ממלכת הזוהר › זוהר › תרומה › מאמר 29: בשלשה שמות נקראת נשמת האדם - נפש רוח ונשמה וגלגול הנשמות בזמנים › פיסקה 4 (קמא ע"ב)

כשבני העולם בצער הולכים לבית הקברות - הנפש מתעוררת ומעוררת הרוח והנשמה

תרומה · בשלשה שמות נקראת נשמת האדם - נפש רוח ונשמה וגלגול הנשמות בזמנים · מאמר 29 · פיסקה 4 · דף קמא ע"ב

לשון הזוהר

וְכַד אִצְטְרִיךְ לִבְנֵי עָלְמָא, כַּד אִינּוּן בְּצַעֲרָא, וְאָזְלֵי לְבֵי קִבְרֵי, הַאי נֶפֶשׁ אִתְּעָרַת, וְאִיהִי אַזְלָא וּמְשַׁטְּטָא, וְאִתְּעָרַת לְרוּחַ, וְהַהוּא רוּחַ אִתְּעַר לְגַבֵּי אֲבָהָן, וְסָלִיק וְאִתְּעַר לְגַבֵּי נְשָׁמָה, וּכְדֵין, קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חַיִּיס עַל עָלְמָא, וְהָא אוֹקִימְנָא. וְאַף עַל גַּב דְּהָא אִתְּעָרוּ מִלִּין אִלֵּין דְּנִשְׁמְתָא בִּגְוָונִין אַחֲרָנִין, כֻּלְּהוּ סַלְּקִין בְּמַתְקְלָא, דָּא, וְדָא אִיהוּ בְּרִירָה דְּמִלָּה, וְכֹלָּא חַד.

תרגום

וּכְשֶׁצָרִיךָ לִבְנֵי הָעוֹלָם, כְּשֶׁהֵם בְּצַעַר וְהוֹלְכִים לְבֵית הַקְּבָרוֹת, הַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ מִתְעוֹרֶרֶת וְהוֹלֶכֶת וּמְשׁוֹטֶטֶת וּמְעוֹרֶרֶת אֶת הָרוּחַ, וְאוֹתָהּ רוּחַ מְעוֹרֶרֶת אֵצֶל הָאָבוֹת, וְעוֹלָה וּמְעוֹרֶרֶת אֶת הַנְּשָׁמָה, וְאָז הקב"ה חָס עַל הָעוֹלָם, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ. וְאַף עַל גַּב שֶׁהֲרֵי הִתְעוֹרְרוּ דִּבְרֵי הַנְּשָׁמָה הַלָּלוּ בִּגְוָנִים אֲחֵרִים, כֻּלָּם עוֹלִים בְּמִשְׁקָל זֶה, וְזֶהוּ בֵּרוּר הַדָּבָר, וְהַכֹּל אֶחָד.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וכד אצטריך לבני עלמא, כד אינון בצערא, ואזלי לבי קברי, האי נפש אתערת, ואיהי אזלא ומשטטא, ואתערת לרוח, וההוא רוח אתער לגבי אבהן, וסליק ואתער לגבי נשמה, וכדין, קדשא בריך הוא חייס על עלמא, והא אוקימנא. ואף על גב דהא אתערו מלין אלין דנשמתא בגוונין אחרנין, כלהו סלקין במתקלא, דא, ודא איהו ברירה דמלה, וכלא חד.

התרגום: וכשצריך לבני העולם, כשהם בצער והולכים לבית הקברות, הנפש הזו מתעוררת והולכת ומשוטטת ומעוררת את הרוח, ואותה רוח מעוררת אצל האבות, ועולה ומעוררת את הנשמה, ואז הקב"ה חס על העולם, והרי בארנו. ואף על גב שהרי התעוררו דברי הנשמה הללו בגונים אחרים, כלם עולים במשקל זה, וזהו ברור הדבר, והכל אחד.

מן המפרשים

אור יקר: אזלי לבי קברי, ויש ביניהם מי שיודע לעורר הנפשות כדפירשנו בפרשת אחרי כלל נפשות הישינים שם,

הסולם: וכד אצטריך לבני וכו': וכשנצרך רחמים, לבני העולם, כשהם בצער, והולכים להתפלל על בית הקברות, נפש הזו מתעוררת, והיא הולכת ומשוטטת ומעוררת לרוח, ורוח ההוא מתעורר אל האבות, ועולה ומעורר את הנשמה, ואז הקב"ה מרחם על העולם וכבר העמדנו.…

מקדש מלך, פירוש הרמ"ז: וההוא רוח אתער לגבי אבהן וכו' בפ' ויחי ובפ' אחרי מות לא נזכר התעוררות הרוח לגבי אבהן ונל"עד דשם מיירי שמוציאים ס"ת לבית הקברות לכן די לעולם בקדושת ס"ת ואין צריך להעיר האבות ובפ' אחרי מות מיירי שיש איזה צדיק גמור המתפלל ולא גרע…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר