ממלכת הזוהר › זוהר › תצוה › מאמר 6: חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו - סוד הרוגז המטמא ועבודה זרה › פיסקה 3 (קפב ע"א)

כשברא הקב"ה את האדם נפח בו נפש רוח ונשמה כלולים כאחד כדגמת הסוד העליון

תצוה · חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו - סוד הרוגז המטמא ועבודה זרה · מאמר 6 · פיסקה 3 · דף קפב ע"א

לשון הזוהר

דְּהָא כַּד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְבַר נָשׁ, עָבֵד לֵיהּ בְּדִיּוּקְנָא עִלָּאָה, וְנָפַח בֵּיהּ רוּחָא (נ"א נשמתא) קַדִּישָׁא, דְּכָלִיל בִּתְלַת כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, דְּאִית בֵּיהּ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה, וְעֵילָּא מִכֹּלָּא נְשָׁמָה, דְּאִיהִי חֵילָא עִלָּאָה לְמִנְדַּע, וּלְמֵטַר פִּקּוּדוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְאִי הַהִיא נִשְׁמְתָא קַדִּישָׁא אָעִיל לָהּ בְּפוּלְחָנָא אַחֲרָא, הַאי אִיהוּ מַסְאִיב לָהּ, וְנָפִיק מִפּוּלְחָנָא דְּמָארֵיהּ. בְּגִין דִּתְלַת חֵילִין אִלֵּין, כֻּלְּהוּ חַד, נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה מִשְׁתַּתְּפֵי כַּחֲדָא, וַהֲווּ חַד, וְכֹלָּא כְּגַוְונָא דְּרָזָא עִלָּאָה. (על דא נאמר (שם י"ג) ׳הולך את חכמים וגו'׳) וְאִי חָזֵינָן לְהַאי בַּר נָשׁ, דַּהֲווֹ בֵּיהּ אִלֵּין דַּרְגִּין כֻּלְּהוּ. עַד לָא קַיְּימָא בְּקִיּוּמֵיהּ לְמִנְדַּע מַאן אִיהוּ, בְּמַאי אִתְיְדַע (דלא) לְקָרְבָא בַּר נָשׁ בַּהֲדֵיהּ, אוֹ לְאִתְמָנְעָא מִנֵּיה. (ס"א בר נש דאית ביה דרגין אלין כלהו וקיימא בקיומיה דא איהו גבר שלים עבדא מהימנא דמאריה ובעי לאשתתפא ביה ולאתחברא בהדיה למילף אורחוי מניה. ובמאי אתיידע בר נש למנדע מאן איהו לקרבא בהדיה או לאתמנעא מניה) בְּרוּגְזֵיהּ מַמָּשׁ, יְדַע לֵיהּ בַּר נָשׁ, וְיִשְׁתְּמוֹדַע מַאן אִיהוּ. אִי הַהִיא נִשְׁמְתָא קַדִּישָׁא נָטַר בְּשַׁעֲתָא דְּרוּגְזוֹי, (אתיא עליה) דְּלָא יֶעְקַר לָהּ מֵאַתְרָהָא, בְּגִין לְמִשְׁרֵי תְּחוֹתָהּ הַהוּא אֵל זָר, דָּא אִיהוּ בַּר נָשׁ כְּדְקָא יֵאוֹת. דָּא אִיהוּ עַבְדָּא דְּמָארִיהּ, דָּא אִיהוּ גְּבָר שְׁלִים.

תרגום

שֶׁהֲרֵי, כְּשֶׁבָּרָא הקב"ה לָאָדָם, עָשָׂה אוֹתוֹ בִּדְיוֹקָן עֶלְיוֹן, וְנָפַח בּוֹ רוּחַ (נְשָׁמָה) קְדוֹשָׁה, שֶׁכְּלוּלָה בְשָׁלֹשׁ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה, וְעֶלְיוֹנָה מֵהַכֹּל הִיא הַנְּשָׁמָה, שֶׁהִיא כֹּחַ עֶלְיוֹן לָדַעַת וְלִשְׁמֹר צִוּוּיֵי הקב"ה. וְאִם הַנְּשָׁמָה הַהִיא הַקְּדוֹשָׁה מַכְנִיס אוֹתָהּ בַּעֲבוֹדָה אַחֶרֶת, זֶה הוּא שֶׁמְּטַמֵּא אוֹתָהּ, וְיוֹצֵא מֵעֲבוֹדַת קוֹנוֹ. מִפְּנֵי שֶׁשְּׁלֹשָׁה כֹחוֹת אֵלּוּ, כֻּלָּם אֶחָד, נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה מִשְׁתַּתְּפִים כְּאֶחָד, וְהָיוּ אֶחָד, וְהַכֹּל כְּדֻגְמַת הַסּוֹד הָעֶלְיוֹן. (וְעַל זֶה נֶאֱמַר ׳הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים וגו'׳ (שם יג)). וְאִם רָאִינוּ לְזֶה הָאָדָם שֶׁהָיוּ בוֹ אֵלֶּה הַמַּדְרֵגוֹת כֻּלָּן, עַד שֶׁלֹּא עוֹמֵד בְּקִיּוּמוֹ לְדַעַת מִי שֶׁהוּא, בַּמֶּה יִתְוַדַּע (שֶׁלֹּא) לְהִתְקָרֵב הָאָדָם אֵלָיו אוֹ לְהִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ. (בֶּן אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַדְרֵגוֹת אֵלּוּ כֻּלָּם וְעוֹמְדִים קַיָּמִים, זֶהוּ אָדָם שָׁלֵם, עֶבֶד נֶאֱמָן לַאֲדוֹנוֹ, וְצָרִיךְ לְהִשְׁתַּתֵּף בּוֹ וּלְהִתְחַבֵּר בּוֹ לִלְמֹד דְּרָכָיו ממגו. וּבַמֶּה יוֹדֵעַ בֶּן אָדָם לָדַעַת מִי הוּא לְהִתְקָרֵב אֵלָיו אוֹ לְהִתְרַחֵק ממגו, ') בְּרֻגְזוֹ מַמָּשׁ יֵדַע אוֹתוֹ הָאָדָם וְיִוָּדַע מִי הוּא. אִם הַנְּשָׁמָה הַהִיא הַקְּדוֹשָׁה שׁוֹמֵר בִּשְׁעַת רֻגְזוֹ (בא עָלֶיהָ) שֶׁלֹּא יַעֲקֹר אוֹתָהּ מִמְּקוֹמָהּ, שֶׁאָז יָבֹא תַחְתֶּיהָ אוֹתוֹ אֵל זָר - זֶהוּ בֶּן אָדָם כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ, זֶהוּ עֶבֶד שֶׁל אֲדוֹנוֹ, זֶהוּ גֶבֶר שָׁלֵם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: דהא כד ברא קודשא בריך הוא לבר נש, עבד ליה בדיוקנא עלאה, ונפח ביה רוחא (נ"א נשמתא) קדישא, דכליל בתלת כמה דאוקימנא, דאית ביה נפש רוח ונשמה, ועילא מכלא נשמה, דאיהי חילא עלאה למנדע, ולמטר פקודוי דקודשא בריך הוא. ואי ההיא נשמתא קדישא אעיל לה בפולחנא אחרא, האי איהו מסאיב לה, ונפיק מפולחנא דמאריה. בגין דתלת חילין אלין, כלהו חד, נפש רוח ונשמה משתתפי כחדא, והוו חד, וכלא כגוונא דרזא עלאה. (על דא נאמר (שם י"ג) ׳הולך את חכמים וגו'׳) ואי חזינן להאי בר נש, דהוו ביה אלין דרגין כלהו. עד לא קיימא בקיומיה למנדע מאן איהו, במאי אתידע (דלא) לקרבא בר נש בהדיה, או לאתמנעא מניה. (ס"א בר נש דאית ביה דרגין אלין כלהו וקיימא בקיומיה דא איהו גבר שלים עבדא מהימנא דמאריה ובעי לאשתתפא ביה ולאתחברא בהדיה למילף אורחוי מניה. ובמאי אתיידע בר נש למנדע מאן איהו לקרבא בהדיה או לאתמנעא מניה) ברוגזיה ממש, ידע ליה בר נש, וישתמודע מאן איהו. אי ההיא נשמתא קדישא נטר בשעתא דרוגזוי, (אתיא עליה) דלא יעקר לה מאתרהא, בגין למשרי תחותה ההוא אל זר, דא איהו בר נש כדקא יאות. דא איהו עבדא דמאריה, דא איהו גבר שלים.

התרגום: שהרי, כשברא הקב"ה לאדם, עשה אותו בדיוקן עליון, ונפח בו רוח (נשמה) קדושה, שכלולה בשלש, כמו שפרשנו, שיש בו נפש רוח ונשמה, ועליונה מהכל היא הנשמה, שהיא כח עליון לדעת ולשמר צוויי הקב"ה. ואם הנשמה ההיא הקדושה מכניס אותה בעבודה אחרת, זה הוא שמטמא אותה, ויוצא מעבודת קונו. מפני ששלשה כחות אלו, כלם אחד, נפש רוח ונשמה משתתפים כאחד, והיו אחד, והכל כדגמת הסוד העליון. (ועל זה נאמר ׳הולך את חכמים וגו'׳ (שם יג)). ואם ראינו לזה האדם שהיו בו אלה המדרגות כלן, עד שלא עומד בקיומו לדעת מי שהוא, במה יתודע (שלא) להתקרב האדם אליו או להתרחק ממנו. (בן אדם שיש בו מדרגות אלו כלם ועומדים קימים, זהו אדם שלם, עבד נאמן לאדונו, וצריך להשתתף בו ולהתחבר בו ללמד דרכיו ממגו. ובמה יודע בן אדם לדעת מי הוא להתקרב אליו או להתרחק ממגו, ') ברגזו ממש ידע אותו האדם ויודע מי הוא. אם הנשמה ההיא הקדושה שומר בשעת רגזו (בא עליה) שלא יעקר אותה ממקומה, שאז יבא תחתיה אותו אל זר - זהו בן אדם כמו שצריך, זהו עבד של אדונו, זהו גבר שלם.

מן המפרשים

מקדש מלך: עד לא קיימא בקיומיה למנדע מאן איהו פירש אע"פי שיש לו נר"ן עדיין ולא בדקנוהו דשמא יחמיץ ויפסידם ובמה נבדק בכעס אם יכעס דאי אין בו ממש. ה"ג או בגין וכו'. דא איהו בר נש כדקא יאות וכו' כפל ג' לשונות כנגד נר"ן שהזכיר לעיל. ה"ג…

אור החמה: אי ההיא נשמתא קדישא נטר וגומר הענין שלא אמר שאינו כועס כלל כהלל שזה אין כמוהו אמנם ברוגזיה קאמר ממש שהוא בזעם אבל אין הכעס גורם לו דבר שיוציא מפיו דברים או מעשים שהם תקרובת ע"ז אלא שכעס אשר בו מעלימו וכובשו בתוכו. לא יעקר לה…

הסולם: דהא כד ברא וכו' : כי כשברא הקב"ה את האדם, עשה אותו בצורה העליונה ונפח בו רוח קדוש הכלול משלשה כמו שהעמדנו, שיש בו, נפש רוח ונשמה, והנשמה היא למעלה מכולם, שהיא כח עליון לדעת ולשמור מצות הקב"ה. ואם מכניס נשמה הקדושה ההיא בעבודה…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר