ממלכת הזוהר › זוהר › תצוה › מאמר 5: אם היה נותן חלק לכלם המקטרג - סוד קרבן איוב וחמץ בפסח כעבודה זרה › פיסקה 2 (קפא ע"ב)

איוב לא רצה שיהנו אחרים מקרבנו והקריב תמיד עולה שהסטרא אחרא לא נהנית

תצוה · אם היה נותן חלק לכלם המקטרג - סוד קרבן איוב וחמץ בפסח כעבודה זרה · מאמר 5 · פיסקה 2 · דף קפא ע"ב

לשון הזוהר

אֲבָל אִיהוּ לָא בָּעָא דְּאִתְהֲנֵי אַחֲרָא מִקָרְבָּנֵיה, וְאַעְדֵּי גַּרְמֵיהּ מִנֵּיהּ. מְנָא לָן. דִּכְתִּיב, ׳וְסָר מֵרָע׳ (איוב א, א). וְעַל דָּא קָרִיב תָּדִיר עוֹלָה, דְּהָא עוֹלָה לָא אִתְהָנֵי מִנֵּיהּ סִטְרָא אַחֲרָא לְעָלְמִין. וּבְגִין כַּךְ, כָּל מָה דְּנָטִיל לְבָתַר, מִדִּידֵיהּ נָטִיל. וְעַל דָּא אִיּוֹב גָּרִים לְחַפְיָא עָרְלָה עַל בְּרִית קַיָימָא, דְּלָא הֲוָה אַעְדֵּי מִנֵּיהּ. וּבְגִין כַּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְּעַר לְהַהוּא מְקַטְרְגָא, דִּכְתִּיב ׳הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב׳.

תרגום

אֲבָל הוּא לֹא רָצָה שֶׁיֵּהָנֶה הָאַחֵר מִקָּרְבָּנוֹ, וְהֵסִיר עַצְמוֹ מִמֶּנּוּ. מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב (איובא) וְסָר מֵרָע. וְעַל זֶה הִקְרִיב תָּמִיד עוֹלָה, שֶׁהֲרֵי עוֹלָה לֹא נֶהֱנֶה מִמֶּנָּה הַסִּטְרָא אַחֲרָא לְעוֹלָם. וּמִפְּנֵי כֵן, כָּל מַה שֶׁנָּטַל לְבַסּוֹף, מִשֶּׁלּוֹ נָטַל. וְעַל זֶה אִיּוֹב גָּרַם לְכַסּוֹת בְּעָרְלָה עַל בְּרִית הַקִּיּוּם, שֶׁלֹּא הָיָה מִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ. וּמִפְּנֵי כֵן הקב"ה עוֹרֵר אֶת הַמְקַטְרֵג הַהוּא, שֶׁכָּתוּב ׳הֲשַׂמְתָּ לִבְּךְ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב׳ (איוב א, ח).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אבל איהו לא בעא דאתהני אחרא מקרבניה, ואעדי גרמיה מניה. מנא לן. דכתיב, ׳וסר מרע׳ (איוב א, א). ועל דא קריב תדיר עולה, דהא עולה לא אתהני מניה סטרא אחרא לעלמין. ובגין כך, כל מה דנטיל לבתר, מדידיה נטיל. ועל דא איוב גרים לחפיא ערלה על ברית קיימא, דלא הוה אעדי מניה. ובגין כך קודשא בריך הוא אתער לההוא מקטרגא, דכתיב ׳השמת לבך על עבדי איוב׳.

התרגום: אבל הוא לא רצה שיהנה האחר מקרבנו, והסיר עצמו ממנו. מנין לנו? שכתוב (איובא) וסר מרע. ועל זה הקריב תמיד עולה, שהרי עולה לא נהנה ממנה הסטרא אחרא לעולם. ומפני כן, כל מה שנטל לבסוף, משלו נטל. ועל זה איוב גרם לכסות בערלה על ברית הקיום, שלא היה מסתלק ממנו. ומפני כן הקב"ה עורר את המקטרג ההוא, שכתוב ׳השמת לבך על עבדי איוב׳ (איוב א, ח).

מן המפרשים

אור יקר: ערלה על ברית שכשנותנים לו חלק פורש והייחוד העליון נגמר, וכשאין נותנים לו חלק הוא נדבק ואין ייחוד, ואז הוא ערלה לא במקדש לבד אלא בברית שהוא זכר, וזהו שדקדק.

הסולם: אבל איהו לא וכו' : אבל הוא לא רצה שיהנה אחר, דהיינו הס"א, מקרבנו, והסיר את עצמו ממנו. מאין לנו. כי כתוב וסר מרע. שהסיר עצמו מן הרע, שלא לתת לו שום חלק. וע"כ הקריב תמיד עולה, כי מן עולה אין הסטרא אחרא נהנה ממנו לעולם, ומשום זה…

מקדש מלך, פירוש הרמ"ז: וע"ד איוב גרים וכו' כלומר הוא זכה לרוב הטובות על טוב כונתו לסור מרע. אבל מ"מ בתחלתו נתייסר מפני שגרם לחפות הערלה ויובן במ"ש הרב ז"ל שהיכל לבנת הספיר שהוא יסוד דבריאה עד שם מתעלה הקליפ' וה"ס הערלה החופפות על הברית. פי' מפני…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: