ממלכת הזוהר › זוהר › תרומה › מאמר 29: בשלשה שמות נקראת נשמת האדם - נפש רוח ונשמה וגלגול הנשמות בזמנים › פיסקה 11 (קמב ע"א)

אלמלא נתנה רשות לעין לראות - היתה רואה דמיות על הקברים מודות ומשבחות

תרומה · בשלשה שמות נקראת נשמת האדם - נפש רוח ונשמה וגלגול הנשמות בזמנים · מאמר 29 · פיסקה 11 · דף קמב ע"א

לשון הזוהר

וְאִלְמָלֵי אִתְיְהִיב רְשׁוּ לְעֵינָא לְמֵחמֵי וְחָמֵי בְּלֵילְיָא דְּעָיִיל (נ"א דנפיק) שַׁבְּתָא, וְלֵילֵי יַרְחֵי וּזְמָנֵי, כְּדִיּוּקְנִין עַל גַּבֵּי קִבְרֵי, אוֹדָן וּמְשַׁבְּחָן לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אֲבָל טִפְּשׁוּ דִּבְנֵי נָשָׁא, קָא מְעַכְּבָא לְהוּ, דְּלָא יַדְעִין, וְלָא מַשְׁגִּיחִין עַל מָה קַיְימִין בְּהַאי עָלְמָא, וְלָא חַשְׁשִׁין לְאַשְׁגְּחָא בִּיקָרָא דְּמַלְכָּא עִלָּאָה בְּהַאי עָלְמָא, כָּל שֶׁכֵּן לְאַשְׁגְּחָא בִּיקָרָא דְּהַהוּא עָלְמָא, וְעַל מָה קַיְּימָא, וְאֵיךְ מִתְפָּרְשָׁן מִלִּין.

תרגום

וְאִלְמָלֵא נִתְּנָה רְשׁוּת לָעַיִן לִרְאוֹת, הָיְתָה רוֹאָה בַּלַּיְלָה כְּשֶׁנִּכְנֶסֶת (כְּשֶׁיּוֹצֵאת) שַׁבָּת וְלֵילוֹת חֳדָשִׁים וּזְמַנִּים כְּמוֹ דְּמֻיּוֹת עַל גַּבֵּי הַקְּבָרִים מוֹדוֹת וּמְשַׁבְּחוֹת אֶת הקב"ה. אֲבָל טִפְּשׁוּת בְּנֵי הָאָדָם מְעַכֶּבֶת אוֹתָם שֶׁלֹּא יוֹדְעִים וְלֹא מַשְׁגִּיחִים עַל מָה עוֹמְדִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא חוֹשְׁשִׁים לְהַשְׁגִּיחַ בִּכְבוֹד הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן בָּעוֹלָם הַזֶּה, כָּל שֶׁכֵּן לְהַשְׁגִּיחַ בִּכְבוֹד אוֹתוֹ הָעוֹלָם, וְעַל מָה עוֹמֵד, וְאֵיךְ הַדְּבָרִים מִתְפָּרְשִׁים.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ואלמלי אתיהיב רשו לעינא למחמי וחמי בליליא דעייל (נ"א דנפיק) שבתא, ולילי ירחי וזמני, כדיוקנין על גבי קברי, אודן ומשבחן לקודשא בריך הוא. אבל טפשו דבני נשא, קא מעכבא להו, דלא ידעין, ולא משגיחין על מה קיימין בהאי עלמא, ולא חששין לאשגחא ביקרא דמלכא עלאה בהאי עלמא, כל שכן לאשגחא ביקרא דההוא עלמא, ועל מה קיימא, ואיך מתפרשן מלין.

התרגום: ואלמלא נתנה רשות לעין לראות, היתה רואה בלילה כשנכנסת (כשיוצאת) שבת ולילות חדשים וזמנים כמו דמיות על גבי הקברים מודות ומשבחות את הקב"ה. אבל טפשות בני האדם מעכבת אותם שלא יודעים ולא משגיחים על מה עומדים בעולם הזה, ולא חוששים להשגיח בכבוד המלך העליון בעולם הזה, כל שכן להשגיח בכבוד אותו העולם, ועל מה עומד, ואיך הדברים מתפרשים.

מן המפרשים

אור יקר: דטפשר דבני נשא קא מעכבא, שכיון שאינם נותנים לבם לדעת מציאותם.

הסולם: ואלמלי אתיהיב רשו וכו': ואם היה ניתנה רשות לעין לראות, היה רואה, בליל כניסת השבת, ולילה של ר"ח וזמנים, כצורות על הקברים, המודות ומשבחות להקב"ה. אבל הכסילות של בני אדם מעכב אותם מלראות, ואינם יודעים ואינם משגיחים על מה הם…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר