ממלכת הזוהר › זוהר › תצוה › מאמר 9: שני מיני לחם אכלו ישראל - סוד המצה כרפואה והחמץ המקטרג בראש השנה › פיסקה 2 (קפג ע"ב)

בפסח יצאו ישראל מחמץ - עתה שזכו ללחם עליון יותר לא יתבטל החמץ ביום זה

תצוה · שני מיני לחם אכלו ישראל - סוד המצה כרפואה והחמץ המקטרג בראש השנה · מאמר 9 · פיסקה 2 · דף קפג ע"ב

לשון הזוהר

הַשְׁתָּא אִית לָן לְאִסְתַּכְּלָא, בַּפֶּסַח נָפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִנָּהֲמָא דְּאִתְקְרֵי חָמֵץ, כְּתִיב, ׳וְלָא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ׳ (שמות יג, ז), וּכְתִיב ׳כִּי כָּל אוֹכֵל מַחְמֶצֶת מַאי טַעֲמָא׳ (שמות יב, יט). בְּגִין יְקָרָא דְּהַהוּא נַהֲמָא דְּאִתְקְרֵי מַצָּה. הַשְׁתָּא דְּזָכוּ יִשְׂרָאֵל לְנַהֲמָא עִלָּאָה יַתִּיר לָא יֵאוֹת הֲוָה לְאִתְבַּטְּלָא חָמֵץ, וְלָא אִתְחַזְיָא כְּלַל. וַאֲמַאי קָרְבָּנָא דָּא, חָמֵץ הֲוָה, דִּכְתִּיב ׳סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה׳. וְתוּ, דְּהַשְׁתָּא בְּיוֹמָא דָּא אִתְבָּטַּל יֵצֶר הָרָע, וְאוֹרַיְיתָא דְּאִתְקְרֵי חִירוּ אִשְׁתְּכַחַת.

תרגום

עַתָּה יֵשׁ לָנוּ לְהִתְבּוֹנֵן, בְּפֶסַח יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִלֶּחֶם שֶׁנִּקְרָא חָמֵץ. כָּתוּב ׳וְלֹא יֵרָאֶה לְךְ חָמֵץ׳ (שמות יג, ז), וְכָתוּב - ׳כִּי כָל אֹכֵל מַחְמֶצֶת׳ (שם יב, יט) - מָה הַטַּעַם? בִּשְׁבִיל כָּבוֹד שֶׁל הַלֶּחֶם הַהוּא הַנִּקְרָא מַצָּה. וְעַכְשָׁו שֶׁזָּכוּ יִשְׂרָאֵל לְלֶחֶם עֶלְיוֹן יוֹתֵר, הֲלֹא רָאוּי הָיָה שֶׁיִּתְבַּטֵּל הֶחָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה כְלָל? וּמַדּוּעַ קָרְבָּן ׳זֶה הָיָה׳ חָמֵץ? שֶׁכָּתוּב ׳סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה׳ (ויקרא כג, יז) - וְעוֹד, שֶׁעַתָּה בְּיוֹם זֶה מִתְבַּטֵּל יֵצֶר הָרָע, וְהַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת חֵרוּת נִמְצֵאת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: השתא אית לן לאסתכלא, בפסח נפקו ישראל מנהמא דאתקרי חמץ, כתיב, ׳ולא יראה לך חמץ׳ (שמות יג, ז), וכתיב ׳כי כל אוכל מחמצת מאי טעמא׳ (שמות יב, יט). בגין יקרא דההוא נהמא דאתקרי מצה. השתא דזכו ישראל לנהמא עלאה יתיר לא יאות הוה לאתבטלא חמץ, ולא אתחזיא כלל. ואמאי קרבנא דא, חמץ הוה, דכתיב ׳סלת תהיינה חמץ תאפינה׳. ותו, דהשתא ביומא דא אתבטל יצר הרע, ואורייתא דאתקרי חירו אשתכחת.

התרגום: עתה יש לנו להתבונן, בפסח יצאו ישראל מלחם שנקרא חמץ. כתוב ׳ולא יראה לך חמץ׳ (שמות יג, ז), וכתוב - ׳כי כל אכל מחמצת׳ (שם יב, יט) - מה הטעם? בשביל כבוד של הלחם ההוא הנקרא מצה. ועכשו שזכו ישראל ללחם עליון יותר, הלא ראוי היה שיתבטל החמץ ולא יראה כלל? ומדוע קרבן ׳זה היה׳ חמץ? שכתוב ׳סלת תהיינה חמץ תאפינה׳ (ויקרא כג, יז) - ועוד, שעתה ביום זה מתבטל יצר הרע, והתורה שנקראת חרות נמצאת.

מן המפרשים

אור החמה: מ"ט בגין יקרא וגומר יר' אף אם ישראל אינם נאחזים בהם שאינם אוכלים אותו סוף סוף לא יראה בגין יקרא דמצה מטרוניתא וא"כ כ"ש וכ"ש בגין יקרא דנהמא עילאה ביום שבועות שהיה ראוי שיהיה ביטול החמץ ולא עוד אלא שמתקרב בקרבן והיינו ותו…

הסולם: השתא אית לן לאסתכלא וכו' : עתה יש להסתכל, בפסח יצאו ישראל מהלחם שנקרא חמץ. שכתוב, ולא יראה לך חמץ. וכתוב כי כל אוכל מחמצת. מהו הטעם יצאו מחמץ, הוא משום הכבוד של לחם ההוא שנקרא מצה. ושואל, עתה שזכו ישראל ללחם עליון יותר, ללחם…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: