אשריו מי שהיה בחשבון שלחן המלך שהרי ידוע להיטיב לו באותו טוב שלמעלה
תרומה · ועשית שלחן עצי שטים - סוד שלחן המלך ומזון ישראל בגלות · מאמר 45 · פיסקה 10 · דף קנג ע"א
לשון הזוהר
זַכָּאָה אִיהוּ, מַאן דַּהֲוֵי בְּחוּשְׁבָּנָא דְּפָתוֹרָא דְּמַלְכָּא, דְּהָא אִשְׁתְּמוֹדְעָא לְאוֹטָבָא לֵיהּ בְּהַהוּא טִיבוּ דִּלְעֵילָּא. (ובגיני כך) וְדָא אִיהוּ טִיבוּ וּקְשׁוֹט, דַּעֲבַד דָּוִד ׳לִבְנֵי בַרְזִיּלַי׳, דִּכְתִּיב ׳וְהָיוּ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ׳. וְאִי תֵּימָא דִּבְשֻׁלְחָנָא דְּמַלְכָּא, אָכִיל בַּר נָשׁ אָחֳרָא בַּר מִנֵּיהּ. לָא. אֶלָּא מַלְכָּא אָכִיל בְּרֵישָׁא, וּבָתַר כָּל עַמָּא. וְאִינּוּן דְּאַכְלֵי עִם מַלְכָּא, בְּשַׁעֲתָא דְּאִיהוּ אָכִיל אִינּוּן דְּחָבִיבִין עָלֵיהּ מִכֻּלְּהוּ, וְאִינּוּן אִתְמְנוּן מִשֻׁלְחָנָא דְּמַלְכָּא.
תרגום
אַשְׁרָיו מִי שֶׁהָיָה בַּחֶשְׁבּוֹן שֶׁל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ, שֶׁהֲרֵי יָדוּעַ הוּא לְהֵיטִיב לוֹ בְּאוֹתוֹ טוֹב שֶׁלְּמַעְלָה. (וּמִשּׁוּם כָּךְ) וְזֶהוּ טוֹב וֶאֱמֶת שֶׁעָשָׂה דָוִד ׳לִבְנֵי בַרְזִלַּי׳, שֶׁכָּתוּב ׳וְהָיוּ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךְ׳. וְאִם תֹּאמַר שֶׁבְּשֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ אוֹכֵל אָדָם אַחֵר פְּרָט לוֹ - לֹא! אֶלָּא הַמֶּלֶךְ אוֹכֵל בָּרִאשׁוֹנָה, וְאַחַר כָּךְ כָּל הָעָם. וְאוֹתָם שֶׁאוֹכְלִים עִם הַמֶּלֶךְ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא אוֹכֵל - אוֹתָם שֶׁחֲבִיבִים עָלָיו מִכֻּלָּם, וְהֵם נִמְנִים מִשֻּׁלְחַן הַמֶּלֶךְ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: זכאה איהו, מאן דהוי בחושבנא דפתורא דמלכא, דהא אשתמודעא לאוטבא ליה בההוא טיבו דלעילא. (ובגיני כך) ודא איהו טיבו וקשוט, דעבד דוד ׳לבני ברזילי׳, דכתיב ׳והיו באכלי שלחנך׳. ואי תימא דבשלחנא דמלכא, אכיל בר נש אחרא בר מניה. לא. אלא מלכא אכיל ברישא, ובתר כל עמא. ואינון דאכלי עם מלכא, בשעתא דאיהו אכיל אינון דחביבין עליה מכלהו, ואינון אתמנון משלחנא דמלכא.
התרגום: אשריו מי שהיה בחשבון של שלחן המלך, שהרי ידוע הוא להיטיב לו באותו טוב שלמעלה. (ומשום כך) וזהו טוב ואמת שעשה דוד ׳לבני ברזלי׳, שכתוב ׳והיו באכלי שלחנך׳. ואם תאמר שבשלחן המלך אוכל אדם אחר פרט לו - לא! אלא המלך אוכל בראשונה, ואחר כך כל העם. ואותם שאוכלים עם המלך בשעה שהוא אוכל - אותם שחביבים עליו מכלם, והם נמנים משלחן המלך.
מן המפרשים
מקדש מלך: ובתר כל עמא ואינון דאכלי עם מלכא בשעתא דאיהו אכיל פי' שאר בני אדם אוכלים אחר המלך. אבל אלו שאוכלים בשעה שהמלך אוכל אע"פי שאוכלים לבדם חביבין יתיר ובזה יתורצו קושיות דלעיל:
הסולם: ודא איהו טיבו וכו': וזה הוא חסד ואמת שעשה דוד לבני ברזילי, שכתוב, והיו באוכלי שלחנך. ואם תאמר שבשלחן המלך אוכל אדם אחר זולתו. לא. אלא המלך אוכל תחילה, ואח"כ כל העם. ואלו שאוכלים עם המלך בשעה שהוא אוכל, הם האהובים לו יותר…