ממלכת הזוהר › זוהר › תרומה › מאמר 45: ועשית שלחן עצי שטים - סוד שלחן המלך ומזון ישראל בגלות › פיסקה 9 (קנג ע"א)

נותן לחם לכל בשר - שלשה שליטים למעלה מח לב וכבד בהפך מהעולם הזה

תרומה · ועשית שלחן עצי שטים - סוד שלחן המלך ומזון ישראל בגלות · מאמר 45 · פיסקה 9 · דף קנג ע"א

לשון הזוהר

פָּתַח וְאָמַר ׳נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׳ (תהילים קלו, כה). מַאי קָא חָמָא דָּוִד דְּסִיוּם הַלֵּלָא רַבָּא, סִיֵּים הָכִי בְּהַאי קְרָא. אֶלָּא תְּלַת שַׁלִּיטִין אִינּוּן לְעֵילָּא, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִשְׁתְּמוֹדְעָא בְּהוּ, וְאִינּוּן רָזָא יַקִּירָא דִּילֵיהּ, וְאִלֵּין אִינּוּן: מוֹחָא, וְלִבָּא, וְכַבְדָּא. וְאִינּוּן בְּהִפּוּכָא דְּהַאי עָלְמָא. לְעֵילָּא, מוֹחָא נָטִיל בְּרֵישָׁא, וּבָתַר יָהִיב לְלִבָּא, וְלִבָּא נָטִיל וְיָהִיב לְכַבְדָּא, וּלְבָתַר כַּבְדָא יָהִיב חוּלָק לְכָל אִינּוּן מְקוֹרִין דִּלְתַתָּא, כָּל חַד וְחַד כַּדְקָא חֲזִי לֵיהּ. לְתַתָּא, כַּבְדָא נָטִיל בְּרֵישָׁא, וּלְבָתַר אִיהוּ מְקָרַב כֹּלָּא לְלִבָּא, וְנָטִיל לִבָּא שְׁפִירוּ דְּמֵיכְלָא. כֵּיוָן דְּנָטִיל, וְאִתְתָּקַף מֵהַהוּא תֻּקְפָּא וּרְעוּ דְּקָא נָטִיל, יָהִיב וְאִתְּעַר לְגַבֵּי מוֹחָא. וּלְבָתַר אַהְדָּר כַּבְדָא, וּפָלִיג מְזוֹנָא לְכָל מְקוֹרִין דְּגוּפָא. (ביומא דבר נש אתער בתעניתא, אתער לעילא כגוונא ההוא ממש, וביומא דשבעא, לאו הכי) בְּיוֹמָא דְּתַעֲנִיתָא, בַּר נָשׁ מְקָרַב מֵיכְלָא וּמִשְׁתְּיָּא לְגַבֵּי כַּבְדָא עִלָּאָה, וּמַאי אִיהוּ מְקָרַב. חֶלְבֵּיהּ וְדָמֵיהּ וּרְעוּתֵיהּ. הַהוּא כַּבְדָא נָטִיל כֹּלָּא בִּרְעוּתָא. כֵּיוָן דְּכֹלָּא אִיהוּ לְגַבֵּיהּ, נָטִיל וּמְקָרַב כֹּלָּא לְקָמֵי לִבָּא, דְּאִיהוּ רַב וְשָׁלִיט עָלֵיהּ. כֵּיוָן דְּלִבָּא נָטִיל וְאִתְתָּקַף בְּרַעֲוָא, מְקָרֵב כֹּלָּא לְגַבֵּי מוֹחָא, דְּאִיהוּ שַׁלִּיטָא עִלָּאָה עַל כָּל גּוּפָא, לְבָתַר אַהְדָּר כַּבְדָא וּמְפַלֵג חוּלָקִין לְכָל אִינּוּן מְקוֹרִין וְשַׁיְיפִין דִּלְתַתָּא. בְּזִמְנָא אָחֲרָא, כַּד (ד"א כלא) מוֹחָא נָטִיל בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר יָהִיב לְלִבָּא, וְלִבָּא יָהִיב לְכַבְדָּא, וְכַבְדָּא יָהִיב לְכֻלְּהוּ מְקוֹרִין וְשַׁיְיפִין דִּלְתַתָּא, וּלְבָתַר כַּד בָּעֵי לְפַלְּגָא מְזוֹנָא לְהַאי עָלְמָא, בְּרֵישָׁא יָהִיב לְלִבָּא, דְּאִיהוּ מַלְכָּא דִּי בְּאַרְעָא. וּפָתוֹרָא דְּמַלְכָּא, אִתְּעַר בְּקַדְמִיתָא מִכָּל שְׁאַר בְּנֵי עָלְמָא.

תרגום

פָּתַח וְאָמַר, ׳נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׳ (תהלים קלו, כה) - מָה רָאָה דָוִד שֶׁבְּסִיּוּם הַהַלֵּל הַגָּדוֹל סִיֵּם כָּךְ בַּפָּסוּק הַזֶּה? אֶלָּא שְׁלֹשָׁה שַׁלִּיטִים הֵם לְמַעְלָה שהקב"ה נוֹדָע בָּהֶם, וְהֵם סוֹד נִכְבָּד שֶׁלּוֹ, וְאֵלֶּה הֵם: מֹחַ וְלֵב וְכָבֵד. וְהֵם בַּהֵפֶךְ שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה. לְמַעְלָה הַמֹּחַ נוֹטֵל בָּרֹאשׁ, וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן לַלֵּב, וְהַלֵּב נוֹטֵל וְנוֹתֵן לַכָּבֵד, וְאַחַר כָּךְ הַכָּבֵד נוֹתֵן חֵלֶק לְכָל אוֹתָם מְקוֹרוֹת שֶׁלְּמַטָּה, כָּל אֶחָד וְאֶחָד כָּרָאוּי לוֹ. לְמַטָּה הַכָּבֵד נוֹטֵל בָּרֹאשׁ, וְאַחַר מְקָרֵב הַכֹּל לַלֵּב, וְהַלֵּב נוֹטֵל אֶת הַיָּפֶה שֶׁל הַמַּאֲכָל. כֵּיוָן שֶׁנּוֹטֵל וּמִתְחַזֵּק מֵאוֹתוֹ כֹחַ וְרָצוֹן שֶׁנּוֹטֵל, נוֹתֵן וּמְעוֹרֵר אֶל הַמֹּחַ. וְאַחַר כָּךְ חוֹזֵר לַכָּבֵד וּמְחַלֵּק מָזוֹן לְכָל מְקוֹרוֹת הַגּוּף. (ביום שֶׁהָאָדָם מִתְעוֹרֵר בְּתַעֲנִית, מִתְעוֹרֵר לְמַעְלָה כְּאוֹתָהּ דגמא מַמָּשׁ, וביום שֶׁל שֶׁבַע לֹא כָּךְ). בְּיוֹם שֶׁל תַּעֲנִית, אָדָם מַקְרִיב מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה לַכָּבֵד הָעֶלְיוֹן, וּמַה הוּא מַקְרִיב? חֶלְבּוֹ וְדָמוֹ וּרְצוֹנוֹ. אוֹתוֹ כָבֵד נוֹטֵל הַכֹּל בְּרָצוֹן. כֵּיוָן שֶׁהַכֹּל הוּא אֵלָיו, נוֹטֵל וּמַקְרִיב הַכֹּל לִפְנֵי הַלֵּב, שֶׁהוּא גָּדוֹל וְשׁוֹלֵט עָלָיו. כֵּיוָן שֶׁהַלֵּב נוֹטֵל וּמִתְחַזֵּק הָרָצוֹן, מַקְרִיב הַכֹּל לַמֹּחַ, שֶׁהוּא שַׁלִּיט עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוּף. אַחַר כָּךְ חוֹזֵר הַכָּבֵד וּמְחַלֵּק חֲלָקִים לְכָל אוֹתָם מְקוֹרוֹת וְאֵיבָרִים שֶׁלְּמַטָּה. בִּזְמַן אַחֵר, כַּאֲשֶׁר (כָּל) הַמֹּחַ נוֹטֵל הַכֹּל בַּתְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן לַלֵּב, וְהַלֵּב נוֹתֵן לַכָּבֵד, וְהַכָּבֵד נוֹתֵן לְכָל הַמְּקוֹרוֹת וְהָאֵיבָרִים שֶׁלְּמַטָּה, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁרוֹצֶה לְחַלֵּק מָזוֹן לָעוֹלָם הַזֶּה, בָּרִאשׁוֹנָה נוֹתֵן לַלֵּב, שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ שֶׁבָּאָרֶץ, וְשֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ מִתְעוֹרֵר בָּרִאשׁוֹנָה מִכָּל שְׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: פתח ואמר ׳נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו׳ (תהילים קלו, כה). מאי קא חמא דוד דסיום הללא רבא, סיים הכי בהאי קרא. אלא תלת שליטין אינון לעילא, דקודשא בריך הוא אשתמודעא בהו, ואינון רזא יקירא דיליה, ואלין אינון: מוחא, ולבא, וכבדא. ואינון בהפוכא דהאי עלמא. לעילא, מוחא נטיל ברישא, ובתר יהיב ללבא, ולבא נטיל ויהיב לכבדא, ולבתר כבדא יהיב חולק לכל אינון מקורין דלתתא, כל חד וחד כדקא חזי ליה. לתתא, כבדא נטיל ברישא, ולבתר איהו מקרב כלא ללבא, ונטיל לבא שפירו דמיכלא. כיון דנטיל, ואתתקף מההוא תקפא ורעו דקא נטיל, יהיב ואתער לגבי מוחא. ולבתר אהדר כבדא, ופליג מזונא לכל מקורין דגופא. (ביומא דבר נש אתער בתעניתא, אתער לעילא כגוונא ההוא ממש, וביומא דשבעא, לאו הכי) ביומא דתעניתא, בר נש מקרב מיכלא ומשתיא לגבי כבדא עלאה, ומאי איהו מקרב. חלביה ודמיה ורעותיה. ההוא כבדא נטיל כלא ברעותא. כיון דכלא איהו לגביה, נטיל ומקרב כלא לקמי לבא, דאיהו רב ושליט עליה. כיון דלבא נטיל ואתתקף ברעוא, מקרב כלא לגבי מוחא, דאיהו שליטא עלאה על כל גופא, לבתר אהדר כבדא ומפלג חולקין לכל אינון מקורין ושייפין דלתתא. בזמנא אחרא, כד (ד"א כלא) מוחא נטיל בקדמיתא, ולבתר יהיב ללבא, ולבא יהיב לכבדא, וכבדא יהיב לכלהו מקורין ושייפין דלתתא, ולבתר כד בעי לפלגא מזונא להאי עלמא, ברישא יהיב ללבא, דאיהו מלכא די בארעא. ופתורא דמלכא, אתער בקדמיתא מכל שאר בני עלמא.

התרגום: פתח ואמר, ׳נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו׳ (תהלים קלו, כה) - מה ראה דוד שבסיום ההלל הגדול סים כך בפסוק הזה? אלא שלשה שליטים הם למעלה שהקב"ה נודע בהם, והם סוד נכבד שלו, ואלה הם: מח ולב וכבד. והם בהפך של העולם הזה. למעלה המח נוטל בראש, ואחר כך נותן ללב, והלב נוטל ונותן לכבד, ואחר כך הכבד נותן חלק לכל אותם מקורות שלמטה, כל אחד ואחד כראוי לו. למטה הכבד נוטל בראש, ואחר מקרב הכל ללב, והלב נוטל את היפה של המאכל. כיון שנוטל ומתחזק מאותו כח ורצון שנוטל, נותן ומעורר אל המח. ואחר כך חוזר לכבד ומחלק מזון לכל מקורות הגוף. (ביום שהאדם מתעורר בתענית, מתעורר למעלה כאותה דגמא ממש, וביום של שבע לא כך). ביום של תענית, אדם מקריב מאכל ומשתה לכבד העליון, ומה הוא מקריב? חלבו ודמו ורצונו. אותו כבד נוטל הכל ברצון. כיון שהכל הוא אליו, נוטל ומקריב הכל לפני הלב, שהוא גדול ושולט עליו. כיון שהלב נוטל ומתחזק הרצון, מקריב הכל למח, שהוא שליט עליון על כל הגוף. אחר כך חוזר הכבד ומחלק חלקים לכל אותם מקורות ואיברים שלמטה. בזמן אחר, כאשר (כל) המח נוטל הכל בתחלה, ואחר כך נותן ללב, והלב נותן לכבד, והכבד נותן לכל המקורות והאיברים שלמטה, ואחר כך כשרוצה לחלק מזון לעולם הזה, בראשונה נותן ללב, שהוא המלך שבארץ, ושלחן המלך מתעורר בראשונה מכל שאר בני העולם.

מן המפרשים

אור החמה: מקרב כולא לגבי מוחא שמשם יכבשו רחמים על הדיני' ויקרע גזר דינו של ע' שנה. וז"ש לגבי מוחא שליטא עלאה לבטל הדינים ולהפכם לרחמים:

הסולם: פתח ואמר נותן וכו': פו"א, נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו . שואל, מה ראה דוד, מסיום הלל הגדול סיים במקרא הזה כך. ומשיב, אלא ג' שליטים הם למעלה שהקב"ה נודע בהם והם סוד יקרו, ואלו הם, מוח לב וכבד. דהיינו בינה ז"א ומלכות. והם…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: