ועשית שלחן עצי שטים
סוד שלחן המלך ותקון הכבוד התחתון כעליון
ועשית שלחן עצי שטים - השלחן עומד במשכן ומברכה עליו יוצא מזון לעולם
פָּתַח רַבִּי יֵיסָא וְאָמַר, ׳וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים וְגוֹ'׳ (שמות כה, כג). הַשֻּׁלְחָן הַזֶּה הוּא עוֹמֵד לְתוֹךְ הַמִּשְׁכָּן, וְהַבְּרָכָה שֶׁלְּמַעְלָה שׁוֹרָה עָלָיו, וּמִמֶּנּוּ יוֹצֵא מָזוֹן לְכָל הָעוֹלָם. וְשֻׁלְחָן זֶה לֹא צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּרֵיקָנוּת אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד, אֶלָּא שֶׁיִּהְיֶה עָלָיו מָזוֹן, שֶׁהֲרֵי הַבְּרָכָה לֹא נִמְצֵאת בְּמָקוֹם רֵיק. וְלָכֵן צָרִיךְ לִהְיוֹת עָלָיו תָּמִיד לֶחֶם, שֶׁתִּהְיֶה תָּמִיד בְּרָכָה עֶלְיוֹנָה נִמְצֵאת בּוֹ, וּמִתּוֹךְ אוֹתוֹ שֻׁלְחָן יוֹצְאוֹת בְּרָכוֹת וּמְזוֹנוֹת לְכָל שְׁאָר שֻׁלְחֲנוֹת הָעוֹלָם, שֶׁמִּתְבָּרְכִים בִּגְלָלוֹ.
בלשון הזוהר
פָּתַח רַבִּי יֵיסָא וְאָמַר ׳וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים וְגוֹ'׳ (שמות כה, כג), שֻׁלְחָן דָּא אִיהוּ קַיְּימָא לְגוֹ בְּמַשְׁכְּנָא. וּבִרְכְתָא דִּלְעֵילָּא שַׁרְיָא עָלֵיהּ, וּמִנֵּיהּ נָפִיק מְזוֹנָא לְכָל עָלְמָא. וְשֻׁלְחָן דָּא לָא אִצְטְרִיךְ לְמֶהֱוֵי בְּרֵיקַנְיָּא, אֲפִילּוּ רִגְעָא חֲדָא, אֶלָּא לְמֶהֱוֵי עָלֵיהּ מְזוֹנָא, דְּהָא בִּרְכְתָא לָא אִשְׁתְּכַח עַל אֲתָר רֵיקָנַיָּא. וּבְגִין כַּךְ אִצְטְרִיךְ לְמֶהוֵי עָלֵיהּ נַהֲמָא תָּדִיר, דְּלֶהוֵי תָּדִיר בִּרְכְתָא עִלָּאָה מִשְׁתַּכְּחָא בֵּיהּ, וּמִגּוֹ הַהוּא שֻׁלְחָן, נַפְקֵי בִּרְכָּאן וּמְזוֹנֵי לְכָל שְׁאַר פָּתוִֹרִי דְּעָלְמָא, דְּאִתְבָּרְכָאן בְּגִינֵיהּ.
שלחנו של אדם צריך תמיד להיות מלא כדי שתשרה עליו ברכה מלמעלה
הַשְּׁלְחָן שֶׁל כָּל אָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת כָּךְ לְפָנָיו בְּשָׁעָה שֶׁמְּבָרֵךְ אֶת הקב"ה, כְּדֵי שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו בְּרָכָה מִלְמַעְלָה, וְלֹא יֵרָאֶה בְרֵיקָנוּת, שֶׁהֲרֵי הַבְּרָכוֹת שֶׁלְּמַעְלָה לֹא שׁוֹרוֹת בְּמָקוֹם רֵיק, שֶׁכָּתוּב ׳הַגִּידִי לִי מַה יֶּשׁ לָךְ בַּבָּיִת׳ (מלכים ב ד, ב), וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהוּ הַחֲבֵרִים.
בלשון הזוהר
שֻׁלְחָן דְּכָל בַּר נָשׁ אִצְטְרִיךְ לְמֶהֱוֵי הָכִי קָמֵיהּ, בְּשַׁעֲתָא דְּקָא מְבָרַךְ לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּגִין דְּתִשְׁרֵי עָלֵיהּ בִּרְכְתָא מִלְּעֵילָּא, וְלָא יִתְחָזֵי בְּרֵיקַנְיָּא, דְּהָא בִּרְכָּאן דִּלְעֵילָּא לָא שַׁרְיָין בְּאֲתָר רֵיקָנַיָּא, דִּכְתִּיב, ׳הַגִּידִי לִי מַה יֶשׁ לָכְי בַּבָּיִת׳ (מלכים ב ד, ב), וְהָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא.
שלחן שלא נאמרו עליו דברי תורה - כי כל שלחנות מלאו קיא צאה בלי מקום
שֻׁלְחָן שֶׁלֹּא נֶאֶמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה (וְלֹא בֵּרַךְ עַל אוֹתוֹ מָזוֹן להקב"ה), עָלָיו כָּתוּב ׳כִּי כָּל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צֹאָה בְּלִי מָקוֹם׳ (ישעיה כח, ח) - וְאָסוּר לְבָרֵךְ עַל אוֹתוֹ שֻׁלְחָן. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ שֻׁלְחָן וְיֵשׁ שֻׁלְחָן. שֻׁלְחָן שֶׁהוּא מְסֻדָּר לִפְנֵי הקב"ה לְמַעְלָה וְעוֹמֵד תָּמִיד לְסַדֵּר בּוֹ דִּבְרֵי תוֹרָה וּלְהַכְלִיל בּוֹ אוֹתִיּוֹת שֶׁל דִּבְרֵי תוֹרָה, (זֶהוּ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. שֶׁיֵּשׁ פסוקים וְדִבְרֵי תוֹרָה וְאוֹתָן אוֹתִיּוֹת שֶׁל דִּבְרֵי תוֹרָה נִכְלָלִים בּוֹ בְּאוֹתוֹ שֻׁלְחָן) וְהוּא לוֹקֵט אוֹתָם אֵלָיו וְכוֹלֵל אֶת כֻּלָּם לְתוֹכוֹ, וּבָהֶם מִשְׁתַּלֵּם וְשָׂמֵחַ וְיֵשׁ לוֹ שִׂמְחָה. וְעַל שֻׁלְחָן זֶה כָּתוּב ׳זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה'׳ (יחזקאל מא, כב). לִפְנֵי ה' - וְלֹא מִלִּפְנֵי ה'.
בלשון הזוהר
שֻׁלְחָן דְּלָא אִתְּמַר עָלֵיהּ מִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא, (בס"א אינו, ולא בריך על ההוא מזונא לקודשא בריך הוא) עָלֵיהּ כְּתִיב, ׳כִּי כָּל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צוֹאָה בְּלִי מָקוֹם׳ (ישעיהו כח, ח). וְאָסוּר לְבָרְכָא עַל הַהוּא שֻׁלְחָן. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּאִית שֻׁלְחָן, וְאִית שֻׁלְחָן. שֻׁלְחָן אִיהוּ דְּקָא מְסַדְּרָא קָמֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָּא, וְאִיהוּ קַיְּימָא תָּדִיר לְסַדְּרָא בֵּיהּ פִּתְגָּמֵי אוֹרַיְיתָא, וּלְאַכְלְלָא בֵּיהּ אַתְוָון דְּמִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא, (בס"א אינו, דא הוא ברכתא דמזונא, דאית פסוקי ומלי דאוריתא ואינון אתוון דמלי אורייתא אתכלילן ביה בההוא שלחן) וְאִיהוּ לָקִיט לוֹן לְגַבֵּיהּ, וְכָלִיל כֻּלְּהוּ בְּגַוֵּיהּ, וּבְהוּ אִשְׁתְּלִים, וְחַדֵּי, וְאִית לֵיהּ חֶדְוָה. וְעַל שֻׁלְחָן דָּא כְּתִיב, ׳זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי יהו"ה׳ (יחזקאל מא, כב), לִפְנֵי יהו"ה, וְלָא מִלִפְנֵי יהו"ה.
יש שלחן שאין בו חלק של תורה נקרא שלחן קיא צואה שלחן של אליל אחר
יֵשׁ שֻׁלְחָן אַחֵר שֶׁאֵין בּוֹ חֵלֶק שֶׁל תּוֹרָה, וְאֵין לוֹ חֵלֶק בִּקְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה. וְאוֹתוֹ שֻׁלְחָן נִקְרָא קִיא צוֹאָה, וְזֶהוּ בְּלִי מָקוֹם, שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק בְּצַד הַקְּדֻשָּׁה כְּלוּם. מִשּׁוּם כָּךְ, שֻׁלְחָן שֶׁלֹּא נֶאֱמַר עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה הוּא שֻׁלְחָן שֶׁל קִיא צֹאָה, הוּא שֻׁלְחָן שֶׁל אֱלִיל אַחֵר. אֵין בְּאוֹתוֹ שֻׁלְחָן חֵלֶק בְּסוֹד הָאֱלוֹהַּ הָעֶלְיוֹן.
בלשון הזוהר
שֻׁלְחָן אָחֲרָא אִית, דְּלָא אִית בֵּיהּ חוּלָקָא דְּאוֹרַיְיתָא, וְלֵית לֵיהּ חוּלָקָא בִּקְדוּשָׁה דְּאוֹרַיְיתָא, וְהַהוּא שֻׁלְחָן אִקְרֵי קִיא צוֹאָה, וְדָא אִיהוּ בְּלִי מָקוֹם, דְּלֵית לֵיהּ חוּלָקָא בְּסִטְרָא דִּקְדוּשָׁה כְּלוּם. בְּגִין כַּךְ, שֻׁלְחָן דְּלָא אִתְּמַר עָלֵיהּ מִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא, אִיהוּ שֻׁלְחָן דְּקִיא צוֹאָה. אִיהוּ שֻׁלְחָן דְּטַעֲוָא אָחֲרָא. לֵית בְּהַהוּא שֻׁלְחָן חוּלָקָא בְּרָזָא דֶּאֱלָהָא עִלָּאָה.
שלחן שדברי תורה נאמרים עליו - הקב"ה נוטל אותו וסוריא שם דיוקנו לפניו
שֻׁלְחָן שֶׁדִּבְרֵי תוֹרָה נֶאֱמָרִים עָלָיו, הקב"ה נוֹטֵל אוֹתוֹ שֻׁלְחָן וְשָׂם אוֹתוֹ לְחֶלְקוֹ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא סוּרְיָ"א, הַמְמֻנֶּה הַגָּדוֹל, נוֹטֵל כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ, וְשָׂם דְּיוֹקַן אוֹתוֹ הַשֻּׁלְחָן לִפְנֵי הקב"ה. וְכָל אוֹתָם דִּבְרֵי הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֶמְרוּ עָלָיו עוֹלִים עַל אוֹתוֹ שֻׁלְחָן, וּמִתְעַטֵּר (וּמִזְדַּמֵּן) לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ. מַשְׁמָע שֶׁכָּתוּב ׳זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה'׳ (יחזקאל מא, כב) ', שֶׁמִּתְעַטֵּר (שֶׁמִּזְדַּמֵּן) לִפְנֵי הקב"ה. שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אָדָם עוֹמֵד לְטַהֵר אֶת הָאָדָם מִכָּל חֲטָאָיו. אַשְׁרֵי הוּא מִי שֶׁאֵלֶּה הַשְּׁנַיִם עוֹמְדִים עַל שֻׁלְחָנוֹ - דִּבְרֵי תוֹרָה, וְחֵלֶק לָעֲנִיִּים. מֵאוֹתוֹ שֻׁלְחָן.
בלשון הזוהר
שֻׁלְחָן דְּמִלֵּי אוֹרַיְיתָא אִתְּמָרוּ עָלֵיהּ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטִיל הַהוּא שֻׁלְחָן, וְשַׁוִּי לֵיהּ לְחוּלְקֵיהּ. וְלָא עוֹד, (ר"ג ע"ד, רכ"ג ע"א) אֶלָּא סוּרְיָ"א רַב מְמָנָא, נָטִיל כָּל אִינּוּן מִלִּין, וְשַׁוֵּי דִּיּוּקְנָא דְּהַהוּא שֻׁלְחָן קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְכָל אִינּוּן מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא דְּאִתְמָרוּ עָלֵיהּ, סַלְּקִין עַל הַהוּא פָּתוֹרָא, וְאִתְעַטָּר (ס"א ואתעתד) קָמֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא. מַשְׁמַע דִּכְתִּיב ׳זֶה הַשֻׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי יהו"ה׳ דְּאִתְעַטָּר (ס"א דאתעתד) קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. שֻׁלְחָן דְּבַר נָשׁ, קַיְּימָא לְדַכְּאָה לֵיהּ לְבַר נָשׁ, מִכָּל חוֹבוֹי. זַכָּאָה אִיהוּ, מַאן דְּאִלֵּין תְּרֵין קַיְימִין עַל פָּתוֹרֵיהּ. מִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא. וְחוּלָקָא לְמִסְכְּנִין, מֵהַהוּא שֻׁלְחָן.
כשמעלים השלחן שני מלאכים מזדמנים ימין ושמאל ומברכים את השלחן
כְּשֶׁמַּעָלִים אוֹתוֹ שֻׁלְחָן מִלִּפְנֵי אוֹתוֹ אָדָם, שְׁנֵי מַלְאָכִים קְדוֹשִׁים מִזְדַּמְּנִים לְשָׁם, אֶחָד מִיָּמִין וְאֶחָד מִשְּׂמֹאל. אֶחָד אוֹמֵר: זֶהוּ שֻׁלְחָן שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ שֶׁפְּלוֹנִי מְסַדֵּר לְפָנָיו, מְסֻדָּר יִהְיֶה תָּמִיד הַשֻּׁלְחָן הַזֶּה בִּבְרָכוֹת עֶלְיוֹנוֹת, וְשֶׁמֶן וּמִשְׁחָה עֶלְיוֹנָה הקב"ה יַשְׁרֶה עָלָיו. וְאֶחָד אוֹמֵר: זֶהוּ הַשֻּׁלְחָן שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ שֶׁפְּלוֹנִי מְסַדֵּר לְפָנָיו, זֶה שֻׁלְחָן שֶׁעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים יְבָרְכוּ אוֹתוֹ, מְסֻדָּר יִהְיֶה שֻׁלְחָן זֶה לִפְנֵי עַתִּיק יוֹמִין בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.
בלשון הזוהר
כַּד סַלְּקִין הַהוּא פָּתוֹרָא מִקָּמֵיהּ דְּבַר נָשׁ, תְּרֵין מַלְאָכִין קַדִּישִׁין אִזְדַּמְּנָן תַּמָּן, חַד מִימִינָא, וְחַד מִשְּׂמָאלָא. חַד אָמַר דָּא אִיהוּ שֻׁלְחָן דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, דִּפְלַנְיָא קָא מְסַדֵּר קָמֵיהּ, מְסַדָּר יְהֵא תָּדִיר פָּתוֹרָא דָּא, בְּבִרְכָּאן עִלָאִין, וּמִשְׁחָא וּרְבוּ עִלָּאָה, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִשְׁרֵי עֲלוֹי. וְחַד אָמַר, דָּא אִיהוּ שֻׁלְחָן דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, דִּפְלַנְיָא קָא מְסַדֵּר קָמֵיהּ, דָּא פָּתוֹרָא דִּי עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי יְבָרְכוּן לֵיהּ, מְסַדָּר יְהֵא הַאי פָּתוֹרָא קָמֵי עַתִּיק יוֹמִין, בְּהַאי עָלְמָא, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.
רבי אבא היה מכסה השלחן בצניעות בהעלותו כדי שלא יהיה בבושה
רַבִּי אַבָּא, כְּשֶׁהָיוּ מַעֲלִים אֶת הַשֻּׁלְחָן מִלְּפָנָיו, הָיָה מְכַסֶּה אוֹתוֹ וְהָיָה אוֹמֵר: סַלְּקוּ שֻׁלְחָן זֶה בִּצְנִיעוּת, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּבוּשָׁה לִפְנֵי שְׁלוּחֵי הַמֶּלֶךְ. הַשֻּׁלְחָן שֶׁאָדָם זוֹכֶה לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, וְזוֹכֶה לוֹ לַמָּזוֹן שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, וּמְזַכֶּה אוֹתוֹ לְהִוָּדַע לְטוֹב לִפְנֵי עַתִּיק יוֹמִין, וּמְזַכֶּה אוֹתוֹ לְהִתּוֹסֵף כֹּחַ וְגֹדֶל בְּמָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ. אַשְׁרָיו חֶלְקוֹ שֶׁל אוֹתוֹ אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.
בלשון הזוהר
רִבִּי אַבָּא, כַּד הֲוָה סַלְּקִין פָּתוֹרָא מִקָמֵיהּ, הֲוָה חָפֵי לֵיהּ, וַהֲוָה אָמַר סְלִיקוּ הַאי פָּתוֹרָא בִּצְנִיעוּ, דְּלָא יְהֵא בְּכִסּוּפָא קָמֵי שְׁלוּחֵי מַלְכָּא. שֻׁלְחָן דְּבַר נָשׁ זָכֵי לֵיהּ לְעָלְמָא דְּאָתֵי, וְזָכֵי לֵיהּ לִמְזוֹנָא דְּהַאי עָלְמָא, וְזָכֵי לֵיהּ לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא לְטָב קָמֵי עַתִּיק יוֹמִין, וְזָכֵי לֵיהּ לְאִתּוֹסְפָא חֵילָא וּרְבוּ בַּאֲתָר דְּאִצְטְרִיךְ. זַכָּאָה אִיהוּ חוּלָקֵיהּ דְּהַהוּא בַּר נָשׁ, בְּהַאי עָלְמָא וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.
ויהי כל יודעו מאתמול שלשם הגם שאול בנביאים - שאול בחיר ה' מקדם
רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר, כָּתוּב ׳וַיְהִי כָּל יוֹדְעוֹ מֵאִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם וְגוֹ׳ (שמואל א י, יא) ' - ׳הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִים׳ - וְכִי שָׁאוּל בְּחִיר ה' מִקֹּדֶם לָכֵן הָיָה, שֶׁכָּתוּב ׳הַרְּאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ ה׳ (שמואל א י, כד) '. לֹא כָתוּב ׳אֲשֶׁר בּוֹחֵר בּוֹ׳ - אֶלָּא ׳אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ׳ - מִקֹּדֶם לָכֵן. וּבְשָׁעָה שֶׁבָּא וְנִכְנָס בֵּין הַנְּבִיאִים וְהִתְנַבֵּא בֵינֵיהֶם, לָמָּה תָּמְהוּ?
בלשון הזוהר
רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר, כְּתִיב ׳וַיְהִי כָּל יוֹדְעוֹ מֵאִתְמוֹל שִׁלְשֹׁם וְגוֹ'׳ (שמואל א י, יא), ׳הֲגַם שָׁאוּל בַּנְבִיאִים׳. וְכִי שָׁאוּל בְּחִיר יהו"ה מִקַּדְמַת דְּנָא הֲוָה, דִּכְתִּיב, ׳הַרְאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ יהו"ה׳ (שמואל א י, יא), ׳אֲשֶׁר בּוֹחֵר בּוֹ׳ לָא כְּתִיב, אֶלָּא ׳אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ׳ מִקַּדְמַת דְּנָא. וּבְשַׁעֲתָא דְּאָתָא וְעָאל בֵּין נְבִיאֵי וְאִתְנַבֵּי בֵּינַיְיהוּ, אֲמַאי תַּוְוהוּ.
הקב"ה התרצה בשאול למלכות ולא לנבואה - שני אלה לא נמסרו כאחד פרט למשה
אֶלָּא כשהקב"ה הִתְרַצָּה בּוֹ, לֹא הִתְרַצָּה בּוֹ אֶלָּא לְמַלְכוּת, אֲבָל לֹא לִנְבוּאָה. שֶׁהֲרֵי שְׁנֵי אֵלֶּה לֹא נִמְסְרוּ כְאֶחָד בְּאָדָם בָּעוֹלָם, פְּרָט לְמֹשֶׁה הַנֶּאֱמָן הָעֶלְיוֹן שֶׁזָּכָה לִנְבוּאָה וּמַלְכוּת כְּאֶחָד, וְלֹא נִתַּן לְשׁוּם אָדָם אַחֵר שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד.
בלשון הזוהר
אֶלָּא, כַּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בֵּיהּ, לָא אִתְרְעֵי בֵּיהּ אֶלָּא לְמַלְכוּ, אֲבָל לִנְבוּאָה לא. דְּהָא תְּרֵין אִלֵּין, לָא אִתְמְסָרוּ כַּחֲדָא בְּבַר נָשׁ בְּעָלְמָא, בַּר מִמֹּשֶׁה מְהֵימָנָא עִלָּאָה, דְּזָכָה לִנְבוּאָה ומַלְכוּ כַּחֲדָא, וְלָא אִתְיְיהִיב לְבַר נָשׁ אָחֲרָא תַּרְוַויְיהוּ כַּחֲדָא.
שמואל זכה לנביא ולא למלך והיה דן את ישראל ולכן תמהו על שאול
וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי שְׁמוּאֵל שֶׁזָּכָה לִשְׁנֵיהֶם, לִנְבוּאָה וּמַלְכוּת - לֹא כָּךְ! לִנְבוּאָה זָכָה, שֶׁכָּתוּב ׳וַיֵּדַע כָּל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא׳ (שם ג, כ) - לְנָבִיא וְלֹא לְמֶלֶךְ. נָבִיא וְדַיָּן הָיָה. שֶׁאִם מֶלֶךְ הָיָה, לֹא שָׁאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ. אֲבָל הוּא לֹא הָיָה אֶלָּא נָבִיא נֶאֱמָן, וְהָיָה דָּן אֶת דִּינֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּתוּב ׳וְשָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל׳ (שם ז, יז). וְלָכֵן כְּשֶׁהָיָה שָׁאוּל בִּנְבוּאָה, תָּמְהוּ עָלָיו.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא, הָא שְׁמוּאֵל דְּזָכָה לְתַרְוַויְּיהוּ, לִנְבוּאָה ומַלְכוּ. לָאו הָכִי. לִנְבוּאָה זָכָה, דִּכְתִּיב, ׳וַיֵּדַע כָּל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כִּי נְאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא׳ (שמואל א ג, כ). לְנָבִיא וְלָא לְמֶלֶךְ. נָבִיא וְדַיָּין הֲוָה, דְּאִי מֶלֶךְ הֲוָה, לָא ׳שָׁאַלוּ יִשְׂרָאֵל׳ מֶלֶךְ. אֲבָל אִיהוּ לָא הֲוָה אֶלָּא נְבִיאָה מְהֵימָנָא, וַהֲוָה דָּאִין דִּינֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִּיב, ׳וְשָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל׳ (שמואל א ז, טז). וְעַל דָּא כַּד הֲוָה שָׁאוּל בַּנְּבוּאָה, תַּוְוהוּ עָלֵיהּ.
מלכות שאול התישבה על התעוררות רוח הקדש ולכן שרתה עליו נבואה בין הנביאים
וְאִם תֹּאמַר, לָמָּה שָׁרְתָה עָלָיו נְבוּאָה, הוֹאִיל וְזָכָה לְמַלְכוּת? - אֶלָּא שְׁנֵיהֶם לֹא זָכָה בָהֶם כְּאֶחָד, (וּמִשּׁוּם (שהנבוּאָה) שֶׁהַמַּלְכוּת נָתַן לוֹ הקב"ה וְהוֹדָה לוֹ עָלָיו בְּטֶרֶם הָיָה מֶלֶךְ) וּמִשּׁוּם שֶׁמַּלְכוּת הִתְיַשְּׁבָה עַל הִתְעוֹרְרוּת שֶׁל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, הָיָה בְּהִתְעוֹרְרוּת הַנְּבוּאָה קֹדֶם לָכֵן. אֲבָל כְּשֶׁעָלָה לַמַּלְכוּת, לֹא הָיְתָה בּוֹ נְבוּאָה, אֶלָּא הִתְעוֹרְרוּת שֶׁל רוּחַ הַשֵּׂכֶל לָדוּן אֱמֶת הִתְעוֹרְרָה עָלָיו, שֶׁכָּךְ רָאוּי לְמֶלֶךְ. וּבְעוֹד שֶׁהָיָה בְּתוֹךְ אוֹתָם נְבִיאִים שָׁרְתָה עָלָיו נְבוּאָה, וּלְאַחַר שֶׁנִּפְרַד מֵהֶם לֹא הָיְתָה בּוֹ נְבוּאָה. וַאֲנִי, מִי נָתַן לִי הִתְעוֹרְרוּת שֶׁל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ לִהְיוֹת בְּתוֹךְ נְבִיאִים נֶאֱמָנִים, תַּלְמִידֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, שֶׁעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים חֲרֵדִים מִפָּנָיו, כָּל שֶׁכֵּן אֲנִי לִהְיוֹת בֵּינֵיכֶם.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא, אֲמַאי שָׁרָא עָלֵיהּ נְבוּאָה, הוֹאִיל וְזָכָה לְמַלְכוּ. אֶלָּא תַּרְוַויְיהוּ לָא זָכָה בְּהוּ כַּחֲדָא. (ובגין (נ"א דנבואה) דמלכו יהיב ליה קודשא בריך הוא ואודי ליה עלה עד לא הוי מלכא) וּבְגִין דְּמַלְכוּ אִתְיָשָׁב עַל אַתְּעָרוּתָא דְּרוּחַ קֻדְשָׁא, הֲוָה בְּאִתְעָרוּ דִּנְבוּאָה קֹדֶם לָכֵן. אֲבָל כַּד סָלִיק לְמַלְכוּ, לָא הֲוָה בֵּיהּ נְבוּאָה, אֶלָּא אִתְּעָרוּ דְּרוּחַ סָכְלְתָנוּ, לְמֵידָן קְשׁוֹט, אִתְּעַר עָלֵיהּ, דְּהָכִי אִתְחָזֵי לְמַלְכָּא. וּבְעוֹד דְּהֲוָה גּוֹ אִינּוּן נְבִיאֵי, שָׁרָא עָלֵיהּ נְבוּאָה, לְבָתַר דְּאִתְפְּרַשׁ מִנַּיְיהוּ, לָא הֲוָה בֵּיהּ נְבוּאָה. וַאֲנָא, מַאן יָהִיב לִי אִתְעָרוּתָא דְּרוּחַ קֻדְשָׁא, לְמֶהֱוֵי בְּגוֹ נְבִיאֵי מְהֵימְנֵי, תַּלְמִידֵי דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, דְּעִלָּאִין וְתַתָּאִין זָעִין מִנֵּיהּ, כָּל שֶׁכֵּן אֲנָא, לְמֶהוֵי בֵּינַיְיכוּ.
ועשית שלחן - מי עדיף לחם או שלחן השלחן עקר לקבל ברכות למעלה
פָּתַח וְאָמַר, וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן וְגוֹ'. שֻׁלְחָן זֶה הוּא לְמַטָּה לָשִׂים עָלָיו לֶחֶם הָאֲפִיָּה, מִי עָדִיף זֶה מִזֶּה, לֶחֶם אוֹ שֻׁלְחָן? אִם תֹּאמַר שֶׁהַכֹּל הוּא אֶחָד - הֲרֵי (אִם תֹּאמַר לֶחֶם עָדִיף, שֶׁהֲרֵי) שֻׁלְחָן מְסֻדָּר לְאוֹתוֹ לֶחֶם. וְעוֹד, שֻׁלְחָן לְמַטָּה וְלֶחֶם עָלָיו - לֹא כָּךְ! אֶלָּא הַשֻּׁלְחָן הוּא הָעִקָּר בַּסִּדּוּר שֶׁלּוֹ לְקַבֵּל בְּרָכוֹת שֶׁלְּמַעְלָה וּמָזוֹן לָעוֹלָם, וּמֵהַסּוֹד שֶׁל הַשֻּׁלְחָן הַזֶּה יוֹצֵא מָזוֹן לָעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁנִּתָּן בּוֹ מִלְמַעְלָה.
בלשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר, ׳וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן וְגוֹ'׳ (שמות כה, כג). שֻׁלְחָן דָּא אִיהוּ לְתַתָּא, לְשַׁוָּאָה עָלֵיהּ לֶחֶם דְּאֲפָּיָא מַאן עָדִיף דָּא מִן דָּא, לֶחֶם אוֹ שֻׁלְחָן. אִי תֵּימָא דְּכֹלָּא אִיהוּ חַד. הָא (ס"א אי תימא לחם עדיף דהא) שֻׁלְחָן מִתְסַדְרָא לְגַבֵּי הַהוּא לֶחֶם. וְתוּ, שֻׁלְחָן לְתַתָּא וְלֶחֶם עָלֵיהּ. לָאו הָכִי, אֶלָּא שֻׁלְחָן אִיהוּ עִקָּרָא, בְּסִדּוּרָא דִּילֵיהּ, לְקַבְּלָא בִּרְכָּאן דִּלְעֵילָּא וּמְזוֹנָא לְעָלְמָא. וּמֵרָזָא דְּהַאי שֻׁלְחָן, נָפִיק מְזוֹנָא לְעָלְמָא כְּמָה דְּאִתְיְהִיב בֵּיהּ מִלְּעֵילָּא.
הלחם פרי ומזון היוצא מהשלחן - בלי כרם אין ענבים בלי אילן אין פרי
וְאוֹתוֹ לֶחֶם הוּא פְּרִי וּמָזוֹן שֶׁיּוֹצֵא מֵהַשֻּׁלְחָן הַזֶּה, לְהַרְאוֹת שֶׁהֲרֵי מֵהַשֻּׁלְחָן הַזֶּה יוֹצְאִים פֵּרוֹת וּמְזוֹנוֹת לָעוֹלָם. אִם לֹא נִמְצָא כֶרֶם - הָעֲנָבִים, שֶׁהֵם הַפְּרִי הַיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ, לֹא יִהְיוּ נִמְצָאִים. אִם הָאִילָן לֹא יִהְיֶה, לֹא יִמָּצֵא פְּרִי בָעוֹלָם, לָכֵן הַשֻּׁלְחָן הוּא הָעִקָּר. הַמָּזוֹן שֶׁיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ הוּא אוֹתוֹ לֶחֶם הַפָּנִים.
בלשון הזוהר
וְהַהוּא לֶחֶם, אִיהוּ אִיבָּא וּמְזוֹנָא דְּקָא נָפִיק מֵהַאי שֻׁלְחָן לְאַחֲזָאָה דְּהָא מִשֻׁלְחָן דָּא, נַפְקֵי פֵּרִין וְאִבִין וּמְזוֹנָא לְעָלְמָא. אִי לָא אִשְׁתְּכַח כֶּרֶם, עֲנָבִין דְּאִינּוּן אִיבָּא דְּנַפְקֵי מִנֵּיהּ, לָא יְהוֹן מִשְׁתַּכְּחִין. אִי אִילָנָא לָא יְהֵא, אִיבָּא לָא יִשְׁתְּכַּח בְּעָלְמָא, בְּגִין כַּךְ, שֻׁלְחָן אִיהוּ עִקָּרָא, מְזוֹנָא דְּנָפִיק מִנֵּיהּ, אִיהוּ הַהוּא לֶחֶם הַפָּנִים.
הכהנים לוקטים פרי השלחן מערב שבת לערב שבת שלא יקטרג יצר הרע במאכל
וְהַכֹּהֲנִים הָיוּ לוֹקְטִים פְּרִי הַשֻּׁלְחָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת (מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת), לְהַרְאוֹת שֶׁהֲרֵי מָזוֹן עֶלְיוֹן יוֹצֵא מִתּוֹךְ אוֹתוֹ שֻׁלְחָן. מִשּׁוּם אוֹתוֹ לֶחֶם שֶׁהָיוּ לוֹקְטִים הַכֹּהֲנִים, הִתְבָּרֵךְ כָּל מָזוֹן וּמָזוֹן שֶׁאוֹכְלִים וְשׁוֹתִים שֶׁלֹּא יְקַטְרֵג בָּהֶם יֵצֶר הָרָע, שֶׁהֲרֵי יֵצֶר הָרָע לֹא נִמְצָא אֶלָּא מִתּוֹךְ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (משליל) פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְגוֹ'. שֶׁמִּתּוֹךְ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, יֵצֶר הָרָע מִתְגַּדֵּל בִּמְעִי הָאָדָם.
בלשון הזוהר
וְכַהֲנֵי הֲווֹ לַקְטֵי אִיבָּא דְּשֻׁלְחָן מְעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת, (ד"א משבת לשבת) לְאַחֲזָאָה דְּהָא מְזוֹנָא עִלָּאָה נָפִיק מִגּוֹ הַהוּא דְּשֻׁלְחָן. בְּגִין הַהוּא לֶחֶם דַּהֲווֹ לַקְטֵי כַּהֲנִי, אִתְבָּרְכָא כָּל מְזוֹנָא וּמְזוֹנָא דְּאַכְלֵי וְשָׁתָאן, דְּלָא לְקַטְרְגָא בְּהוּ יֵצֶר הָרָע, דְּהָא יֵצֶר הָרָע לָא אִשְׁתְּכַח, אֶלָּא מִגּוֹ מֵיכְלָא וּמִשְׁתְּיָּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְגוֹ'׳ (משלי ל, ט), דְּמִגּוֹ מֵיכְלָא וּמִשְׁתְּיָּא יֵצֶר הָרָע מִתְרַבֵּי בִּמְעוֹי דְּבַר נָשׁ.
לחם זה מברך מזון הכהנים שלא ימצא בהם מקטרג לעבד בלב שלם לקב"ה
לֶחֶם זֶה, מָזוֹן שֶׁיּוֹצֵא מִתּוֹךְ הַשֻּׁלְחָן, מְבָרֵךְ אֶת מְזוֹן הַכֹּהֲנִים שֶׁלֹּא יִמָּצֵא בָהֶם מְקַטְרֵג לְקַטְרֵג לָהֶם, וְלַעֲבֹד בְּלֵב שָׁלֵם לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְזֶה צָרִיךְ לַכֹּהֲנִים יוֹתֵר מִכָּל הָעוֹלָם, וְלָכֵן שֻׁלְחָן הוּא עִקָּר, וְהַפְּרִי וְהַמָּזוֹן שֶׁיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ הוּא אוֹתוֹ לֶחֶם.
בלשון הזוהר
לֶחֶם דָּא, מְזוֹנָא דְּקָא נָפִיק מִגּוֹ שֻׁלְחָן, מְבָרֵךְ מְזוֹנָא דְּכַהֲנֵי, דְּלָא יִשְׁתְּכַּח בְּהוּ מְקַטְרְגָא לְקַטְרְגָא לוֹן, לְמִפְלַח בְּלִבָּא שְׁלִים לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְדָא אִצְטְרִיךְ לְכַהֲנֵי יַתִּיר מִכָּל עָלְמָא. וּבְגִין כַּךְ, שֻׁלְחָן אִיהוּ עִקָּרָא, וְאִיבָּא וּמְזוֹנָא דְּקָא נָפִיק מִנֵּיהּ, אִיהוּ הַהוּא לֶחֶם.
השלחן צריך להתתקן בצד הצפון - משם ראשית השמחה השמאל נוטל מהימין תחלה
הַשֻּׁלְחָן הַזֶּה צָרִיךְ הַסִּדּוּר שֶׁלּוֹ לְהִתְתַּקֵּן בְּצַד הַצָּפוֹן, שֶׁכָּתוּב ׳וְהַשֻּׁלְחָן תִּתֵּן עַל צֶלַע צָפוֹן׳ (שמות כו, לה) - מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁמִּשָּׁם רֵאשִׁית הַשִּׂמְחָה. הַשְּׂמֹאל נוֹטֵל תָּמִיד מֵהַיָּמִין בָּרִאשׁוֹנָה, וְאַחַר כָּךְ הוּא מִתְעוֹרֵר לַנּוּקְבָּא. אַחַר כָּךְ הַיָּמִין מְקָרֵב אוֹתוֹ אֵלָיו וְנִדְבָּק בּוֹ.
בלשון הזוהר
שֻׁלְחָן דָּא, אִצְטְרִיךְ סִדּוּרָא דִּילֵיהּ לְאִתְתָּקְנָא, בְּסִטְרָא דְּצָפוֹן, דִּכְתִּיב ׳וְהַשֻּׁלְחָן תִתֵּן עַל צֶלַע צָפוֹן׳ (שמות כו, לה). מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּמִתַּמָּן שֵׁירוּתָא דְּחֶדְוָה. שְׂמָאלָא נָטִיל מִימִינָא תָּדִיר בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר אִיהוּ אִתְּעַר לְגַבֵּי נוּקְבָּא, וּבָתַר קָרִיבַת לֵיהּ יְמִינָא לְגַבֵּיהּ, וְאִתְדַּבְּקַת בֵּיהּ.
המים מימין והם שמחה נותנים לשמאל ואחר כך נכלל בימין ומעורר הנוקבא
הַמַּיִם הֵם מִיָּמִין, וְהֵם שִׂמְחָה. מִיָּד נוֹתֵן לַשְּׂמֹאל, וְנִדְבָּקִים בּוֹ אוֹתָם מַיִם וּמְשַׂמְּחִים אוֹתוֹ. וְאַחַר כָּךְ הוּא נִכְלָל בַּיָּמִין, וּמְעוֹרֵר אֶת הַנּוּקְבָּא בְּאוֹתָהּ שִׂמְחָה, וְסִימָנְךְ - מִי שֶׁנּוֹטֵל מַיִם בְּיַד יְמִינוֹ בִּכְלִי, רִאשׁוֹן לְרוֹקֵן מַיִם הוּא בִּשְׂמֹאל, וְלֹא מִשְּׂמֹאל לְיָמִין, שֶׁהֲרֵי מַיִם מִיָּמִין לוֹקֵחַ אוֹתָם הַשְּׂמֹאל.
בלשון הזוהר
מַיִם אִינּוּן מִימִינָא, וְאִיהוּ חֶדְוָה, מִיָּד יָהִיב לִשְׂמָאלָא, וְאִתְדָּבָּקוּ בֵּיהּ אִינּוּן מַיִם, וְחַדָּאן לֵיהּ. וּבָתַר אִתְכְּלִיל אִיהוּ לִימִינָא, וְאִתְּעַר לְנוּקְבָּא בְּהַהוּא חֶדְוָה. וְסִימָנָךְ, מַאן דְּנָטִיל מַיָּא בִּידֵיהּ יְמִינָא בְּמָאנָא, קַדְמָאָה לְאַרְקָא מַיָּא בִּשְׂמָאלָא אִיהוּ, וְלָא מִשְּׂמָאלָא לִימִינָא, דְּהָא מַיָּא מִימִינָא נָטִיל לוֹן שְׂמָאלָא.
מים לא נמצאים אלא מצד השמאל - והשלחן תתן על צלע צפון מקום הפרות
וְלָכֵן מַיִם לֹא נִמְצָאִים אֶלָּא מִצַּד הַשְּׂמֹאל. כֵּיוָן שֶׁנִּלְקְחוּ הַמַּיִם אֵלָיו, הֲרֵי הִתְעוֹרְרוּ לַנּוּקְבָּא בְּאוֹתָם מַיִם, וְלָכֵן גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים שָׁנִינוּ. וְלָכֵן ׳וְהַשֻּׁלְחָן תִּתֵּן עַל צֶלַע צָפוֹן׳ (שמות כו, לה) - שֶׁמֵּאוֹתוֹ הַצַּד הַפֵּרוֹת נִמְצָאִים בּוֹ יוֹתֵר מִן הַצַּד הָאַחֵר, בְּהִתְעוֹרְרוּת הַשִּׂמְחָה שֶׁלּוֹ בָּרִאשׁוֹנָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שִׁיר ב) ׳שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי׳, וְאַחַר כָּךְ - ׳וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי׳.
בלשון הזוהר
וּבְּגִין כָּךְ מַיָּא לָא אִשְׁתְּכָחוּ, אֶלָּא מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא. כֵּיוָן דְּנָטִילוּ מַיָּא לְגַבֵּיהּ, הָא אִתְּעָרוּ לְגַבֵּי נוּקְבָּא בְּאִינּוּן מַיִם. וְעַל דָּא גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים תָּנִינָן. וּבְגִין כַּךְ ׳וְהַשֻּׁלְחָן תִתֵּן עַל צֶלַע צָפוֹן׳, דְּמֵהַהוּא סְטָר אִיבִין אִשְׁתְּכָחוּ בֵּיהּ יַתִּיר, מִסִּטְרָא אָחֳרָא. בְּאִתְעָרוּ דְּחֶדְוָה דִּילֵיהּ בְּקַדְמִיתָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי׳ (שיר השירים ב, ו) לְבָתַר ׳וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי׳.
שלחנו של אדם צריך נקיות הגוף לפנות עצמו טרם שיאכל מזון שלחן טהור
שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אָדָם צָרִיךְ לְהִמָּצֵא בִּנְקִיּוּת הַגּוּף, שֶׁלֹּא יִקְרַב לֶאֱכֹל אֶת מְזוֹנוֹ אֶלָּא בְּנִקְיוֹן עַצְמוֹ. וְלָכֵן צָרִיךְ הָאָדָם לְפַנּוֹת עַצְמוֹ בַּתְּחִלָּה טֶרֶם שֶׁיֹּאכַל מָזוֹן שֶׁל שֻׁלְחָן טָהוֹר, כִּי אוֹתוֹ מָזוֹן שֶׁהֵכִין לוֹ, בּוֹ רוֹצֶה הקב"ה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקְרַב עַל אוֹתוֹ שֻׁלְחָן קִיא צוֹאָה, שֶׁהוּא מִסּוֹד הַסִּטְרָא אַחֲרָא, וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא לֹא יְקַבֵּל כְּלוּם מֵאוֹתוֹ מָזוֹן שֶׁל הַשֻּׁלְחָן הַזֶּה.
בלשון הזוהר
שֻׁלְחָן דְּבַר נָשׁ אִצְטְרִיךְ לְאִשְׁתַּכְּחָא בִּנְקִיוּתָא דְּגוּפָא, דְּלָא יִתְקָרֵב לְמֵיכַל מְזוֹנָא דִּילֵיהּ, אֶלָּא בִּנְקִיוּתָא דְּגַרְמֵיהּ. וְעַל דָּא אִצְטְרִיךְ בַּר נָשׁ, לְפַנָּאָה גַּרְמֵיהּ בְּקַדְמִיתָא, עַד לָא יֵיכוּל מְזוֹנָא דְּשֻׁלְחָנָא דַּכְיָא, דְּהַהוּא מְזוֹנָא דְּאַתְקִין לֵיהּ, בֵּיהּ אִתְרְעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּגִין דְּלָא יִתְקָרֵב עַל הַהוּא שֻׁלְחָן קִיא צוֹאָה, דְּאִיהוּ מֵרָזָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא וְסִטְרָא אַחֲרָא לָא יְקַבֵּל מֵהַהוּא מְזוֹנָא דְּשֻׁלְחָן דָּא כְּלוּם.
אחר האכילה נתינת מים אחרונים חובה לצד ההוא ולא צריך לברך עליהם
אַחַר שֶׁאָכַל אָדָם וְהִתְעַנֵּג, צָרִיךְ לָתֵת חֵלֶק שֶׁל תַּמְצִית לְאוֹתוֹ הַצַּד, וּמַהוּ? מַיִם אַחֲרוֹנִים. אוֹתָהּ זֻהֲמַת הַיָּדַיִם. שֶׁצָּרִיךְ לָתֵת לְאוֹתוֹ צַד חֵלֶק שֶׁצָּרִיךְ לוֹ. וְלָכֵן וַדַּאי שֶׁהֵם חוֹבָה, חוֹבָה הֵם, וּבְמָקוֹם שֶׁל חוֹבָה שׁוֹרִים, וְהוּא חִיּוּב עַל אָדָם לָתֵת לוֹ חֵלֶק זֶה. וְלָכֵן לֹא צָרִיךְ לְבָרֵךְ כְּלָל, שֶׁהֲרֵי אֵין הַבְּרָכָה בְּאוֹתוֹ הַצַּד.
בלשון הזוהר
לְבָתַר דְּאָכִיל בַּר נָשׁ, וְאִתְעַנָּג, אִצְטְרִיךְ לְמֵיהַב חוּלָקָא דְּתַמְצִית לְהַהוּא סִטְרָא. וּמַאן אִיהוּ. מַיִם אַחֲרוֹנִים. הַהוּא זוּהֲמָא דְּיָדִין, דְּאִצְטְרִיךְ לְמֵיהַב לְהַהוּא סִטְרָא, חוּלָקָא דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ. וְעַל דָּא וַדַּאי אִינּוּן חוֹבָה, חוֹבָה אִינּוּן, וּבַאֲתָר דְּחוֹבָה שַׁרְיָין. וְאִיהוּ חִיוּבָא עַל בַּר נָשׁ, לְמֵיהַב לֵיהּ חוּלָקָא דָּא. וְעַל דָּא לָא אִצְטְרִיךְ לְבָרְכָא כְּלַל, דְּהָא בְּרָכָה לָאו אִיהוּ בְּהַהוּא סִטְרָא.
לא לתת מזון לקיא צואה ולא במעיו כי זה טהרת הגוף ובריאותו
וְלָכֵן צָרִיךְ אָדָם שֶׁלֹּא יִתֵּן מָזוֹן שֶׁעַל גַּבֵּי שֻׁלְחָנוֹ לְאוֹתוֹ קִיא צוֹאָה, וְכָל שֶׁכֵּן בְּמֵעָיו, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁהוּא טָהוֹר (טוֹב) לָאָדָם וּבְרִיאוּת וְתִקּוּן הַגּוּף שֶׁלּוֹ. וְלָכֵן הַשֻּׁלְחָן הוּא לֶאֱכֹל בּוֹ בְּטָהֳרָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.
בלשון הזוהר
וּבְגִין כַּךְ אִצְטְרִיךְ בַּר נָשׁ, דְּלָא יָהִיב מְזוֹנָא דְעַל גַּבֵּי פָּתוֹרֵיהּ, לְהַהוּא קִיא צוֹאָה, וְכָּל שֶׁכֵּן בְּמֵעוֹי, וְכָּל שֶׁכֵּן דְּאִיהוּ דַּכְיוּ (טב) לְבַר נָשׁ וּבְרִיאוּ וְתִקּוּנָא דְּגוּפֵיהּ. וְעַל דָּא, שֻׁלְחָן אִיהוּ לְמֵיכַל בֵּיהּ בְּדַכְיוּ, כְּמָה דְּאִתְּמַר.
שלחן בית המקדש לא צריך לעמד בריקנות אפלו רגע אחד כי הברכה לא ריקה
שֻׁלְחָן זֶה שֶׁעוֹמֵד בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, כְּדֵי לְהִמָּצֵא בּוֹ מָזוֹן וּלְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ מָזוֹן, וְלָכֵן אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד לֹא צָרִיךְ לַעֲמֹד בְּרֵיקָנוּת. שֻׁלְחָן אַחֵר הוּא שֻׁלְחַן הָרֵיקָנוּת, וְלֹא צָרִיךְ לָתֵת לוֹ מָקוֹם בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ. וְלָכֵן שֻׁלְחַן הַמִּקְדָּשׁ אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד לֹא יֵשֵׁב בְּלִי מָזוֹן, וְיִצְטָרֵךְ שֶׁלֹּא יִמָּצֵא בְּמָקוֹם גָּרוּעַ, שֶׁהֲרֵי הַבְּרָכָה שֶׁלְּמַעְלָה לֹא נִמְצֵאת בְּמָקוֹם גָּרוּעַ. זֶה שֻׁלְחָן שֶׁלִּפְנֵי הקב"ה. שֻׁלְחָן שֶׁאָדָם מְבָרֵךְ עָלָיו אֶת הקב"ה, אַף כָּךְ לֹא צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּרֵיקָנוּת, שֶׁהֲרֵי אֵין הַבְּרָכָה בְּמָקוֹם רֵיק.
בלשון הזוהר
שֻׁלְחָן דָּא דְּקַיְּימָא בְּבֵי מַקְדְּשָׁא, בְּגִין לְאִשְׁתַּכְּחָא בֵּיהּ מְזוֹנָא, וּלְאַפָּקָא מִנֵּיהּ מְזוֹנָא, וְעַל דָּא אֲפִילּוּ רִגְעָא חֲדָא, לָא אִצְטְרִיךְ לְקַיְּימָא בְּרֵיקָנַיָּא. שֻׁלְחָן אָחֳרָא, אִיהוּ שֻׁלְחָן דְּרֵיקָנַיָּא, וְלָא אִצְטְרִיךְ לְמֵיהַב לֵיהּ דּוּכְתָּא בַּאֲתָר קַדִּישָׁא. וְעַל דָּא, שֻׁלְחָן דְּמַקְדְּשָׁא, אֲפִילּוּ רִגְעָא חֲדָא לָא יָתִיב בְּלָא מְזוֹנָא. וְיִצְטְרִיךְ דְּלָא יִשְׁתְּכַּח אֲתָר גְּרִיעָ, דְּהָא בִּרְכְּתָא דִּלְעֵילָּא לָא מִשְׁתַּכְּחָא בַּאֲתָר גְּרִיעָ, דָּא שֻׁלְחָן דְּקָמֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. שֻׁלְחָן דְּבַר נָשׁ דְּקָא מְבָרָךְ עָלֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אוּף הָכִי לָא אִצְטְרִיךְ לְמֶהוֵי בְּרֵיקָנַיָּא, דְּהָא לֵית בִּרְכְּתָא בַּאֲתָר רֵיקָנַיָּא.
הלחמים על שלחן הקב"ה שנים עשר סוד הפנים העליונים לחם הפנים
הַלְּחָמִים שֶׁעַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן שֶׁל הקב"ה הֵם שְׁנֵים עָשָׂר. וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ סוֹד הַלְּחָמִים, שֶׁהֵם סוֹד הַפָּנִים, וְלָכֵן נִקְרָא לֶחֶם הַפָּנִים, שֶׁהֲרֵי מָזוֹן וְסִפּוּק שֶׁל הָעוֹלָם בָּאִים מֵאוֹתָם הַפָּנִים הָעֶלְיוֹנִים. וְלָכֵן לֶחֶם זֶה הוּא פְּנִימִי שֶׁל הַכֹּל, הוּא בְּסוֹד עֶלְיוֹן כָּרָאוּי.
בלשון הזוהר
נָהֲמֵי דְּעַל גַּבֵּי שֻׁלְחָן דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִינּוּן תְּרֵיסַר. וְהָא אוֹקִימְנָא רָזָא דְּנָהֲמֵי, דְּאִינּוּן רָזָא דְּפָּנִים. וְעַל דָּא אִקְרֵי ׳לֶחֶם הַפָּנִים׳, דְּהָא מְזוֹנָא וְסִפּוּקָא דְּעָלְמָא, מֵאִינּוּן פָּנִים עִלָּאִין קָאַתְיָיא. וּבְגִין כַּךְ, לֶחֶם דָּא, אִיהוּ פְּנִימָאָה דְּכֹלָּא, אִיהוּ בְּרָזָא עִלָּאָה, כְּדְקָא יֵאוֹת.
לחם הפנים מזון וספוק היוצא מהפנים העליונים ששורה על השלחן ביום הלקחו
לֶחֶם הַפָּנִים - מַאֲכָל שֶׁל אוֹתָם פָּנִים, מָזוֹן וְסִפּוּק שֶׁיּוֹצֵא לָעוֹלָם, מֵהֶם בָּא, וְשׁוֹרֶה עַל אוֹתוֹ שֻׁלְחָן. וּמִשּׁוּם שֶׁשֻּׁלְחָן זֶה מְקַבֵּל מָזוֹן וְסִפּוּק מֵאוֹתָם פָּנִים שֶׁל מַעְלָה, וְהִיא מוֹצִיאָה מְזוֹנוֹת וְסִפּוּקִים מֵאוֹתָם פָּנִים פְּנִימִיִּים, וְהַמָּזוֹן שֶׁמּוֹצִיאָה הוּא אוֹתוֹ לֶחֶם, כְּפִי שֶׁאָמַרְנוּ, חֹם הָיָה מִתְקָרֵב, וְחֹם הָיָה מוּסָר מִשָּׁם, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהוּ, שֶׁכָּתוּב ׳בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ׳ (שמואל א כא, ז) - וּמִשּׁוּם שֻׁלְחָן זֶה יֵשׁ לָאָדָם לִשְׁמֹר סוֹדוֹת שֻׁלְחָנוֹ בְּכָל אוֹתָם גְּוָנִים שֶׁאָמַרְנוּ.
בלשון הזוהר
לֶחֶם הַפָּנִים, מֵיכְלָא דְּאִינּוּן פָּנִים, מְזוֹנָא וְסִפּוּקָא דְּנָפִיק לְעָלְמָא, מִנַּיְיהוּ אָתֵי, וְשַׁרְיָא עַל הַהוּא פָּתוֹרָא, וּבְגִין דְּשֻׁלְחָן דָּא, מְקַבְּלָא מְזוֹנָא וְסִפּוּקָא מֵאִינּוּן פָּנִים דִּלְעֵילָּא, וְאִיהִי אַפִּיקַת מְזוֹנִין וְסִפּוּקִין מֵאִינּוּן פָּנִים פְּנִימָאִין, וּמְזוֹנָא דְּאַפִּיקַת, אִיהוּ הַהוּא לֶחֶם, כִּדְקָאמָרָן, חוֹם הֲוָה מִתְקָרֵב, וְחוֹם הֲוָה מִתְעֲדֵי מִתַּמָּן, וְהָא אוּקְמוּהָ, דִּכְתִּיב, ׳בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ וּבְגִין שֻׁלְחָן דָּא אִית לְבַר נָשׁ לְנַטְרָא רָזִין דְּשֻׁלְחָן דִּילֵּיהּ בְּכָל אִינּוּן גַּוְונִין כִּדְקָאמָרָן׳ (שמואל א כא, ז).
בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר - אדם נברא בסוד חכמה לכבודי
רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר, ׳בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךְ לְבָנִים וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךְ אַל יֶחְסָר׳ (קהלת ט, ח) - פָּסוּק זֶה פֵּרְשׁוּהוּ וְנִתְבָּאֵר. אֲבָל בֹּא וּרְאֵה, הקב"ה בָּרָא אֶת הָאָדָם בְּסוֹד הַחָכְמָה, וְעָשָׂה אוֹתוֹ בְּאֻמָּנוּת רַבָּה, וְנָפַח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים כְּדֵי לָדַעַת וּלְהִתְבּוֹנֵן בְּסוֹדוֹת הַחָכְמָה וְלָדַעַת בִּכְבוֹד רִבּוֹנוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו׳ (ישעיה מג, ז) - ׳וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו׳ דַּוְקָא, וְסוֹד זֶה ׳וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו׳ לָמַדְנוּ, שֶׁהֲרֵי הַכָּבוֹד שֶׁלְּמַטָּה סוֹד הַכִּסֵּא הַקָּדוֹשׁ לֹא הִתְתַּקֵּן לְמַעְלָה, אֶלָּא מִתּוֹךְ תִּקּוּן בְּנֵי הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר, ׳בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר׳ (קהלת ט, ח). הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ וְאִתְּמַר, אֲבָל תָּא חֲזֵי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּרָא לֵיהּ לְבַר נָשׁ בְּרָזָא דְּחָכְמְתָא, וְעָבִיד לֵיהּ בְּאוּמְנוּתָא סַגִּי, וְנָפַח בְּאַפּוֹי נִשְׁמְתָא דְּחַיֵּי, לְמִנְדַּע וּלְאִסְתַּכְּלָא בְּרָזִין דְּחָכְמְתָא, לְמִנְדַּע בִּיקָרָא דְּמָארֵיהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו׳ (ישעיהו מג, ז). ׳וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו׳ דַּיְיקָא, וְרָזָא דָּא ׳וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו׳ אוֹלִיפְנָא, דְּהָא כָּבוֹד דִּלְתַתָּא רָזָא דְּכוּרְסְיָּיא קַדִּישָׁא לָא (נח נ"ח ע"ב) אִתְתָּקַּן לְעֵילָּא, אֶלָּא מִגּוֹ תִּקּוּנָא דִּבְנֵי עָלְמָא.
וכשבני אדם צדיקים וחסידים מתקנים את הכבוד התחתון בעמודים ותקון למטה
כְּשֶׁאוֹתָם בְּנֵי אָדָם צַדִּיקִים וַחֲסִידִים וְיוֹדְעִים לְתַקֵּן תִּקּוּנָם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו׳. מִשּׁוּם שֶׁכְּבוֹדִי הַזֶּה לְתַקֵּן אוֹתוֹ בְּעַמּוּדִים חֲזָקִים וּלְקַשְּׁטוֹ בְּתִקּוּן וְקִשּׁוּט שֶׁלְּמַטָּה, בִּשְׁבִיל שֶׁכְּבוֹדִי הַזֶּה יִתְעַלֶּה (בכבוד) בִּזְכוּת הַצַּדִּיקִים שֶׁבָּאָרֶץ.
בלשון הזוהר
כַּד אִינּוּן בְּנֵי נָשָׁא, זַכָּאִין וַחֲסִידִין, וְיַדְעֵי לְתַקְּנָא תִּקּוּנֵי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו׳. בְּגִין דְּהַאי כְבוֹדִי, לְתַקְּנָא לֵיהּ בְּעַמוּדִין תַּקִּיפִין, וּלְקַשְׁטָא לֵיהּ בְּתִקּוּנָא וְקִשׁוּטָא דִּלְתַתָּא, בְּגִין דְּהַאי כְבוֹדִי יִסְתָּלַּק, (ביקרא) בִּזְכוּ דְּצַדִּיקַיָּא דִּי בְּאַרְעָא.
בשביל כך בראתיו כמו הכבוד העליון בריאה שמאל יצירה ימין עשיה אמצע
בִּשְׁבִיל כָּךְ בְּרָאתִיו, כְּמוֹ הַכָּבוֹד הָעֶלְיוֹן שֶׁבּוֹ הַתִּקּוּנִים הַלָּלוּ. בְּרִיאָה לְצַד שְׂמֹאל, יְצִירָה בְּיָמִין, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ׳ (ישעיה מה, ז). עֲשִׂיָּה - בָּאֶמְצַע, כְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳אֲנִי ה' עֹשֶׂה כָל׳ - וְכָתוּב ׳עוֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע׳ - ׳וְכָתוּב׳ ׳עוֹשֶׂה שָׁלוֹם׳ - ׳בִּמְרוֹמָיו, וְעַל זֶה׳ ׳בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו׳ (ישעיה מג, ז) - ׳כְּתִקּוּן עֶלְיוֹן׳. וְלָכֵן, הוֹאִיל וְאָדָם הוּא בָּאָרֶץ וְיֵשׁ לוֹ לְתַקֵּן אוֹתוֹ כָבוֹד, עָשִׂיתִי בוֹ תִּקּוּנִים שֶׁל כָּבוֹד עֶלְיוֹן, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַף בְּרִיאָה, וְלָכֵן בְּרָאתִיו.
בלשון הזוהר
בְּגִין כַּךְ בְּרָאתִיו. כְּגַוְונָא דְּכָבוֹד עִלָּאָה, דְּתִקוּנִין אִלֵּין בֵּיהּ. (צ"ע ועיין ר"ח ע"א, קצ"ח ע"ב) בְּרִיאָה לִסְטַר שְׂמָאלָא יְצִירָה בִּימִינָא כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳יוֹצֵר אוֹר וּבּוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֲשִׂיָּה׳ בְּאֶמְצָעִיתָא כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר אֲנִי יהו"׳ה עֹשֶׂה כָּל׳ וּכְתִיב ׳וּכְתִיב ׳עוֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבּוֹרֵא רַע וּכְתִיב ׳עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו וְעַל דָא בְּרָאתִיו יְּצָרְתִיו אַף עֲשִׂיתִּיו כְּתִקּוּנָא עִילָאָה׳׳׳. וְעַל דָּא, הוֹאִיל וְאָדָם אִיהוּ בְּאַרְעָא, וְאִית לֵיהּ לְתַקְּנָא הַהוּא כְבוֹדִי עֲבָדִית בֵּיהּ תִּקּוּנִין דְּכָבוֹד עִלָּאָה, דְּאִית בֵּיהּ אוּף הָכִי בְּרִיאָה, וְעַל דָּא בְּרָאתִיו.
באותו כבוד עליון יש יצירה ועשיה - תקון זה נתתי באדם להיות כמו הכבוד העליון
בְּאוֹתוֹ כָבוֹד עֶלְיוֹן יֵשׁ בּוֹ יְצִירָה, וְלָכֵן יְצַרְתִּיו. תִּקּוּן זֶה נָתַתִּי בּוֹ בָּאָדָם לִהְיוֹת הוּא בָּאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁאוֹתוֹ כָבוֹד עֶלְיוֹן. בְּאוֹתוֹ כָבוֹד עֶלְיוֹן יֵשׁ בּוֹ עֲשִׂיָּה, וְלָכֵן אַף כָּךְ בָּאָדָם כָּתוּב עֲשִׂיתִיו, שֶׁהוּא יִהְיֶה כְּמוֹ אוֹתוֹ כָבוֹד עֶלְיוֹן שֶׁמְּתַקֵּן וּמְבָרֵךְ אֶת הַכָּבוֹד הַתַּחְתּוֹן.
בלשון הזוהר
בְּהַהוּא כָּבוֹד עִלָּאָה, אִית בֵּיהּ יְצִירָה, וְעַל דָּא יְצַרְתִּיו, תִּקּוּנָא דָּא יָהַבִית בֵּיהּ בָּאָדָם, לְמֶהֱוֵי אִיהוּ בְּאַרְעָא, כְּגַוְונָא דְּהַהוּא כָּבוֹד עִלָּאָה. בְּהַהוּא כָּבוֹד עִלָּאָה, אִית בֵּיהּ עֲשִׂיָּיה, וְעַל דָּא אוּף הָכִי בְּבַר נָשׁ, כְּתִיב עֲשִׂיתִיו, לְמֶהֱוֵי אִיהוּ כְּגַוְונָא דְּהַהוּא כָּבוֹד עִלָּאָה, דִּמְתַקֵן וּבָרִיךְ לִכְבוֹד תַּתָּאָה.
מנין ששלשה אלה בכבוד עליון - יוצר אור ובורא חשך עשה שלום יצירה בריאה עשיה
מִנַּיִן לָנוּ שֶׁבְּאוֹתוֹ כָבוֹד עֶלְיוֹן יֵשׁ שְׁלֹשֶׁת אֵלֶּה? שֶׁכָּתוּב בּוֹ (ישעיה מה) ׳יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם (ישעיה מה, ז)׳ - יוֹצֵר אוֹר - הֲרֵי יְצִירָה. וּבוֹרֵא - חֹשֶׁךְ - הֲרֵי בְּרִיאָה. עֹשֶׂה שָׁלוֹם - הֲרֵי עֲשִׂיָּה. וְזֶהוּ כָּבוֹד עֶלְיוֹן, שֶׁהֲרֵי מְתַקֵּן וּמְבָרֵךְ וּמְסַפֵּק בְּכָל צְרָכָיו אֶת הַכָּבוֹד הַתַּחְתּוֹן.
בלשון הזוהר
מְנָלָן, דְּהַהוּא כָּבוֹד עִלָּאָה אִית בֵּיהּ תְּלַת אִלֵּין. דִּכְתִּיב בֵּיהּ, ׳יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עוֹשֶׂה שָׁלוֹם׳. ׳יוֹצֵר אוֹר׳, הָא יְצִירָה. ׳וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ׳, הָא בְּרִיאָה. ׳עוֹשֶׂה שָׁלוֹם׳ הָא עֲשִׂיָּה. וְדָא אִיהוּ כָּבוֹד עִלָּאָה, דְּקָא מְתַקֵּן וּבָרִיךְ וְסָפִּיק בְּכָל צְרָכָיו לִכְבוֹד תַּתָּאָה.
אדם נברא בארץ כמו הכבוד העליון לתקן ולהכלל מכל הצדדים ולהיות שלם
כְּמוֹ כֵן בָּרָא אָדָם בָּאָרֶץ שֶׁהוּא כְּמוֹ אוֹתוֹ כָבוֹד עֶלְיוֹן, לְתַקֵּן אֶת הַכָּבוֹד הַזֶּה וּלְהִכָּלֵל מִכָּל הַצְּדָדִים. בַּכָּבוֹד הָעֶלְיוֹן יֵשׁ אֶת שְׁלֹשֶׁת אֵלֶּה - בָּאָדָם לְמַטָּה יֵשׁ אֶת שְׁלֹשֶׁת אֵלֶּה. וּלְהִתְכַּלֵּל אוֹתוֹ כָבוֹד תַּחְתּוֹן מִמַּעְלָה וּמִמַּטָּה, לִהְיוֹת שָׁלֵם בְּכָל הַצְּדָדִים. אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁזּוֹכֶה בְמַעֲשָׂיו לִהְיוֹת כְּמוֹ זֶה. וְלָכֵן כָּתוּב, ׳בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךְ לְבָנִים וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךְ אַל יֶחְסָר׳ (קהלת ט, ח).
בלשון הזוהר
כְּגַוְונָא דָּא, בָּרָא אָדָם בְּאַרְעָא, דְּאִיהוּ כְּגַוְונָא דְּהַהוּא כָּבוֹד עִלָּאָה, לְתַקְּנָא לְהַאי כָּבוֹד, וּלְאִתְכַּלְלָא מִכָּל סִטְרִין. כָּבוֹד עִלָּאָה אִית בֵּיהּ תְּלַת אִלֵּין, אָדָם לְתַתָּא אִית בֵּיהּ תְּלַת אִלֵּין. וּלְאִתְכַּלְלָא הַהוּא כָּבוֹד תַּתָּאָה, מֵעֵילָּא וּמִתַּתָּא, לְמֶהֱוֵי שְׁלִים בְּכָל סִטְרִין. זַכָּאָה אִיהוּ בַּר נָשׁ, דְּזָכֵי בְּעוֹבָדוֹי לְמֶהֱוֵי כְּגַוְונָא דָּא. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר׳ (קהלת ט, ח).
הכבוד העליון לא נמנע שמן משחת קדש מסוד עולם הבא אף לאדם לא ימנע
מַה לַּכָּבוֹד הָעֶלְיוֹן לֹא נִמְנָע ׳אוֹתוֹ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ׳ (שמות ל, כה) - מִסּוֹד הָעוֹלָם הַבָּא - אַף כָּךְ לָאָדָם, שֶׁמַּעֲשָׂיו מִתְלַבְּנִים תָּמִיד, ׳אוֹתוֹ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ׳ - לֹא יִמָּנַע מִמֶּנּוּ תָּמִיד.
בלשון הזוהר
מַה לִכְבוֹד עִלָּאָה, הַהוּא מִשְׁחָא רְבוּת קֻדְשָׁא לָא אִתְמָנַּע מִנֵּיהּ, מֵרָזָא דְּעָלְמָא דְּאָתֵי. אוּף הָכִי לְבַר נָשׁ, דְּעוֹבָדוֹי מִתְלַבְּנָן תָּדִיר, הַהוּא מְשַׁךְ רְבוּת קֻדְשָׁא, לָא יִתְמְנַע מִנֵּיהּ תָּדִיר.
במה זוכה אדם לעדון עליון בשלחנו כשמעדן נפשות עניים ונפש נענה תשביע
בַּמֶּה זוֹכֶה אָדָם לְהִתְעַדֵּן בְּאוֹתוֹ עִדּוּן עֶלְיוֹן? בְּשֻׁלְחָנוֹ. כְּמוֹ שֶׁהוּא מְעַדֵּן עַל שֻׁלְחָנוֹ נַפְשׁוֹת הָעֲנִיִּים, שֶׁכָּתוּב ׳וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ׳ (ישעיה נח, י), מַה כָּתוּב אַחֲרָיו? ׳אָז תִּתְעַנַּג עַל ה' וְגוֹ'׳ (ישעיה נח, י) - שֶׁאַף כָּךְ הקב"ה מַרְוֶה אוֹתוֹ בְּכָל אוֹתָם עִדּוּנִים שֶׁל ׳שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ׳ הָעֶלְיוֹן שֶׁנִּשְׁפָּע וְנִמְשָׁךְ תָּמִיד לְאוֹתוֹ כָבוֹד עֶלְיוֹן. כָּתוּב ׳וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ׳ - מַה כָּתוּב אַחֲרָיו? ׳אָז תִּתְעַנַּג עַל ה'׳.
בלשון הזוהר
בְּמָאי זָכֵי בַּר נָשׁ, לְאִתְעַדְנָא בְּהַהוּא עִדּוּנָא עִלָּאָה. בְּשֻׁלְחָן דִּילֵיהּ. כְּמָה דְּאִיהוּ מְעַדֵן עַל פָּתוֹרֵיהּ נַפְשָׁאן דְּמִסְכְּנֵי, דִּכְתִּיב, (ישעיהו נח י) ׳וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ, מָה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ, אָז תִּתְעַנַּג עַל יהו"ה וְגוֹ', דְּאוֹף הָכִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רַוֵי לֵיהּ, בְּכָל אִינּוּן עִדּוּנִין דִּמְשַׁח רְבוּת קוּדְשָׁא עִלָּאָה, דְּנָגִיד וְאִתְמְשַׁךְ תָּדִיר לְהַהוּא כָּבוֹד עִלָּאָה׳, כְּתִיב וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ׳, מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ, ׳אָז תִּתְעַנַּג עַל׳ יהו"ה׳.
עת לעשות לה' הפרו תורתך
סוחר חנן מגלה סוד עת רצון בדרך
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.