ממלכת הזוהר › זוהר › תרומה › מאמר 47: ועשית שלחן עצי שטים - סוד שלחן המלך ותקון הכבוד התחתון כעליון › פיסקה 11 (קנד ע"א)

מלכות שאול התישבה על התעוררות רוח הקדש ולכן שרתה עליו נבואה בין הנביאים

תרומה · ועשית שלחן עצי שטים - סוד שלחן המלך ותקון הכבוד התחתון כעליון · מאמר 47 · פיסקה 11 · דף קנד ע"א

לשון הזוהר

וְאִי תֵּימָא, אֲמַאי שָׁרָא עָלֵיהּ נְבוּאָה, הוֹאִיל וְזָכָה לְמַלְכוּ. אֶלָּא תַּרְוַויְיהוּ לָא זָכָה בְּהוּ כַּחֲדָא. (ובגין (נ"א דנבואה) דמלכו יהיב ליה קודשא בריך הוא ואודי ליה עלה עד לא הוי מלכא) וּבְגִין דְּמַלְכוּ אִתְיָשָׁב עַל אַתְּעָרוּתָא דְּרוּחַ קֻדְשָׁא, הֲוָה בְּאִתְעָרוּ דִּנְבוּאָה קֹדֶם לָכֵן. אֲבָל כַּד סָלִיק לְמַלְכוּ, לָא הֲוָה בֵּיהּ נְבוּאָה, אֶלָּא אִתְּעָרוּ דְּרוּחַ סָכְלְתָנוּ, לְמֵידָן קְשׁוֹט, אִתְּעַר עָלֵיהּ, דְּהָכִי אִתְחָזֵי לְמַלְכָּא. וּבְעוֹד דְּהֲוָה גּוֹ אִינּוּן נְבִיאֵי, שָׁרָא עָלֵיהּ נְבוּאָה, לְבָתַר דְּאִתְפְּרַשׁ מִנַּיְיהוּ, לָא הֲוָה בֵּיהּ נְבוּאָה. וַאֲנָא, מַאן יָהִיב לִי אִתְעָרוּתָא דְּרוּחַ קֻדְשָׁא, לְמֶהֱוֵי בְּגוֹ נְבִיאֵי מְהֵימְנֵי, תַּלְמִידֵי דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, דְּעִלָּאִין וְתַתָּאִין זָעִין מִנֵּיהּ, כָּל שֶׁכֵּן אֲנָא, לְמֶהוֵי בֵּינַיְיכוּ.

תרגום

וְאִם תֹּאמַר, לָמָּה שָׁרְתָה עָלָיו נְבוּאָה, הוֹאִיל וְזָכָה לְמַלְכוּת? - אֶלָּא שְׁנֵיהֶם לֹא זָכָה בָהֶם כְּאֶחָד, (וּמִשּׁוּם (שהנבוּאָה) שֶׁהַמַּלְכוּת נָתַן לוֹ הקב"ה וְהוֹדָה לוֹ עָלָיו בְּטֶרֶם הָיָה מֶלֶךְ) וּמִשּׁוּם שֶׁמַּלְכוּת הִתְיַשְּׁבָה עַל הִתְעוֹרְרוּת שֶׁל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, הָיָה בְּהִתְעוֹרְרוּת הַנְּבוּאָה קֹדֶם לָכֵן. אֲבָל כְּשֶׁעָלָה לַמַּלְכוּת, לֹא הָיְתָה בּוֹ נְבוּאָה, אֶלָּא הִתְעוֹרְרוּת שֶׁל רוּחַ הַשֵּׂכֶל לָדוּן אֱמֶת הִתְעוֹרְרָה עָלָיו, שֶׁכָּךְ רָאוּי לְמֶלֶךְ. וּבְעוֹד שֶׁהָיָה בְּתוֹךְ אוֹתָם נְבִיאִים שָׁרְתָה עָלָיו נְבוּאָה, וּלְאַחַר שֶׁנִּפְרַד מֵהֶם לֹא הָיְתָה בּוֹ נְבוּאָה. וַאֲנִי, מִי נָתַן לִי הִתְעוֹרְרוּת שֶׁל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ לִהְיוֹת בְּתוֹךְ נְבִיאִים נֶאֱמָנִים, תַּלְמִידֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, שֶׁעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים חֲרֵדִים מִפָּנָיו, כָּל שֶׁכֵּן אֲנִי לִהְיוֹת בֵּינֵיכֶם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ואי תימא, אמאי שרא עליה נבואה, הואיל וזכה למלכו. אלא תרווייהו לא זכה בהו כחדא. (ובגין (נ"א דנבואה) דמלכו יהיב ליה קודשא בריך הוא ואודי ליה עלה עד לא הוי מלכא) ובגין דמלכו אתישב על אתערותא דרוח קדשא, הוה באתערו דנבואה קדם לכן. אבל כד סליק למלכו, לא הוה ביה נבואה, אלא אתערו דרוח סכלתנו, למידן קשוט, אתער עליה, דהכי אתחזי למלכא. ובעוד דהוה גו אינון נביאי, שרא עליה נבואה, לבתר דאתפרש מנייהו, לא הוה ביה נבואה. ואנא, מאן יהיב לי אתערותא דרוח קדשא, למהוי בגו נביאי מהימני, תלמידי דרבי שמעון בן יוחאי, דעלאין ותתאין זעין מניה, כל שכן אנא, למהוי בינייכו.

התרגום: ואם תאמר, למה שרתה עליו נבואה, הואיל וזכה למלכות? - אלא שניהם לא זכה בהם כאחד, (ומשום (שהנבואה) שהמלכות נתן לו הקב"ה והודה לו עליו בטרם היה מלך) ומשום שמלכות התישבה על התעוררות של רוח הקדש, היה בהתעוררות הנבואה קדם לכן. אבל כשעלה למלכות, לא היתה בו נבואה, אלא התעוררות של רוח השכל לדון אמת התעוררה עליו, שכך ראוי למלך. ובעוד שהיה בתוך אותם נביאים שרתה עליו נבואה, ולאחר שנפרד מהם לא היתה בו נבואה. ואני, מי נתן לי התעוררות של רוח הקדש להיות בתוך נביאים נאמנים, תלמידי רבי שמעון בן יוחאי, שעליונים ותחתונים חרדים מפניו, כל שכן אני להיות ביניכם.

מן המפרשים

הסולם: ואי תימא אמאי וכו': ואם תאמר למה זכה שאול בנבואה כיון שזכה למלוכה. ומשיב, אלא שניהם לא זכה יחד, ומשום שהמלוכה מתישבת רק על התעוררות רוח הקודש, ולא בנבואה, ע"כ היה בהתעוררות הנבואה מקודם לכן. אבל כשעלה למלוכה לא היה בו נבואה,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר