ממלכת הזוהר › זוהר › תרומה › מאמר 10: הללויה הללו עבדי ה' סוד תפלת השחר שירת הים והשמות הקדושים › פיסקה 2 (קל ע"ב)

אמר שומר אתא בקר - הקב"ה משיב לישראל על גלות מצרים ובבל

תרומה · הללויה הללו עבדי ה' סוד תפלת השחר שירת הים והשמות הקדושים · מאמר 10 · פיסקה 2 · דף קל ע"ב

לשון הזוהר

כְּתִיב, ׳אָמַר שׁוֹמֵר אָתָא בֹקֶר וְגַם לָיְלָה אִם תִּבְעָיוּן בְּעָיוּ שֻׁבוּ אֵתָיוּ, הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ לֵיהּ, עַל גָּלוּת דְּיִשְׂרָאֵל, דְּיַתְבֵי גּוֹ בְּנֵי שֵׂעִיר, וְיִשְׂרָאֵל אַמְרֵי לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, שׁוֹמֵר, מַה מִּלַּיְלָה, מַה תְּהֵא עָלַן מִן גָּלוּתָא דָּא, דְּדַמֵּי לַחֲשׁוֹכָא דְּלֵילְיָא׳ (ישעיהו כא, יב). מַה כְּתִיב, אָמַר שׁוֹמֵר, דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אָתָא בֹקֶר, כְּבָר נְהִירְנָא לְכוּ בְּגָלוּתָא דְּמִצְרַיִם, וְאַסִּיקְנָא לְכוּ וְקָרִיבִת יַתְכוֹן לְפוּלְחָנִי, וְאוֹרַיְיתָא יָהֲבִית לְכוֹן, בְּגִין דְּתִזְכּוּן לְחַיֵּי עָלְמָא. שְׁבַקְתּוּן אוֹרַיְיתִי, וְגַם לָיְלָה, אָעִילְנָא לְכוּ בְּגָלוּתָא (ס"א דבבל, ואסיקנא לכו. שבקתון אורייתי כמלקדמין, אעילנא לכו בגלותא) כְּמִלְּקַדְּמִין. ׳אִם תִּבְעָיוּן בְּעָיוּ׳ - כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳דִּרְשׁוּ מֵעַל סֵפֶר יהו"ה וּקְרָאוּ, וְתַמָּן תִּשְׁכְּחוּן בְּמַה תַּלְיָא גָּלוּתָא דִּלְכוֹן, וּגְאוּלָה דִּלְכוֹן, וְכַד תִּבְעָיוּן בָּהּ, הִיא תֵּימָא וְתַכְרִיז קָמַיְיכוּ׳ (ישעיה לה). שׁוּבוּ אֵתָיוּ. שׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵימָתָא, וּמִיַּד אֵתָיוּ וְאִקְרִיבוּ לְגַבָּאי. (נ"א וברזא דהאי קרא) וּבְהַאי קְרָא כְּתִיב, מַשָּׂא דּוּמָה. וְרָזָא דָּא, בְּשִׁית דַּרְגִּין דִּנְבוּאָה (בחמשה ארחין) אִתְּמַר לִנְבִיאֵי. בְּמַחֲזֶ"ה. בַּחֲזוֹ"ן. בְּחִזָּיוֹ"ן. בְּחָזוּ"ת. בְּדָבָ"ר. בְּמַש"א. וְכֻלְּהוּ חֲמִשָּׁא כֻּלְּהוּ כְּמַאן דְּחָמֵי בָּתַר כּוֹתָלָא, הַהוּא נְהִירוּ דִּנְהוֹרָא. וּמִנְּהוֹן, כְּמַאן דְּחָמֵי נְהוֹרָא דְּשִׁמְשָׁא מִגּוֹ עֲשָׁשִׁיתָא. אֲבָל מַשָּׂא, הֲוֵי, כַּד מָטֵי הַהוּא נְהוֹרָא בְּטוֹרַח סַגִּי וְאִיטְרַח מִלּוֹי עֲלוֹי, דְּלָא יָכִיל לְאִתְגַּלְיָיא לֵיהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳לָשׂוּם אֶת מַשָּׂא כָּל הָעָם הַזֶּה עָלָי׳ (במדבר יא, יא). וּבְּגִין כָּךְ, מַשָּׂא.

תרגום

כָּתוּב, ׳אָמַר שֹׁמֵר אָתָא בקֶר וְגַם לָיְלָה אִם תִּבְעָיוּן בְּעָיוּ שֻׁבוּ אֵתָיוּ׳ (ישעיה כא) - פָּסוּק זֶה פֵּרְשׁוּהוּ עַל גָּלוּת יִשְׂרָאֵל שֶׁיּוֹשְׁבִים בְּתוֹךְ בְּנֵי שֵׂעִיר, וְיִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לַקָּדוֹשׁ - בָּרוּךְ-הוּא: ׳שֹׁמֵר מַה מִלַּיְלָה׳ - מַה יִּהְיֶה עָלֵינוּ מֵהַגָּלוּת הַזּוֹ שֶׁדּוֹמָה לְחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה?. מַה כָּתוּב? ׳אָמַר שֹׁמֵר׳ (ישעיה כא, יב) - זֶה הקב"ה. אָתָא בֹקֶר - כְּבָר הֶאַרְתִּי לְךְ בְּגָלוּת מִצְרַיִם, וְהֶעֱלֵיתִי אֶתְכֶם וְקֵרַבְ תִּיכֶם לַעֲבוֹדָתִי, וְנָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָה כְּדֵי שֶׁתִּזְכּוּ לְחַיֵּי עוֹלָם. עֲזַבְתֶּם תּוֹרָתִי, וְגַם לָיְלָה - הִכְנַסְתִּיכֶם לְגָלוּת (בָּבֶל והעלי תיכם. עזבתם תורתי כְּמִקֹּדֶם, והכנסתי אֶתְכֶם לגלות) כְּמִקֹּדֶם. ׳אִם תִּבְעָיוּן בְּעָיוּ׳ - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳דִּרְשׁוּ מֵעַל סֵפֶר ה' וּקְרָאוּ וְשָׁם תִּמְצְאוּ בַּמֶּה תְּלוּיָה גָּלוּתְכֶם וּגְאֻלַּתְכֶם׳ (שם לד). וּכְשֶׁתִּבְעָיוּן בָּהּ, הִיא תֹּאמַר וְתַכְרִיז לִפְנֵיכֶם: שֻׁבוּ אֵתָיוּ. שׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וּמִיָּד אֵתָיוּ, וְקִרְבוּ אֵלַי. (וּבְסוֹד הַפָּסוּק הַזֶּה) וּבְפָסוּק זֶה כָּתוּב, מַשָּׂא דּוּמָה. וְסוֹד זֶה בְּשֵׁשׁ דְּרָגוֹת שֶׁל נְבוּאָה (בְּחָמֵשׁ דרכים) נֶאֱמַר לַנְּבִיאִים: בְּמַחֲזֶ"ה. בְּחָזוֹ"ן. בְּחִזָּיוֹ"ן. בְּחָזוּ"ת. בְּדָבָ"ר. בְּמַשָּׂ"א. וְכָל הֶחָמֵשׁ כֻּלָּן כְּמִי שֶׁרוֹאֶה אַחַר הַכֹּתֶל אוֹתוֹ הָאוֹר שֶׁמֵּאִיר, וּמֵהֶם כְּמִי שֶׁרוֹאֶה אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ מִתּוֹךְ עֲשָׁשִׁית. אֲבָל מַשָּׂא הֱוֵי כַּאֲשֶׁר מַגִּיעַ אוֹתוֹ אוֹר בְּטֹרַח רַב וּמַטְרִיחַ עָלָיו דְּבָרָיו, שֶׁלֹּא יָכוֹל לְהִתְגַּלּוֹת לוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, ׳לָשׂוּם אֶת מַשָּׂא כָּל הָעָם הַזֶּה עָלָי׳ (במדבר יא, יא) - וּמִשּׁוּם זֶה מַשָּׂא.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: כתיב, ׳אמר שומר אתא בקר וגם לילה אם תבעיון בעיו שבו אתיו, האי קרא אוקמוה ליה, על גלות דישראל, דיתבי גו בני שעיר, וישראל אמרי לקודשא בריך הוא, שומר, מה מלילה, מה תהא עלן מן גלותא דא, דדמי לחשוכא דליליא׳ (ישעיהו כא, יב). מה כתיב, אמר שומר, דא קודשא בריך הוא, אתא בקר, כבר נהירנא לכו בגלותא דמצרים, ואסיקנא לכו וקריבת יתכון לפולחני, ואורייתא יהבית לכון, בגין דתזכון לחיי עלמא. שבקתון אורייתי, וגם לילה, אעילנא לכו בגלותא (ס"א דבבל, ואסיקנא לכו. שבקתון אורייתי כמלקדמין, אעילנא לכו בגלותא) כמלקדמין. ׳אם תבעיון בעיו׳ - כמה דאת אמר, ׳דרשו מעל ספר יהו"ה וקראו, ותמן תשכחון במה תליא גלותא דלכון, וגאולה דלכון, וכד תבעיון בה, היא תימא ותכריז קמייכו׳ (ישעיה לה). שובו אתיו. שובו בתשובה שלימתא, ומיד אתיו ואקריבו לגבאי. (נ"א וברזא דהאי קרא) ובהאי קרא כתיב, משא דומה. ורזא דא, בשית דרגין דנבואה (בחמשה ארחין) אתמר לנביאי. במחז"ה. בחזו"ן. בחזיו"ן. בחזו"ת. בדב"ר. במש"א. וכלהו חמשא כלהו כמאן דחמי בתר כותלא, ההוא נהירו דנהורא. ומנהון, כמאן דחמי נהורא דשמשא מגו עששיתא. אבל משא, הוי, כד מטי ההוא נהורא בטורח סגי ואיטרח מלוי עלוי, דלא יכיל לאתגלייא ליה, כמה דאת אמר, ׳לשום את משא כל העם הזה עלי׳ (במדבר יא, יא). ובגין כך, משא.

התרגום: כתוב, ׳אמר שמר אתא בקר וגם לילה אם תבעיון בעיו שבו אתיו׳ (ישעיה כא) - פסוק זה פרשוהו על גלות ישראל שיושבים בתוך בני שעיר, וישראל אומרים לקדוש - ברוך-הוא: ׳שמר מה מלילה׳ - מה יהיה עלינו מהגלות הזו שדומה לחשכת הלילה?. מה כתוב? ׳אמר שמר׳ (ישעיה כא, יב) - זה הקב"ה. אתא בקר - כבר הארתי לך בגלות מצרים, והעליתי אתכם וקרב תיכם לעבודתי, ונתתי לכם תורה כדי שתזכו לחיי עולם. עזבתם תורתי, וגם לילה - הכנסתיכם לגלות (בבל והעלי תיכם. עזבתם תורתי כמקדם, והכנסתי אתכם לגלות) כמקדם. ׳אם תבעיון בעיו׳ - כמו שנאמר ׳דרשו מעל ספר ה' וקראו ושם תמצאו במה תלויה גלותכם וגאלתכם׳ (שם לד). וכשתבעיון בה, היא תאמר ותכריז לפניכם: שבו אתיו. שובו בתשובה שלמה, ומיד אתיו, וקרבו אלי. (ובסוד הפסוק הזה) ובפסוק זה כתוב, משא דומה. וסוד זה בשש דרגות של נבואה (בחמש דרכים) נאמר לנביאים: במחז"ה. בחזו"ן. בחזיו"ן. בחזו"ת. בדב"ר. במש"א. וכל החמש כלן כמי שרואה אחר הכתל אותו האור שמאיר, ומהם כמי שרואה אור השמש מתוך עששית. אבל משא הוי כאשר מגיע אותו אור בטרח רב ומטריח עליו דבריו, שלא יכול להתגלות לו, כמו שנאמר, ׳לשום את משא כל העם הזה עלי׳ (במדבר יא, יא) - ומשום זה משא.

מן המפרשים

יהל אור: חד ממנ' לבר דקיימא לפתחא קדמאה כו'. ר"ל חוץ לפתח הראשון מד' פתחים דחשיב לקמן שהן ארבע פתחים הנ"ל בכל היכל פתח א' ופתח הראשון שהוא להיכל הראשון מבחוץ והוא היכלא קדמאה לד' היכלין שכלולין כאן ומבחוץ לפתח הזה הממונה הזה ועל שמו…

אור החמה: דיתבי גו בני שעיר דכתיב ברישא דקרא משא דומה אלי קורא משעיר אלי קוראים ישראל מצד גלות שעיר ואמרי להקב"ה שומר שאתה שומר ישראל מה מלילה מה יהיה לנו מגלות זה הדומה לליל'. כבר נהירנא מגלות מצרים. א"נ בגלות בבל שחזרו ובנו בית שני.…

הסולם: כתיב, אמר שומר אתא בקר וגו': מקרא זה העמידוהו על גלות ישראל היושבים בתוך בני שעיר, וישראל אומרים להקב"ה, שומר מה מלילה, מה יהיה עלינו מגלות הזה, הדומה לחשכת לילה. מה כתוב, אמר שומר, זה הקב"ה, אתא בקר, כבר הארתי עליכם בגלות…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: