שני מיני לחם אכלו ישראל מצה לחם עני ולחם מן השמים - הלחם עקר הקרבנות
תצוה · שני מיני לחם אכלו ישראל - סוד המצה כרפואה והחמץ המקטרג בראש השנה · מאמר 9 · פיסקה 1 · דף קפג ע"א
לשון הזוהר
תְּרֵין נַהֲמֵי אָכְלוּ יִשְׂרָאֵל, חַד, כַּד נָפְקוּ מִמִּצְרַיִם, אָכְלוּ מַצָּה, לֶחֶם עוֹנִי. וְחַד בְּמַדְבְּרָא, ׳לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם׳. (חד בפסח וחד בשבועות) דִּכְתִּיב, ׳הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם׳ (שמות טז, ד) וְעַל דָּא קָרְבָּנָא דְּיוֹמָא דָּא נָהֲמָא אִיהוּ. וְעַל נָהֲמָא, אִתְקְרִיבוּ כָּל שְׁאַר קָרְבָּנִין. דְּנָהֲמָא אִיהוּ עִקָר, דִּכְתִּיב, ׳וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים וְגוֹ'׳ (ויקרא כג, יח), וּכְתִיב ׳מִמּוֹשְׁבוֹתֵיכֶם תָּבִיאוּ לֶחֶם תְּנוּפָה וְגוֹ'׳ (ויקרא כג, יז), דְּדָא אִיהוּ נָהֲמָא דְּאֲחְכִּימוּ בֵּיהּ יִשְׂרָאֵל, חָכְמְתָא עִלָּאָה דְּאוֹרַיְיתָא, וְעָאלוּ בְּאָרְחָהָא.
תרגום
שְׁנֵי מִינֵי לֶחֶם אָכְלוּ יִשְׂרָאֵל: אֶחָד כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ מִמִּצְרַיִם, אָכְלוּ מַצָּה, לֶחֶם עֹנִי. וְאֶחָד בַּמִּדְבָּר, ׳לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם׳ - (אֶחָד בְּפֶסַח וְאֶחָד בְּשָׁבוּעוֹת), שֶׁכָּתוּב ׳הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם׳ (שמות טז, ד) - וְעַל זֶה קָרְבָּן שֶׁל יוֹם זֶה הוּא לֶחֶם. וְעַל לֶחֶם מַקְרִיבִים כָּל שְׁאָר קָרְבָּנוֹת, שֶׁהַלֶּחֶם הוּא הָעִקָּר, שֶׁכָּתוּב ׳וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים וְגוֹ'׳ (ויקרא כג) וְכָתוּב (שם) ׳מִמּוֹשְׁבתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה וְגוֹ'׳. שֶׁזֶּהוּ לֶחֶם שֶׁחָכְמוּ בוֹ יִשְׂרָאֵל, חָכְמָה עֶלְיוֹנָה שֶׁל הַתּוֹרָה, וְנִכְנְסוּ בִדְרָכֶיהָ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תרין נהמי אכלו ישראל, חד, כד נפקו ממצרים, אכלו מצה, לחם עוני. וחד במדברא, ׳לחם מן השמים׳. (חד בפסח וחד בשבועות) דכתיב, ׳הנני ממטיר לכם לחם מן השמים׳ (שמות טז, ד) ועל דא קרבנא דיומא דא נהמא איהו. ועל נהמא, אתקריבו כל שאר קרבנין. דנהמא איהו עקר, דכתיב, ׳והקרבתם על הלחם שבעת כבשים וגו'׳ (ויקרא כג, יח), וכתיב ׳ממושבותיכם תביאו לחם תנופה וגו'׳ (ויקרא כג, יז), דדא איהו נהמא דאחכימו ביה ישראל, חכמתא עלאה דאורייתא, ועאלו בארחהא.
התרגום: שני מיני לחם אכלו ישראל: אחד כאשר יצאו ממצרים, אכלו מצה, לחם עני. ואחד במדבר, ׳לחם מן השמים׳ - (אחד בפסח ואחד בשבועות), שכתוב ׳הנני ממטיר לכם לחם מן השמים׳ (שמות טז, ד) - ועל זה קרבן של יום זה הוא לחם. ועל לחם מקריבים כל שאר קרבנות, שהלחם הוא העקר, שכתוב ׳והקרבתם על הלחם שבעת כבשים וגו'׳ (ויקרא כג) וכתוב (שם) ׳ממושבתיכם תביאו לחם תנופה וגו'׳. שזהו לחם שחכמו בו ישראל, חכמה עליונה של התורה, ונכנסו בדרכיה.
מן המפרשים
אור יקר: ועל דא קרבנא וכו׳, הענין שהרי שני קרבנרת להם, האחד עומר השני לחם תנופה, כנגד לחם שישראל אוכלים בפסק הפסח הם מקריבין עומר, וכנגד לחם שהם אוכלים בפסק מזון השבועות הם מקריבים לחם תנופה, ועם היות שיש קרבנות אחרים כאומרו.
הסולם: תרין נהמי אכלי וכו': שני מיני לחם אכלו ישראל. אחד, כשיצאו ממצרים אכלו מצה לחם עוני שהוא לחם מן המלכות. ואחד, במדבר, שאכלו לחם מן השמים שהוא לחם דז"א, שנקרא שמים. שכתוב, הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. ועל כן הקרבן של יום הזה של…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: