בשלשה שמות נקראת נשמת האדם
נפש רוח ונשמה וגלגול הנשמות בזמנים
בשלשה שמות נקראת נשמת האדם נפש רוח ונשמה - הנפש בקבר עד רקבון הגוף
בִּשְׁלשָה שֵׁמוֹת נִקְרֵאת נִשְׁמַת הָאָדָם: נֶפֶשׁ, רוּחַ, וּנְשָׁמָה. וְכֻלָּם כְּלוּלִים זֶה בָּזֶה, וּבִשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת נִמְצָא כֹחָם. הַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ נִמְצֵאת בְּתוֹךְ הַקֶּבֶר עַד שֶׁהַגּוּף נִרְקָב בֶּעָפָר, וּבָזֶה הִיא מִתְגַּלְגֶּלֶת בָּעוֹלָם הַזֶּה לְהִמָּצֵא בְּתוֹךְ הַחַיִּים וְלָדַעַת בַּצַּעַר שֶׁלָּהֶם, וּבְשָׁעָה שֶׁהֵם צְרִיכִים, הִיא מְבַקֶּשֶׁת עֲלֵיהֶם רַחֲמִים.
בלשון הזוהר
תְּלַת שְׁמָהָן אִקְרֵי נִשְׁמְתָא דְּבַר נָשׁ, נֶפֶשׁ, רוּחָא, וְנִשְׁמָתָא. וְכֻלְּהוּ כְּלִילָן דָּא בְּדָא, וּבִתְלַת דּוּכְתֵּי אִשְׁתְּכַח חֵילַיְיהוּ. נֶפֶשׁ דָּא, אִשְׁתְּכַחַת גּוֹ קִבְרָא, עַד דְּגוּפָא אִתְבְּלֵי בְּעַפְרָא, וּבְדָא מִתְגַּלְגְּלָת הַאי עָלְמָא, לְאִשְׁתַּכְּחָא גּוֹ חַיָּיא, וּלְמִנְדַּע בְּצַעֲרָא דִּלְהוֹן, וּבְשַׁעֲתָא דִּי אִצְטְרִיכוּ, בָּעָאת רַחֲמֵי עָלַיְיהוּ.
הרוח נכנסת לגן שבארץ ומצטירת בדיוקן הגוף - עולה בשבתות וחדשים וזמנים
הָרוּחַ הַזּוֹ הִיא נִכְנֶסֶת לַגָּן שֶׁבָּאָרֶץ וּמִצְטַיֶּרֶת שָׁם בִּדְיוֹקַן הַגּוּף שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה בְּמַלְבּוּשׁ אֶחָד שֶׁמִּתְלַבֶּשֶׁת שָׁם, וְזוֹ נֶהֱנֵית שָׁם בַּהֲנָאוֹת וְכִסּוּפִים בַּזִּיו שֶׁבַּגָּן, וּבְשַׁבָּתוֹת וָחֳדָשִׁים וּזְמַנִּים הִיא עוֹלָה לְמַעְלָה, וְנֶהֱנֵית שָׁם וְשָׁבָה לִמְקוֹמָהּ. וְלָכֵן כָּתוּב ׳וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ׳ (קהלת יב, ז) - תָּשׁוּב וַדַּאי, בַּזְּמַנִּים הַלָּלוּ שֶׁאָמַרְנוּ.
בלשון הזוהר
רוּחָא דָּא, אִיהוּ דְּעָאל בְּגִּנְתָּא דִּי בְּאַרְעָא, וְאִצְטַיָיר תַּמָּן, בְּדִיּוּקְנָא דְּגוּפָא דְּהַאי עָלְמָא, בְּחַד מַלְבּוּשָׁא דְּמִתְלַבְּשָׁא תַּמָּן. וְדָא אִתְהֲנֵי תַּמָּן בַּהֲנָאִין וְכִסּוּפִין בְּזִיוָא דִּבְגִּנְתָּא. וּבְשַׁבָּתֵי וְיַרְחֵי וּזְמָנֵי, סַלְּקָא לְעֵילָּא, (קל"ו ע"א, צ"ט ע"ב) וְאִתְהֲנֵי תַּמָּן, וְתָב לְאַתְרֵיהּ. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ׳ (קהלת יב, ז). תָּשׁוּב וַדַּאי, בְּהָנֵי זִמְנִין דְּקַאמְרָן.
הנשמה עולה מיד למקומה שממנו יצאה - בשבילה מאיר הנר להאיר למעלה
הַנְּשָׁמָה עוֹלָה מִיָּד לִמְקוֹמָהּ לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁיָּצְאָה מִמֶּנּוּ, וְזוֹהִי שֶׁבִּשְׁבִילָהּ מֵאִיר הַנֵּר לְהָאִיר לְמַעְלָה, זוֹ לֹא יוֹרֶדֶת לְמַטָּה לְעוֹלָמִים. בָּזֶה נִכְלֶלֶת מִי שֶׁנִּכְלֶלֶת מִכָּל הַצְּדָדִים, מִמַּעְלָה וּמִמַּטָּה. וְעַד שֶׁזּוֹ לֹא עוֹלָה לְהִתְקַשֵּׁר (בִּמְקוֹמָהּ) בַּכִּסֵּא, לֹא מִתְעַטֶּרֶת הָרוּחַ בַּגָּן שֶׁבָּאָרֶץ, וְהַנֶּפֶשׁ לֹא מִתְיַשֶּׁבֶת בִּמְקוֹמָהּ. כֵּיוָן שֶׁהִיא עוֹלָה, לְכֻלָּן יֵשׁ מְנוּחָה.
בלשון הזוהר
נְשָׁמָה אִיהִי סַלְּקָא מִיָּד לְאַתְרָהָא, לְהַהוּא אֲתָר דְּנַפְקָת מִתַּמָּן, וְדָא אִיהִי דִּבְגִינָהּ אִתְנְהִירַת בּוּצִינָא, לְאַנְהָרָא לְעֵילָּא. דָּא לָא נַחְתַּת לְתַתָּא לְעָלְמִין, בְּדָא אִתְכְּלִילַת, מַאן דְּאִתְכְּלִילַת מִכָּל סִטְרִין מֵעֵילָּא וּמִתַּתָּא. וְעַד דְּהַאי לָא סַלְּקָא לְאִתְקַשְּׁרָא (נ"א בדוכתהא) בְּכוּרְסְיָּיא, לָא מִתְעַטְּרָא רוּחַ בְּגִּנְתָּא דִּי בְּאַרְעָא, וְנֶפֶשׁ לָא מִתְיַשְּׁבָא בְּדוּכְתָּהָא. כֵּיוָן דְּאִיהִי סַלְּקָא, כֻּלְּהוּ אִית לְהוּ נַיְיחָא.
כשבני העולם בצער הולכים לבית הקברות - הנפש מתעוררת ומעוררת הרוח והנשמה
וּכְשֶׁצָרִיךָ לִבְנֵי הָעוֹלָם, כְּשֶׁהֵם בְּצַעַר וְהוֹלְכִים לְבֵית הַקְּבָרוֹת, הַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ מִתְעוֹרֶרֶת וְהוֹלֶכֶת וּמְשׁוֹטֶטֶת וּמְעוֹרֶרֶת אֶת הָרוּחַ, וְאוֹתָהּ רוּחַ מְעוֹרֶרֶת אֵצֶל הָאָבוֹת, וְעוֹלָה וּמְעוֹרֶרֶת אֶת הַנְּשָׁמָה, וְאָז הקב"ה חָס עַל הָעוֹלָם, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ. וְאַף עַל גַּב שֶׁהֲרֵי הִתְעוֹרְרוּ דִּבְרֵי הַנְּשָׁמָה הַלָּלוּ בִּגְוָנִים אֲחֵרִים, כֻּלָּם עוֹלִים בְּמִשְׁקָל זֶה, וְזֶהוּ בֵּרוּר הַדָּבָר, וְהַכֹּל אֶחָד.
בלשון הזוהר
וְכַד אִצְטְרִיךְ לִבְנֵי עָלְמָא, כַּד אִינּוּן בְּצַעֲרָא, וְאָזְלֵי לְבֵי קִבְרֵי, הַאי נֶפֶשׁ אִתְּעָרַת, וְאִיהִי אַזְלָא וּמְשַׁטְּטָא, וְאִתְּעָרַת לְרוּחַ, וְהַהוּא רוּחַ אִתְּעַר לְגַבֵּי אֲבָהָן, וְסָלִיק וְאִתְּעַר לְגַבֵּי נְשָׁמָה, וּכְדֵין, קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חַיִּיס עַל עָלְמָא, וְהָא אוֹקִימְנָא. וְאַף עַל גַּב דְּהָא אִתְּעָרוּ מִלִּין אִלֵּין דְּנִשְׁמְתָא בִּגְוָונִין אַחֲרָנִין, כֻּלְּהוּ סַלְּקִין בְּמַתְקְלָא, דָּא, וְדָא אִיהוּ בְּרִירָה דְּמִלָּה, וְכֹלָּא חַד.
כשהנשמה מתעכבת מלעלות - הרוח עומדת בפתח גן עדן והנפש מתאבלת על הגוף
וּכְשֶׁהַנְּשָׁמָה מִתְעַכֶּבֶת מִלַּעֲלוֹת לִמְקוֹמָהּ, הָרוּחַ הוֹלֶכֶת וְעוֹמֶדֶת בְּפֶתַח הַגַּן עֵדֶן, וְלֹא פוֹתְחִים לָהּ פֶּתַח, וְהוֹלֶכֶת וּמְשׁוֹטֶטֶת, וְאֵין מִי שֶׁיַּשְׁגִּיחַ בָּהּ. הַנֶּפֶשׁ הוֹלֶכֶת וּמְשׁוֹטֶטֶת בָּעוֹלָם, רוֹאָה אֶת הַגּוּף שֶׁמַּעֲלֶה תוֹלָעִים וּבְאוֹתוֹ דִין שֶׁל הַקֶּבֶר, וּמִתְאַבֶּלֶת עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ שֶׁכָּתוּב, ׳אַךְ בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל׳ (איוב יד, כב) - וְהַכֹּל הוּא בְּעֹנֶשׁ. עַד שֶׁהַנְּשָׁמָה נִקְשֶׁרֶת בִּמְקוֹמָהּ לְמַעְלָה, וְאָז כֻּלָּם נִקְשָׁרִים בִּמְקוֹמָם.
בלשון הזוהר
וְכַד נִשְׁמְתָא אִתְעַכְּבָת מִלְסַלְּקָא לְדוּכְתָּהָא, רוּחָא אַזְלָא וְקַיְּימָא בְּפִתְחָא דְּגִּנְתָּא דְּעֵדֶן, וְלָא פַּתְחִין לָהּ פִּתְחָא, וְאָזְלָא וּמְשַׁטְּטָא, וְלֵית מַאן דְּיִשְׁגַּח בָּהּ. נֶפֶשׁ אַזְלָא וּמְשַׁטְּטָא בְּעָלְמָא, חָמָאת לְגוּפָא דְּסַלְּקָא תּוֹלָעִין, וּבְהַהוּא דִּינָא דְּקִבְרָא, וּמִתְאַבְּלָת עָלֵיהּ, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ דִּכְתִּיב, ׳אַךְ בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל׳ (איוב יד, כב). וְכֹלָּא אִיהוּ בְּעוֹנְשָׁא. עַד דִּנְשָׁמָה אִתְקָשָׁרַת בְּדוּכְתָּהָא לְעֵילָּא, וּכְדֵין כּוּלְּהוּ מִתְקַשְּׁרִין בְּדוּכְתַּיְיהוּ.
שלשת נפש רוח ונשמה קשר אחד כמו למעלה - הנפש כלי לזון הגוף כביתה
מִשּׁוּם שֶׁכָּל שְׁלֹשֶׁת אֵלּוּ הֵם בְּקֶשֶׁר אֶחָד, כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, בְּסוֹד שֶׁל נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה, שֶׁהַכֹּל אֶחָד וְקֶשֶׁר אֶחָד. לַנֶּפֶשׁ אֵין לָהּ אוֹר מֵעַצְמָהּ כְּלוּם, וְזוֹהִי שֶׁמִּשְׁתַּתֶּפֶת בְּסוֹד שֶׁל גּוּף אֶחָד לְעַנְּגוֹ וְלָזוּן אוֹתוֹ בְּכָל מַה שֶּׁצָּרִיךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳(משלילא) וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ׳ - בֵּיתָהּ - זֶהוּ גוּפָהּ, שֶׁהִיא זָנָה אוֹתוֹ. וְנַעֲרֹתֶיהָ - אֵלּוּ הֵם הָאֵיבָרִים שֶׁל הַגּוּף הַזֶּה.
בלשון הזוהר
בְּגִין דְּכָל הָנֵי תְּלַת, קִשּׁוּרָא חֲדָא אִינּוּן, כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, בְּרָזָא דְּנֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה, דְּכֹלָּא חַד, וְקִשּׁוּרָא חַד. נֶפֶשׁ: לֵית לָהּ נְהוֹרָא מִגַּרְמָהּ כְּלוּם, וְדָא אִיהוּ דְּמִשְׁתַּתְּפָא בְּרָזָא דְּגוּפָא חַד, לְאַעְנְגָא וּלְמֵיזָן לֵיהּ, בְּכָל מָה דְּאִצְטְרִיךְ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרוֹתֶיהָ׳ (משלי לא, טו). בֵּיתָה, דָּא אִיהוּ גּוּפָא, דְּאִיהִי זָנָא לֵיהּ. וְנַעֲרוֹתֶיהָ, אִלֵּין אִינּוּן שַׁיְיפִין דְּהַאי גּוּפָא.
הרוח רוכבת על הנפש ומאירה לה - הנשמה מוציאה הרוח ומאירה לה באור החיים
הָרוּחַ, זֶהוּ שֶׁרוֹכֵב עַל הַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ וְשׁוֹלֵט עָלֶיהָ וּמֵאִיר לָהּ בְּכָל מַה שֶּׁצָּרִיךְ, וְהַנֶּפֶשׁ הִיא כִּסֵּא לָרוּחַ הַזּוֹ. הַנְּשָׁמָה, הִיא מוֹצִיאָה אֶת הָרוּחַ הַזּוֹ, וְשׁוֹלֶטֶת עָלָיו וּמְאִירָה לוֹ בְּאוֹתוֹ אוֹר הַחַיִּים, וְאוֹתָהּ רוּחַ תְּלוּיָה בַּנְּשָׁמָה הַזּוֹ, וְנָאוֹר מִמֶּנָּה בְּאוֹתוֹ הָאוֹר שֶׁמֵּאִיר. אוֹתָהּ נֶפֶשׁ תְּלוּיָה בְּאוֹתָהּ רוּחַ, וּנְאוֹרָה מִמֶּנָּה וְנִזּוֹנֵית מִמֶּנָּה, וְהַכֹּל קֶשֶׁר אֶחָד.
בלשון הזוהר
רוּחַ: דָּא אִיהוּ דְּרָכִיב עַל הַאי נֶפֶשׁ, וְשָׁלִיט עָלָהּ, וְנָהִיר לָהּ בְּכָל מָה דְּאִצְטְרִיךְ, וְנֶפֶשׁ אִיהוּ כֻּרְסְיָּיא לְהַאי רוּחַ. נְשָׁמָה: אִיהִי דְּאַפִּיקַת לְהַאי רוּחָא, וּשְׁלִיטַת עֲלֵיהּ, וְנָהִירַת לֵיהּ בְּהַהוּא נְהוֹרָא דְּחַיִּין, וְהַהוּא רוּחַ תַּלְיָא בְּהַאי נְשָׁמָה, וְאִתְנְהִיר מִנָּהּ בְּהַהוּא נְהוֹרָא דְּנָהִיר. הַהוּא נְפֶשׁ, תַּלְיָא בְּהַאי רוּחַ, וְאִתְנְהִירַת מִנֵּיהּ, וְאִתְּזָנַת מִנֵּיהּ, וְכֹלָּא קִשּׁוּרָא חַד.
עד שהנשמה עולה לנביעת עתיק יומין - הרוח בגן עדן והנפש בגוף למטה
וְעַד שֶׁנְּשָׁמָה עֶלְיוֹנָה זוֹ לֹא עוֹלָה לְתוֹךְ נְבִיעַת עַתִּיק הָעַתִּיקִים, נִסְתַּר כָּל הַנִּסְתָּרִים, וּמִתְמַלֵּאת מִמֶּנּוּ, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא פוֹסֵק - הָרוּחַ הַזּוֹ לֹא נִכְנֶסֶת לְגַן עֵדֶן, שֶׁהִיא נֶפֶשׁ, וּלְעוֹלָם הָרוּחַ לֹא שׁוֹרָה אֶלָּא בְּגַן עֵדֶן, וּנְשָׁמָה לְמַעְלָה. נֶפֶשׁ זוֹ מִתְיַשֶּׁבֶת (לֹא מִתְיַשֶּׁבֶת) בִּמְקוֹמָהּ בְּתוֹךְ הַגּוּף לְמַטָּה.
בלשון הזוהר
וְעַד דְּהַאי נְשָׁמָה עִלָּאָה, לָא סַלְּקָא גּוֹ נְבִיעוּ דְּעַתִּיקָא דְּעַתִּיקִין. סְתִימָא דְּכָל סְתִימִין, וְאִתְמַלְיָא מִנֵּיהּ, בְּגִין דְּלָא פָּסִיק. רוּחַ דָּא לָא עָאל בְּגִּנְתָּא דְּעֵדֶן, דְּאִיהוּ נֶפֶשׁ, וּלְעוֹלָם רוּחַ לָא שַׁרְיָא אֶלָּא בְּגִּנְתָּא דְּעֵדֶן, וּנְשָׁמָה לְעֵילָּא. נֶפֶשׁ דָּא אִתְיַשְׁבָת (ס"א לא אתישבת) בְּדוּכְתָּהָא גּוֹ גּוּפָא לְתַתָּא.
הנשמה עולה לנביעת הבאר הרוח נכנסת לגן עדן והנפש מתישבת בקבר
כְּמוֹ זֶה הַכֹּל לְמַטָּה כָּךְ נִפְרָדִים בָּאָדָם. וְאַף עַל גַּב שֶׁכֻּלָּם קֶשֶׁר אֶחָד, הַנְּשָׁמָה עוֹלָה לְמַעְלָה לְתוֹךְ נְבִיעַת הַבְּאֵר. הָרוּחַ נִכְנֶסֶת לְגַן עֵדֶן כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה. הַנֶּפֶשׁ מִתְיַשֶּׁבֶת בְּתוֹךְ הַקֶּבֶר. וְאִם תֹּאמַר, הַנֶּפֶשׁ לְמַעְלָה שֶׁמִּתְיַשֶּׁבֶת בְּתוֹךְ הַגּוּף בַּקֶּבֶר, אֵיפֹה הוּא הַקֶּבֶר? אֶלָּא בְּתוֹךְ אוֹתָהּ קְלִפָּה קָשָׁה, וְלָכֵן נֶפֶשׁ כְּמוֹ זוֹ שֶׁלְּמַטָּה, וְהַכֹּל זֶה כְּמוֹ זֶה, וְלָכֵן שָׁלֹשׁ דְּרָגוֹת נִפְרָדוֹת, וְהֵן קֶשֶׁר אֶחָד וְסוֹד אֶחָד.
בלשון הזוהר
כְּגַוְונָא דָּא, כֹּלָּא לְתַתָּא הָכִי מִתְפָּרְשָׁן בְּבַר נָשׁ, וְאַף עַל גַּב דְּכֻלְּהוּ קִשּׁוּרָא חֲדָא, נְשָׁמָה סַלְּקָא לְעֵילָּא, גּוֹ נְבִיעוּ דְּבֵירָא. רוּחַ עָאל בְּגִּנְתָּא דְּעֵדֶן, (ויקרא ע' ע"ב) ׳כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא׳. נֶפֶשׁ אִתְיַשְׁבָא גּוֹ קִבְרָא. וְאִי תֵּימָא, נֶפֶשׁ לְעֵילָּא, דְּאִתְיַשְׁבַת גּוֹ גּוּפָא בְּקִבְרָא, אָן הוּא קִבְרָא. אֶלָּא גּוֹ הַהוּא קְלִיפָה תַּקִּיפָא, וְעַל דָּא, נֶפֶשׁ כְּגַוְונָא דָּא לְתַתָּא, וְכֹלָּא דָּא כְּגַוְונָא דָּא. וּבְגִין כַּךְ, תְּלַת דַּרְגִּין מִתְפָּרְשָׁן, וְאִינּוּן קִשּׁוּרָא חֲדָא וְרָזָא חֲדָא.
כל זמן שהעצמות בקבר הנפש שם - בשבתות וזמנים מתגלמת בדיוקן ומשבחת
וּבְכָל זְמַן שֶׁהָעֲצָמוֹת נִמְצָאוֹת בְּתוֹךְ הַקֶּבֶר, הַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ נִמְצֵאת שָׁם. כָּאן יֵשׁ סוֹד לְיוֹדְעֵי דֶרֶךְ הָאֱמֶת יִרְאֵי חֵטְא. בְּשָׁעָה שֶׁהַנְּשָׁמָה מִתְעַטֶּרֶת לְמַעְלָה בְּתוֹךְ הָעֲטָרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְהָרוּחַ עוֹמֶדֶת בְּאוֹר עֶלְיוֹן בְּשַׁבָּתוֹת וָחֳדָשִׁים וּזְמַנִּים - הַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁהָרוּחַ יוֹרֶדֶת מִתּוֹךְ הָאוֹר הָעֶלְיוֹן לָדוּר בְּגַן עֵדֶן מֵאִיר וְנוֹצֵץ, הִיא עוֹמֶדֶת בְּתוֹךְ הַקֶּבֶר וּמִתְגַּלֶּמֶת בַּדְּיוֹקָן שֶׁהָיָה בְּתוֹךְ הַגּוּף בַּתְּחִלָּה, וְכָל אוֹתָן עֲצָמוֹת עוֹלוֹת בְּאוֹתוֹ דְיוֹקָן, וּמְשַׁבְּחוֹת וּמוֹדוֹת לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כָּל עַצְמֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךְ׳ (תהלים לה, י) - לֹא כָתוּב אוֹמְרוֹת, אֶלָּא תֹּאמַרְנָה.
בלשון הזוהר
וּבְכָל זִמְנָא דְּגַרְמֵי אִשְׁתְּכָחוּ גּוֹ קִבְרָא, הַאי נֶפֶשׁ אִשְׁתְּכָחַת תַּמָּן. רָזָא הָכָא לְאִינוּן דְּיַדְעֵי אֹרַח קְשׁוֹט, דַּחֲלֵי חַטָּאָה. בְּשַׁעֲתָא דְּנִשְׁמְתָא מִתְעַטְּרָא לְעֵילָּא, גּוֹ עִטְרָא קַדִּישָׁא, וְרוּחָא קָאִים בִּנְהִירוּ עִלָּאָה, בְּשַׁבָּתֵי וְיַרְחֵי וּזְמָנֵי, הַאי נֶפֶשׁ בְּשַׁעֲתָא דְּרוּחַ נַחְתָּא מִגּוֹ נְהִירוּ עִלָּאָה, לְדַיָּירָא בְּגִּנְתָּא דְּעֵדֶן נָהִיר וְנָצִיץ, אִיהוּ (ד"א ל"ג כ"ד) קַיָּימָא גּוֹ קִבְרָא וְאִתְגְלִימַת בְּדִיּוּקְנָא, דַּהֲוַת גּוֹ גּוּפָא בְּקַדְמִיתָא, וְכָל אִינּוּן גַּרְמֵי בְּהַהוּא דִּיּוּקְנָא סַלְקָן, וּמְשַׁבְּחָאן וְאוֹדָן לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה יהו"ה מִי כָמוֹךָ׳ (תהילים לה, י). אוֹמְרוֹת לָא כְּתִיב, אֶלָּא תֹּאמַרְנָּה.
אלמלא נתנה רשות לעין לראות - היתה רואה דמיות על הקברים מודות ומשבחות
וְאִלְמָלֵא נִתְּנָה רְשׁוּת לָעַיִן לִרְאוֹת, הָיְתָה רוֹאָה בַּלַּיְלָה כְּשֶׁנִּכְנֶסֶת (כְּשֶׁיּוֹצֵאת) שַׁבָּת וְלֵילוֹת חֳדָשִׁים וּזְמַנִּים כְּמוֹ דְּמֻיּוֹת עַל גַּבֵּי הַקְּבָרִים מוֹדוֹת וּמְשַׁבְּחוֹת אֶת הקב"ה. אֲבָל טִפְּשׁוּת בְּנֵי הָאָדָם מְעַכֶּבֶת אוֹתָם שֶׁלֹּא יוֹדְעִים וְלֹא מַשְׁגִּיחִים עַל מָה עוֹמְדִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא חוֹשְׁשִׁים לְהַשְׁגִּיחַ בִּכְבוֹד הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן בָּעוֹלָם הַזֶּה, כָּל שֶׁכֵּן לְהַשְׁגִּיחַ בִּכְבוֹד אוֹתוֹ הָעוֹלָם, וְעַל מָה עוֹמֵד, וְאֵיךְ הַדְּבָרִים מִתְפָּרְשִׁים.
בלשון הזוהר
וְאִלְמָלֵי אִתְיְהִיב רְשׁוּ לְעֵינָא לְמֵחמֵי וְחָמֵי בְּלֵילְיָא דְּעָיִיל (נ"א דנפיק) שַׁבְּתָא, וְלֵילֵי יַרְחֵי וּזְמָנֵי, כְּדִיּוּקְנִין עַל גַּבֵּי קִבְרֵי, אוֹדָן וּמְשַׁבְּחָן לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אֲבָל טִפְּשׁוּ דִּבְנֵי נָשָׁא, קָא מְעַכְּבָא לְהוּ, דְּלָא יַדְעִין, וְלָא מַשְׁגִּיחִין עַל מָה קַיְימִין בְּהַאי עָלְמָא, וְלָא חַשְׁשִׁין לְאַשְׁגְּחָא בִּיקָרָא דְּמַלְכָּא עִלָּאָה בְּהַאי עָלְמָא, כָּל שֶׁכֵּן לְאַשְׁגְּחָא בִּיקָרָא דְּהַהוּא עָלְמָא, וְעַל מָה קַיְּימָא, וְאֵיךְ מִתְפָּרְשָׁן מִלִּין.
בראש השנה כל נפש משוטטת ומבקשת רחמים על החיים ויודעת דין העולם
בְּיוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כְּשֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן וְכִסֵּא הַדִּין עוֹמֵד לַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן לָדוּן אֶת הָעוֹלָם, כָּל נֶפֶשׁ וָנֶפֶשׁ מְשׁוֹטְטוֹת וּמְבַקְשׁוֹת רַחֲמִים עַל הַחַיִּים. בַּלַּיְלָה שֶׁיּוֹצֵא יוֹם הַדִּין, הוֹלְכוֹת וּמְשׁוֹטְטוֹת לִשְׁמֹעַ וְלָדַעַת מַהוּ הַדִּין שֶׁנִּדּוֹן עַל הָעוֹלָם, וְלִפְעָמִים שֶׁמּוֹדִיעוֹת בְּמַרְאֶה לַחַיִּים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לַיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים וְגוֹ'׳ (איוב לג, טו) ' - ׳אָז יִגְלֶה אֹזֶן אֲנָשִׁים וּבְמֹסָרָם יַחְתֹּם׳ - מַה זֶּה מֹסָרָם? זוֹ הַנֶּפֶשׁ, שֶׁעוֹמֶדֶת וְחוֹתֶמֶת לַאֲנָשִׁים דְּבָרִים לְקַבֵּל מוּסָר.
בלשון הזוהר
בְּיוֹמָא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, דְּעָלְמָא אִתְּדָּן, וְכֻרְסְיָא דְּדִינָא קַיְּימָא, לְגַבֵּי מַלְכָּא עִלָּאָה, לְמֵידָן עָלְמָא. כָּל נֶפֶשׁ וְנֶפֶשׁ מְשַׁטְטָן, וּבָעָאן רַחֲמֵי עַל חַיֵּי. בְּלֵילְיָא דְּנָפְקָא יוֹמָא דְּדִינָא, אַזְלִין וְקָא מְשַׁטְטִין לְמִשְׁמַע וּלְמִנְדַּע מַאן הוּא דִּינָא דְּאִתְּדָּן עַל עָלְמָא, וּלְזִמְנִין דְּקָא מוֹדִיעִין בְּחֶזְוָוא לְחַיָּיא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לַיְלָה בִּנְפוֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים וְגוֹ'׳ (איוב לג, טו), ׳אָז יִגְלֶה אֹזֶן אֲנָשִׁים וּבְמוֹסָרָם יַחְתּוֹם׳. מַאי מוֹסָרָם. דָּא נֶפֶשׁ, דְּאִיהִי קַיְּימָא וְחָתִים לִבְנֵי נָשָׁא מִלִּין, לְקַבְּלָא מוּסָר. (ויחי רכ"א)
בלילה האחרון של החג יוצאים הפתקים - ידומיעם ממנה נוטל הצל ומעלה אותו
בַּלַּיְלָה הָאַחֲרוֹן שֶׁל הֶחָג, שֶׁיּוֹצְאִים הַפְּתָקִים מִבֵּית הַמֶּלֶךְ, וְאוֹתוֹ צֵל מוּסָר מִבְּנֵי הַנִּגְרָעִים שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה אוֹתָהּ נֶפֶשׁ שֶׁאָמַרְנוּ הוֹלֶכֶת וּמְשׁוֹטֶטֶת, וּמְמֻנֶּה אֶחָד שׁוֹטֵר, בְּסוֹד חָקוּק בְּטַבַּעַת בִּכְתָב מְפֹרָשׁ, יְדוּמִיעָ"ם, שֶׁפּוֹקֵד בִּכְתָב שֶׁל זִיו הֶחָקוּק וּבְתוֹךְ מַרְאוֹת עֶלְיוֹנִים יוֹרֵד בְּאוֹתוֹ לַיְלָה, וְכַמָּה אֶלֶף אֲלָפִים וְרִבּוֹא רְבָבוֹת עִמּוֹ, וְנוֹטְלִים אוֹתוֹ צֵל מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד וּמַעֲלִים אוֹתוֹ לְמַעְלָה.
בלשון הזוהר
בְּלֵילְיָא בַּתְרָאָה דְּחַגָּא, דְּקָא נַפְקָן פִּתְקִין מִבֵּי מַלְכָּא, וְהַהוּא צֵל אַעְדִּיאוּ מִבְּנֵי גְּרִיעוּ דְּהַאי עָלְמָא, הַהוּא נֶפֶשׁ דְּקַאמָרָן, אַזְלָא וּמְשַׁטְּטָא, וְחַד מְמָנָא סָרְכָא, בְּרָזָא גְּלִיפָא בְּעִזְקָא בִּכְתַב מְפֹרָשׁ, יְדוּמִיעָ"ם, דְּפָקִיד בִּכְתַב דְּזִיוָא גְּלִיפָא, וּבְגוֹ חִזְוָון עִלָּאִין. בְּהַהוּא לֵילְיָא נָחִית, וְכַמָּה אֶלֶף אַלְפִין וְרִבּוֹא רִבְוָון עִמֵּיהּ, וְנַטְלִין לְהַהוּא צֵל מִכָּל חַד וְחַד, וְסַלְּקִין, לֵיהּ לְעֵילָּא.
הנפש רואה את הצל ומכריזה לשאר המתים פלוני יבא אלינו - מטטרון מעלה הצל
וְאוֹתָהּ נֶפֶשׁ שֶׁאָמַרְנוּ הוֹלֶכֶת וּמְשׁוֹטֶטֶת וְרוֹאָה אֶת אוֹתוֹ צֵל, וְשָׁבָה לִמְקוֹמָהּ לְתוֹךְ הַקֶּבֶר, וּמַכְרִיזָה לִשְׁאָר הַמֵּתִים: פְּלוֹנִי יָבא אֵלֵינוּ, פְּלוֹנִי יָבא אֵלֵינוּ. אִם צַדִּיק טוֹב הוּא - כֻּלָּם שְׂמֵחִים. וְאִם לֹא - כֻּלָּם אוֹמְרִים אוֹי. כְּשֶׁמַּעֲלִים אוֹתוֹ צֵל, מַעֲלִים אוֹתוֹ לְאוֹתוֹ עֶבֶד נֶאֱמָן שֶׁשְּׁמוֹ מטטרו"ן, וְנוֹטֵל אֵלָיו אוֹתוֹ הַצֵּל וּמַעֲלֶה אוֹתוֹ לִמְקוֹמוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳כְּעֶבֶד יִשְׁאַף צֵל׳ (איוב ז, ב) - ׳יִשְׁאַף צֵל׳ וַדַּאי.
בלשון הזוהר
וְהַהִיא נֶפֶשׁ דְּקַאמָרָן, אַזְלָא וּמְשַׁטְּטָא וְחָמָאת לְהַהוּא צֵל, וְתָב לְאַתְרֵיהּ גּוֹ קִבְרָא, וְקָא מַכְרֶזֶת לִשְׁאַר מֵתַיָּיא, פְּלוֹנִי אָתֵי לְגַבָּן, פְּלוֹנִי אָתֵי לְגַבָּן. אִי זַכָּאָה טָבָא אִיהוּ, כֻּלְּהוּ חַדָּאן, וְאִי לָאו, כֻּלְּהוּ אַמְרֵי וַוי. כַּד סַלְּקִין הַהוּא צֵל, סַלְּקִין לֵיהּ לְגַבֵּי הַהוּא עֶבֶד מְהֵימָן, דִּשְׁמֵיהּ מְטַטְרוֹ"ן, וְנָטִיל הַהוּא צֵל לְגַבֵּיהּ, וְסַלִיק לֵיהּ לְאַתְרִיהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳כְּעֶבֶד יִשְׁאַף צֵל׳ (איוב ז, ב), ׳יִשְׁאַף צֵל׳ וַדַּאי.
מאותה שעה מתקן מקום לנשמה לרוח ולנפש - יש נפש שאין לה מנוחה
מֵאוֹתָהּ שָׁעָה וְאֵילָךְ מְתֻקָּן מָקוֹם לְאוֹתָהּ נְשָׁמָה שֶׁל אוֹתוֹ אִישׁ, וּמָקוֹם לָרוּחַ בְּגַן עֵדֶן, וּמָקוֹם לַנֶּפֶשׁ לִמְנוּחָה וְלַהֲנָאָה בְּשָׁעָה שֶׁמְּשׁוֹטֶטֶת וְהוֹלֶכֶת, מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ נֶפֶשׁ שֶׁאֵין לָהּ מְנוּחָה, וְיֵשׁ נֶפֶשׁ שֶׁמִּתְכַּלָּה עִם הַגּוּף.
בלשון הזוהר
מֵהַהִיא שַׁעֲתָא וְאֵילָךְ, מְתַתְקְנָא דּוּכְתָּא לְהַהִיא נְשָׁמָה דְּהַהוּא בַּר נָשׁ, וְדוּכְתָּא לְרוּחַ בְּגִּנְתָּא דְּעֵדֶן. וְדוּכְתָּא לְנֶפֶשׁ לְנַיְיחָא וּלְאִתְהֲנָאָה, בְּשַׁעֲתָא דִּמְשַׁטְּטָא וְאַזְלָא. בְּגִין דְּאִית (ויקרא קע"ב ע"ב) ׳נֶפֶשׁ דְּלֵית לָהּ נַיְיחָא׳. וְאִית נֶפֶשׁ דְּאִישְׁתְּצִיאַת עִם גּוּפָא.
נפש אויביך בכף הקלע - משוטטת בלי מנוחה יומם ולילה עונש גדול מהכל
וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא מִלְּפָנַי אֲנִי יהו"ה. הזוה"ק מקדים לבאר כי יש ב' מיני נפשות יש שיש לה מנוחה שהשלימה תיקונה אחר עונשה, ויש שאין לה מנוחה וכאן שאמר הכתוב ו'נכרתה' וְזוהִי שֶׁאֵין לָהּ מְנוּחָה,הנפש - ולא הרוח או הנשמה ח"ו, וְזוֹהִי שֶׁכָּתוּב בָּהּ ׳וְאֵת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךְ יְקַלְּעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע׳ (שמואל א כה, כט) - שֶׁזּוֹהִי שֶׁהוֹלֶכֶת וּמְשׁוֹטֶטֶת וּמִתְגַּלְגֶּלֶת בְּכָל הָעוֹלָם, וְאֵין לָהּ מְנוּחָה כְּלָל יוֹמָם וָלַיְלָה, וְזֶהו עֹנֶשׁ יוֹתֵר מֵהַכֹּל וְאוֹתָהּ שֶׁתִּכְלֶה עִם הַגּוּף, (הַהִיא שכתובבה ׳וְהִכְרַתִּי אַתָּה מִקֶּרֶב עַמָּהּ׳ (ויקרא יז, י) - וְלָזֶה אֵין לָהּ זִכָּרוֹן כְּלָל. וְיֵשׁ נֶפֶשׁ שֶׁלֹּא תכלה עִם הַגּוּף) וְתִכְלֶה מִמָּקוֹם אַחֵר (עֶלְיוֹן) אוֹתָהּ שֶׁכָּתוּב בָּהּ ׳וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא מִלְּפָנַי אֲנִי ה'׳ (ויקרא כב, ג). מַה זֶּה מִלְּפָנַי? הלא מלא כל הארץ כבודו שֶׁלֹּא שׁוֹרָה עָלֶיהָ רוּחַ.שאין הרוח חוטאת אלא הנפש) וּכְשֶׁלֹּא שׁוֹרָה עָלֶיהָ רוּחַ, אֵין לָהּ שֻׁתָּפוּת כְּלָל בְּמַה שֶּׁלְּמַעְלָה, וְלֹא יוֹדַעַת מֵאוֹתָם דְּבָרִים שֶׁל אוֹתוֹ עוֹלָם כְּלָל, וְזוֹהִי נֶפֶשׁהיורדת לדרגה שפלה כְּמוֹ שֶׁל הַבְּהֵמוֹת.
בלשון הזוהר
וְהַאי אִיהִי דְּלֵית לָהּ נַיְיחָא, וְהַאי אִיהִי דִּכְתִּיב בָּהּ, ׳וְאֶת נֶפֶשׁ אוֹיְבֶיךָ יְקַלְעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע׳ (שמואל א כה, כט). דְּדָא אִיהִי אַזְלָא וּמְשַׁטְּטָא וּמִתְגַּלְגְּלָא בְּכָל עָלְמָא, וְלֵית לָהּ נַיְיחָא כְּלַל יְמָמָא וְלֵילֵי, וְדָא אִיהוּ עוֹנְשָׁא יַתִּיר מִכֹּלָּא וְהַהִיא דְּתִשְׁתְּצִי עִם גוּפָה, (ההיא דכתיב בה ׳והכרתי אותה מקרב עמה׳ (ויקרא יז, י) ולהאי לית לה דוכרנו כלל ואית נפשא דלא תשתצי עם גופה) וְתִשְׁתְּצֵי מֵאֲתָר אַחֲרָא, (ס"א עלאה) הַהִיא דִּכְתִּיב בָּהּ, ׳וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא מִלְּפָנַי אֲנִי יהו"ה׳ (ויקרא כב, ג). מַאן מִלְּפָנַי. דְּלָא שַׁרְיָא עָלָהּ רוּחָא. וְכַד רוּחָא לָא שַׁרְיָא עָלָהּ, לֵית לָהּ שׁוּתָּפוּ כְּלַל בְּמָה דִּלְעֵילָּא, וְלָא יַדְעַת מֵאִינּוּן מִלִּין דְּהַהוּא עָלְמָא כְּלַל, וְהַאי אִיהִי נֶפֶשׁ כִּבְעִירֵי.
נפש שאין לה מנוחה פוגשת בידומיעם ובשוטריו - מכניסים אותה בפתחי גן עדן
נֶפֶשׁ שֶׁאֵין (נֶפֶשׁ שֶׁיֵּשׁ) לָהּ מְנוּחָה, זוֹהִי כְּשֶׁהוֹלֶכֶת וּמְשׁוֹטֶטֶת, פּוֹגֶשֶׁת בַּמְמֻנֶּה הַזֶּה יְדוּמִיעָ"ם, וּבְאוֹתָם הַשּׁוֹטְרִים שֶׁלּוֹ, וְנוֹטְלִים אוֹתָהּ וּמַכְנִיסִים אוֹתָהּ בְּכָל פִּתְחֵי גַּן הָעֵדֶן, וּמַרְאִים לָהּ אֶת כְּבוֹד הַצַּדִּיקִים וּכְבוֹד אוֹתָהּ הָרוּחַ שֶׁלָּהּ, וְהִיא נִדְבֶּקֶת בּוֹ בִּמְנוּחָה תּוֹךְ אוֹתוֹ הַלְּבוּשׁ, וְאָז יוֹדַעַת בְּאוֹתָם דְּבָרִים שֶׁל הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
נֶפֶשׁ דְּלֵית (ד"א נפש דאית) לָהּ נַיְיחָא, הַאי אִיהִי כַּד אַזְלָא וּמְשַׁטְּטָא, אִעֲרְעַת בְּהַאי מְמַנָא יְדוּמִיעָ"ם, וּבְאִינּוּן סַרְכִין דִּילֵיהּ, וְנַטְלִין לָהּ, וְאָעלִין לָהּ בְּכָל פִּתְחֵי גַּן עֵדֶן, וְאַחְזְיָין לָהּ יְקָרָא דְּצַדִּיקַיָּא, וִיקָרָא דְּהַהוּא רוּחַ דִּילָהּ, וְאִיהִי מִתְדַּבְּקָא בֵּיהּ בְּנַיְיחָא, גּוֹ הַהוּא לְבוּשָׁא, וּכְדֵין יַדְעַת בְּאִינּוּן מִלִּין דְּעָלְמָא.
כשהרוח עולה להתעטר בנשמה העליונה - הנפש נקשרת ברוח כלבנה מהשמש
וּכְשֶׁאוֹתָהּ רוּחַ עוֹלָה לְהִתְעַטֵּר לְתוֹךְ הַנְּשָׁמָה הָעֶלְיוֹנָה לְמַעְלָה, אוֹתָהּ נֶפֶשׁ נִקְשֶׁרֶת בְּאוֹתָהּ רוּחַ וּנְאוֹרָה מִמֶּנָּה, כַּלְּבָנָה כְּשֶׁנְּאוֹרָה מֵהַשֶּׁמֶשׁ, וְהָרוּחַ נִקְשֶׁרֶת לְתוֹךְ אוֹתָהּ נְשָׁמָה, וְאוֹתָהּ נְשָׁמָה נִקְשֶׁרֶת לְתוֹךְ סוֹף הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁהִיא סוֹד הַנֶּפֶשׁ שֶׁלְּמַעְלָה.
בלשון הזוהר
וְכַד הַהוּא רוּחַ סַלְּקָא לְאִתְעַטְּרָא גּוֹ נְשָׁמָה עִלָּאָה לְעֵילָּא, הַהִיא נֶפֶשׁ מִתְקַשְּׁרָא בְּהַהוּא רוּחַ, וְאִתְנְהִירַת מִנֵּיהּ, כְּסִיהֲרָא כַּד אִתְנְהִירַת מִשִׁמְּשָׁא. וְרוּחַ מִתְקַשְּׁרָא גּוֹ הַהִיא נִשְׁמְתָא. וְהַהִיא נִשְׁמְתָא מִתְקַשְּׁרָא, גּוֹ סוֹף מַחֲשָׁבָה, דְּאִיהִי רָזָא דְּנְפֶשׁ דִּלְעֵילָּא.
הנפש נקשרת ברוח העליונה והרוח בנשמה והנשמה באין סוף - מנוחת הכל
וְאוֹתָהּ נֶפֶשׁ נִקְשֶׁרֶת תּוֹךְ אוֹתָהּ רוּחַ עֶלְיוֹנָה, וְאוֹתָהּ רוּחַ נִקְשֶׁרֶת לְתוֹךְ אוֹתָהּ נְשָׁמָה עֶלְיוֹנָה, וְאוֹתָהּ נְשָׁמָה נִקְשֶׁרֶת בָּאֵין סוֹף. וְאָז הוּא מְנוּחַת הַכֹּל וְקֶשֶׁר שֶׁל הַכֹּל לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, הַכֹּל בְּסוֹד אֶחָד וְגָוֶן אֶחָד. וְאָז זוֹהִי מְנוּחָה לַנֶּפֶשׁ שֶׁלְּמַטָּה, וְעַל זֶה כָּתוּב ׳וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת ה' אֱלֹהֶיךְ׳ (שמואל א כה, כט) - בְּגָוֶן אֶחָד וּבְסוֹד אֶחָד. שֶׁאוֹתוֹ אֵת, זֶה כְּמוֹ זֶה.
בלשון הזוהר
וְהַהִיא נֶפֶשׁ, אִתְקָשָּׁרַת גּוֹ הַהוּא רוּחַ עִלָּאָה, וְהַהוּא רוּחַ אִתְקָשָּׁר גּוֹ הַהִיא נְשָׁמָה עִלָּאָה. וְהַהִיא נְשָׁמָה אִתְקָשָּׁרַת בְּאֵין סוֹף. וּכְדֵין אִיהוּ נַיְיחָא דְּכֹלָּא, וְקִשּׁוּרָא דְּכֹלָּא עֵילָּא וְתַתָּא, כֹּלָּא בְּרָזָא חֲדָא, וְגַוְונָא חֲדָא. וּכְדֵין דָּא אִיהוּ נַיְיחָא דְּנֶפֶשׁ דִּלְתַתָּא, וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת יהו"ה אֱלֹהֶיךָ׳ (שמואל א כה, כט). בְּגַוְונָא חֲדָא, וּבְרָזָא חֲדָא, דְּהַהוּא אֵת, דָּא כְּגַוְונָא דָּא.
כשיורדת הלבנה בסוד הנפש העליונה מאירה לכל המרכבות והמחנות גוף שלם
כְּשֶׁיּוֹרֶדֶת הַלְּבָנָה בְּסוֹד הַנֶּפֶשׁ הָעֶלְיוֹנָה, מְאִירָה מִכָּל הַצְּדָדִים. הִיא מְאִירָה לְכָל הַמֶּרְכָּבוֹת וְהַמַּחֲנוֹת וְעוֹשָׂה לָהֶם גּוּף אֶחָד שָׁלֵם שֶׁמֵּאִיר בְּאוֹר בַּזִּיו הָעֶלְיוֹן. אַף כָּךְ כְּמוֹ זֶה יוֹרֶדֶת הַנֶּפֶשׁ הַתַּחְתּוֹנָה הַזּוֹ מְאִירָה לְכָל הַצְּדָדִים מִתּוֹךְ אוֹר הַנְּשָׁמָה, וּמִתּוֹךְ אוֹר הָרוּחַ, וְיוֹרֶדֶת וּמְאִירָה לְכָל אוֹתָם מֶרְכָּבוֹת וּמַחֲנוֹת, שֶׁהֵם אֵיבָרִים וַעֲצָמוֹת, וְעוֹשָׂה אוֹתָם גּוּף שָׁלֵם שֶׁמֵּאִיר בְּאוֹר.
בלשון הזוהר
כַּד נַחְתָּא סִיהֲרָא, רָזָא דְּנֶפֶשׁ עִלָּאָה, נְהוֹרָא מִכָּל סִטְרִין. אִיהִי נַהֲרָא לְכָל רְתִיכִין וּמַשִּׁרְיָין, וְעָבִיד לוֹן גּוּפָא חֲדָא שְׁלֵימָא, דְּנָהִיר בִּנְהִירוּ בְּזִיוָא עִלָּאָה. אוּף הָכִי כְּגַוְונָא דָּא, נַחְתָּא הַאי נֶפֶשׁ תַּתָּאָה, נְהִירָא מִכָּל סִטְרִין מִגּוֹ נְהִירוּ דְּנְשָׁמָה, וּמִגּוֹ נְהִירוּ דְּרוּחַ, וְנַחְתָּא וְנַהֲרָא לְכָל אִינּוּן רְתִיכִין וּמַשִּׁרְיָין, דְּאִינּוּן שַׁיְיפִין וְגַרְמִין, וְעָבִיד לוֹן גּוּפָא שְׁלֵימָא, דְּנָהִיר בִּנְהִירוּ.
והשביע בצחצחות נפשך ועצמתיך יחליץ - קם ומודה בעצמותי תאמרנה מנוחת הנפש
זְהִוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךְ׳ (ישעיה נח, יא) - נַפְשֶׁךְ מַמָּשׁ. וְאַחַר כָּךְ - ׳וְעַצְמֹתֶיךְ יַחֲלִיץ׳, שֶׁעוֹשֶׂה מֵהֶם גּוּף שָׁלֵם, וּמֵאִיר בְּאוֹר, וְקָם וּמוֹדֶה וּמְשַׁבֵּחַ אֶת הקב"ה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, שֶׁכָּתוּב ׳כָּל עַצְמֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךְ׳ (תהלים לה, י) - וְזוֹהִי מְנוּחַת הַנֶּפֶשׁ וַדַּאי מִכָּל הַצְּדָדִים.
בלשון הזוהר
הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ׳ (ישעיהו נח, יא), נַפְשֶׁךָ מַמָּשׁ, וּלְבָתַר ׳וְעַצְמוֹתֶיךָ יַחֲלִיץ׳, דְּעָבִיד מִנַּיְיהוּ גּוּפָא שְׁלֵימָא, וְנָהִיר בִּנְהִירוּ, וְקָם וְאוֹדֵי וּמְשַׁבַּח לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּמָה דְּאִתְּמַר דִּכְתִּיב, ׳כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה יהו"ה מִי כָמוֹךָ׳ (תהילים לה, י). וְדָא אִיהוּ נַיְיחָא דְּנֶפֶשׁ וַדַּאי מִכָּל סִטְרִין.
אשרי הצדיקים הפוחדים מרבונם - רשבי ברך את רבי אבא לזכות בשלש מנוחות
אַשְׁרֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁפּוֹחֲדִים מֵרִבּוֹנָם בָּעוֹלָם הַזֶּה לִזְכּוֹת בְּשָׁלֹשׁ מְנוּחוֹת לָעוֹלָם הַבָּא. בָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן וּבֵרְכוֹ אֶת רַבִּי אַבָּא. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אַשְׁרֵיכֶם בָּנַי, וְאַשְׁרַי שֶׁעֵינַי רָאוּ בְּכָךְ. כַּמָּה מְקוֹמוֹת עֶלְיוֹנִים מְתֻקָּנִים לָנוּ וּמְאִירִים לָנוּ לָעוֹלָם הַבָּא.
בלשון הזוהר
זַכָּאִין אִינּוּן צַדִּיקַיָּיא, דְּדַחֲלִין לְמָארֵיהוֹן בְּעָלְמָא דֵּין, לְמִזְכֵּי בִּתְלַת נְיָיחֵי לְעָלְמָא דְּאָתִי. אָתָא רַבִּי שִׁמְעוֹן וּבַרְכֵיהּ לְרַבִּי אַבָּא. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, זַכָּאִין אַתּוּן בָּנַי, וְזַכָּאָה אֲנָא דְּעֵינַי חָמוּ בְּכַךְ. כַּמָה דּוּכְתִּין עִלָּאִין מְתַּתְקְנָן לָן, וּנְהִירִין לָן, לְעָלְמָא דְּאָתֵי.
שיר המעלות הבטחים בה' כהר ציון
בטחון הצדיקים כהר לא ימוט
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.