ואכלת ושבעת וברכת
סוד ברכת המזון בשבע ושמחה
ואכלת ושבעת וברכת - אפלו כזית ברצון נקרא שבעה ומשביע לכל חי רצון
וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵֽרַכְתָּ.פָּתַח רַבִּי חִיָּיא וְאָמַר, ׳וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךְ וְגוֹ'׳ (דברים ח, י). וְכִי עַד שֶׁלֹּא אוֹכֵל אָדָם לְשָׂבְעָה וְתִתְמַלֵּא כְרֵסוֹ לֹא יְבָרֵךְ אֶת והרי וודאי שאינו כן, אם כך הקב"ה?! (אִם כָּךְ) בַּמֶּה נְבָאֵר וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ, וְאַחַר כָּךְ וּבֵרַכְתָּ? ואם לא שבע דיו לא יברך? אֶלָּא אֲפִלּוּ לֹא יֹאכַל אָדָם אֶלָּא כַּזַּיִת, שהוא שיעור אכילה להתחייב עליו, וּרְצוֹנוֹ עָלָיו, לשבוע ממנו, וְיָשִׂים אֶת אוֹתוֹ הַמַּאֲכָל עִקַּר מַאֲכָלוֹוקבעו לסעודה - נִקְרָא שָׂבְעָה, שֶׁכָּתוּב ׳פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךְ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן׳ (תהלים קמה, טז) - לֹא כָתוּב ׳לְכָל חַי׳ - אֲכִילָה, אֶלָּא רָצוֹן. אוֹתוֹ רָצוֹן שֶׁשָּׂם עַל אוֹתוֹ מַאֲכָל נִקְרָא שָׂבְעָה, וַאֲפִלּוּ שֶׁאֵין לִפְנֵי הָאָדָם אֶלָּא אוֹתוֹ מְעַט בְּכַזַּיִת וְלֹא יוֹתֵר, הֲרֵי רְצוֹן הַשּׂבַע שָׂם עָלָיו. וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן׳ - כָּתוּב רָצוֹן, וְלֹא אֲכִילָה.שהשביעה קאי על הרצון ולא על האכילה. וְעַל זֶה וּבֵרַכְתָּ וַדַּאי,שעל השביעה של ה'רצון' נאמר 'וברכת' וּמִתְחַיֵּב הָאָדָם לְבָרֵךְ אֶת הקב"ה כְּדֵי לָתֵת שִׂמְחָה לְמַעְלָה. מידה כנגד מידה כפי מה שהוא שמח כך יברך לבינה להמשיך דרך המדרגות למלכות
בלשון הזוהר
פָּתַח רַבִּי חִיָּיא וְאָמַר, ׳וְאָכַלְתָּ וְשָבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יהו"ה אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ'׳ (דברים ח, י). וְכִי עַד לָא אָכִיל בַּר נָשׁ לְשַׂבְעָא, וְיִתְמְלֵי כְּרִיסֵיהּ, לָא יְבָרֵךְ לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, (ד"א ל"ג אי הכי) בְּמַאי נוֹקִים ׳וְאָכַלְתָּ וְשָבָעְתָּ׳, וּבָתַר וּבֵרַכְתָּ. אֶלָּא אֲפִילּוּ לָא יֵיכוּל בַּר נָשׁ אֶלָּא כְּזַיִת, וּרְעוּתֵיהּ אִיהוּ עָלֵיהּ, וְיִשָׁוֵי לֵיהּ לְהַהוּא מֵיכְלָא עִקָרָא דְּמֵיכְלֵיהּ, שָׂבְעָא אִקְרֵי. דִּכְתִּיב, ׳פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן׳ (תהילים קמה, טז). ׳לְכָל חַי׳ אֲכִילָה לָא כְּתִיב, אֶלָּא רָצוֹן. הַהוּא רְעוּתָא דְּשַׁוֵּי עַל הַהוּא מֵיכְלָא, שָׂבְעָא אִקְרֵי, וַאֲפִילּוּ דְּלֵית קָמֵיהּ דְּבַר נָשׁ אֶלָּא הַהוּא זְעֵיר בִּכְזַיִת, וְלָא יַתִּיר הָא רְעוּתָא דְּשָׂבְעָא שַׁוֵּי עָלֵיהּ. וּבְגִין כַּךְ, ׳וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן׳, רָצוֹן כְּתִיב, וְלָא אֲכִילָה. וְעַל דָּא וּבֵרַכְתָּ וַדַּאי, וְאִתְחַיָיב בַּר נָשׁ לְבָרְכָא לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּגִין לְמֵיהַב חֶדְוָה לְעֵילָּא.
מכאן ששכור מתר לברך ברכת המזון מה שאין כן בתפלה העולה למעלה
וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵֽרַכְתָּוְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵֽרַכְתָּ.פָּתַח רַבִּי חִזְקִיָּה בַּפָּסוּק הַזֶּה אַחֲרָיואחר דרשת ר' חייא וְאָמַר, וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ.ודרשו חז"ל 'ושבעת' זו שתייה, בשיעור שהוא עד כדי שכרות, ודרשו חז"ל 'ושבעת' זו שתייה, בשיעור שהוא עד כדי שכרות, מִכָּאן מזה שכתוב אח"כ וברכת, יש לנו ללמוד מזה שכתוב אח"כ וברכת, יש לנו ללמוד שֶׁלְּשִׁכּוֹר מֻתָּר לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּתְפִלָּה. שֶׁתְּפִלָּה לֹא כָּךְ, שֶׁהֲרֵי תְּפִלָּה מְעֻלָּהדווקא כשדווקא כש הִיא בְּלִי אֲכִילָה, מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁתְּפִלָּה עוֹלָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה, להמשיך המוחין ומזווגים זווג בקריאת שמע, וזווג זו"נ בעמידה, ומוחין אלו הם להמשיך המוחין, ומזווגים או"א בקריאת שמע, וזווג זו"נ בעמידה, ומוחין אלו הם מָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ לֹא אֲכִילָה וְלֹא שְׁתִיָּה. שהוא סוד הבינה שהוא בבחינת עולם הבא, שהוא סוד הבינה שהוא בבחינת עולם הבא, וְעַל זֶה שָׁנִינוּ,(ברכות יז.) (ברכות יז.) הָעוֹלָם הַבָּא אֵין בּוֹ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְכוּ'. אבל ברכהמ"ז היא לתקן המלכות שהיא בבחינת העולם הזה, ושם יש אכילה ושתיה, כפי שמבאר והולך. אבל ברכהמ"ז היא לתקן המלכות שהיא בבחינת העולם הזה, ושם יש אכילה ושתיה, כפי שמבאר והולך.
בלשון הזוהר
פָּתַח רַבִּי חִזְקִיָּה, בְּהַאי קְרָא אֲבַתְרֵיהּ וְאָמַר, וְאָכַלְתָּ וְשבָעְתָּ. מֵהָכָא, דְּשִׁכּוֹר שָׁרֵי לֵיהּ לְבָרְכָא בִּרְכְתָא דִּמְזוֹנָא, מַה דְּלֵית הָכִי בִּצְלוֹתָא. דִּצְלוֹתָא לָאו הָכִי, דְּהָא צְלוֹתָא מָעַלְיָא בְּלָא אֲכִילָה אִיהִי, מַאי טַעֲמָא, בְּגִין דִּצְלוֹתָא סַלְּקָא לְעֵילָּא לְעֵילָּא, אֲתָר דְּלֵית בֵּיהּ לָא אֲכִילָה וְלָא שְׁתִיָּה. וְעַל דָּא תָּנִינָן, עָלְמָא דְּאָתֵי לֵית בֵּיהּ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְכוּ'.
ברכת המזון במקום שיש בו אכילה ושתיה וצריך להראות שבע ושמחה
אֲבָל שְׁאָר הַדְּרָגוֹת שֶׁלְּמַטָּהממלכות ועד החסד. ממלכות ועד החסד. יֵשׁ. בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹןכי הג"ר היא ליתן לאדם חכמה בינה והשכל, ועל כן הם בבחינת העולם הבא, וכדלעיל, אבל המידות התחתונות מחסד ולמטה הם בגשמיות בתחתונים לפרנסם ולזונםכי הג"ר הם ליתן לאדם חכמה בינה והשכל, ועל כן הם בבחינת העולם הבא, וכדלעיל, אבל המידות התחתונות מחסד ולמטה הם פועלים בגשמות בתחתונים לפרנסם ולזונם נִמְצָא גָוֶן אַחֵר וּמְעֻלֶּה, אוֹתָהּ בְּרָכָה שֶׁנִּמְצֵאת בַּשּׂבַע. מִשּׁוּם שֶׁבִּרְכַּת הַמָּזוֹן הִיא בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, היינו במלכות, היינו במלכות, וּמִמֶּנּוּ יוֹצֵאת מָזוֹן וְשּבַע לְמַטָּה, וְעַל זֶה צָרִיךְ לְהַרְאוֹת לְפָנָיו שּׁבַע וְשִׂמְחָה. להראות שקיבל הטובה מאותם המידות ועי"כ ימשוך שפע נוסף. להראות שקיבל הטובה מאותם המידות ועי"כ ימשוך שפע נוסף. אבל (וּמִשּׁוּם כָּךְ זֶהוּ מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וּמִמֶּנּוּ יוֹצֵא מָזוֹן לְמַטָּה, וְצָרִיךְ לְהַרְאוֹת לְפָנָיו שּׁבַע וְשִׂמְחָה)אבל בְּמָקוֹם שֶׁל תְּפִלָּה לֹא כָּךְ, שֶׁהֲרֵי עוֹלָה יוֹתֵר לְמַעְלָה לְמַעְלָה, וְעַל זֶה שִׁכּוֹר לֹא יִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה.ומשום כך
בלשון הזוהר
אֲבָל שְׁאַר דַּרְגִּין דִּלְתַתָּא אִית בְּבִרְכַּת מְזוֹנָא, אִשְׁתְּכַח גַּוְונָא אָחֳרָא וּמָעַלְיָא, הַהוּא בִּרְכְתָא דְּאִשְׁתְּכַח בְּשַׂבְעָא. בְּגִין דְּבִרְכַּת מְזוֹנָא, אִיהִי בַּאֲתָר דְּאִית בֵּיהּ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וּמִנֵּיהּ נָפַק מְזוֹנָא וְשַׂבְעָא לְתַתָּא, וְעַל דָּא אִצְטְרִיךְ לְאַחֲזָאָה קָמֵיהּ שָׂבְעָא וְחֶדְוָה. (ובגין כך האי איהו אתר דאית ביה אכילה ושתיה ומניה נפיק מזונא לתתא ואצטריך לאחזאה קמיה שבעא וחדוה) בַּאֲתָר דִּצְלוֹתָא, לָאו הָכִי, דְּהָא סַלְּקָא יַתִּיר לְעֵילָּא לְעֵילָּא וְעַל דָּא, שִׁכּוֹר לָא יִצְלֵי צְלוֹתָא.
ואכלת זו אכילה ושבעת זו שתיה שכור מתר לברך על הארץ הטובה בשבע ושמחה
ומשום כך בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, שִׁכּוֹר מֻתָּר לוֹ לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן.שכן שכן מַשְׁמָע מֵהַפָּסוּק הַזֶּה, שֶׁכָּתוּב ׳וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ׳. וְאָכַלְתָּ - זוֹ אֲכִילָה. וְשָׂבָעְתָּ - זוֹ שְׁתִיָּה, שֶׁהֲרֵי שּׁבַע בְּיַיִן מִתְרַוֶּה. יַיִן שּׁבַע וַדַּאי, שהיין הוא משביע, [כמבואר בכיצד מברכין], שהיין הוא משביע [כמבואר בברכות לו.], וְזֶהוּ שִׁכּוֹר, שֶׁכָּתוּבאחריו ׳וּבֵרַכְתָּ וכעת יש לשאול, אחר ש'ואכלת' זו אכילה אף שאין בה שביעה, 'ושבעת' בא לדרוש אף שכרות, אם כן שביעה עצמה מנא לן [- אוה"ח], לזה משיב הרי ששכור מצווה לברך וכעת יש לשאול, אחר ש'ואכלת' זו אכילה אף שאין בה שביעה, 'ושבעת' בא לדרוש אף שכרות, אם כן שביעה עצמה מנא לן [- אוה"ח], לזה משיב אֶת׳ דַּוְקָא, שֶׁמַּשְׁמָע שֶׁבִּרְכַּת הַמָּזוֹן צָרִיךְ שִׂמְחָה וְשּׁבַע.ועוד יש לדרושועוד יש לדרוש ׳עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה׳. מַה זֶּה טוֹבָה?זהו זהו שּׁבַע, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַנִּשְׂבַּע לֶחֶם וַנִּהְיֶה טוֹבִים׳ (ירמיה מד, יז) - מִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְלברך ברכת המזון מתוך לברך ברכת המזון מתוך שִׂמְחָהמתוך מתוך וְשּבַע.
בלשון הזוהר
בְּבִרְכַּת מְזוֹנָא, שִׁכּוֹר שָׁרֵי לֵיהּ לְבָרְכָא בִּרְכַּת מְזוֹנָא. מַשְׁמַע מֵהַאי קְרָא, דִּכְתִּיב ׳וְאָכַלְתָּ וְשָבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ׳. וְאָכַלְתָּ: זוֹ אֲכִילָה. וְשָׂבָעְתָּ: זוֹ שְׁתִיָּה דְּהָא שָׂבְעָא, בְּחַמְרָא אִיהִי רַוֵּי. חַמְרָא שָׂבְעָא וַדַּאי, וְדָא אִיהוּ שִׁכּוֹר. דִּכְתִּיב ׳וּבֵרַכְתָּ אֶת׳ דַּיְיקָא, דְּמַשְׁמַע דְּבִרְכַּת מְזוֹנָא אִצְטְרִיךְ חֶדְוָה וְשַׂבְעָא. ׳עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה׳. מַאי טוֹבָה. שָׂבְעָא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וַנִּשְׂבַּע לֶחֶם וַנִּהְיֶה טוֹבִים׳ (ירמיה מה, יז) בְּגִין כַּךְ אִצְטְרִיךְ חֶדְוָה וְשַׂבְעָא.
ועשית שלחן עצי שטים
סוד שלחן המלך ותקון הכבוד התחתון כעליון
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.