ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרפיסקה 1 מתוך 5לשער המעיינים
גודל
רקע
גופן
התחלת מאמצע המאמר · לקריאה מתחילתו ↑
זוהר, פרשת תצוה · מאמר 5

אם היה נותן חלק לכלם המקטרג

זוהר ח"ב, פרשת תצוה, דף קפא:
כ-2 דקות קריאה
על מה המאמר

סוד קרבן איוב וחמץ בפסח כעבודה זרה

אם היה נותן חלק לכלם המקטרג לא היה יכול לו - כסה האור ולא זן אחרים

וּבֹא רְאֵה, אִם הָיָה נוֹתֵן חֵלֶק לְכֻלָּם, הַמְקַטְרֵג לֹא הָיָה יָכוֹל לוֹ לְבַסּוֹף. וְאִם תֹּאמַר, מַדּוּעַ הֵרַע לוֹ הקב"ה? אֶלָּא, מִפְּנֵי שֶׁגָּרַם לְכַסּוֹת הָאוֹר וּלְהַעְלִימוֹ. וְהוּא לֹא הִקְרִיב קָרְבָּן אַחֵר לָזוּן בּוֹ אֲחֵרִים, אֶלָּא עוֹלָה, שֶׁעוֹלָה לְמַעְלָה. וְעַל זֶה כָּתוּב, ׳כָּכָה יַעֲשֶׂה אִיּוֹב כָּל הַיָּמִים׳ (איוב א, ה) - שֶׁאִלּוּ הַסִּטְרָא אַחֲרָא הָיָה נִזּוֹן בְּחֶלְקוֹ, הָיָה עוֹבֵר מֵעַל הַמִּקְדָּשׁ וּמִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ, וְצַד הַקְּדֻשָּׁה הָיָה עוֹלֶה לְמַעְלָה לְמַעְלָה.

בלשון הזוהר

וְתָּא חֲזֵי, אִלְמָלֵא חוּלָקָא יָהַב לְכֹלָּא, מְקַטְרְגָא לָא יָכִיל לֵיהּ לְבָתַר. וְאִי תֵּימָא אֲמַאי אַבְאִישׁ לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אֶלָּא, בְּגִין דְּגָרִים לְכַסְיָּא נְהוֹרָא וּלְאִתְחַפְיָּא. וְאִיהוּ לָא קָרִיב קָרֵבְּנָא אַחֲרָא, לְאַתְּזָנָא בֵּיהּ אַחֲרָנִין, אֶלָּא עוֹלָה, דְּסַלְּקָא לְעֵילָּא. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳כָּכָה יַעֲשֶׂה אִיּוֹב כָּל הַיָּמִים׳, דְּאִלְמָלֵא סִטְרָא אַחֲרָא אִתְּזָנַת בְּחוּלָקָא, אִתְעֲבַר מֵעַל מַקְדְּשָׁא וְאִסְתַּלָּק מִנֵּיהּ, וְסִטְרָא דִּקְדוּשָׁה הֲוָה סָלִיק לְעֵילָּא לְעֵילָּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

איוב לא רצה שיהנו אחרים מקרבנו והקריב תמיד עולה שהסטרא אחרא לא נהנית

אֲבָל הוּא לֹא רָצָה שֶׁיֵּהָנֶה הָאַחֵר מִקָּרְבָּנוֹ, וְהֵסִיר עַצְמוֹ מִמֶּנּוּ. מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב ׳וְסָר מֵרָע׳ (איוב א, א). וְעַל זֶה הִקְרִיב תָּמִיד עוֹלָה, שֶׁהֲרֵי עוֹלָה לֹא נֶהֱנֶה מִמֶּנָּה הַסִּטְרָא אַחֲרָא לְעוֹלָם. וּמִפְּנֵי כֵן, כָּל מַה שֶׁנָּטַל לְבַסּוֹף, מִשֶּׁלּוֹ נָטַל. וְעַל זֶה אִיּוֹב גָּרַם לְכַסּוֹת בְּעָרְלָה עַל בְּרִית הַקִּיּוּם, שֶׁלֹּא הָיָה מִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ. וּמִפְּנֵי כֵן הקב"ה עוֹרֵר אֶת הַמְקַטְרֵג הַהוּא, שֶׁכָּתוּב ׳הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב׳ (איוב א, ח).

בלשון הזוהר

אֲבָל אִיהוּ לָא בָּעָא דְּאִתְהֲנֵי אַחֲרָא מִקָרְבָּנֵיה, וְאַעְדֵּי גַּרְמֵיהּ מִנֵּיהּ. מְנָא לָן. דִּכְתִּיב, ׳וְסָר מֵרָע׳ (איוב א, א). וְעַל דָּא קָרִיב תָּדִיר עוֹלָה, דְּהָא עוֹלָה לָא אִתְהָנֵי מִנֵּיהּ סִטְרָא אַחֲרָא לְעָלְמִין. וּבְגִין כַּךְ, כָּל מָה דְּנָטִיל לְבָתַר, מִדִּידֵיהּ נָטִיל. וְעַל דָּא אִיּוֹב גָּרִים לְחַפְיָא עָרְלָה עַל בְּרִית קַיָימָא, דְּלָא הֲוָה אַעְדֵּי מִנֵּיהּ. וּבְגִין כַּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְּעַר לְהַהוּא מְקַטְרְגָא, דִּכְתִּיב ׳הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

כשרצה הקב"ה להתאחד בישראל במצרים לא עמדה השעה עד שהמקטרג לקח באיוב

בֹּא וּרְאֵה, כַּאֲשֶׁר רָצָה הקב"ה לְהִתְאַחֵד בָּהֶם בְּיִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, לֹא עָמְדָה לָהֶם הַשָּׁעָה. מִפְּנֵי שֶׁהָעָרְלָה מְכַסָּה הָאוֹר עַד זְמַן שֶׁהַמְקַטְרֵג הַהוּא הָיָה לוֹקֵחַ אֶת שֶׁלּוֹ מֵאִיּוֹב. וְעַל זֶה צִוָּה לוֹ הקב"ה לֶאֱכֹל אֶת אוֹתוֹ פֶסַח בְּחִפָּזוֹן, עַד שֶׁהַסִּטְרָא אַחֲרָא הַהוּא הִתְעַסֵּק בּוֹ בְּאִיּוֹב, וְצִוָּה לְהַעֲבִיר עָרְלָה מֵהֶם. וְאָז הִתְאַחֵד הקב"ה בְּיִשְׂרָאֵל, וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא נִפְרַד מִן הַקְּדֻשָּׁה, וְהִתְעַסֵּק בּוֹ בְּאִיּוֹב וְלָקַח מִשֶּׁלּוֹ. וְאָז ׳פֶּסַח הוּא לַיהו"ה, וַדַּאי׳ (שמות יב, יא). שֶׁעַד כָּאן לֹא הָיָה פֶּסַח לַיהו"ה. אַשְׁרֵי אֵלֶּה שֶׁיּוֹדְעִים וּמְיַחֲדִים יִחוּד קוֹנָם כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ.

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, כַּד בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאִתְאַחֲדָא בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, לָא קַיְּימָא שַׁעֲתָא. בְּגִין דְּעָרְלָה חַפְיָא נְהוֹרָא, עַד זִמְנָא דְּהַהוּא מְקַטְרְגָא הֲוָה נָטִיל דִּילֵיהּ מֵאִיּוֹב. וְעַל דָּא פָּקִיד לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֵיכְלֵיהּ לְהַהוּא פֶּסַח בִּבְהִילוּ, עַד דְּהַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא אִשְׁתָּדַּל בֵּיהּ בְּאִיּוֹב, וּפָקִיד לְאִתְעַבְּרָא עָרְלָה מִנַּיְיהוּ. וּכְדֵין אִתְאֲחָד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּיִשְׂרָאֵל, וְהַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא אִתְפְּרַשׁ מִן קֻדְשָׁא, וְאִשְׁתָּדַּל בֵּיהּ בְּאִיּוֹב, וְנָטִיל מִדִילֵיהּ. וּכְדֵין ׳פֶּסַח הוּא לַיהו"ה וַדַּאי׳ (שמות יב, יא). דְּעַד הַשְׁתָּא לָא הֲוָה פֶּסַח לַיהו"ה. זַכָּאִין אִינּוּן דְּיַדְעֵי וּמְיַחֲדֵי יִחוּדָא דְּמָארֵיהוֹן כְּדְקָא יֵאוֹת.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אלהי מסכה לא תעשה לך וכתוב אחריו את חג המצות תשמר - האוכל חמץ כעובד עבודה זרה

כָּתוּב ׳אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ׳ (שמות לד, יז), וְכָתוּב אַחֲרָיו ׳אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר׳. מַה (עוֹשֶׂה) זֶּה אֵצֶל זֶה? אֶלָּא כָּךְ פֵּרְשׁוּהָ, מִי שֶׁאוֹכֵל חָמֵץ בְּפֶסַח (כְּאִלּוּ עוֹשֶׂה כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת לַעֲבֹד לְעַצְמוֹ, שֶׁכֵּן הַסּוֹד כָּךְ הוּא שֶׁחָמֵץ בְּפֶסַח) כְּמִי שֶׁעוֹבֵד לְכוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא.

בלשון הזוהר

כְּתִיב ׳אֱלהֵי מַסֵּכָה לא תַעֲשֶׂה לָּךְ׳ (שמות לד, יז), וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ ׳אֶת חַג הַמַּצוֹת תִּשְׁמֹר׳. (מַאי עֲבִיד) מַאי הַאי לְגַבֵּי הַאי. אֶלָּא הָכִי אוּקְמוּהָ, מַאן דְּאָכִיל חָמֵץ בְּפֶסַח (כאילו עביד כוכבים ומזלות למפלח לגרמיה, דהא רזא הכי הוא דחמץ בפסח) כְּמַאן דְּפָלַח לְכּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אִיהוּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

כשיצאו ישראל ממצרים יצאו מרשות חמץ - יצר הרע כשאור בעסה מתרבה בגוף

בֹּא וּרְאֵה, כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, יָצְאוּ מֵרָשׁוּת שֶׁלָּהֶם, מֵרָשׁוּת אַחֶרֶת, מֵהָרָשׁוּת הַהִיא שֶׁנִּקְרֵאת חָמֵץ, לֶחֶם רַע. וְעַל זֶה נִקְרָאִים כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת כָּךְ, וְזֶהוּ סוֹד שֶׁל יֵצֶר הָרָע, עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנִּקְרֵאת גַּם כָּךְ - שְׂאוֹר. וְזֶהוּ יֵצֶר הָרָע, שֶׁכָּךְ הוּא יֵצֶר הָרָע בְּבֶן אָדָם כִּשְׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּה. שֶׁנִּכְנָס בְּמֵעָיו שֶׁל אָדָם מְעַט מְעַט, וּלְבַסּוֹף מִתְרַבֶּה בּוֹ עַד שֶׁכָּל הַגּוּף מְעֹרָב בּוֹ. וְזֶהוּ כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. וְעַל זֶה כָּתוּב, ׳לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר׳ (תהלים פא, י) - ׳אֵל זָר׳ וַדַּאי.

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, כַּד נָפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם נָפְקוּ מֵרְשׁוּ דִּלְהוֹן, מֵרְשׁוּ אַחֲרָא, מֵהַהוּא רְשׁוּ דְּאִקְרֵי חָמֵץ, נַהֲמָא בִּישָׁא. וְעַל דָּא אִקְרֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הָכִי, וְדָא אִיהוּ רָזָא דְּיֵצֶר הָרָע, פּוּלְחָנָא נוֹכְרָאָה, דְּאִקְרֵי אוּף הָכִי שְׂאוֹר. וְדָא אִיהוּ יֵצֶר הָרָע, דְּהָכִי אִיהוּ יֵצֶר הָרָע בְּבַר נָשׁ, כְּחָמִיר בְּעִיסָה. עָאל בִּמְעוֹי דְּבַר נָשׁ זְעֵיר זְעֵיר, וּלְבָתַר אַסְגֵּי בֵּיהּ, עַד דְּכָל גּוּפָא אִתְעֲרַב בַּהֲדֵיהּ. וְדָא אִיהוּ כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר׳ (תהילים פא, י). ׳אֵל זָר׳ וַדַּאי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו
המאמר הבא

חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו

סוד הרוגז המטמא ועבודה זרה

להמשיך לקרוא

הודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.

להצטרף לקבוצת הזוהר היומי

המייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.