ממלכת הזוהר › זוהר › תרומה › מאמר 47: ועשית שלחן עצי שטים - סוד שלחן המלך ותקון הכבוד התחתון כעליון › פיסקה 10 (קנד ע"א)

שמואל זכה לנביא ולא למלך והיה דן את ישראל ולכן תמהו על שאול

תרומה · ועשית שלחן עצי שטים - סוד שלחן המלך ותקון הכבוד התחתון כעליון · מאמר 47 · פיסקה 10 · דף קנד ע"א

לשון הזוהר

וְאִי תֵּימָא, הָא שְׁמוּאֵל דְּזָכָה לְתַרְוַויְּיהוּ, לִנְבוּאָה ומַלְכוּ. לָאו הָכִי. לִנְבוּאָה זָכָה, דִּכְתִּיב, ׳וַיֵּדַע כָּל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כִּי נְאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא׳ (שמואל א ג, כ). לְנָבִיא וְלָא לְמֶלֶךְ. נָבִיא וְדַיָּין הֲוָה, דְּאִי מֶלֶךְ הֲוָה, לָא ׳שָׁאַלוּ יִשְׂרָאֵל׳ מֶלֶךְ. אֲבָל אִיהוּ לָא הֲוָה אֶלָּא נְבִיאָה מְהֵימָנָא, וַהֲוָה דָּאִין דִּינֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִּיב, ׳וְשָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל׳ (שמואל א ז, טז). וְעַל דָּא כַּד הֲוָה שָׁאוּל בַּנְּבוּאָה, תַּוְוהוּ עָלֵיהּ.

תרגום

וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי שְׁמוּאֵל שֶׁזָּכָה לִשְׁנֵיהֶם, לִנְבוּאָה וּמַלְכוּת - לֹא כָּךְ! לִנְבוּאָה זָכָה, שֶׁכָּתוּב ׳וַיֵּדַע כָּל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא׳ (שם ג, כ) - לְנָבִיא וְלֹא לְמֶלֶךְ. נָבִיא וְדַיָּן הָיָה. שֶׁאִם מֶלֶךְ הָיָה, לֹא שָׁאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ. אֲבָל הוּא לֹא הָיָה אֶלָּא נָבִיא נֶאֱמָן, וְהָיָה דָּן אֶת דִּינֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּתוּב ׳וְשָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל׳ (שם ז, יז). וְלָכֵן כְּשֶׁהָיָה שָׁאוּל בִּנְבוּאָה, תָּמְהוּ עָלָיו.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ואי תימא, הא שמואל דזכה לתרווייהו, לנבואה ומלכו. לאו הכי. לנבואה זכה, דכתיב, ׳וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא׳ (שמואל א ג, כ). לנביא ולא למלך. נביא ודיין הוה, דאי מלך הוה, לא ׳שאלו ישראל׳ מלך. אבל איהו לא הוה אלא נביאה מהימנא, והוה דאין דינהון דישראל, דכתיב, ׳ושפט את ישראל׳ (שמואל א ז, טז). ועל דא כד הוה שאול בנבואה, תווהו עליה.

התרגום: ואם תאמר, הרי שמואל שזכה לשניהם, לנבואה ומלכות - לא כך! לנבואה זכה, שכתוב ׳וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא׳ (שם ג, כ) - לנביא ולא למלך. נביא ודין היה. שאם מלך היה, לא שאלו ישראל מלך. אבל הוא לא היה אלא נביא נאמן, והיה דן את דיני ישראל, שכתוב ׳ושפט את ישראל׳ (שם ז, יז). ולכן כשהיה שאול בנבואה, תמהו עליו.

מן המפרשים

אור יקר: ואי תימא הא שמואל דזכה מלכו, לאו הכי לנבואה זכה דכתיב (שם ג) וידעו באר שבע כי נאמן שמואל לנביא, לנביא ולא , דאי מלך הוה לא שאילו ישראל מלך, אבל איהו לא גדולה, מפני שישראל לא טעו אחר עבודה זרה, ומעט ממנו היה צריך להישיר את העם,…

הסולם: ואי תימא הא שמואל וכו': ואם תאמר, הרי שמואל, שזכה לשניהם לנבואה ומלוכה. אינו כן, לנבואה זכה, שכתוב, וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא, לנביא ולא למלך. נביא ודיין היה, שאם היה מלך, לא שאלו ישראל מלך. אבל הוא לא…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: