ממלכת הזוהר › זוהר › תרומה › מאמר 26: מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה - סוד שבחו של דוד בצערו ואור השחר › פיסקה 9 (קמ ע"ב)

צמאה לך נפשי כמה לך בשרי - צמאון לדברי תורה כצמאון במדבר ציה

תרומה · מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה - סוד שבחו של דוד בצערו ואור השחר · מאמר 26 · פיסקה 9 · דף קמ ע"ב

לשון הזוהר

׳צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי׳ (תהילים סג, ב), כְּמַאן דְּכָפִין לְמֵיכַל וְצָחֵי לְמִשְׁתֵּי. ׳בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם׳ - בְּגִין דְּאִיהוּ מִדְבַּר, וְלָאו אִיהוּ אֲתָר דְּיִשּׁוּבָא, וְלָאו אִיהוּ אֲתָר דְּקֻדְשָׁא. וּבְגִין כַּךְ אִיהוּ אֲתָר ׳בְּלִי מַיִם׳. וּכְמָה דְּאֲנָן כַּפִין וְצָחָאן לְגַבָּךְ בַּאֲתָר דָּא, ׳כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִיךָ וְגוֹ'׳. וַאֲנָן כְּמָה דְּאֲנָן צָחָאן לְגַבֵּי דְּמַר, לְמִשְׁתֵּי בְּצָחוּתָא מִלּוֹי בַּאֲתָר דָּא, אוּף הָכִי צָחֵינָן לְמִשְׁתֵּי בְּצָחוּתָא מִלּוֹי, בְּבֵי מַקְדְּשָׁא, אֲתָר דְּאִקְרֵי קֹדֶשׁ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְרַ' אַבָּא, מַאן דְּשָׁארִי מִלָּה הַשְׁתָּא יֵימָא.

תרגום

׳צָמְאָה לְךְ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךְ בְּשָׂרִי׳ (תהלים סג, ב) -, ׳כְּמִי שֶׁרָעֵב לֶאֱכֹל וְצָמֵא לִשְׁתּוֹת׳. ׳בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם׳ (תהלים סג, ב) - מִשּׁוּם שֶׁהוּא מִדְבָּר וְאֵינוֹ מָקוֹם שֶׁל יִשּׁוּב, וְלֹא מָקוֹם שֶׁל קֹדֶשׁ. וְלָכֵן הוּא מָקוֹם ׳בְּלִי מַיִם׳. וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ רְעֵבִים וּצְמֵאִים אֵלֶיךְ בַּמָּקוֹם הַזֶּה, ׳כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִיךְ וְגוֹ'׳. וְאָנוּ, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ צְמֵאִים אֶל מוֹרֵנוּ לִשְׁתּוֹת בְּצִמָּאוֹן אֶת דְּבָרָיו בַּמָּקוֹם הַזֶּה, אַף כָּךְ צְמֵאִים לִשְׁתּוֹת בַּצָּמָא דְּבָרָיו בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, הַמָּקוֹם שֶׁנִּקְרָא קֹדֶשׁ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְרַבִּי אַבָּא, מִי שֶׁהִתְחִיל הַדָּבָר - יֹאמַר עַכְשָׁו.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳צמאה לך נפשי כמה לך בשרי׳ (תהילים סג, ב), כמאן דכפין למיכל וצחי למשתי. ׳בארץ ציה ועיף בלי מים׳ - בגין דאיהו מדבר, ולאו איהו אתר דישובא, ולאו איהו אתר דקדשא. ובגין כך איהו אתר ׳בלי מים׳. וכמה דאנן כפין וצחאן לגבך באתר דא, ׳כן בקדש חזיתיך וגו'׳. ואנן כמה דאנן צחאן לגבי דמר, למשתי בצחותא מלוי באתר דא, אוף הכי צחינן למשתי בצחותא מלוי, בבי מקדשא, אתר דאקרי קדש. אמר רבי שמעון לר' אבא, מאן דשארי מלה השתא יימא.

התרגום: ׳צמאה לך נפשי כמה לך בשרי׳ (תהלים סג, ב) -, ׳כמי שרעב לאכל וצמא לשתות׳. ׳בארץ ציה ועיף בלי מים׳ (תהלים סג, ב) - משום שהוא מדבר ואינו מקום של ישוב, ולא מקום של קדש. ולכן הוא מקום ׳בלי מים׳. וכמו שאנו רעבים וצמאים אליך במקום הזה, ׳כן בקדש חזיתיך וגו'׳. ואנו, כמו שאנו צמאים אל מורנו לשתות בצמאון את דבריו במקום הזה, אף כך צמאים לשתות בצמא דבריו בבית המקדש, המקום שנקרא קדש. אמר רבי שמעון לרבי אבא, מי שהתחיל הדבר - יאמר עכשו.

מן המפרשים

אור החמה: וכמה דאנן כפין וצחאן לגבך באתר דא כן בקדש חזיתיך עם היות שראיתיך אני צמא ולראות עוזך וכבודך מעלה למעלה ממעלה: הכי צחינן וגומר לעתיד לבא. והשתא אית לן למקשי וגומר עיקר הקושיא שאם למש' נתקשה לשאר בני עלמא עאכו"כ א"כ היאך יאמר…

אור יקר: ובגין כך איהו אתר וכו/ שזה גורם לזה, ולא יספיק באכילה קצת אלא מעליא בשבעא להורות על ריבוי השפע ושמחה מרובה, וזהו שאמר ואצטריך.

זוהר הרקיע: דף ק"מ ע"ב) בוריין דלא נפיק נימא מנימא ושערי משערי וכל קוצא וקוצא אית ביה ת"י נימין דשערי כמנין קדוש וכל נימא ונימא להיט בת' עלמין וכל עלמא ועלמא סתים וגניז ולית דידע לון בר איהו לשבעה מאה ועשרין עיבר ובכל נימא ונימא אית מבועי…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: