ממלכת הזוהר › זוהר › תצוה › מאמר 9: שני מיני לחם אכלו ישראל - סוד המצה כרפואה והחמץ המקטרג בראש השנה › פיסקה 3 (קפג ע"ב)

משל למלך שבנו נחלה ואכל רק רפואה עד שיוכל לאכל כל מה שמתאוה בלי נזק

תצוה · שני מיני לחם אכלו ישראל - סוד המצה כרפואה והחמץ המקטרג בראש השנה · מאמר 9 · פיסקה 3 · דף קפג ע"ב

לשון הזוהר

אֶלָּא, לְמַלְכָּא דְּהֲוָה לֵיהּ בַּר יְחִידָאי, וְחָלַשׁ. יוֹמָא חַד הֲוָה תָּאִיב לְמֵיכַל, אָמְרוּ יֵיכוּל בְּרֵיהּ דְּמַלְכָּא (ס"א מיכלא דאסוותא דא) אַסְוָותָא דָּא, וְעַד דְּיֵיכוּל לֵיהּ, לָא יִשְׁתְּכַּח מֵיכְלָא וּמְזוֹנָא אַחֲרָא בְּבֵיתָא. עָבְדוּ הָכִי. כֵּיוָן דְּאָכַל הַהוּא אַסְוָותָא, אָמַר מִכָּאן וּלְהָלְאָה יֵיכוּל כָּל מָה דְּאִיהוּ תָּאִיב, וְלָא יָכִיל לְנַזְקָא לֵיהּ.

תרגום

אֶלָּא, לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן יְחִידִי, וְנֶחֱלָה. יוֹם אֶחָד הָיָה מִתְאַוֶּה לֶאֱכֹל. אָמְרוּ, יֹאכַל בֶּן הַמֶּלֶךְ (מַאֲכָל שֶׁל רְפוּאָה) רְפוּאָה זוֹ, וְעַד שֶׁיֹּאכַל אוֹתָהּ, לֹא יִמָּצֵא מַאֲכָל וּמָזוֹן אַחֵר בַּבַּיִת. עָשׂוּ כֵן. כֵּיוָן שֶׁאָכַל הָרְפוּאָה הַהִיא, אָמַר, מִכָּאן וָהָלְאָה יֹאכַל כָּל מַה שֶּׁהוּא מִתְאַוֶּה וְלֹא יָכוֹל לְהַזִּיק לוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אלא, למלכא דהוה ליה בר יחידאי, וחלש. יומא חד הוה תאיב למיכל, אמרו ייכול בריה דמלכא (ס"א מיכלא דאסוותא דא) אסוותא דא, ועד דייכול ליה, לא ישתכח מיכלא ומזונא אחרא בביתא. עבדו הכי. כיון דאכל ההוא אסוותא, אמר מכאן ולהלאה ייכול כל מה דאיהו תאיב, ולא יכיל לנזקא ליה.

התרגום: אלא, למלך שהיה לו בן יחידי, ונחלה. יום אחד היה מתאוה לאכל. אמרו, יאכל בן המלך (מאכל של רפואה) רפואה זו, ועד שיאכל אותה, לא ימצא מאכל ומזון אחר בבית. עשו כן. כיון שאכל הרפואה ההיא, אמר, מכאן והלאה יאכל כל מה שהוא מתאוה ולא יכול להזיק לו.

מן המפרשים

הסולם: אלא למלכא דהוה וכו' : ומשיב, אלא בדומה למלך שהיה לו בן יחיד, ונחלה, יום אחד היה משתוקק לאכול. אמרו, יאכל בנו של המלך רפואה זו וטרם שיאכל אותו לא ימצא שום מאכל ומזון אחר בבית. עשו כך. כיון שאכל הרפואה ההוא אמר, מכאן והלאה יאכל…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר