ממלכת הזוהר › זוהר › אחרי מות › מאמר 56: ׳כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחנך׳ - קדושת המחנה ואורך הגלות

׳כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחנך׳ - קדושת המחנה ואורך הגלות

אחרי מות · מאמר 56 · 4 פסקאות · מתחיל בדף עה ע"א

  1. ׳מתהלך בקרב מחנך׳ - השכינה המגינה על ישראל בגלות (עה ע"א)
    רבי שמעון פתח, ׳כי יהו"ה אלהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך וגו'׳ . ׳כי יהו"ה אלהיך׳ - דא שכינתא, דאשתכחת בהו בישראל, וכל שכן בגלותא, לאגנא עליהו תדירא מכל סטרין, ומכל שאר… לדף הפיסקה
  2. החלשת כח השכינה בחטא - ובשובם נפרעת משונאיהם (עה ע"ב)
    דתניא, לא יכלין שנאיהון דישראל לאבאשא להו, עד דישראל מחלישין חילא דשכינתא מקמי רברבי ממנן דשאר עמין. כדין יכלין להון שנאיהון דישראל, ושלטין עלייהו, וגזרין עלייהו כמה… לדף הפיסקה
  3. ׳והיה מחניך קדוש׳ - איברי הגוף שאין נטמאים אלא ברצון (עה ע"ב)
    ועל דא ׳והיה מחניך קדוש׳ - דבעי בר נש דלא יסתאב בחובוי, ויעבר על פתגמי אורייתא. דאי עביד הכי, מסאבין ליה, כמה דכתיב ׳ונטמתם בם, בלא א'׳. ותאנא, מאתן ותמניא וארבעין… לדף הפיסקה
  4. שלושה דברים המעכבים את ישראל בגלות - קלון השכינה (עה ע"ב)
    תאנא, על ג' מלין מתעכבין ישראל בגלותא: על דעבדין קלנא בשכינתא בגלותא, ומהדרי אנפייהו מן שכינתא, ועל דמסאבי גרמייהו קמי שכינתא. וכלהו אוקימנא במתניתא דילן. לדף הפיסקה