עת לעשות לה' הפרו תורתך
סוחר חנן מגלה סוד עת רצון בדרך
רבי יוסי ורבי חייא הולכים בדרך וסוחר מחמר אחריהם - זמן להתעסק בתורה
רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי חִיָּיא הָיוּ הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ, וְהָיָה סוֹחֵר אֶחָד מְחַמֵּר אַחֲרֵיהֶם. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי לְרַבִּי חִיָּיא, יֵשׁ לָנוּ לְהִתְעַסֵּק וּלְהִשְׁתַּדֵּל בְּדִבְרֵי תוֹרָה, שֶׁהֲרֵי הקב"ה הוֹלֵךְ לְפָנֵינוּ, (שֶׁהֲרֵי הַשְּׁכִינָה הוֹלֶכֶת לְפָנֵינוּ, שֶׁכָּתוּב ׳צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ׳ (תהלים פה, יד)) וְלָכֵן זְמַן הוּא לַעֲשׂוֹת לוֹ (לָהּ) תִּקּוּן עִמָּנוּ בְּדֶרֶךְ זוֹ.
בלשון הזוהר
רִבִּי יוֹסִי וְרִבִּי חִיָּיא הֲוָה אַזְלֵי בְּאוֹרְחָא, וַהֲוָה חַד טַיְּיעָא טָעִין אֲבַתְרַיְיהוּ, אָמַר רִבִּי יוֹסִי לְרַ' חִיָּיא, אִית לָן לְאִתְעַסְּקָא וּלְאִשְׁתַּדְּלָא בְּמִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא, דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָזִיל לְקַמָּן, (נ"א דהא שכינתא אזלא קמן דכתיב ׳צדק לפניו יהלך׳ (תהילים פ", ה)) וְעַל דָּא עִידָּן הוּא, לְמֶעְבַּד לֵיהּ (נ"א לה) תִּקּוּנָא בַּהֲדָן בְּהַאי אָרְחָא.
עת לעשות לה' הפרו תורתך - כשהתורה מתקימת הקב"ה שמח ומקבץ הפמליה
פָּתַח רַבִּי חִיָּיא וְאָמַר, ׳עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךְ׳ (תהלים קיט). פָּסוּק זֶה נִתְבָּאֵר וּפֵרְשׁוּהוּ הַחֲבֵרִים. אֲבָל עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' - בְּכָל זְמַן שֶׁהַתּוֹרָה מִתְקַיֶּמֶת בָּעוֹלָם וּבְנֵי אָדָם מִשְׁתַּדְּלִים בָּהּ, כִּבְיָכוֹל הקב"ה שָׂמֵחַ בְּמַעֲשֵׂי יָדָיו וְשָׂמֵחַ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וְשָׁמַיִם וָאָרֶץ עוֹמְדִים בְּקִיּוּמָם. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא הקב"ה מְקַבֵּץ אֶת כָּל הַפָּמַלְיָה שֶׁלּוֹ וְאוֹמֵר לָהֶם: רְאוּ אֶת הָעָם הַקָּדוֹשׁ שֶׁיֵּשׁ לִי בָּאָרֶץ, שֶׁתּוֹרָתִי מִתְעַטֶּרֶת בִּשְׁבִילָם! רְאוּ מַעֲשֵׂי יָדַי שֶׁאַתֶּם אֲמַרְתֶּם ׳מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ׳ (תהלים ח, ה) - וְהֵם, כְּשֶׁהֵם רוֹאִים אֶת שִׂמְחַת רִבּוֹנָם בְּעַמּוֹ, מִיָּד פּוֹתְחִים וְאוֹמְרִים, ׳וּמִי כְעַמְּךְ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ׳ (שמואל ב ז, כג).
בלשון הזוהר
פָּתַח רַבִּי חִיָּיא וְאָמַר ׳עֵת (בראשית קנ"ו ע"ב) לַעֲשׂוֹת לַיהו"ה הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ׳ (תהילים קיט, קכו), הַאי קְרָא אִתְּמַר, וְאוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא. אֲבָל ׳עֵת לַעֲשׂוֹת לַיהו"ה׳, בְּכָל זִמְנָא דְּאוֹרַיְיתָא מִתְקַיְּימָא בְּעָלְמָא, וּבְנֵי נָשָׁא מִשְׁתַּדְלָן בָּהּ, כִּבְיָכוֹל, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חַדֵּי בְּעוֹבְדֵי יְדוֹי, וְחַדֵּי בְּעָלְמִין כֻּלְּהוּ, וּשְׁמַיָא וְאַרְעָא קַיְימֵי בְּקִיוּמַיְיהוּ. וְלָא עוֹד, אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כָּנִישׁ כָּל פָּמַלְיָא דִּילֵיהּ, וְאָמַר לוֹן, חָמוּ עַמָּא קַדִּישָׁא דְּאִית לִי בְּאַרְעָא, דְּאוֹרַיְיתִי מִתְעַטְּרָא בְּגִינֵיהוֹן. חָמוּ עוֹבְדֵי יְדַי, דְּאָתוּן אֲמַרְתּוּן ׳מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ׳ (תהילים ח, ה). וְאִינּוּן כַּד חֲמָאן חֶדְוָה דְּמָארֵיהוֹן בְּעַמֵיהּ, מִיָּד פַּתְחֵי וְאַמְרֵי, ׳וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ׳ (שמואל ב ז, כג).
כשישראל מתבטלים מהתורה כביכל תשש כחו - הצדיקים ישנסו מתנים למעשים כשרים
צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי . ראה בהקדמת הדברים שהקב"ה מכנס כל פמליא שלו ואומר להם ראו עם הקדוש שיש לי בארץ שתורתי מתעטרת בגללם, וראו מעשה ידי שעליו אמרתם מה אנוש כי תזכרנו, וכשרואים המלאכים שמחת קונם בעמו ישראל מיד פותחים ואומרים 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ', אבל וּבְשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִתְבַּטְּלִים מֵהַתּוֹרָה, כִּבְיָכוֹ"ל תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ, שֶׁכָּתוּב (דברים לב יח) ׳צוּר יְלָדְךְ (דברים לב, יח)׳ - תֶּשִׁי.'צור שילדך' על מנת שתלמדו תורה ורפו ידיכם מן התורה - ובזה התשתם כביכול את כחו. וְאָז כָּתוּב, ׳וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמְדִים (דברי הימים ב יח, יח)׳ - עָלָיו. כביכול עומדים על הקב"ה לקטרג על ישראל - ואומרים מה אנוש כי תזכרנו וכו'. וְעַל זֶהבאותו הזמן עֵת לַעֲשׂוֹתבא הציווי על לַה'. אוֹתָם (בְּנֵי הָעוֹלָם) הַצַּדִּיקִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ, יֵשׁ לָהֶם לְשַׁנֵּס מָתְנַיִם וְלַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים כְּשֵׁרִים, להתחזק מאוד בתורה כנגד כל אלו שבטלו ממנה כְּדֵיכביכול שהקב"ה יִתְחַזֵּק בָּהֶם בַּצַּדִּיקִיםע"י מעשים הטובים ולימוד התורה שלהם ועי"כ יוכל גם להתקלס על ידי וּבַמַּחֲנוֹתמלאכים וּבַהֲמוֹנִיםהמשרתים שֶׁלּוֹ. מָה הַטַּעַם?שכ"כ הצדיקים צריכים להתחזק מִשּׁוּםששאר האנשים רפו ידיהם מן התורה בכך שֶׁהֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךְ, וְלֹא מִשְׁתַּדְּלִים בָּהּמצד לימודם ומצד מעשיהם בְּנֵי הָעוֹלָם כָּרָאוּי.
בלשון הזוהר
וּבְשַׁעֲתָא דְּיִשְׂרָאֵל מִתְבַּטְלֵי מֵאוֹרַיְיתָא, כִּבְיָכוֹ"ל, תָּשַׁשׁ חֵילֵיהּ, דִּכְתִּיב, (דברים לב יח) (דברים לב יח) ׳צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי׳. וּכְדֵין כְּתִיב, (דברי הימים ב יח יח) ׳וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עוֹמְדִים עָלָיו, וְעַל דָּא עֵת לַעֲשׂוֹת לַיהו"ה, אִינּוּן (בני עלמא) צַדִּיקַיָּיא דְּאִשְׁתָּאֲרָן, אִית לוֹן לְחַגְרָא חַרְצִין, וּלְמֶעְבַּד עוֹבָדִין דְּכַשְׁרָאן, בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִתְתָּקַף בְּהוּ בְּצַדִּיקַיָּיא, וּמַשְׁרְיָין וְאוֹכְלֹסִין דִּילֵיהּ׳. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּהֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ, וְלָא מִשְׁתַּדְּלֵי בָּהּ בְּנִי עָלְמָא, כְּדְקָא יֵאוֹת.
