כשהנשמה מתעכבת מלעלות - הרוח עומדת בפתח גן עדן והנפש מתאבלת על הגוף
תרומה · בשלשה שמות נקראת נשמת האדם - נפש רוח ונשמה וגלגול הנשמות בזמנים · מאמר 29 · פיסקה 5 · דף קמב ע"א
לשון הזוהר
וְכַד נִשְׁמְתָא אִתְעַכְּבָת מִלְסַלְּקָא לְדוּכְתָּהָא, רוּחָא אַזְלָא וְקַיְּימָא בְּפִתְחָא דְּגִּנְתָּא דְּעֵדֶן, וְלָא פַּתְחִין לָהּ פִּתְחָא, וְאָזְלָא וּמְשַׁטְּטָא, וְלֵית מַאן דְּיִשְׁגַּח בָּהּ. נֶפֶשׁ אַזְלָא וּמְשַׁטְּטָא בְּעָלְמָא, חָמָאת לְגוּפָא דְּסַלְּקָא תּוֹלָעִין, וּבְהַהוּא דִּינָא דְּקִבְרָא, וּמִתְאַבְּלָת עָלֵיהּ, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ דִּכְתִּיב, ׳אַךְ בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל׳ (איוב יד, כב). וְכֹלָּא אִיהוּ בְּעוֹנְשָׁא. עַד דִּנְשָׁמָה אִתְקָשָׁרַת בְּדוּכְתָּהָא לְעֵילָּא, וּכְדֵין כּוּלְּהוּ מִתְקַשְּׁרִין בְּדוּכְתַּיְיהוּ.
תרגום
וּכְשֶׁהַנְּשָׁמָה מִתְעַכֶּבֶת מִלַּעֲלוֹת לִמְקוֹמָהּ, הָרוּחַ הוֹלֶכֶת וְעוֹמֶדֶת בְּפֶתַח הַגַּן עֵדֶן, וְלֹא פוֹתְחִים לָהּ פֶּתַח, וְהוֹלֶכֶת וּמְשׁוֹטֶטֶת, וְאֵין מִי שֶׁיַּשְׁגִּיחַ בָּהּ. הַנֶּפֶשׁ הוֹלֶכֶת וּמְשׁוֹטֶטֶת בָּעוֹלָם, רוֹאָה אֶת הַגּוּף שֶׁמַּעֲלֶה תוֹלָעִים וּבְאוֹתוֹ דִין שֶׁל הַקֶּבֶר, וּמִתְאַבֶּלֶת עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ שֶׁכָּתוּב, ׳אַךְ בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל׳ (איוב יד, כב) - וְהַכֹּל הוּא בְּעֹנֶשׁ. עַד שֶׁהַנְּשָׁמָה נִקְשֶׁרֶת בִּמְקוֹמָהּ לְמַעְלָה, וְאָז כֻּלָּם נִקְשָׁרִים בִּמְקוֹמָם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: וכד נשמתא אתעכבת מלסלקא לדוכתהא, רוחא אזלא וקיימא בפתחא דגנתא דעדן, ולא פתחין לה פתחא, ואזלא ומשטטא, ולית מאן דישגח בה. נפש אזלא ומשטטא בעלמא, חמאת לגופא דסלקא תולעין, ובההוא דינא דקברא, ומתאבלת עליה, כמה דאוקמוה דכתיב, ׳אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל׳ (איוב יד, כב). וכלא איהו בעונשא. עד דנשמה אתקשרת בדוכתהא לעילא, וכדין כולהו מתקשרין בדוכתייהו.
התרגום: וכשהנשמה מתעכבת מלעלות למקומה, הרוח הולכת ועומדת בפתח הגן עדן, ולא פותחים לה פתח, והולכת ומשוטטת, ואין מי שישגיח בה. הנפש הולכת ומשוטטת בעולם, רואה את הגוף שמעלה תולעים ובאותו דין של הקבר, ומתאבלת עליו, כמו שבארוה שכתוב, ׳אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל׳ (איוב יד, כב) - והכל הוא בענש. עד שהנשמה נקשרת במקומה למעלה, ואז כלם נקשרים במקומם.
מן המפרשים
הסולם: וכד נשמתא אתעכבת וכו': וכמהנשמה מתעכבת מלעלות למקומה, הרוח הולך ועומד בפתחו של גן עדן התחתון ואין פותחים לו פתח. והולך ומשוטט ואין מי שישגיח בו. הנפש הולכת ומשוטטת בעולם ורואה את הגוף מעלה תולעים, ובדין של הקבר, דהיינו בחיבוט…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: