החלשת כח השכינה בחטא - ובשובם נפרעת משונאיהם
אחרי מות · ׳כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחנך׳ - קדושת המחנה ואורך הגלות · מאמר 56 · פיסקה 2 · דף עה ע"ב
לשון הזוהר
דְּתַנְיָא, לָא יַכְלִין שַׂנְאֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל לְאַבְאָשָׁא לְהוּ, עַד דְּיִשְׂרָאֵל מַחֲלִישִׁין חֵילָא דִּשְׁכִינְתָּא מִקַּמֵּי רַבְרְבֵי מְמָנָן דִּשְׁאָר עַמִּין. כְּדֵין יַכְלִין לְהוֹן שַׂנְאֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, וְשַׁלְטִין עָלַיְיהוּ, וְגַזְרִין עָלַיְיהוּ כַּמָה גְּזֵירִין בִּישִׁין. וְכַד אִינּוּן תַּיְיבִין לָקֳבְלָה, הִיא מְתָבָּרַת חֵילָא וְתּוּקְפָּא דְּכָל אִינּוּן מְמָנָן רַבְרְבִין, וְתַבְרַת חֵילָא וְתּוּקְפָּא דְּשַׂנְאֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, וְאִתְפָּרְעָא לְהוּ מִכֹּלָּא.
תרגום
שֶׁלָּמַדְנוּ, לֹא יְכוֹלִים שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְהַזִּיק לָהֶם עַד שֶׁיִּשְׂרָאֵל מַחֲלִישִׁים כֹּחַ הַשְּׁכִינָה מִלִּפְנֵי גְּדוֹלֵי הַמְמֻנִּים שֶׁל שְׁאָר הָעַמִּים, וְאָז יְכוֹלִים לָהֶם שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל וְשׁוֹלְטִים עֲלֵיהֶם וְגוֹזְרִים עֲלֵיהֶם כַּמָּה גְזֵרוֹת רָעוֹת. וּכְשֶׁהֵם שָׁבִים אֵלֶיהָ, הִיא מְשַׁבֶּרֶת הַכֹּחַ וְהַתֹּקֶף שֶׁל שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל וְנִפְרַעַת לָהֶם מִן הַכֹּל.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: דתניא, לא יכלין שנאיהון דישראל לאבאשא להו, עד דישראל מחלישין חילא דשכינתא מקמי רברבי ממנן דשאר עמין. כדין יכלין להון שנאיהון דישראל, ושלטין עלייהו, וגזרין עלייהו כמה גזירין בישין. וכד אינון תייבין לקבלה, היא מתברת חילא ותוקפא דכל אינון ממנן רברבין, ותברת חילא ותוקפא דשנאיהון דישראל, ואתפרעא להו מכלא.
התרגום: שלמדנו, לא יכולים שונאיהם של ישראל להזיק להם עד שישראל מחלישים כח השכינה מלפני גדולי הממנים של שאר העמים, ואז יכולים להם שונאי ישראל ושולטים עליהם וגוזרים עליהם כמה גזרות רעות. וכשהם שבים אליה, היא משברת הכח והתקף של שונאי ישראל ונפרעת להם מן הכל.
מן המפרשים
הסולם: דתניא לא יכלין וכו׳: שלמדנו, לא יכלו שונאיהם של ישראל להרע להם, עד שישראל החלישו כח השכינה לפני השרים הממונים של שאר העמים, אז יכלו להם שונאיהם של ישראל ושולטים עליהם, וגוזרים עליהם כמה גזרות רעות. וכשישראל שבים כנגדה בתשובה,…