הסוחר שאל שאלה אחת - רבי יוסי אמר הדרך מתקנת לפנינו בכמה גונים
אוֹתוֹ סוֹחֵר שֶׁהָיָה מְחַמֵּר אַחֲרֵיהֶם, אָמַר לָהֶם, בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, שְׁאֵלָה אַחַת בִּרְצוֹנִי לָדַעַת. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וַדַּאי שֶׁהַדֶּרֶךְ מְתֻקֶּנֶת לְפָנֵינוּ, שְׁאַל אֶת שְׁאֵלָתְךְ! אָמַר, הַפָּסוּק הַזֶּה אִם כָּתוּבּ יֵשׁ לַעֲשׂוֹת אוֹ נַעֲשֶׂה - הָיִיתִי אוֹמֵר כָּךְ. מַה זֶּה עֵת? וְעוֹד, לַעֲשׂוֹת לַה', לִפְנֵי ה' הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! מַה זֶּה לַעֲשׂוֹת לַה'? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בְּכַמָּה גְוָנִים הַדֶּרֶךְ מְתֻקֶּנֶת לְפָנֵינוּ, אֶחָד - שֶׁהָיִינוּ שְׁנַיִם וְעַכְשָׁו הֲרֵי אָנוּ שְׁלֹשָׁה, וְהַשְּׁכִינָה כְּלוּלָה עִמָּנוּ. וְאֶחָד - שֶׁחָשַׁבְתִּי שֶׁלֹּא הָיִיתָ אֶלָּא כְּמוֹ עֵץ יָבֵשׁ, וְאַתָּה רַעֲנָן כְּמוֹ זַיִת. וְאֶחָד - שֶׁיָּפֶה שָׁאַלְתָּ, וְהוֹאִיל וְהִתְחַלְתָּ אֶת הַדָּבָר - אֱמוֹר.
בלשון הזוהר
הַהוּא טַיְּיעָא דְּהֲוָה טָעִין אֲבַתְרַיְיהוּ, אָמַר לוֹן בְּמָטוּ מִנַּיְיכוּ, שְׁאֶלְתָּא חֲדָא בָּעֵינָא לְמִנְדַּע. אָמַר רַבִּי יוֹסִי, וַדַּאי אָרְחָא מִתְתַּקְנָא קָמָּן, שָׁאִיל שְׁאֶלְתָּךְ. אָמַר, הַאי קְרָא, אִי כְּתִיב יֵשׁ לַעֲשׂוֹת, אוֹ נַעֲשֶׂה, הֲוָה אֲמֵינָא הָכִי. מַאי עֵת. וְתוּ, לַעֲשׂוֹת לַיהו"ה, לִפְנֵי יהו"ה אִצְטְרִיךְ, מַאי לַעֲשׂוֹת לַיהו"ה. אָמַר רַבִּי יוֹסִי, בְּכַמָּה גַּוְונִין אָרְחָא מִתְתַּקְנָא קָמָּן. חַד, דַּהֲוֵינָן תְּרֵין, וְהַשְּׁתָּא הָא אֲנָן תְּלָתָא, וּשְׁכִינְתָּא אִתְכְּלִילַת בַּהֲדָן. וְחַד דַּחֲשִׁיבְנָא דְּלָא הֲוֵית אֶלָּא כְּאִילָנָא יַבֶּשְׁתָּא, וְאַנְתְּ רַעֲנָנָא כְּזֵיתָא. וְחַד, דְּיֵאוֹת שָׁאַלְתָּ, וְהוֹאִיל וְשָׁרִית מִלָּה, אֵימָא.
עת לעשות לה' הפרו תורתך - יש עת למעלה סוד המהימנותא נקראת עת רצון
פָּתַח וְאָמַר, עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךְ. עֵת לַעֲשׂוֹת לַה', יֵשׁ עֵת וְיֵשׁ עֵת. ׳עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא׳ (קהלת ג, ח). עֵת - הִיא לְמַעְלָה, שֶׁאוֹתָהּ עֵת הִיא סוֹד הָאֱמוּנָה. וְזוֹ נִקְרֵאת עֵת רָצוֹן, וְזֶהוּ שֶׁהִתְחַיֵּב אָדָם לֶאֱהֹב לַה' תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְאָהַבְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךְ, וְלָכֵן עֵת לֶאֱהֹב, זֶהוּ עֵת שֶׁמְּחֻיָּב הָאָדָם לֶאֱהֹב׳ (דברים ו).
בלשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר עֵת לַעֲשׂוֹת לַיהו"ה הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ. עֵת לַעֲשׂוֹת לַיהו"ה, אִית עֵת. וְאִית עֵת. ׳עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא׳ (קהלת ג, ח). עֵת אִיהוּ לְעֵילָּא. דְּהַהוּא עֵת, רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא אִיהוּ. וְדָא אִקְרֵי עֵת רָצוֹן, וְהַאי אִיהוּ דְּאִתְחַיָּיב בַּר נָשׁ לְמִרְחַם לַיהו"ה תָּדִיר, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וְאָהַבְתָּ אֶת יהו"ה אֱלהֶיךָ, וְעַל דָּא, עֵת לֶאֱהֹב, דָּא אִיהוּ עֵת דְּאִתְחַיָּיב בַּר נָשׁ לֶאֱהֹב׳ (דברים ו, ה).
יש עת אחרת סוד אלהים אחרים שמחיב אדם לשנא ולא ימשך לבו אחריה
וְיֵשׁ עֵת אַחֶרֶת שֶׁהִיא סוֹד שֶׁל אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וּמְחֻיָּב הָאָדָם לִשְׂנֹא אוֹתָהּ וְלֹא יִמְשֹׁךְ לִבּוֹ אַחֲרֶיהָ, וְעַל זֶה עֵת לִשְׂנֹא, וְלָכֵן כָּתוּב ׳דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךְ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ׳ (ויקרא טז, ב).
בלשון הזוהר
וְאִית עֵת אָחֳרָא, דְּאִיהוּ רָזָא דֶּאֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְאִתְחַיָיב בַּר נָשׁ לְמִשְׂנָא לֵיהּ, וְלָא יִתְמְשַׁךְ לִבֵּיהּ אֲבַתְרִיהּ, וְעַל דָּא עֵת לִשְׂנֹא, וּבְגִין כַּךְ כְּתִיב ׳דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ׳ (ויקרא טז, ב).
בזמן שישראל משתדלים בתורה אותה עת סוד המהימנותא מתתקנת ומתקשטת בשלמות
(וְכָאן) בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה וּבְמִצְווֹת הַתּוֹרָה, אוֹתָהּ עֵת סוֹד הַמְּהֵימְנוּתָא הַקְּדוֹשָׁה מִתְתַּקֶּנֶת בְּתִקּוּנֶיהָ וּמִתְקַשֶּׁטֶת בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי. וּבִזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִתְבַּטְּלִים מֵהַתּוֹרָה, כִּבְיָכוֹל אוֹתָהּ עֵת אֵינָהּ בְּתִקּוּנֶיהָ, וְלֹא נִמְצֵאת בִּשְׁלֵמוּת וְלֹא בְאוֹר, וְאָז ׳עֵת לַעֲשׂוֹת׳ לַה'.
בלשון הזוהר
(והכא) בְּזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל מִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וּפִקוּדֵי אוֹרַיְיתָא, הַהוּא עֵת רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא קַדִּישָׁא, מִתַּתְקְנָא בְּתִקּוּנָהָא, וּמִתְקַשְּׁטָא בִּשְׁלֵימוּתָא, כְּדְקָא יֵאוֹת. וּבְזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל מִתְבַּטְלֵי מֵאוֹרַיְיתָא, כִּבְיָכוֹל הַהוּא עֵת, לָאו אִיהוּ בְּתִקּוּנָהָא, וְלָא אִשְׁתְּכַחַת בִּשְׁלִימוּ, וְלָא בִּנְהוֹרָא וּכְדֵין ׳עֵת לַעֲשׂוֹת לַיהו"ה׳.
מה זה לעשות - נשארו גופות השדים בלי גוף בהתקדש היום כשהפרו תורתך
מַה זֶּה לַעֲשׂוֹת? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת׳ (בראשית ב, ג) - מַה זֶּה לַעֲשׂוֹת? שֶׁנִּשְׁאֲרוּ גוּפוֹת הַשֵּׁדִים כְּשֶׁהִתְקַדֵּשׁ הַיּוֹם וְלֹא נַעֲשׂוּ, וְנִשְׁאֲרוּ לַעֲשׂוֹת רוּחוֹת לְלֹא גוּפִים. אַף כָּאן עֵת לַעֲשׂוֹת - נִשְׁאָר בְּלִי תִקּוּן וּבְלִי שְׁלֵמוּת. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךְ, מִשּׁוּם שֶׁהִתְבַּטְּלוּ יִשְׂרָאֵל לְמַטָּה מִדִּבְרֵי הַתּוֹרָה, מִשּׁוּם שֶׁאוֹתָהּ עֵת כָּךְ עוֹמֶדֶת, אוֹ עוֹלָה אוֹ יוֹרֶדֶת, בִּגְלַל יִשְׂרָאֵל.
בלשון הזוהר
מַאי לַעֲשׂוֹת. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳אֲשֶׁר בָּרָא אֱלהִים לַעֲשׂוֹת׳ (בראשית ב, ג). מַאי לַעֲשׂוֹת. דְּאִשְׁתָּאָרוּ גּוּפֵי דְּשֵׁידֵי, דְּאִתְקַדָּשׁ יוֹמָא, וְלָא אִתְעָבִידוּ, וְאִשְׁתָּאָרוּ לַעֲשׂוֹת, רוּחִין בְּלָא גּוּפֵי. אוּף הָכָא עֵת לַעֲשׂוֹת, אִשְׁתְּאַר בְּלָא תִּקּוּנָא, וּבְלָא שְׁלִימוּ. מַאי טַעְמָא. מִשּׁוּם דְּהֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ, בְּגִין דְּאִתְבָּטְלוּ יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא מִפִּתְגָּמֵי אוֹרַיְיתָא. בְּגִין דְּהַהוּא עֵת, הָכִי קַיְּימָא, אוֹ סַלְּקָא, אוֹ נַחְתָּא, בְּגִינֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל.
באו רבי יוסי ורבי חייא ונשקוהו בראשו - אשרי הדור שרשבי שרוי בתוכו
בָּאוּ רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי חִיָּיא וּנְשָׁקוּהוּ בְרֹאשׁוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וַדַּאי אֵינְךְ כְּדַאי לְחַמֵּר אַחֲרֵינוּ. אַשְׁרֵי הַדֶּרֶךְ הַזּוֹ שֶׁזָּכִינוּ לִשְׁמֹעַ אֶת זֶה. אַשְׁרֵי הַדּוֹר שֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן שָׁרוּי בְּתוֹכוֹ, שֶׁאֲפִלּוּ בֵּין הֶהָרִים נִמְצֵאת שָׁם הַחָכְמָה. יָרְדוּ רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי חִיָּיא, וְהָלְכוּ שְׁלָשְׁתָּם בַּדֶּרֶךְ.
בלשון הזוהר
אָתוּ רִבִּי יוֹסִי וְרַבִּי חִיָּיא וּנְשָׁקוּהוּ בְּרֵישֵׁיהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסִי, וַדַּאי לֵית אַנְתְּ כְּדַאי, לְטַיְיעָא אֲבַתְרָן. זַכָּאָה אָרְחָא דָּא, דְּזָכֵינָן לְמִשְׁמַע דָּא, זַכָּאָה דָּרָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שָׁארֵי בְּגַוֵּיהּ, דְּאֲפִילּוּ בֵּינֵי טוּרַיָא, חָכְמְתָא אִשְׁתְּכַחַת תַּמָּן. נָחְתוּ רַבִּי יוֹסִי וְרַבִּי חִיָּיא, וְאָזְלוּ תְּלָתְהוֹן בְּאָרְחָא.
ואני תפלתי לך ה' עת רצון
סוד תפלת מנחה של שבת ופטירת משה יוסף ודוד
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.