קטרוג עוזא ועזאל בנעשה אדם - והאותיות שבהן עתידים המקטרגים ליפול
תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - עילה על כל העילות, ב' דברכה וסוד הנשמה בגלגול · מאמר 88 · פיסקה 3 · דף מא ע"א
לשון הזוהר
° וְעִם כָּל דָּא דְּהַאי קְרָא אוֹקְמוּהּ חַבְרַיָּא ° לְגַבֵּי אֱלֹהִים אֲחֵרִים. ׳רָאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא׳ דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ דְּאִתְּמַר בְּהוּ אנ'י וה'ו. ׳וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי׳, דָּא שְׂמֹאל וְנָחָשׁ. אֲנִי אָמִית, ° בִּשְׁכִינְתָּא לְמָאן דְּאִיהוּ חַיָּב. וַאֲנִי אֶחְיֶה בֵּהּ לְמָאן דְּאִיהוּ זַכָּאֵי. ׳וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל׳ ° דָּא יַד יְהוָֹ'ה דְּאִיהוּ יְהוָֹ'ה יוּ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א. וְאִיהוּ כוז"ו במוכס'ז וְכֹלָּא קְשׁוֹט. אֲבָל מַה דְּאִתְּמַר לְעֵלָּא עַל עִלָּאָה דְּאִיהוּ עִלַּת עַל כָּל הָעִלּוֹת, הַאי רָזָא לָא אִתְמְסַר אֶלָּא לְחַכִּימַיָּא ° וּנְבִיאַיָּא. וְעוֹד ׳נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ׳ כִּדְמוּתֵנוּ, הָא אוֹקְמוּהּ חַבְרַיָּא עַל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, ° דְּאִנּוּן אָמְרוּ הַאי קְרָא ° בָּתַר דַּהֲווֹ יַדְעִין מַה דַּהֲוָה וּמַה דְּעָתִיד לְמֶהֱוֵי. וְאִנּוּן הֲווֹ יָדְעֵי דַּהֲוָה עָתִיד לְמֶחֱטֵי. ° ואַמַּאי בָּעֵי לֵהּ לְמֶעֱבַד. וְלֹא עוֹד אֶלָּא עֻזָּא וְעַזָּאֵל הֲווֹ מְקַטְרְגִין עָלֵהּ זִמְנָא דְּאָמַר' שְׁכִינְתָּא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נַעֲשֶׂה אָדָם. אָמְרוּ מָה אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ. מָה אָת בָּעֵי לְמֶעֱבַד אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ וְעָתִיד לְמֶחֱטֵי קַמָּךְ בְּאִתְּתָא דִּילֵהּ ° דְּאִיהִי חֹשֶׁךְ. דְּאוֹר אִיהוּ דְּכוּרָא. חֹשֶׁךְ נוּקְבָא. שְׂמֹאל חֹשֶׁךְ דִּבְרִיאָה, בְּהַהוּא זִמְנָא שְׁכִינְתָּא אָמְרָה לוֹ בְּהַאי דְּאַתְוָן מְקַטְרְגִין אַתְוָן עֲתִידִין לְמִנְפַּל.
תרגום
ועם כל זה, את הפסוק הזה ביארוהו החברים כלפי אלוהים אחרים. 'רְאוּ עַתָּה כִּי ׳אֲנִי אֲנִי הוּא'׳ - זה הקב"ה ושכינתו, שנאמר בהם 'אני' ו'הוא'. ' ׳וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי׳ ' - זה השמאל והנחש. 'אֲנִי אָמִית' - בשכינה, למי שהוא חייב. 'וַאֲנִי אֶחְיֶה' בה, למי שהוא זכאי. ' ׳וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל׳ ' - זו יד ה', שהוא יְהוָה יו"ד ה"א וא"ו ה"א, והוא כוז"ו במוכס"ז - והכל אמת. אבל מה שנאמר למעלה על העליון שהוא עילה על כל העילות, סוד זה לא נמסר אלא לחכמים ולנביאים. ועוד, ' ׳נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ׳ כִּדְמוּתֵנוּ' - הרי ביארוהו החברים על מלאכי השרת, שהם אמרו את הפסוק הזה אחרי שהיו יודעים מה שהיה ומה שעתיד להיות. והם היו יודעים שהיה עתיד לחטוא, ולמה אם כן צריך לעשותו? ולא עוד, אלא עוזא ועזאל היו מקטרגים עליו בשעה שאמרה השכינה לקב"ה 'נַעֲשֶׂה אָדָם'. אמרו: מה אדם כי תדעהו? מה אתה רוצה לעשות אדם ותדעהו, שעתיד לחטוא לפניך באשתו שהיא חושך - שהאור הוא הזכר, החושך הנקבה, השמאל חושך דבריאה. באותו זמן אמרה השכינה להם: באותיות אלה שמקטרגות, אותיות עתידות ליפול.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ° ועם כל דא דהאי קרא אוקמוה חבריא ° לגבי אלהים אחרים. ׳ראו עתה כי אני אני הוא׳ דא קודשא בריך הוא ושכינתה דאתמר בהו אנ'י וה'ו. ׳ואין אלהים עמדי׳, דא שמאל ונחש. אני אמית, ° בשכינתא למאן דאיהו חיב. ואני אחיה בה למאן דאיהו זכאי. ׳ואין מידי מציל׳ ° דא יד יהו'ה דאיהו יהו'ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ואיהו כוז"ו במוכס'ז וכלא קשוט. אבל מה דאתמר לעלא על עלאה דאיהו עלת על כל העלות, האי רזא לא אתמסר אלא לחכימיא ° ונביאיא. ועוד ׳נעשה אדם בצלמנו׳ כדמותנו, הא אוקמוה חבריא על מלאכי השרת, ° דאנון אמרו האי קרא ° בתר דהוו ידעין מה דהוה ומה דעתיד למהוי. ואנון הוו ידעי דהוה עתיד למחטי. ° ואמאי בעי לה למעבד. ולא עוד אלא עזא ועזאל הוו מקטרגין עלה זמנא דאמר' שכינתא לקודשא בריך הוא נעשה אדם. אמרו מה אדם ותדעהו. מה את בעי למעבד אדם ותדעהו ועתיד למחטי קמך באתתא דילה ° דאיהי חשך. דאור איהו דכורא. חשך נוקבא. שמאל חשך דבריאה, בההוא זמנא שכינתא אמרה לו בהאי דאתון מקטרגין אתון עתידין למנפל.
התרגום: ועם כל זה, את הפסוק הזה ביארוהו החברים כלפי אלוהים אחרים. 'ראו עתה כי ׳אני אני הוא'׳ - זה הקב"ה ושכינתו, שנאמר בהם 'אני' ו'הוא'. ' ׳ואין אלהים עמדי׳ ' - זה השמאל והנחש. 'אני אמית' - בשכינה, למי שהוא חייב. 'ואני אחיה' בה, למי שהוא זכאי. ' ׳ואין מידי מציל׳ ' - זו יד ה', שהוא יהוה יו"ד ה"א וא"ו ה"א, והוא כוז"ו במוכס"ז - והכל אמת. אבל מה שנאמר למעלה על העליון שהוא עילה על כל העילות, סוד זה לא נמסר אלא לחכמים ולנביאים. ועוד, ' ׳נעשה אדם בצלמנו׳ כדמותנו' - הרי ביארוהו החברים על מלאכי השרת, שהם אמרו את הפסוק הזה אחרי שהיו יודעים מה שהיה ומה שעתיד להיות. והם היו יודעים שהיה עתיד לחטוא, ולמה אם כן צריך לעשותו? ולא עוד, אלא עוזא ועזאל היו מקטרגים עליו בשעה שאמרה השכינה לקב"ה 'נעשה אדם'. אמרו: מה אדם כי תדעהו? מה אתה רוצה לעשות אדם ותדעהו, שעתיד לחטוא לפניך באשתו שהיא חושך - שהאור הוא הזכר, החושך הנקבה, השמאל חושך דבריאה. באותו זמן אמרה השכינה להם: באותיות אלה שמקטרגות, אותיות עתידות ליפול.
מן המפרשים
כתם פז: מן המקבילה בבראשית מאמר טו, ח (כג.) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם וכו' הא אוקמוה כל אתר דכתיב אלה פסל את הראשונים. הנה הכתוב הזה בא לפרט התולדות הנמשכות מאבות הבריאה. וזה, כי עד כאן לא דברה תורה רק באבות הבריאה הנרמזים…
ביאור הגר"א: ועם כל דא האי כו'. כצ"ל. ר"ל אע"ג דאוקימנא לע"ה"ע כמש"ו:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: