המשכילים המסתכלים בסודות שלא נמסרו לכל - והכוכבים הנוצצים לארבעת הצדדים
תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - מדידת הלפיד האדם בנגון הטעמים, והמסתכלים ביקר אדונם · מאמר 83 · פיסקה 1 · דף כא ע"א
לשון הזוהר
[וילנא כא ע"א] ° מַתְנִיתִין בְּאַרְבַּע תַּקִּיפִין דְּרוּחֵי דְּעָלְמָא. וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִרוּ. מָאן מַשְׂכִּילִים, אִלֵּין דְּיַדְעֵי לְאִסְתַּכְּלָא בִּיקָרָא דְּמָארֵהוֹן, (וילנא כא ע"א) וְיַדְעֵי רָזָא דְּחָכְמְתָא לְמֵיעַל בְּלָא כִּסּוּפָא לְעָלְמָא דְּאָתֵי, אִלֵּין זְהִירִין כְּזוֹהֲרָא עִלָּאָה. וּמַה דְּאָמַר (עט ע"ג) וְהַמַּשְׂכִּילִים וְלָא אָמַר וְהַיּוֹדְעִים, ° אִלֵּין וַדַּאי אִנּוּן דְּמִסְתַּכְּלָאן בְּרָזִין פְּנִימָאִין סְתִימִין דְּלָא קַיְּמִין בְּגִלּוּיָא, וְלָא אִתְמְסָרוּ לְכָל בְּנֵי נָשָׁא. מָאן דְּזָכֵי לְאִסְתַּכְּלָא בְּהוּ, בְּסָכְלְתָנוּ דָּא, אַזְהִיר דְּנָצִיץ בְּעִטוּרָא דְּזִהֲרָא עִלָּאָה עַל כֹּלָּא. לֵית זִהֲרָא דְּאַזְהַר כְּדָא. לֵית זִיהֲרָא דְּנָצִיץ לְהַהוּא עָלְמָא כְּהַאי זִיהֲרָא. דָּא זֹהַר דְּאוֹרַיְתָא דָּא זֹהַר דְּמָארֵיהוֹן דְּחָכְמְתָא, דְּיַרְתִין הַהוּא עָלְמָא עַל כֹּלָּא. אִנּוּן נָפְקִין וְעָאלִין בְּכָל גִּנְזֵי דְּמָארֵיהוֹן. וְלֵית מָאן דְּיִמְחֵי בִּידֵיהוֹן. כֹּלָּא כְּסִיפַן מִזּוֹהֲרָא דִּילְהוֹן. זֹהַר דָּא נָצִיץ לְכָל סְטָר. וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים, הָרַבִּים וְלָא כֹּלָּא. כְּגַוְנָא ׳וְרַבִּים מִישֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ׳ (דניאל יב). מַאי וְרַבִּים בְּגִין דְּאִית דְּלָא יְקוּמוּן. וְדָא הִיא אַדְמַת עָפָר. מַאי אַדְמַת עָפָר. אֶלָּא אַדְמַת דְּהִיא מֵעָפָר, וְדָא הִיא אַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל דְּאִיהִי אַדְמַת ° מֵהַהוּא עָפָר דִּכְתִיב בֵּהּ ׳הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר׳ (קהלת ג) וַאֲפִלּוּ גַּלְגַּל חַמָּה. וְאִתְנַעֲרִין שְׁאָר חַיָּבִין מִנַּהּ וְלָא יְקוּמוּן. וּבְגִין כָּךְ וְרַבִּים אִלֵּין יִשְׂרָאֵל. אוֹף הָכָא ׳וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד׳. אִלֵּין יִשְׂרָאֵל דְּזָכוּן לְאוֹרַיְתָא דִּנְקֻדָּה דְּסָתִים. וְאוֹרַיְתָא כְּלָלָא דִּנְבִיאִים וּכְתוּבִים. כְּלָלָא דְּאוֹרַיְתָא דִּבְעַל פֶּה. וּבְגִין דְּאִיהִי כְּלָלָא דְּכֹלָּא מָאן דְּזָכָה בָּהּ זָכֵי בְּכֹלָּא. כַּכּוֹכָבִים. ° אִית כּוֹכָבִים דְּאִתְחֲזוּן לִסְטָר מִזְרָח, כּוֹכָבִים לִסְטָר צָפוֹן, כּוֹכָבִים לִסְטָר דָּרוֹם, כּוֹכָבִים לִסְטָר מַעֲרָב. אִי קִיסְטוֹן בְּקוּלְפוֹן תְּלָת לְכָל סְטָר דַּקִּיקַיָּא נַצְצִין, וּתְרֵין כְּקִיטְפָא. ° כּוֹכָבָא דְּזִיהֲרָא זָהִיר וְסָתִים גּוֹ תּוּקְפוֹי דְּעֶגְלָא. ° כּוֹכָבָא נָהִיר וְזָהִיר בְּחִוְרוּ מֵהַאי סִטְרָא, כּוֹכָבָא אָחֳרָא נָהִיר וְזָהִיר סֻמָּקָא, דָּא חַיִּין דָּא מוֹתָא, ° סָמִיךְ לְהַאי, דַּהֲבָא דַּקִּיק דְּלָא נָהִיר, וְלָא נָפִיק קִיטְטָא דִּיקְטָטָא (נ"א דקנטא) גּוֹ הֵיכָלָא דְּאַתְוָן דַּקִּיקִין, ° שֶׁבַע טַעְמֵי דְּאוֹרַיְתָא תַּלְיָן בְּהוֹן. ° וְאִלֵּין טַעֲמִין דְּאִתְפְּרָשׁוּ מֵאִנּוּן טַעֲמִין אָחֳרָנִין תְּלֵיסַר דְּקַיְּמִין לְאַעֲנָאָה וּלְנַגְּנָא, וְאִלֵּין שֶׁבַע מִתְפָּרְשָׁן לְי"ג אָחֳרָנִין, לְאַעֲנָאָה וּלְנַגְּנָא לַכְּתוּבִים. ° וְאִלֵּין יְחִידָאֵי לַאֲתַר דָּא ° בְּז' הֵיכָלִין דִּכְתוּבִים ° וְאִלֵּין שֶׁבַע מִתְפָּרְשָׁן מֵאִנּוּן אָחֳרָנִין. ° וְכַד שָׁרָאן בַּכְּתוּבִים מִתְפָּרְשָׁן לְעֶשֶׂר, ° וְעָלַיְהוּ אִקְּרֵי סֵפֶר כְּתוּבִים סֵפֶר אֱמוּנִים. ° וְעֶשֶׂר אֱמוּנִים עָלַיְהוּ אִנּוּן. ° לְבָתַר מִתְפָּרְשָׁן לְי"ג, ° וְכֹלָּא כְּגַוְנָא דִּלְעֵלָּא בְּאוֹרַיְתָא, ° נְבִיאִים שָׁרָאָן בְּדוּכְתַיְהוּ ° וְכֹלָּא בְּרָזָא דְּאוֹרַיְתָא אַזְלָא.
תרגום
מִשְׁנָה: בְּאַרְבָּעָה כֹּחוֹת עַזִּים שֶׁל רוּחוֹת הָעוֹלָם. "וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִרוּ" - מִיהוּ "מַשְׂכִּילִים"? אֵלֶּה הַיּוֹדְעִים לְהִסְתַּכֵּל בִּיקַר אֲדוֹנָם, וְיוֹדְעִים סוֹד הַחָכְמָה לְהִכָּנֵס בְּלֹא בּוּשָׁה לָעוֹלָם הַבָּא, אֵלֶּה מְאִירִים כְּזֹהַר עֶלְיוֹן. וּמַה שֶּׁאָמַר "וְהַמַּשְׂכִּילִים" וְלֹא אָמַר "וְהַיּוֹדְעִים" - אֵלֶּה וַדַּאי הֵם הַמִּסְתַּכְּלִים בְּסוֹדוֹת פְּנִימִיִּים סְתוּמִים שֶׁאֵינָם קַיָּמִים בְּגִלּוּי, וְלֹא נִמְסְרוּ לְכָל בְּנֵי הָאָדָם. מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם, בְּהַשְׂכָּלָה זוֹ, מֵאִיר וְנוֹצֵץ בַּעֲטֶרֶת הַזֹּהַר הָעֶלְיוֹן עַל הַכֹּל. אֵין זֹהַר הַמֵּאִיר כָּזֶה, אֵין זֹהַר הַנּוֹצֵץ לְאוֹתוֹ הָעוֹלָם כְּזֹהַר זֶה. זֶה זֹהַר הַתּוֹרָה, זֶה זֹהַר אֲדוֹנֵי הַחָכְמָה, הַיּוֹרְשִׁים אוֹתוֹ הָעוֹלָם עַל הַכֹּל. הֵם יוֹצְאִים וְנִכְנָסִים בְּכָל גִּנְזֵי אֲדוֹנָם, וְאֵין מִי שֶׁיִּמְחֶה בְּיָדָם. הַכֹּל בּוֹשִׁים מִזָּהֳרָם. זֹהַר זֶה נוֹצֵץ לְכָל צַד. "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים" - הָרַבִּים וְלֹא הַכֹּל, כְּעֵין (דניאל יב) 'וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ'. מַהוּ "וְרַבִּים"? מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ שֶׁלֹּא יָקוּמוּ. וְזוֹ הִיא "אַדְמַת עָפָר". מַהוּ "אַדְמַת עָפָר"? אֶלָּא אֲדָמָה שֶׁהִיא מֵעָפָר, וְזוֹ הִיא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא אֲדָמָה מֵאוֹתוֹ עָפָר שֶׁכָּתוּב בּוֹ (קהלת ג) 'הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר' וַאֲפִלּוּ גַּלְגַּל הַחַמָּה. וּמִתְנַעֲרִים שְׁאָר הָרְשָׁעִים מִמֶּנָּה וְלֹא יָקוּמוּ. וּמִשּׁוּם כָּךְ "וְרַבִּים" אֵלֶּה יִשְׂרָאֵל. אַף כָּאן 'וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד' - אֵלֶּה יִשְׂרָאֵל שֶׁזָּכוּ לַתּוֹרָה שֶׁל הַנְּקֻדָּה הַסְּתוּמָה. וְהַתּוֹרָה כְּלַל הַנְּבִיאִים וְהַכְּתוּבִים, כְּלַל הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וּמִשּׁוּם שֶׁהִיא כְּלַל הַכֹּל, מִי שֶׁזָּכָה בָּהּ זָכָה בַּכֹּל. "כַּכּוֹכָבִים" - יֵשׁ כּוֹכָבִים הַנִּרְאִים לְצַד מִזְרָח, כּוֹכָבִים לְצַד צָפוֹן, כּוֹכָבִים לְצַד דָּרוֹם, כּוֹכָבִים לְצַד מַעֲרָב, שְׁלֹשָׁה לְכָל צַד דַּקִּים נוֹצְצִים, וּשְׁנַיִם כְּעֵין קֶצֶף. כּוֹכָב שֶׁל זֹהַר מֵאִיר וְסָתוּם בְּתוֹךְ תָּקְפּוֹ שֶׁל הָעֵגֶל. כּוֹכָב מֵאִיר וְזוֹהֵר בְּלֹבֶן מִצַּד זֶה, כּוֹכָב אַחֵר מֵאִיר וְזוֹהֵר אָדֹם - זֶה חַיִּים זֶה מָוֶת. סָמוּךְ לָזֶה, זָהָב דַּק שֶׁאֵינוֹ מֵאִיר, וְאֵינָהּ יוֹצֵאת קֶצֶף (נוסח אחר: קִנְאָה) בְּתוֹךְ הֵיכַל הָאוֹתִיּוֹת הַדַּקּוֹת, שֶׁשִּׁבְעָה טַעֲמֵי הַתּוֹרָה תְּלוּיִים בָּהֶן. וּטְעָמִים אֵלֶּה נִבְדָּלִים מֵאוֹתָם טְעָמִים אֲחֵרִים, שְׁלֹשָׁה עָשָׂר, הָעוֹמְדִים לַעֲנוֹת וּלְנַגֵּן. וְשִׁבְעָה אֵלֶּה נִבְדָּלִים לִשְׁלֹשָׁה עָשָׂר אֲחֵרִים, לַעֲנוֹת וּלְנַגֵּן לַכְּתוּבִים. וְאֵלֶּה יְחִידִים לְמָקוֹם זֶה, בְּשִׁבְעָה הֵיכְלֵי הַכְּתוּבִים, וְאֵלֶּה שִׁבְעָה נִבְדָּלִים מֵאוֹתָם אֲחֵרִים. וּכְשֶׁשּׁוֹרִים בַּכְּתוּבִים נִבְדָּלִים לַעֲשָׂרָה, וַעֲלֵיהֶם נִקְרָא סֵפֶר הַכְּתוּבִים "סֵפֶר אֱמוּנִים". וַעֲשָׂרָה "אֱמוּנִים" עֲלֵיהֶם הֵם. לְאַחַר מִכֵּן נִבְדָּלִים לִשְׁלֹשָׁה עָשָׂר, וְהַכֹּל כְּעֵין שֶׁלְּמַעְלָה בַּתּוֹרָה - הַנְּבִיאִים שׁוֹרִים בִּמְקוֹמָם, וְהַכֹּל הוֹלֵךְ בְּסוֹד הַתּוֹרָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [וילנא כא ע"א] ° מתניתין בארבע תקיפין דרוחי דעלמא. והמשכילים יזהרו. מאן משכילים, אלין דידעי לאסתכלא ביקרא דמארהון, (וילנא כא ע"א) וידעי רזא דחכמתא למיעל בלא כסופא לעלמא דאתי, אלין זהירין כזוהרא עלאה. ומה דאמר (עט ע"ג) והמשכילים ולא אמר והיודעים, ° אלין ודאי אנון דמסתכלאן ברזין פנימאין סתימין דלא קימין בגלויא, ולא אתמסרו לכל בני נשא. מאן דזכי לאסתכלא בהו, בסכלתנו דא, אזהיר דנציץ בעטורא דזהרא עלאה על כלא. לית זהרא דאזהר כדא. לית זיהרא דנציץ לההוא עלמא כהאי זיהרא. דא זהר דאוריתא דא זהר דמאריהון דחכמתא, דירתין ההוא עלמא על כלא. אנון נפקין ועאלין בכל גנזי דמאריהון. ולית מאן דימחי בידיהון. כלא כסיפן מזוהרא דילהון. זהר דא נציץ לכל סטר. ומצדיקי הרבים, הרבים ולא כלא. כגונא ׳ורבים מישני אדמת עפר יקיצו׳ (דניאל יב). מאי ורבים בגין דאית דלא יקומון. ודא היא אדמת עפר. מאי אדמת עפר. אלא אדמת דהיא מעפר, ודא היא ארעא דישראל דאיהי אדמת ° מההוא עפר דכתיב בה ׳הכל היה מן העפר׳ (קהלת ג) ואפלו גלגל חמה. ואתנערין שאר חיבין מנה ולא יקומון. ובגין כך ורבים אלין ישראל. אוף הכא ׳ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד׳. אלין ישראל דזכון לאוריתא דנקדה דסתים. ואוריתא כללא דנביאים וכתובים. כללא דאוריתא דבעל פה. ובגין דאיהי כללא דכלא מאן דזכה בה זכי בכלא. ככוכבים. ° אית כוכבים דאתחזון לסטר מזרח, כוכבים לסטר צפון, כוכבים לסטר דרום, כוכבים לסטר מערב. אי קיסטון בקולפון תלת לכל סטר דקיקיא נצצין, ותרין כקיטפא. ° כוכבא דזיהרא זהיר וסתים גו תוקפוי דעגלא. ° כוכבא נהיר וזהיר בחורו מהאי סטרא, כוכבא אחרא נהיר וזהיר סמקא, דא חיין דא מותא, ° סמיך להאי, דהבא דקיק דלא נהיר, ולא נפיק קיטטא דיקטטא (נ"א דקנטא) גו היכלא דאתון דקיקין, ° שבע טעמי דאוריתא תלין בהון. ° ואלין טעמין דאתפרשו מאנון טעמין אחרנין תליסר דקימין לאענאה ולנגנא, ואלין שבע מתפרשן לי"ג אחרנין, לאענאה ולנגנא לכתובים. ° ואלין יחידאי לאתר דא ° בז' היכלין דכתובים ° ואלין שבע מתפרשן מאנון אחרנין. ° וכד שראן בכתובים מתפרשן לעשר, ° ועליהו אקרי ספר כתובים ספר אמונים. ° ועשר אמונים עליהו אנון. ° לבתר מתפרשן לי"ג, ° וכלא כגונא דלעלא באוריתא, ° נביאים שראן בדוכתיהו ° וכלא ברזא דאוריתא אזלא.
התרגום: משנה: בארבעה כחות עזים של רוחות העולם. "והמשכילים יזהרו" - מיהו "משכילים"? אלה היודעים להסתכל ביקר אדונם, ויודעים סוד החכמה להכנס בלא בושה לעולם הבא, אלה מאירים כזהר עליון. ומה שאמר "והמשכילים" ולא אמר "והיודעים" - אלה ודאי הם המסתכלים בסודות פנימיים סתומים שאינם קימים בגלוי, ולא נמסרו לכל בני האדם. מי שזוכה להסתכל בהם, בהשכלה זו, מאיר ונוצץ בעטרת הזהר העליון על הכל. אין זהר המאיר כזה, אין זהר הנוצץ לאותו העולם כזהר זה. זה זהר התורה, זה זהר אדוני החכמה, היורשים אותו העולם על הכל. הם יוצאים ונכנסים בכל גנזי אדונם, ואין מי שימחה בידם. הכל בושים מזהרם. זהר זה נוצץ לכל צד. "ומצדיקי הרבים" - הרבים ולא הכל, כעין (דניאל יב) 'ורבים מישני אדמת עפר יקיצו'. מהו "ורבים"? משום שיש שלא יקומו. וזו היא "אדמת עפר". מהו "אדמת עפר"? אלא אדמה שהיא מעפר, וזו היא ארץ ישראל שהיא אדמה מאותו עפר שכתוב בו (קהלת ג) 'הכל היה מן העפר' ואפלו גלגל החמה. ומתנערים שאר הרשעים ממנה ולא יקומו. ומשום כך "ורבים" אלה ישראל. אף כאן 'ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד' - אלה ישראל שזכו לתורה של הנקדה הסתומה. והתורה כלל הנביאים והכתובים, כלל התורה שבעל פה, ומשום שהיא כלל הכל, מי שזכה בה זכה בכל. "ככוכבים" - יש כוכבים הנראים לצד מזרח, כוכבים לצד צפון, כוכבים לצד דרום, כוכבים לצד מערב, שלשה לכל צד דקים נוצצים, ושנים כעין קצף. כוכב של זהר מאיר וסתום בתוך תקפו של העגל. כוכב מאיר וזוהר בלבן מצד זה, כוכב אחר מאיר וזוהר אדם - זה חיים זה מות. סמוך לזה, זהב דק שאינו מאיר, ואינה יוצאת קצף (נוסח אחר: קנאה) בתוך היכל האותיות הדקות, ששבעה טעמי התורה תלויים בהן. וטעמים אלה נבדלים מאותם טעמים אחרים, שלשה עשר, העומדים לענות ולנגן. ושבעה אלה נבדלים לשלשה עשר אחרים, לענות ולנגן לכתובים. ואלה יחידים למקום זה, בשבעה היכלי הכתובים, ואלה שבעה נבדלים מאותם אחרים. וכששורים בכתובים נבדלים לעשרה, ועליהם נקרא ספר הכתובים "ספר אמונים". ועשרה "אמונים" עליהם הם. לאחר מכן נבדלים לשלשה עשר, והכל כעין שלמעלה בתורה - הנביאים שורים במקומם, והכל הולך בסוד התורה.
מן המפרשים
אור יקר: [סימן יג] סימן יג מתביתין בארבע רוחין וכו׳, משבה היא בעשר ספירות העתקתיה בחש״ק שער (?), ושם ביארתיה בחזקתהיד בס״ד, ונראה שהיה כאן בספרים והשמיטוה המעתיקין. דידעי וכו/ העדתי עלי שמים וארץ שאחר שיכנס האדם אל תוך עמקי החכמה הזאת,…
ביאור הגר"א: מתני' בארבע תקיפין דרוחי דעלמא. כמ"ש מארבע רוחות בואי הרוח והן ארבע גוונין דרוח שהן הנקודות וכלהו נפקין ממ"ס כמ"ש בא"ר דף ק"ל ע"ב ונחה עליו רוח ה' כו' ארבע רוחין והא רוחא חדא כו' ע"ש כל המאמר:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: