳וְהָיְתָה נֶפֶשׁ׳ אֲדוֹנִי, נִשְׁמַת אֲדוֹנִי מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא כְּמָה דְּאַמָרָן, דְּזַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא דְּכֹלָּא אִתְקְשַׁר דָּא בְּדָא, נֶפֶשׁ בְּרוּחַ, וְרוּחַ בִּנְּשָׁמָה, וּנְשָׁמָה בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אִשְׁתְּכַח דְּנֶפֶשׁ ׳צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

גלות ספר תורה מבית כנסת לרחוב - כנגד גלות השכינה

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, זֶה שֶׁאָמְרוּ הַחֲבֵרִים, גָּלוּתוֹ שֶׁל סֵפֶר תּוֹרָה אֲפִלּוּ מִבֵּית כְּנֶסֶת לְבֵית כְּנֶסֶת אַחֵר אָסוּר, וְכָל שֶׁכֵּן לָרְחוֹב. לָמָּה לָרְחוֹב? אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, כְּדֵי שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ עָלֵינוּ וִיבַקְשׁוּ רַחֲמִים עַל הָעוֹלָם. אָמַר רַבִּי אַבָּא, כְּשֶׁשְּׁכִינָה גָּלְתָה כָּךְ גַּם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, עַד שֶׁאָמְרָה ׳מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אוֹרְחִים וְגוֹ'׳ (ירמיה ט, א) ' - אַף כָּאן בָּרִאשׁוֹנָה מִבֵּית כְּנֶסֶת לְבֵית כְּנֶסֶת, אַחַר כָּךְ לָרְחוֹב, אַחַר כָּךְ ׳בַּמִּדְבָּר מְלוֹן אוֹרְחִים׳ - אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בְּנֵי בָּבֶל פּוֹחֲדִים וְלֹא מַעֲבִירִים אֲפִלּוּ מִבֵּית כְּנֶסֶת לְבֵית כְּנֶסֶת, כָּל שֶׁכֵּן זֶה.

בלשון הזוהר

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, הַאי דְּאָמְרוּ חַבְרַיָּיא, גָּלוּתָא דְסֵפֶר תּוֹרָה אֲפִילּוּ מִבֵּי כְּנִישְׁתָּא לְבֵי כְּנִישְׁתָּא אָחֳרָא אָסִיר. וְכָּל שֶׁכֵּן לְבֵי רְחוֹב, אֲמַאי לְבֵי רְחוֹב. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, כְּמָה דְּאַמָרָן, בְּגִין דְּיִתְעָרוּן עָלֵיהּ וְיִתְבְּעוּן רַחֲמֵי עַל עָלְמָא. אָמַר רִבִּי אַבָּא, שְׁכִינְתָּא כַּד אִתְגַּלְיָיא הָכִי נָמֵי מֵאֲתַר לַאֲתַר, עַד דְּאָמְרָה ׳מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אוֹרְחִים וְגוֹ'׳ (ירמיהו ט, א) - אוּף הָכָא בְּקַדְמִיתָא מִבֵּי כְּנִישְׁתָּא לְבֵי כְּנִישְׁתָּא, לְבָתַר לְבֵי רְחוֹב, לְבָתַר ׳בַּמִּדְבָּר מְלוֹן אוֹרְחִים׳ - אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, בְּנֵי בָּבֶל מִסְתָּפוּ וְלָא קָא עַבְרֵי אֲפִילּוּ מִבֵּי כְּנִישְׁתָּא לְבֵי כְּנִישְׁתָּא, כָּל שֶׁכֵּן הַאי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳וגנותי על העיר הזאת׳ - הגנת הצדיקים במיתתם יותר מבחייהם

לָמַדְנוּ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לַחֲבֵרִים, בְּיָמַי לֹא יִצְטָרְכוּ בְּנֵי הָעוֹלָם אֶת זֶה. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי הַצַּדִּיקִים מְגִנִּים עַל הָעוֹלָם בְּחַיֵּיהֶם, וּבְמִיתָתָם יוֹתֵר מִבְּחַיֵּיהֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי׳ (ישעיה לז, לה) - וְאִלּוּ בְּחַיָּיו לֹא כָתוּב. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַה שּׁוֹנֶה כָּאן שֶׁכָּתוּב ׳לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי׳ - שֶׁשָּׁקוּל זֶה לָזֶה? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁדָּוִד זָכָה לְהִקָּשֵׁר לַמֶּרְכָּבָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל הָאָבוֹת, וּמִשּׁוּם כָּךְ הַכֹּל אֶחָד. בָּרוּךְ הוּא לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים.

בלשון הזוהר

תַּנְיָא, אָמַר לְהוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן לְחַבְרַיָּא, בְּיוֹמַאי לָא יִצְטָרְכוּן בְּנֵי עָלְמָא לְהַאי. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי, צַדִּיקַיָּיא מְגִינִּין עַל עָלְמָא בְּחַיֵּיהוֹן, וּבְמִיתָתְהוֹן יוֹתֵר מֵחַיֵּיהוֹן. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹאת לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי׳ (ישעיהו לז, לה) - וְאִילּוּ בְּחַיּיוֹהִי לָא כְּתִיב. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה מַאי שְׁנָא הָכָא דִּכְתִּיב ׳לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי׳ - דְּשָׁקִיל הַאי לְגַבֵּי הַאי. אֶלָּא, בְּגִין דְּדָוִד זָכָה לְאִתְקַשְּׁרָא בִּרְתִּיכָא קַדִּישָׁא דַּאֲבָהָתָא, וּבְגִין כָּךְ כֹּלָּא חַד, בְּרִיךְ הוּא לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו
המאמר הבא

׳כמעשה ארץ מצרים׳

תורה נסתרת ונגלית ומעשה תמר בסוד המהימנותא

להמשיך לקרוא

הודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.

להצטרף לקבוצת הזוהר היומי

המייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.