ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרפיסקה 1 מתוך 12לשער המעיינים
גודל
רקע
גופן
התחלת מאמצע המאמר · לקריאה מתחילתו ↑
זוהר, פרשת תרומה · מאמר 45

ועשית שלחן עצי שטים

זוהר ח"ב, פרשת תרומה, דף קנב:
כ-7 דקות קריאה
על מה המאמר

סוד שלחן המלך ומזון ישראל בגלות

ועשית שלחן עצי שטים - ואכלת ושבעת וברכת בשביל ישראל נתן הקב"ה מזון לעולם

וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵֽרַכְתָּ.׳וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים וְגוֹ'׳כאן מבאר הזוה"ק את הקשר והשייכות בין השולחן שהיה במשכן לבין ענין השולחן והפרנסה לישראל. (שמות כה, כג). רַבִּי יִצְחָק פָּתַח, ׳וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךְ וְגוֹ'׳ (דברים ח, י). כַּמָּה צַדִּיקִים הֵם יִשְׂרָאֵל שהקב"ה הִתְרַצָּה בָהֶםבאהבה שאינה תלויה בדבר וְקֵרְבָם אֵלָיו מִכָּל הָעַמִּים, וּבִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל נָתַן מָזוֹן מעט וְשּׁבַעהרבה לְכָל הָעוֹלָם, וְאִלְמָלֵא יִשְׂרָאֵל - לֹא נָתַן הקב"ה מָזוֹן לָעוֹלָם, וְעַכְשָׁו שֶׁיִּשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁנּוֹטְלִיםכל האומות מָזוֹן עַל אֶחָד פִּי שְׁנַיִם.כדי שהתמצית מהם יספיק גם בשביל ישראל בעה"ס

בלשון הזוהר

׳וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים וְגוֹ'׳ (שמות כה, כג). רַבִּי יִצְחָק פָּתַח, ׳וְאָכַלְתָּ וְשָבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יהו"ה אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ'׳ (דברים ח, י), כַּמָה זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בְּהוּ, וְקָרִיב לוֹן לְגַבֵּיהּ מִכָּל עַמִּין, וּבְגִינֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, יָהִיב מְזוֹנָא וְשַׂבְעָא, לְכָל עָלְמָא. וְאִלְמָלֵא יִשְׂרָאֵל, לָא יָהִיב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְזוֹנָא לְעָלְמָא, וְהַשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל אִינּוּן בְּגָלוּתָא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה דְּנַטְלֵי מְזוֹנָא עַל חַד תְּרֵין.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

בזמן שישראל בארץ הקדושה ירד להם מזון עליון והעמים נזונו מהתמצית

בִּזְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, הָיָה יוֹרֵד לָהֶם מָזוֹן מִמָּקוֹם עֶלְיוֹן, מלכות דאצילות, וכיון שהיו ישראל יושבים ראשונה במלכות שמים ומקבלים את עיקר השפע וְהֵם נוֹתְנִים חֵלֶק תַּמְצִית לָעַמִּים עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, וְכָל הָעַמִּים לֹא נִזּוֹנוּ אֶלָּא מֵהַתַּמְצִית, היינו ממה שנשאר מהשפע, אבל וְעַכְשָׁו שֶׁיִּשְׂרָאֵל הֵם בַּגָּלוּת, ומצד סדרי ההשפעה גלתה כנסת ישראל ממקומה להיות בשליטת השרים, הִתְהַפֵּךְ לְגָוֶן אַחֵר.להנהגה הפוכה, שהם מקבלים מן השרים את מה שנשאר מהשפע שלהם.

בלשון הזוהר

בְּזִמְנָא דַּהֲווֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, הֲוָה נָחִית לוֹן מְזוֹנָא מֵאֲתָר עִלָּאָה, וְאִינּוּן יָהֲבֵי חוֹלָק תַּמְצִית לְעַמִּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, וְעַמִּין כֻּלְּהוּ לָא אִתְּזָנוּ אֶלָּא מִתַּמְצִית. וְהַשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל אִינּוּן בְּגָלוּתָא, אִתְהַפַּךְ בְּגַוְונָא אַחֲרָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

משל למלך שהתקין סעודה לבניו - הכלבים נוטלים עצמות בזמן שבניו עושים רצונו

וכעת יש להקשות [- אור יקר]מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהִתְקִין סְעוּדָה לִבְנֵי בֵיתוֹ. כָּל זְמַן שֶׁהֵם עוֹשִׂים אֶת רְצוֹנוֹ, אוֹכְלִים סְעוּדָה עִם הַמֶּלֶךְ, וְנוֹתְנִים לַכְּלָבִים חֵלֶק הָעֲצָמוֹת לִגְרֹר.אבל בְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵי בֵיתוֹ לֹא עוֹשִׂים אֶת רְצוֹן הַמֶּלֶךְ, הַמֶּלֶךְ נוֹתֵן אֶת כָּל הַסְּעוּדָה לַכְּלָבִים, כדי לייסר את בני ביתו, וּמַעֲלֶה לָהֶם לבני ביתו רק אֶת הָעֲצָמוֹת.

בלשון הזוהר

מְתַל לְמַלְכָּא, דְּאַתְקִין סְעוּדָתָא לִבְנֵי בֵּיתֵיהּ, כָּל זִמְנָא דְּאִינּוּן עַבְדֵי רְעוּתֵיהּ, אַכְלֵי סְעוּדָתָא עִם מַלְכָּא, וְיָהֲבֵי לְכַלְבֵּי חוּלָק גַּרְמִין לְמִגְרַר. בְּשַׁעֲתָא דִּבְנִי בֵּיתֵיהּ לָא עַבְדֵי רְעוּתָא דְּמַלְכָּא, מַלְכָּא יָהִיב כָּל סְעוּדָתָא לְכַלְבֵּי, וְסָלִיק לוֹן גַּרְמֵי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

כל זמן שישראל עושים רצון רבונם אוכלים על שלחן המלך ובגלות נותנים לכלבים

כְּמוֹ זֶה, כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂים רְצוֹן רִבּוֹנָם, הֵם אוֹכְלִים עַל הַשֻּׁלְחָן הַזֶּה שֶׁל הַמֶּלֶךְ, המלך היינו ז"א, שולחן המלך היינו המלכות וְכָל הַסְּעוּדוֹת מְתֻקָּנוֹת לָהֶם. להיות ניזונים מן האור האלוהי ולהשפיע עבור כולם. וְהֵם,ישראל מֵאוֹתָהּ שִׂמְחָה שֶׁלָּהֶם, [בזמן שמחתם בחג הסוכות] בהיותם קרובים אל המלך, נוֹתְנִים עֲצָמוֹת שֶׁהֵן תַּמְצִית לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים.דהיינו ענין שבעים פרים שמתמעטים והולכים באים לרמוז כי השפע מגיע מישראל אל האומות. וְכָל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל לֹא עוֹשִׂים רְצוֹן רִבּוֹנָם, ואינם זוכים שיתקיים יחוד העליון על ידם הֵם הוֹלְכִים לַגָּלוּת, ושכינה גולה עמהם, וְהַסְּעוּדָה הוֹלֶכֶת לַכְּלָבִים, הם שרים של מטה ואומות שלהם, וְעוֹלָה לָהֶםלישראל הַתַּמְצִית.ועל זה אמר הכתוב ׳כָּכָה יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת לַחְמָם טָמֵא בַּגּוֹיִם׳ (יחזקאל ד, יג) - שֶׁהֲרֵי תַּמְצִית הַגֹּעַל שֶׁלָּהֶם הֵם אוֹכְלִים. אוֹי לְבֶן הַמֶּלֶךְאלו ישראל שמצד מעלת נשמתם היו צריכים ליטול שפע מזונם בבחינת עולם הנשמות, וכעת נוטלים בסוד עולם העשייה בהנהגה תחתונה יותר שהיא ע"י השר [- אור יקר], שֶׁיּוֹשֵׁב וּמְצַפֶּה לְשֻׁלְחַן הָעֶבֶד,ובזה נענש בן המלך בכפליים, כי לא זו בלבד שאינו מקבל 'מנת הבן' המיוחדת לו משולחן המלך, אלא רק וּמַה שֶּׁנִּשְׁאָר מִתּוֹךְ הַשֻּׁלְחָן הוּא אוֹכֵל.

בלשון הזוהר

כְּגַוְונָא דָּא, כָּל זִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל עַבְדֵי רְעוּתָא דְּמָארֵיהוֹן, הָא עַל פָּתוֹרָא דְּמַלְכָּא אִינּוּן אַכְלֵי, וְכָל סְעוּדָתָא אִתְתָּקַּן לְהוֹן. וְאִינּוּן, מֵהַהוּא חֶדְוָה דִּלְהוֹן, יָהֲבֵי גַּרְמֵי דְּאִיהוּ תַּמְצִית לְעוֹבָדֵי כּוֹכָבִים. וְכָל זִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל לָא עַבְדֵי רְעוּתָא דְּמָארֵיהוֹן, אַזְלֵי בְּגָלוּתָא, וְהָא סְעוּדָתָא לְכַלְבֵּי, וְאִסְתַּלָּק לוֹן תַּמְצִית ׳כָּכָה יֹאכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת לַחְמָם טָמֵא בַּגּוֹיִם׳ (יחזקאל ד, יג), דְּהָא תַּמְצִית דְּגִעוּלֵיהוֹן אַכְלֵי. וַוי לִבְרָא דְּמַלְכָּא, דְּיָתִיב וּמְצַפֶּה לְפָתוֹרָא דְּעַבְדָא, מַה דְּאִשְׁתְּאַר מִגּוֹ פָּתוֹרָא אִיהוּ אָכִיל.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

דוד אמר תערך לפני שלחן נגד צררי - הכלבים מצפים לחלקת עצמות והוא עם המלך

וע"ז היה משבח דָּוִד הַמֶּלֶךְו אָמַר, ׳תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה׳ (תהלים כג, ה) - ׳תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן׳ - זוֹ סְעוּדַת הַמֶּלֶךְ.שהיא מהשפעת השולחן בסוד המלכות [ב. בעולם הנשמות רמ"ק] נֶגֶד צֹרְרָיאלו הם אויביו - אוֹתָם הַכְּלָבִים שֶׁיּוֹשְׁבִים לִפְנֵי הַשֻּׁלְחָן וּמְצַפִּים לַחֲלֻקַּת עֲצָמוֹת, וְהוּאדוד יוֹשֵׁב עִם הָמֶּלֶךְ בָּעֹנֶג[ענוג"א בסוד ענ"ג- עדן נגע גן] שֶׁל הַסְּעוּדָה בַּשֻּׁלְחָן.בסוד יחוד העליון.

בלשון הזוהר

דָּוִד מַלְכָּא אָמַר, ׳תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נְגֶד צוֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה׳ (תהילים כג, ה). ׳תַּעֲרוֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן׳ - דָּא סְעוּדָתָא דְּמַלְכָּא. ׳נֶגֶד צוֹרְרָי׳, אִינּוּן כַּלְבֵּי דְּיַתְבֵי קָמֵי פָּתוֹרָא, מְצַפָּאן לְחוּלָק גַּרְמִין, וְאִיהוּ יָתִיב עִם מַלְכָּא בְּעִנוּגָא דִּסְעוּדָתָא בְּפָתוֹרָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

דשנת בשמן ראשי זה ראש הסעודה הנתן לאהוב המלך תחלה כוסי רויה מלאה תמיד

׳דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי׳ (תהלים כג, ה) - זֶה רֹאשׁועיקר הַסְּעוּדָה. שֶׁכָּלא. שֶׁמֶן חכמה ב. וְשַׁמְנוּנִיתבינה ג. וְתִקּוּן הַסְּעוּדָהדעת, נִתָּנִים בָּרִאשׁוֹנָה לַאֲהוּב הַמֶּלֶךְ.שהוא דוד המלך, והוא הדין ישראל בהיותם במעלתם העליונה. מַה שֶּׁנִּשְׁאָר נִתָּן אַחַר כָּךְ לַכְּלָבִיםאומות העולם וּלְאוֹתָם עוֹבְדֵי הַשֻּׁלְחָן. הם מלאכי השרת המשמשים את ישראל להעלות תפילותיהם שמקבלים שפעם רק אחר ישראל, ואם ישראל בנחות דרגה - גם הם כך. ׳כּוֹסִי רְוָיָה׳ - מְלֵאָה הַכּוֹס לִפְנֵי אֲהוּב הַמֶּלֶךְ תָּמִיד שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לְבַקֵּשׁ, כו"ס בגי' אלהי"ם. ואם זוכים אף אינם צריכים להתפלל על פרנסתם שכן תמיד כוסם מלאה ועולה על גדותיה להשפיע לאחרים, וְעַל סוֹד זֶה הָיוּ יִשְׂרָאֵל תָּמִידביחס עִם שְׁאָר הָעַמִּים.

בלשון הזוהר

׳דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי׳ (תהלים כג, ה), דָּא רֵישָׁא דִּסְעוּדָתָא, דְּכָל מִשְׁחָא, וְשַׁמְנוּנָא, וְתִקוּן סְעוּדָתָא, אִתְיְיהִיב בְּקַדְמִיתָא לִרְחִימָא דְּמַלְכָּא. מַה דְּאִשְׁתְּאַר, לְבָתַר אִתְיְיהִיב לְכַלְבֵּי, וּלְאִינּוּן פַּלְחֵי פָּתוֹרָא. ׳כּוֹסִי רְוָיָה׳, מַלְיָא כַּסָּא קָמֵי רְחִימָא דְּמַלְכָּא תָּדִיר, דְּלָא יִצְטְרִיךְ לְמִשְׁאַל. וְעַל רָזָא דָּא, הֲווֹ יִשְׂרָאֵל תָּדִיר, עִם שְׁאַר עַמִּין.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

רבי חייא הולך לרשבי עם רבי יעקב ורבי ייסא - תמוה ולבני ברזלי הגלעדי

רַבִּי חִיָּיא הָיָה הוֹלֵךְ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן לִטְבֶרְיָה, וְהָיוּ עִמּוֹ רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי וְרַבִּי יֵיסָא הַקָּטָן. עַד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, אָמַר רַבִּי יֵיסָא לְרַבִּי חִיָּיא, תָּמוּהַּ מַה שֶּׁכָּתוּב ׳וְלִבְנֵי בַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי תַּעֲשֶׂה חֶסֶד וְהָיוּ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךְ וְגוֹ '׳ (מלכים א ב, ז). אִם כָּךְ, כָּל טוֹב וֶאֱמֶת לֶאֱכֹל עַל שֻׁלְחָנוֹ וְלֹא יוֹתֵר, מִשֶּׁאָמַר כָּאן וְהָיוּ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךְ - וְעוֹד, לֹא כְּבוֹד הַמֶּלֶךְ הוּא שֶׁיֹּאכַל אִישׁ אַחֵר עַל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ, וְלֹא צָרִיךְ זֶה אֶלָּא הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ, וְכָל הַגְּדוֹלִים שֶׁלּוֹ סְבִיבוֹ לְמַטָּה מִמֶּנּוּ.

בלשון הזוהר

רַבִּי חִיָּיא הֲוָה אָזִיל לְגַבֵּי דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן לִטְבֶרְיָה, וַהֲווּ עִמֵּיהּ רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי, וְרַבִּי יֵיסָא זְעִירָא, עַד דַּהֲווֹ אַזְלֵי, אָמַר רַבִּי יֵיסָא לְרַבִּי חִיָּיא, תֵּימָה מָה דִּכְתִּיב, ׳וְלִבְנַי בַרְזִיּלַי הַגִּלְעָדִי תַּעֲשֶׂה חֶסֶד וְהָיוּ בְּאוֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ וְגוֹ'׳ (מלכים א ב, ז). אִי הָכִי כָּל טִיבוּ וּקְשׁוֹט, לְמֵיכַל עַל פָּתוֹרֵיהּ וְלָא יַתִּיר, מִדְּקָאָמַר הָכָא ׳וְהָיוּ בְּאוֹכְלֵי שֻׁלְחָנְךָ׳. וְתוּ, לָאו יְקָרָא דְּמַלְכָּא אִיהוּ, לְמֵיכַל בַּר נָשׁ אָחֳרָא עַל פָּתוֹרֵיהּ דְּמַלְכָּא, וְלָא אִצְטְרִיךְ דָּא, אֶלָּא מַלְכָּא בִּלְחוֹדוֹי, וְכֻלְּהוּ רַבְרְבָנוֹהִי סַחֲרָנֵיהּ, לְתַתָּא מִנֵּיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

רבי חייא לא שמע בזה דבר ושאל רבי יעקב ורבי ייסא הקטן שכן שמע

אָמַר רַבִּי חִיָּיא, לֹא שָׁמַעְתִּי בָזֶה דָבָר, וְלֹא אֹמַר. אָמַר לוֹ לְרַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי, וְאַתָּה שָׁמַעְתָּ בְּזֶה הַדָּבָר? אָמַר לוֹ, אַתֶּם שֶׁיּוֹנְקִים בְּכָל יוֹם מִדְּבַשׁ שֶׁמֶן הָעֶלְיוֹן לֹא שְׁמַעְתֶּם, כָּל שֶׁכֵּן אֲנִי. שָׁאַל אֶת רַבִּי יֵיסָא, וְאַתָּה שָׁמַעְתָּ בָּזֶה דָבָר? אָמַר לוֹ, אַף עַל גַּב שֶׁאֲנִי תִינוֹק וּמִלִּפְנֵי מִסְפַּר יָמִים בָּאתִי אֲלֵיכֶם וְלֹא זָכִיתִי מִקֹּדֶם לָזֶה - אֲנִי כֵּן שָׁמַעְתִּי.

בלשון הזוהר

אָמַר רַבִּי חִיָּיא לָא שְׁמַעְנָא בְּהַאי מִידִי, וְלָא אֵימָא. אֲמַר לֵיהּ לְרַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי, וְאַתְּ שָׁמַעְתָּ בְּהַאי מִידִי. אֲמַר לֵיהּ, אַתּוּן דְּיַנְקִין בְּכָל יוֹמָא מִדֻּבְשָׁא דְּמִשְׁחָא עִלָּאָה, לָא שְׁמַעְתּוּן, כָּל שֶׁכֵּן אֲנָא. אָמַר לֵיהּ לְרַבִּי יֵיסָא, וְאַתְּ שָׁמַעְתָּ מִידִי בְּהַאי. אֲמַר לֵיהּ אַף עַל גַּב דַּאֲנָא רַבְיָא וּמִיּוֹמִין זְעִירִין אֲתֵינָא לְגַבַּיְיכוּ, וְלָא זָכֵינָא מִקַּדְמַת דְּנָא, אֲנָא שְׁמַעְנָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

נותן לחם לכל בשר - שלשה שליטים למעלה מח לב וכבד בהפך מהעולם הזה

פָּתַח וְאָמַר, ׳נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׳ (תהלים קלו, כה) - מָה רָאָה דָוִד שֶׁבְּסִיּוּם הַהַלֵּל הַגָּדוֹל סִיֵּם כָּךְ בַּפָּסוּק הַזֶּה? אֶלָּא שְׁלֹשָׁה שַׁלִּיטִים הֵם לְמַעְלָה שהקב"ה נוֹדָע בָּהֶם, וְהֵם סוֹד נִכְבָּד שֶׁלּוֹ, וְאֵלֶּה הֵם: מֹחַ וְלֵב וְכָבֵד. וְהֵם בַּהֵפֶךְ שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה. לְמַעְלָה הַמֹּחַ נוֹטֵל בָּרֹאשׁ, וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן לַלֵּב, וְהַלֵּב נוֹטֵל וְנוֹתֵן לַכָּבֵד, וְאַחַר כָּךְ הַכָּבֵד נוֹתֵן חֵלֶק לְכָל אוֹתָם מְקוֹרוֹת שֶׁלְּמַטָּה, כָּל אֶחָד וְאֶחָד כָּרָאוּי לוֹ. לְמַטָּה הַכָּבֵד נוֹטֵל בָּרֹאשׁ, וְאַחַר מְקָרֵב הַכֹּל לַלֵּב, וְהַלֵּב נוֹטֵל אֶת הַיָּפֶה שֶׁל הַמַּאֲכָל. כֵּיוָן שֶׁנּוֹטֵל וּמִתְחַזֵּק מֵאוֹתוֹ כֹחַ וְרָצוֹן שֶׁנּוֹטֵל, נוֹתֵן וּמְעוֹרֵר אֶל הַמֹּחַ. וְאַחַר כָּךְ חוֹזֵר לַכָּבֵד וּמְחַלֵּק מָזוֹן לְכָל מְקוֹרוֹת הַגּוּף. (ביום שֶׁהָאָדָם מִתְעוֹרֵר בְּתַעֲנִית, מִתְעוֹרֵר לְמַעְלָה כְּאוֹתָהּ דגמא מַמָּשׁ, וביום שֶׁל שֶׁבַע לֹא כָּךְ). בְּיוֹם שֶׁל תַּעֲנִית, אָדָם מַקְרִיב מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה לַכָּבֵד הָעֶלְיוֹן, וּמַה הוּא מַקְרִיב? חֶלְבּוֹ וְדָמוֹ וּרְצוֹנוֹ. אוֹתוֹ כָבֵד נוֹטֵל הַכֹּל בְּרָצוֹן. כֵּיוָן שֶׁהַכֹּל הוּא אֵלָיו, נוֹטֵל וּמַקְרִיב הַכֹּל לִפְנֵי הַלֵּב, שֶׁהוּא גָּדוֹל וְשׁוֹלֵט עָלָיו. כֵּיוָן שֶׁהַלֵּב נוֹטֵל וּמִתְחַזֵּק הָרָצוֹן, מַקְרִיב הַכֹּל לַמֹּחַ, שֶׁהוּא שַׁלִּיט עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוּף. אַחַר כָּךְ חוֹזֵר הַכָּבֵד וּמְחַלֵּק חֲלָקִים לְכָל אוֹתָם מְקוֹרוֹת וְאֵיבָרִים שֶׁלְּמַטָּה. בִּזְמַן אַחֵר, כַּאֲשֶׁר (כָּל) הַמֹּחַ נוֹטֵל הַכֹּל בַּתְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן לַלֵּב, וְהַלֵּב נוֹתֵן לַכָּבֵד, וְהַכָּבֵד נוֹתֵן לְכָל הַמְּקוֹרוֹת וְהָאֵיבָרִים שֶׁלְּמַטָּה, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁרוֹצֶה לְחַלֵּק מָזוֹן לָעוֹלָם הַזֶּה, בָּרִאשׁוֹנָה נוֹתֵן לַלֵּב, שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ שֶׁבָּאָרֶץ, וְשֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ מִתְעוֹרֵר בָּרִאשׁוֹנָה מִכָּל שְׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם.

בלשון הזוהר

פָּתַח וְאָמַר ׳נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׳ (תהילים קלו, כה). מַאי קָא חָמָא דָּוִד דְּסִיוּם הַלֵּלָא רַבָּא, סִיֵּים הָכִי בְּהַאי קְרָא. אֶלָּא תְּלַת שַׁלִּיטִין אִינּוּן לְעֵילָּא, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִשְׁתְּמוֹדְעָא בְּהוּ, וְאִינּוּן רָזָא יַקִּירָא דִּילֵיהּ, וְאִלֵּין אִינּוּן: מוֹחָא, וְלִבָּא, וְכַבְדָּא. וְאִינּוּן בְּהִפּוּכָא דְּהַאי עָלְמָא. לְעֵילָּא, מוֹחָא נָטִיל בְּרֵישָׁא, וּבָתַר יָהִיב לְלִבָּא, וְלִבָּא נָטִיל וְיָהִיב לְכַבְדָּא, וּלְבָתַר כַּבְדָא יָהִיב חוּלָק לְכָל אִינּוּן מְקוֹרִין דִּלְתַתָּא, כָּל חַד וְחַד כַּדְקָא חֲזִי לֵיהּ. לְתַתָּא, כַּבְדָא נָטִיל בְּרֵישָׁא, וּלְבָתַר אִיהוּ מְקָרַב כֹּלָּא לְלִבָּא, וְנָטִיל לִבָּא שְׁפִירוּ דְּמֵיכְלָא. כֵּיוָן דְּנָטִיל, וְאִתְתָּקַף מֵהַהוּא תֻּקְפָּא וּרְעוּ דְּקָא נָטִיל, יָהִיב וְאִתְּעַר לְגַבֵּי מוֹחָא. וּלְבָתַר אַהְדָּר כַּבְדָא, וּפָלִיג מְזוֹנָא לְכָל מְקוֹרִין דְּגוּפָא. (ביומא דבר נש אתער בתעניתא, אתער לעילא כגוונא ההוא ממש, וביומא דשבעא, לאו הכי) בְּיוֹמָא דְּתַעֲנִיתָא, בַּר נָשׁ מְקָרַב מֵיכְלָא וּמִשְׁתְּיָּא לְגַבֵּי כַּבְדָא עִלָּאָה, וּמַאי אִיהוּ מְקָרַב. חֶלְבֵּיהּ וְדָמֵיהּ וּרְעוּתֵיהּ. הַהוּא כַּבְדָא נָטִיל כֹּלָּא בִּרְעוּתָא. כֵּיוָן דְּכֹלָּא אִיהוּ לְגַבֵּיהּ, נָטִיל וּמְקָרַב כֹּלָּא לְקָמֵי לִבָּא, דְּאִיהוּ רַב וְשָׁלִיט עָלֵיהּ. כֵּיוָן דְּלִבָּא נָטִיל וְאִתְתָּקַף בְּרַעֲוָא, מְקָרֵב כֹּלָּא לְגַבֵּי מוֹחָא, דְּאִיהוּ שַׁלִּיטָא עִלָּאָה עַל כָּל גּוּפָא, לְבָתַר אַהְדָּר כַּבְדָא וּמְפַלֵג חוּלָקִין לְכָל אִינּוּן מְקוֹרִין וְשַׁיְיפִין דִּלְתַתָּא. בְּזִמְנָא אָחֲרָא, כַּד (ד"א כלא) מוֹחָא נָטִיל בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר יָהִיב לְלִבָּא, וְלִבָּא יָהִיב לְכַבְדָּא, וְכַבְדָּא יָהִיב לְכֻלְּהוּ מְקוֹרִין וְשַׁיְיפִין דִּלְתַתָּא, וּלְבָתַר כַּד בָּעֵי לְפַלְּגָא מְזוֹנָא לְהַאי עָלְמָא, בְּרֵישָׁא יָהִיב לְלִבָּא, דְּאִיהוּ מַלְכָּא דִּי בְּאַרְעָא. וּפָתוֹרָא דְּמַלְכָּא, אִתְּעַר בְּקַדְמִיתָא מִכָּל שְׁאַר בְּנֵי עָלְמָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אשריו מי שהיה בחשבון שלחן המלך שהרי ידוע להיטיב לו באותו טוב שלמעלה

אַשְׁרָיו מִי שֶׁהָיָה בַּחֶשְׁבּוֹן שֶׁל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ, שֶׁהֲרֵי יָדוּעַ הוּא לְהֵיטִיב לוֹ בְּאוֹתוֹ טוֹב שֶׁלְּמַעְלָה. (וּמִשּׁוּם כָּךְ) וְזֶהוּ טוֹב וֶאֱמֶת שֶׁעָשָׂה דָוִד ׳לִבְנֵי בַרְזִלַּי׳, שֶׁכָּתוּב ׳וְהָיוּ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךְ׳. וְאִם תֹּאמַר שֶׁבְּשֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ אוֹכֵל אָדָם אַחֵר פְּרָט לוֹ - לֹא! אֶלָּא הַמֶּלֶךְ אוֹכֵל בָּרִאשׁוֹנָה, וְאַחַר כָּךְ כָּל הָעָם. וְאוֹתָם שֶׁאוֹכְלִים עִם הַמֶּלֶךְ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא אוֹכֵל - אוֹתָם שֶׁחֲבִיבִים עָלָיו מִכֻּלָּם, וְהֵם נִמְנִים מִשֻּׁלְחַן הַמֶּלֶךְ.

בלשון הזוהר

זַכָּאָה אִיהוּ, מַאן דַּהֲוֵי בְּחוּשְׁבָּנָא דְּפָתוֹרָא דְּמַלְכָּא, דְּהָא אִשְׁתְּמוֹדְעָא לְאוֹטָבָא לֵיהּ בְּהַהוּא טִיבוּ דִּלְעֵילָּא. (ובגיני כך) וְדָא אִיהוּ טִיבוּ וּקְשׁוֹט, דַּעֲבַד דָּוִד ׳לִבְנֵי בַרְזִיּלַי׳ (מלכים א ב, ז), דִּכְתִּיב ׳וְהָיוּ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ׳. וְאִי תֵּימָא דִּבְשֻׁלְחָנָא דְּמַלְכָּא, אָכִיל בַּר נָשׁ אָחֳרָא בַּר מִנֵּיהּ. לָא. אֶלָּא מַלְכָּא אָכִיל בְּרֵישָׁא, וּבָתַר כָּל עַמָּא. וְאִינּוּן דְּאַכְלֵי עִם מַלְכָּא, בְּשַׁעֲתָא דְּאִיהוּ אָכִיל אִינּוּן דְּחָבִיבִין עָלֵיהּ מִכֻּלְּהוּ, וְאִינּוּן אִתְמְנוּן מִשֻׁלְחָנָא דְּמַלְכָּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

על שלחן המלך תמיד הוא אכל - נשקו רבי חייא על ראשו חכמה עליונה בלבו

וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי כָּתוּב ׳עַל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ תָּמִיד הוּא אֹכֵל׳ (שמואל ב ט, יג) - מִשּׁוּם שֶׁכָּל מְזוֹנוֹ לֹא עוֹשֶׂה חֶשְׁבּוֹן אַחֵר, אֶלָּא ׳עַל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ׳ - שֶׁמִּשָּׁם הָיָה בָּא מְזוֹנוֹ וּמַאֲכָלוֹ. וְזֶהוּ ׳עַל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ תָּמִיד הוּא אֹכֵל׳ - בָּא רַבִּי חִיָּיא וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ. ׳אָמַר לוֹ׳, תִּינוֹק אַתָּה, וְחָכְמָה עֶלְיוֹנָה שׁוֹרָה בְלִבְּךְ. בֵּינְתַיִם רָאוּ אֶת רַבִּי חִזְקִיָּה שֶׁהָיָה בָּא. ׳אָמַר לוֹ׳ רַבִּי חִיָּיא, וַדַּאי בַּחֲבֵרוּת זוֹ הקב"ה יִתְחַבֵּר עָלֵינוּ, שֶׁהֲרֵי דְּבָרִים חִדּוּשֵׁי תוֹרָה יִתְחַדְּשׁוּ כָאן.

בלשון הזוהר

וְאִי תֵּימָא, הָא כְּתִיב, ׳עַל שֻׁלְחָן הַמֶּלֶךְ תָּמִיד הוּא אוֹכֵל׳ (שמואל ב ט, יג). בְּגִין דְּכָל מְזוֹנָא דִּילֵיהּ, לָא עָבִיד חוּשְׁבָּנָא אָחֳרָא, אֶלָּא ׳עַל שֻׁלְחָן הַמֶּלֶךְ׳, דְּמִתַּמָּן הֲוָה אָתֵי מְזוֹנָא וּמֵיכְלָא דִּילֵיהּ. וְדָא אִיהוּ ׳עַל שֻׁלְחָן הַמֶּלֶךְ תָּמִיד הוּא אוֹכֵל׳. אָתָא רַבִּי חִיָּיא, וּנְשָׁקֵיהּ עַל רֵישֵׁיהּ, אָמַר לֵיהּ רַבְיָא אַנְתְּ, וְחָכְמְתָא עִלָּאָה שַׁרְיָא בְּלִבָּךְ. אַדְּהָכִי, חָמוּ לֵיהּ לְרַבִּי חִזְקִיָּה דְּהֲוָה אָתֵי. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּיא, וַדַּאי בְּחַבְרוּתָא דָּא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִתְחַבָּר עָלָנָא, דְּהָא מִלִּין חַדְתִּין דְּאוֹרַיְיתָא יִתְחַדְתּוּן הָכָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

ישבו לאכל ואמרו כל אחד יאמר דברי תורה - זה השלחן אשר לפני ה'

יָשְׁבוּ לֶאֱכֹל. אָמְרוּ, כָּל אֶחָד וְאֶחָד יֹאמַר דִּבְרֵי תוֹרָה בַּסְּעוּדָה הַזּוֹ. אָמַר רַבִּי יֵיסָא, סְעוּדַת עֲרַאי הִיא, וְעִם כָּל זֶה נִקְרֵאת סְעוּדָה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁזּוֹ נִקְרֵאת סְעוּדָה שֶׁנֶּהֱנֶה מִמֶּנָּה הקב"ה. וְעַל זֶה כָּתוּב, ׳זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה'׳ (יחזקאל מא, כב) ', שֶׁהֲרֵי דִּבְרֵי תוֹרָה יַקִּיפוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה.

בלשון הזוהר

יָתְבוּ לְמֵיכַל. אָמְרוּ, כָּל חַד וְחַד לֵימָא מִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא בְּהַאי סְעוּדָתָא, אָמַר רַבִּי יֵיסָא, סְעוּדַת עֲרַאי אִיהִי, וְעִם כָּל דָּא סְעוּדָה אִקְרֵי. וְלָא עוֹד, אֶלָּא דְּהַאי אִקְרֵי סְעוּדָתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְהֲנֵי מִינָּהּ. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי יהו"ה׳ (יחזקאל מא, כב), דְּהָא מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא יִסְחֲרוּן לְהַאי אֲתָר.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו
המאמר הבא

ואכלת ושבעת וברכת

סוד ברכת המזון בשבע ושמחה

להמשיך לקרוא

הודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.

להצטרף לקבוצת הזוהר היומי

המייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.