ממלכת הזוהר › זוהר › תרומה › מאמר 91: והבריח התיכן מברח מן הקצה אל הקצה - רב הונא ודרשת ופקדתי על בל › פיסקה 2 (קעד ע"ב)

שלשה דברים צריך אדם לעשות לבנו מילה פדיון ולהשיאו אשה - הכל עשה הקב"ה לישראל

תרומה · והבריח התיכן מברח מן הקצה אל הקצה - רב הונא ודרשת ופקדתי על בל · מאמר 91 · פיסקה 2 · דף קעד ע"ב

לשון הזוהר

דְּתָנֵינָן, תְּלַת מִלִּין בָּעֵי בַּר נָשׁ לְמֶעְבַּד לִבְרֵיהּ, מִילָה, וּפִדְיוֹן, וּלְנַסְבָא לֵיהּ אִנְתּוּ. וְכֹלָּא עָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל. מִילָה: דִּכְתִּיב, ׳וְשׁוּב מוֹל אֶת בְּנִי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית׳ (יהושע ה, ב). וּכְתִיב ׳וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר׳ (בראשית יז, יב). פִּדְיוֹן. דִּכְתִּיב, ׳וַיִּפְדְּךָ (יהו"ה אלהיך) (ס"א׳ (דברים ז, ח) ׳מבית עבדים) מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם׳. לְנַסְּבָא לֵיהּ אִנְתּוּ: דִּכְתִּיב, ׳זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אוֹתָם׳ (בראשית א, כח), וּכְתִיב ׳וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ׳. תּוּ, אַטִּיל לְהוּ כְּהַאי נִשְׁרָא, דְּאָטִיל לִבְנוֹי עַל גַּדְפּוֹי, דִּכְתִּיב, ׳וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים׳ (שמות יט, ד).

תרגום

שֶׁשָּׁנִינוּ, שְׁלֹשָׁה דְבָרִים צָרִיךְ אָדָם לַעֲשׂוֹת לִבְנוֹ: מִילָה, וּפִדְיוֹן, וּלְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה. וְהַכֹּל עָשָׂה הקב"ה לְיִשְׂרָאֵל. מִילָה - שֶׁכָּתוּב ׳וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית׳ (יהושע ה, ב), וְכָתוּב - ׳וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר׳ (בראשית יז, יב) - פִּדְיוֹן - שֶׁכָּתוּב (דבריםז) ׳וַיִּפְדְּךְ (ה' אֱלֹהֶיךְ׳ ׳מִבֵּית עֲבָדִים) מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם׳ - לְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה - שֶׁכָּתוּב ׳זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם׳ (בראשית א, כז) - וְכָתוּב ׳וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ׳ - עוֹד, נָשָׂא אוֹתָם כְּמוֹ הַנֶּשֶׁר הַזֶּה שֶׁמַּטִּיל אֶת בָּנָיו עַל כְּתֵפָיו, שֶׁכָּתוּב ׳וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים׳ (שמות יט, ד).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: דתנינן, תלת מלין בעי בר נש למעבד לבריה, מילה, ופדיון, ולנסבא ליה אנתו. וכלא עביד קודשא בריך הוא לישראל. מילה: דכתיב, ׳ושוב מול את בני ישראל שנית׳ (יהושע ה, ב). וכתיב ׳ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר׳ (בראשית יז, יב). פדיון. דכתיב, ׳ויפדך (יהו"ה אלהיך) (ס"א׳ (דברים ז, ח) ׳מבית עבדים) מיד פרעה מלך מצרים׳. לנסבא ליה אנתו: דכתיב, ׳זכר ונקבה ברא אותם׳ (בראשית א, כח), וכתיב ׳ויברך אותם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו׳. תו, אטיל להו כהאי נשרא, דאטיל לבנוי על גדפוי, דכתיב, ׳ואשא אתכם על כנפי נשרים׳ (שמות יט, ד).

התרגום: ששנינו, שלשה דברים צריך אדם לעשות לבנו: מילה, ופדיון, ולהשיאו אשה. והכל עשה הקב"ה לישראל. מילה - שכתוב ׳ושוב מל את בני ישראל שנית׳ (יהושע ה, ב), וכתוב - ׳ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר׳ (בראשית יז, יב) - פדיון - שכתוב (דבריםז) ׳ויפדך (ה' אלהיך׳ ׳מבית עבדים) מיד פרעה מלך מצרים׳ - להשיאו אשה - שכתוב ׳זכר ונקבה ברא אתם׳ (בראשית א, כז) - וכתוב ׳ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו׳ - עוד, נשא אותם כמו הנשר הזה שמטיל את בניו על כתפיו, שכתוב ׳ואשא אתכם על כנפי נשרים׳ (שמות יט, ד).

מן המפרשים

הסולם: דתנינן תלת מלין וכו': שלמדנו ג' דברים צריך האדם לעשות לבנו, מילה, ופדיון, ולהשיאו אשה. והכל עשה הקב"ה לישראל. מילה, שכתוב, ושוב מול את בני ישראל שנית. וכתוב, ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר. פדיון, שכתוב, ויפדך מבית עבדים מיד…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: