חמרות התעניות שגזרו רבנן על מיתת הצדיקים - שמחו רבי יוסי ורבי חייא ונשקוהו
תרומה · ואני תפלתי לך ה' עת רצון - סוד תפלת מנחה של שבת ופטירת משה יוסף ודוד · מאמר 49 · פיסקה 8 · דף קנו ע"ב
לשון הזוהר
וּמָה אִינּוּן חוֹמְרֵי דְּתַעֲנִיוֹת דְּגָזְרוּ רַבָּנָן, כַּד מִית פְּלוֹנִי, גָּזְרוּ תַּעֲנִית. כַּד הֲוָה כַּךְ, גָּזְרוּ כַּךְ. (ס"א דא דהוה) וְכַד הֲוָה כְּנִישׁוּ יַתִּיר דְּחֶדְוָה דְּתוֹרָה דְּבִכְתָּב וְתוֹרָה דִּבְעַל פֶּה, בְּהַהוּא זִמְנָא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה דְּאִצְטְרִיךְ לְמִנְעַל תַּרְעֵי דְּאוֹרַיְיתָא בְּהַהוּא זִמְנָא. וּבְּגִין כָּךְ אַמְרֵינָן הָנֵי צִדּוּקֵי דִּינָא, כְּמָה דְּאִתְּמַר. חֲדוּ רַבִּי יוֹסִי וְרַבִּי חִיָּיא, וּנְשָׁקוּהוּ בְּרֵישֵׁיהּ כְּמִלְקַדְּמִין, אָמְרוּ זַכָּאָה חוּלָקָנָא בְּהַאי אָרְחָא.
תרגום
וּמָהֵן חֻמְרוֹת הַתַּעֲנִיּוֹת שֶׁגָּזְרוּ רַבָּנָן? כְּשֶׁמֵּת פְּלוֹנִי גָּזְרוּ תַעֲנִית, כְּשֶׁהָיָה כָּךְ גָּזְרוּ כָּךְ. (זֶה שֶׁהָיָה) וּכְשֶׁהָיָה כִּנּוּס יָתֵר שֶׁל שִׂמְחַת הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, בְּאוֹתוֹ זְמַן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁצָּרִיךְ לִנְעֹל שַׁעֲרֵי הַתּוֹרָה בְּאוֹתוֹ זְמַן. וְלָכֵן אוֹמְרִים אֶת אֵלּוּ צִדּוּקֵי הַדִּין, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. שָׂמְחוּ רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי חִיָּיא וּנְשָׁקוּהוּ בְרֹאשׁוֹ כְּמִקֹּדֶם, וְאָמְרוּ, אַשְׁרֵי חֶלְקֵנוּ בַּדֶּרֶךְ הַזּוֹ!
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ומה אינון חומרי דתעניות דגזרו רבנן, כד מית פלוני, גזרו תענית. כד הוה כך, גזרו כך. (ס"א דא דהוה) וכד הוה כנישו יתיר דחדוה דתורה דבכתב ותורה דבעל פה, בההוא זמנא, על אחת כמה וכמה דאצטריך למנעל תרעי דאורייתא בההוא זמנא. ובגין כך אמרינן הני צדוקי דינא, כמה דאתמר. חדו רבי יוסי ורבי חייא, ונשקוהו ברישיה כמלקדמין, אמרו זכאה חולקנא בהאי ארחא.
התרגום: ומהן חמרות התעניות שגזרו רבנן? כשמת פלוני גזרו תענית, כשהיה כך גזרו כך. (זה שהיה) וכשהיה כנוס יתר של שמחת התורה שבכתב ותורה שבעל פה, באותו זמן על אחת כמה וכמה שצריך לנעל שערי התורה באותו זמן. ולכן אומרים את אלו צדוקי הדין, כמו שנתבאר. שמחו רבי יוסי ורבי חייא ונשקוהו בראשו כמקדם, ואמרו, אשרי חלקנו בדרך הזו!
מן המפרשים
מקדש מלך: ה"ג כד הוה כך גזרו בך דא דהוה כנישו יתיר אתתקף משה וכו' ושיעור הכתוב החכמה שהיא התורה תעוז לחכם שהוא משה מעשרה וכו'. הם עשרה ממונים של מ"ה שהם שליטים על צבאות מעלה והם עשרה נגד י"ס. ופי' אשר היו בעיר היא מלכות שמשם חיותם.