שני מיני לחם אכלו ישראל
סוד המצה כרפואה והחמץ המקטרג בראש השנה
שני מיני לחם אכלו ישראל מצה לחם עני ולחם מן השמים - הלחם עקר הקרבנות
מִמּוֹשְׁבוֹתֵיכֶם תָּבִיאוּ לֶחֶם תְּנוּפָה וְגוֹ'. שְׁנֵי מִינֵי לֶחֶם אָכְלוּ יִשְׂרָאֵל: ושניהם בסוד מלחמה אֶחָד כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ מִמִּצְרַיִם, אָכְלוּ מַצָּה, לֶחֶם עֹנִי.לחם של חיפזון שלא הספיק להחמיץ, עוני הן מצד עינוי, והן מצד שעונים עליו [שהדיבור הוא השלמת החלק החסר] וְאֶחָד בַּמִּדְבָּר, ׳לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם׳ (אחד בפסח ואחד בשבועות) - (אֶחָד בְּפֶסַח וְאֶחָד בְּשָׁבוּעוֹת), שֶׁכָּתוּב ׳הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם׳הוא מזון שמלאכי השרת אוכלים ממנו, כמו שדרשו "לחם אבירים אכל איש (שמות טז, ד). וְעַל זֶה קָרְבָּן שֶׁל יוֹם זֶה הוּא לֶחֶם.שביום מתן תורה הלחם הגיע לשלמותו, ׳וְעַל לֶחֶם׳ מַקְרִיבִים כָּל שְׁאָר קָרְבָּנוֹת. שֶׁהַלֶּחֶם הוּא הָעִקָּר, שֶׁכָּתוּב ׳וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים וְגוֹ'׳ (ויקרא כג, יח). וְכָתוּב ׳מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה וְגוֹ'׳ (ויקרא כג, יז). שֶׁזֶּהוּ לֶחֶם שֶׁחָכְמוּ בוֹ יִשְׂרָאֵל, חָכְמָה עֶלְיוֹנָה שֶׁל הַתּוֹרָה, וְנִכְנְסוּ בִדְרָכֶיהָ.
בלשון הזוהר
תְּרֵין נַהֲמֵי אָכְלוּ יִשְׂרָאֵל, חַד, כַּד נָפְקוּ מִמִּצְרַיִם, אָכְלוּ מַצָּה, לֶחֶם עוֹנִי. וְחַד בְּמַדְבְּרָא, ׳לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם׳ - (חַד בְּפֶסַח וְחַד בְּשָׁבוּעוֹת) דִּכְתִּיב, ׳הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם׳ (שמות טז, ד). וְעַל דָּא קָרְבָּנָא דְּיוֹמָא דָּא נָהֲמָא אִיהוּ. וְעַל נָהֲמָא, אִתְקְרִיבוּ כָּל שְׁאַר קָרְבָּנִין. דְּנָהֲמָא אִיהוּ עִקָר, דִּכְתִּיב, ׳וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים וְגוֹ'׳ (ויקרא כג, יח). וּכְתִיב ׳מִמּוֹשְׁבוֹתֵיכֶם תָּבִיאוּ לֶחֶם תְּנוּפָה וְגוֹ'׳ (ויקרא כג, יז). דְּדָא אִיהוּ נָהֲמָא דְּאֲחְכִּימוּ בֵּיהּ יִשְׂרָאֵל, חָכְמְתָא עִלָּאָה דְּאוֹרַיְיתָא, וְעָאלוּ בְּאָרְחָהָא.
בפסח יצאו ישראל מחמץ - עתה שזכו ללחם עליון יותר לא יתבטל החמץ ביום זה
עַתָּה יֵשׁ לָנוּ לְהִתְבּוֹנֵן, בְּפֶסַח יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִלֶּחֶם שֶׁנִּקְרָא חָמֵץ. כָּתוּב ׳וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ׳ (שמות יג, ז). וְכָתוּב ׳כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת׳ (שמות יב, יט) - מָה הַטַּעַם? בִּשְׁבִיל כָּבוֹד שֶׁל הַלֶּחֶם הַהוּא הַנִּקְרָא מַצָּה. וְעַכְשָׁו שֶׁזָּכוּ יִשְׂרָאֵל לְלֶחֶם עֶלְיוֹן יוֹתֵר, הֲלֹא רָאוּי הָיָה שֶׁיִּתְבַּטֵּל הֶחָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה כְלָל? וּמַדּוּעַ קָרְבָּן זֶה הָיָה חָמֵץ? שֶׁכָּתוּב ׳סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה׳ (ויקרא כג, יז). וְעוֹד, שֶׁעַתָּה בְּיוֹם זֶה מִתְבַּטֵּל יֵצֶר הָרָע, וְהַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת חֵרוּת נִמְצֵאת.
בלשון הזוהר
הַשְׁתָּא אִית לָן לְאִסְתַּכְּלָא, בַּפֶּסַח נָפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִנָּהֲמָא דְּאִתְקְרֵי חָמֵץ. כְּתִיב, ׳וְלָא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ׳ (שמות יג, ז). וּכְתִיב ׳כִּי כָּל אוֹכֵל מַחְמֶצֶת׳ (שמות יב, יט) - מַאי טַעֲמָא. בְּגִין יְקָרָא דְּהַהוּא נַהֲמָא דְּאִתְקְרֵי מַצָּה. הַשְׁתָּא דְּזָכוּ יִשְׂרָאֵל לְנַהֲמָא עִלָּאָה יַתִּיר לָא יֵאוֹת הֲוָה לְאִתְבַּטְּלָא חָמֵץ, וְלָא אִתְחַזְיָא כְּלַל. וַאֲמַאי קָרְבָּנָא דָּא, חָמֵץ הֲוָה, דִּכְתִּיב ׳סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה׳. וְתוּ, דְּהַשְׁתָּא בְּיוֹמָא דָּא אִתְבָּטַּל יֵצֶר הָרָע, וְאוֹרַיְיתָא דְּאִתְקְרֵי חִירוּ אִשְׁתְּכַחַת.
משל למלך שבנו נחלה ואכל רק רפואה עד שיוכל לאכל כל מה שמתאוה בלי נזק
אֶלָּא, לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן יְחִידִי, וְנֶחֱלָה. יוֹם אֶחָד הָיָה מִתְאַוֶּה לֶאֱכֹל. אָמְרוּ, יֹאכַל בֶּן הַמֶּלֶךְ (ס"א: מַאֲכָל שֶׁל רְפוּאָה) רְפוּאָה זוֹ, וְעַד שֶׁיֹּאכַל אוֹתָהּ, לֹא יִמָּצֵא מַאֲכָל וּמָזוֹן אַחֵר בַּבַּיִת. עָשׂוּ כֵן. כֵּיוָן שֶׁאָכַל הָרְפוּאָה הַהִיא, אָמַר, מִכָּאן וָהָלְאָה יֹאכַל כָּל מַה שֶּׁהוּא מִתְאַוֶּה וְלֹא יָכוֹל לְהַזִּיק לוֹ.
בלשון הזוהר
אֶלָּא, לְמַלְכָּא דְּהֲוָה לֵיהּ בַּר יְחִידָאי, וְחָלַשׁ. יוֹמָא חַד הֲוָה תָּאִיב לְמֵיכַל, אָמְרוּ יֵיכוּל בְּרֵיהּ דְּמַלְכָּא (ס"א: מֵיכְלָא דְּאַסְוָותָא דָּא) אַסְוָותָא דָּא, וְעַד דְּיֵיכוּל לֵיהּ, לָא יִשְׁתְּכַּח מֵיכְלָא וּמְזוֹנָא אַחֲרָא בְּבֵיתָא. עָבְדוּ הָכִי. כֵּיוָן דְּאָכַל הַהוּא אַסְוָותָא, אָמַר מִכָּאן וּלְהָלְאָה יֵיכוּל כָּל מָה דְּאִיהוּ תָּאִיב, וְלָא יָכִיל לְנַזְקָא לֵיהּ.
כשיצאו ישראל ממצרים לא ידעו עקר המהימנותא - אכלו מצה רפואה ואחר כך יאכלו חמץ
כָּךְ כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, לֹא הָיוּ יוֹדְעִים עִקָּר וְסוֹד שֶׁל הָאֱמוּנָה. אָמַר הקב"ה: יִטְעֲמוּ יִשְׂרָאֵל רְפוּאָה, וְעַד שֶׁיֹּאכְלוּ רְפוּאָה זוֹ, לֹא יֵרָאֶה לָהֶם מַאֲכָל אַחֵר. כֵּיוָן שֶׁאָכְלוּ מַצָּה, שֶׁהִיא רְפוּאָה לְהִכָּנֵס וְלָדַעַת בְּסוֹד הָאֱמוּנָה, אָמַר הקב"ה: מִכָּאן וָהָלְאָה רָאוּי לָהֶם חָמֵץ וְיֹאכְלוּ אוֹתוֹ, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יָכוֹל לְהַזִּיק לָהֶם. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁבְּיוֹם הַשָּׁבוּעוֹת נִזְדַּמֵּן לֶחֶם עֶלְיוֹן, שֶׁהוּא רְפוּאָה בַּכֹּל.
בלשון הזוהר
כַּךְ כַּד נָפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, לָא הֲוֵי יַדְעֵי עִקָרָא וְרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, יִטְעֲמוּן יִשְׂרָאֵל אַסְוָותָא, וְעַד דְּיֵיכְלוּן אַסְוָותָא דָּא, לָא אִתְחָזֵי לְהוֹן מֵיכְלָא אַחֲרָא. כֵּיוָן דְּאָכְלוּ מַצָּה, דְּאִיהִי אַסְוָותָא לְמֵיעַל וּלְמִנְדַּע בְּרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא, אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מִכָּאן וּלְהָלְאָה אִתְחָזֵי לוֹן חָמֵץ, וְיֵיכְלוּן לֵיהּ, דְּהָא לָא יָכִיל לְנַזְקָא לוֹן. וְכָל שֶׁכֵּן דִּבְיוֹמָא דְּשָׁבוּעוֹת, אִזְדָּמַן נַהֲמָא עִלָּאָה, דְּאִיהוּ אַסְוָותָא בְּכֹלָּא.
מקריבים חמץ להשרף על המזבח עם שתי לחם אחרים - ישראל נדבקים ברפואת התורה
וְעַל זֶה מַקְרִיבִים חָמֵץ לְהִשָּׂרֵף עַל הַמִּזְבֵּחַ. וּמַקְרִיבִים שְׁתֵּי לֶחֶם אֲחֵרִים כְּאֶחָד. וְחָמֵץ נִשְׂרָף בְּאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, וְלֹא יָכוֹל לִשְׁלֹט וּלְהַזִּיק לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל. וּמִשּׁוּם זֶה יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים נִדְבָּקִים בּוֹ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּרְפוּאָה שֶׁל הַתּוֹרָה בְּיוֹם זֶה. וְאִם הָיוּ שׁוֹמְרִים יִשְׂרָאֵל שְׁנֵי צְדָדִים שֶׁל לֶחֶם אֵלּוּ, לֹא הָיוּ נִכְנָסִים בְּדִין לְעוֹלָם.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא מְקָרְבִין חָמֵץ, לְאִתּוֹקְדָא עַל מַדְבְּחָא. וּמְקָרְבִין תְּרֵין נַהֲמִין אַחֲרָנִין כַּחֲדָא. וְחָמֵץ, אִתּוֹקְדָא בְּנוּרָא דְּמַדְבְּחָא וְלָא יָכִיל לְשַׁלְּטָאָה, וּלְנַזְקָּא לוֹן לְיִשְׂרָאֵל. וּבְגִינֵי כַּךְ, יִשְׂרָאֵל קַדִּישִׁין אִתְדָּבָקוּ בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּאַסְוָותָא דְּאוֹרַיְיתָא בְּיוֹמָא דָּא. וְאִלְמָלֵי הֲווֹ נַטְרֵי יִשְׂרָאֵל תְּרֵין סִטְרִין דְּנַהֲמֵי אִלֵּין, לָא הֲווֹ עַיְילִין בְּדִינָא לְעָלְמִין.
ביום ראש השנה החמץ שלא נלקח עולה ומקטרג על מי שעזב מאכל התורה
בַּיּוֹם שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא יוֹם הַדִּין, (בְּכָל יוֹם) שֶׁאֵין הוּא, אֶלָּא לְאֵלּוּ שֶׁלֹּא לָקְחוּ מַאֲכָל שֶׁל הָרְפוּאָה, וְעָזְבוּ אֶת רְפוּאַת הַתּוֹרָה מִשּׁוּם מַאֲכָל אַחֵר שֶׁהוּא חָמֵץ. כִּי בְּיוֹם זֶה שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה הֶחָמֵץ הַהוּא עוֹלֶה, וּמְקַטְרֵג עַל הָאָדָם וּמַלְשִׁין עָלָיו, וְהוּא עוֹמֵד בְּיוֹם זֶה מְקַטְרֵג עַל הָעוֹלָם. והקב"ה יוֹשֵׁב בְּדִין עַל כֻּלָּם וְדָן אֶת הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
בְּיוֹמָא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, דְּאִיהוּ יוֹמָא דְּדִינָא, (בכל יומא) דְּלָאו אִיהוּ, אֶלָּא לְאִינּוּן דְּלָא נַטְלוּ מֵיכְלָא דְּאַסְוָותָא, וְשָׁבְקוּ לְאַסְוָותָא דְּאוֹרַיְיתָא, בְּגִין מֵיכְלָא אַחֲרָא דְּאִיהוּ חָמֵץ. דְּהָא בְּיוֹמָא דָּא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, הַהוּא חָמֵץ סַלְּקָא, וּמְקַטְרְגָא עָלֵיהּ דְּבַר נָשׁ, וְאַלְשִׁין עָלֵיהּ, וְאִיהוּ קַיְּימָא בְּיוֹמָא דָּא מְקַטְרְגָא עַל עָלְמָא. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָתִיב בְּדִינָא עַל כֹּלָּא וְדָאִין עָלְמָא.
כשנתן הקב"ה את התורה הטעים לישראל מהלחם העליון לדעת סודות התורה
וּמִסִּבָּה זוֹ, כַּאֲשֶׁר נָתַן הקב"ה אֶת הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, הִטְעִים לָהֶם מֵהַלֶּחֶם הָעֶלְיוֹן הַהוּא שֶׁל הַמָּקוֹם הַהוּא, וּמִתּוֹךְ הַלֶּחֶם הַהוּא הָיוּ יוֹדְעִים וּמִסְתַּכְּלִים בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ יָשָׁר, וַהֲרֵי בֵּאֲרוּ הַדְּבָרִים אֵלּוּ הַחֲבֵרִים בְּסוֹדוֹת (ס"א: אֵלּוּ שֶׁאֲנַחְנוּ אוֹמְרִים) אֵלּוּ כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.
בלשון הזוהר
וּבְגִינֵי כַּךְ כַּד יָהַב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹרַיְיתָא לְיִשְׂרָאֵל, אֲטְעִים לְהוּ מֵהַהוּא נַהֲמָא עִלָּאָה, דְּהַהוּא אֲתָר, וּמִגּוֹ הַהוּא נַהֲמָא, הֲווֹ יַדְעִין וּמִסְתַּכְּלִין בְּרָזֵי דְּאוֹרַיְיתָא, לְמֵהַךְ בְּאֹרַח מֵישָׁר, וְהָא אוּקְמוּהָ מִלָּה אִינּוּן חַבְרַיָּיא בְּרָזִין (ס"א: אִלֵּין דְּקָאמְרָן) אִלֵּין כִּדְקָאמְרָן.
רשבי ורבי אלעזר הולכים בדרך פגשו זקן אוחז ינוקא - דברים חדשים אצל הזקן
רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ הָיוּ הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ, וְהָיוּ הוֹלְכִים עִמָּהֶם רַבִּי אַבָּא וְרַבִּי יוֹסֵי. עַד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, פָּגְשׁוּ בְּזָקֵן אֶחָד, וְהָיָה אוֹחֵז בְּיָדוֹ יַנּוּקָא אֶחָד. הֵרִים עֵינָיו רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרָאָה אוֹתוֹ. אָמַר לוֹ לְרַבִּי אַבָּא, וַדַּאי דְּבָרִים חֲדָשִׁים יֵשׁ לָנוּ אֵצֶל הַזָּקֵן הַזֶּה.
בלשון הזוהר
רִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, הֲווֹ אַזְלֵי בְּאָרְחָא, וַהֲווּ אַזְלִין עִמְּהוֹן, רִבִּי אַבָּא וְרִבִּי יוֹסֵי. עַד דַּהֲווֹ אַזְלֵי אִעֲרָעוּ בְּחַד סָבָא, וַהֲוָה אָחִיד בִּידֵיהּ חַד יַנּוּקָא. זָקַף עֵינוֹי רִבִּי שִׁמְעוֹן וְחָמָא לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ לְרִבִּי אַבָּא, וַדַּאי מִלִּין חַדְתִּין אִית גַּבָּן בְּהַאי סָבָא.
אמר הזקן אני יהודי דירתי היתה במדבר משתדל בתורה ובאתי לישוב בחדש השביעי
כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ אֵלָיו, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּמַשָּׂא הַקָּשׁוּר בְּגַבְּךְ אַתָּה בָּא? מִי אַתָּה? אָמַר לוֹ, יְהוּדִי אָנִי. אָמַר, דְּבָרִים חֲדָשִׁים וַדַּאי בְּיוֹם זֶה אֶצְלְךְ. אָמַר לוֹ, לְהֵיכָן הוּא דַּרְכְּךְ? אָמַר לוֹ, דִּירָתִי הָיְתָה בְּאֵלּוּ פּוֹרְשֵׁי הַמִּדְבָּר, שֶׁהָיִיתִי מִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, וְעַתָּה בָּאתִי לְיִשּׁוּב לָשֶׁבֶת בְּצֵל הקב"ה בְּיָמִים אֵלּוּ שֶׁל הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה.
בלשון הזוהר
כַּד מָטוּ לְגַבֵּיהּ, אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, בְּמָטוּל דְּקּוּפְטְרָךְ בְּגַבָּךְ קָא אָתִית, מַאן אַנְתְּ. אָמַר לֵיהּ, יוּדָאי אֲנָא. אָמַר, מִלִּין חַדְתִּין וַדַּאי יוֹמָא דָּא לְגַבָּךְ. אָמַר לֵיהּ, לְאָן הוּא אַרְעָךְ. אָמַר לֵיהּ, דִּיוּרִי הֲוָה בְּאִינּוּן פְּרִישֵׁי מַדְבְּרָא, דַּהֲוֵינָא, מִשְׁתָּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, וְהַשְׁתָּא אֲתֵינָא לְיִשׁוּבָא, לְמֵיתַב בְּצִלָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּאִלֵּין יוֹמֵי דְּיַרְחָא שְׁבִיעָאָה דָּא.
שמח רשבי - הקב"ה שלח אותך אלינו נשמע דברים חדשים ממה שנטעתם במדבר
שָׂמַח רַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר, נֵשֵׁב, בְּוַדַּאי הקב"ה שָׁלַח אוֹתְךְ אֵלֵינוּ. אָמַר לוֹ, חַיֶּיךְ שֶׁנִּשְׁמַע דָּבָר מִפִּיךְ, מֵאֵלּוּ הַדְּבָרִים הַחֲדָשִׁים עַתִּיקִים שֶׁנְּטַעְתֶּם שָׁם בַּמִּדְבָּר מֵחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה. וּמַדּוּעַ נִפְרַדְתֶּם עַתָּה מֵהַמִּדְבָּר לָבוֹא לְיִשּׁוּב? אָמַר לוֹ אוֹתוֹ הַזָּקֵן, בִּשְׁאֵלָה זוֹ יָדַעְתִּי שֶׁחָכְמָה אֶצְלְךְ וּדְבָרֶיךְ מַגִּיעִים לִרְקִיעֵי הַחָכְמָה (ס"א: נוֹטִים לִתְקִיעַת הַחָכְמָה).
בלשון הזוהר
חַדֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר, נֵתִיב, דְּוַדַּאי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שַׁדְרָךְ לְגַבָּן. אָמַר לֵיהּ, חַיֶּיךָ דְּנִשְׁמַע מִלָּה מִפּוּמָךְ, מֵאִינּוּן מִלִּין חַדְתִּין עַתִּיקִין, דִּנְטַעְתּוּן תַּמָּן בְּמַדְבְּרָא, מֵהַאי יַרְחָא שְׁבִיעָאָה. וַאֲמַאי אִתְפְּרַשְׁתּוּן הַשְׁתָּא מִמַּדְבְּרָא, לְמֵיתֵי לְיִשׁוּבָא. אָמַר לֵיהּ הַהוּא סָבָא, בִּשְׁאֶלְתָּא דָּא, יְדַעְנָא דְּחָכְמְתָא גַּבָּךְ, וּמִילָּךְ מָטוּ לִרְקִיעֵי דְּחָכְמְתָא (ס"א: נָטוּ לִתְקִיעוּ דְּחָכְמְתָא).
ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך
סוד הכנעת סמאל במדבר
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.