כשרצה הקב"ה להתאחד בישראל במצרים לא עמדה השעה עד שהמקטרג לקח באיוב
תצוה · אם היה נותן חלק לכלם המקטרג - סוד קרבן איוב וחמץ בפסח כעבודה זרה · מאמר 5 · פיסקה 3 · דף קפב ע"א
לשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כַּד בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאִתְאַחֲדָא בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, לָא קַיְּימָא שַׁעֲתָא. בְּגִין דְּעָרְלָה חַפְיָא נְהוֹרָא, עַד זִמְנָא דְּהַהוּא מְקַטְרְגָא הֲוָה נָטִיל דִּילֵיהּ מֵאִיּוֹב, וְעַל דָּא פָּקִיד לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֵיכְלֵיהּ לְהַהוּא פֶּסַח בִּבְהִילוּ, עַד דְּהַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא אִשְׁתָּדַּל בֵּיהּ בְּאִיּוֹב, וּפָקִיד לְאִתְעַבְּרָא עָרְלָה מִנַּיְיהוּ, וּכְדֵין אִתְאֲחָד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּיִשְׂרָאֵל, וְהַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא אִתְפְּרַשׁ מִן קֻדְשָׁא, וְאִשְׁתָּדַּל בֵּיהּ בְּאִיּוֹב, וְנָטִיל מִדִילֵיהּ. וּכְדֵין ׳פֶּסַח הוּא לַיהו"ה וַדַּאי׳ (שמות יב). דְּעַד הַשְׁתָּא לָא הֲוָה פֶּסַח לַיהו"ה. זַכָּאִין אִינּוּן דְּיַדְעֵי וּמְיַחֲדֵי יִחוּדָא דְּמָארֵיהוֹן כְּדְקָא יֵאוֹת.
תרגום
בֹּא וּרְאֵה, כַּאֲשֶׁר רָצָה הקב"ה לְהִתְאַחֵד בָּהֶם בְּיִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, לֹא עָמְדָה לָהֶם הַשָּׁעָה, מִפְּנֵי שֶׁהָעָרְלָה מְכַסָּה הָאוֹר עַד זְמַן שֶׁהַמְקַטְרֵג הַהוּא הָיָה לוֹקֵחַ אֶת שֶׁלּוֹ מֵאִיּוֹב, וְעַל זֶה צִוָּה לוֹ הקב"ה לֶאֱכֹל אֶת אוֹתוֹ פֶסַח בְּחִפָּזוֹן, עַד שֶׁהַסִּטְרָא אַחֲרָא הַהוּא הִתְעַסֵּק בּוֹ בְּאִיּוֹב, וְצִוָּה לְהַעֲבִיר עָרְלָה מֵהֶם, וְאָז הִתְאַחֵד הקב"ה בְּיִשְׂרָאֵל, וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא נִפְרַד מִן הַקְּדֻשָּׁה, וְהִתְעַסֵּק בּוֹ בְּאִיּוֹב וְלָקַח מִשֶּׁלּוֹ, וְאָז ׳פֶּסַח הוּא לַה', וַדַּאי׳ (שמות יב). שֶׁעַד כָּאן לֹא הָיָה פֶּסַח לַה'. אַשְׁרֵי אֵלֶּה שֶׁיּוֹדְעִים וּמְיַחֲדִים יִחוּד קוֹנָם כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תא חזי, כד בעא קודשא בריך הוא לאתאחדא בהו בישראל במצרים, לא קיימא שעתא. בגין דערלה חפיא נהורא, עד זמנא דההוא מקטרגא הוה נטיל דיליה מאיוב, ועל דא פקיד ליה קודשא בריך הוא למיכליה לההוא פסח בבהילו, עד דההוא סטרא אחרא אשתדל ביה באיוב, ופקיד לאתעברא ערלה מנייהו, וכדין אתאחד קודשא בריך הוא בישראל, וההוא סטרא אחרא אתפרש מן קדשא, ואשתדל ביה באיוב, ונטיל מדיליה. וכדין ׳פסח הוא ליהו"ה ודאי׳ (שמות יב). דעד השתא לא הוה פסח ליהו"ה. זכאין אינון דידעי ומיחדי יחודא דמאריהון כדקא יאות.
התרגום: בא וראה, כאשר רצה הקב"ה להתאחד בהם בישראל במצרים, לא עמדה להם השעה, מפני שהערלה מכסה האור עד זמן שהמקטרג ההוא היה לוקח את שלו מאיוב, ועל זה צוה לו הקב"ה לאכל את אותו פסח בחפזון, עד שהסטרא אחרא ההוא התעסק בו באיוב, וצוה להעביר ערלה מהם, ואז התאחד הקב"ה בישראל, והסטרא אחרא נפרד מן הקדשה, והתעסק בו באיוב ולקח משלו, ואז ׳פסח הוא לה', ודאי׳ (שמות יב). שעד כאן לא היה פסח לה'. אשרי אלה שיודעים ומיחדים יחוד קונם כמו שצריך.
מן המפרשים
מקדש מלך: פסח הוא לה' נ"ב פסח נק' המ' והיא לה' ור"ל אין לנחש חלק בה: ה"ג מאן דאכיל חמץ בפסח כמאן דפלח לע"ז וכו'. ה"ג וכי אזהיר ליה לבר נש לאתמנעא.
אור החמה: ת"ח כד בעא קב"ה לאתאחדא וגומר. בבהילו דאיהו וגומר נר' שכל איזה תגר וכיוצא הוא חלק השטן וא"כ על ידי היות ישראל אוכלים אותו בבהילו אותו הערבוב היה חלקו ובזה היה פורש מן הקדש שהוא כריתת הערלה ואין לו חלק עמהם ונתן לו הקב"ה חלק…
הסולם: ת"ח כד בעא וכו' : בוא וראה, כשרצה הקב"ה להתאחד בישראל במצרים, לא עמדה השעה, משום שהערלה, דהיינו הס"א, כסה האור, עד שבא הזמן, שהמקטרג היה לקח את שלו מאיוב, ואז צוה הקב"ה לאכול את הפסח בחפזון, דהיינו כל עוד שאותו הס"א עסק בו…