יחוד קול ודבור יאהדונה"י - כענן העולה בלחש והמטר היורד בקולות
תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - סוד הכרובים בתפלה, עליתה כיונה וכנשר, ואבן הזרקא · מאמר 79 · פיסקה 9 · דף ו ע"א
לשון הזוהר
[דף עד ע"ב] ° וּבְגִין דָּא כַּד סַלְקִין מַשִּׁרְיָן דְּמַטְרוֹנִיתָא, סַלְקִין בַּחֲשַׁאי, וְכַד נַחְתִּין מַשִּׁרְיָן דְּמַלְכָּא עָלַיְהוּ, אִנּוּן מְמַלְּלָן עָלַיְהוּ, ° בְּהַהוּא זִמְנָא אִיהוּ ° יִחוּדָא דְּקוֹל וְדִבּוּר כַּחֲדָא, יאהדונהי, דִּבְגִינֵהּ אִתְּמַר גָּדוֹל הָעוֹנֶה אָמֵן יוֹתֵר מִן הַמְבָרֵךְ. וְהָא אוֹקְמוּהּ וְכַד נַחְתִּין מַשִּׁרְיָן דְּמַלְכָּא, נַחְתִּין בְּקָלִין ° הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳וַיְהִי קוֹלוֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקוֹל שׁוֹפָר חָזָק מְאֹד׳ (שמות יט, טז). ° דְּהָכֵי אֹרַח דְּמִטְרָא לְסַלְּקָא (עד ע"ב) עֲנָנָא בַּחֲשַׁאי, וּלְנַחְתָּא מִטְרָא בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת. ° וְלֵית מִטְרָא אֶלָּא שַׁקְיוּ דְּאוֹרַיְתָא (לְגַבֵּי שְׁכִינְתָּא). דִּשְׁכִינְתָּא ° אִיהִי שְׁרָגָא, דְּאִתְּמַר בָּהּ ° הִיא הָעוֹלָה. ° יִשְׂרָאֵל פְּתִיל' מִשְׁחָא אוֹרַיְתָא ° לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד וּבְזִמְנָא דִּצְלוֹתָא ° דְּאִיהִי מִצְוָה סְלִיקַת בְּאוֹרַיְתָא, ° לֵית לֵהּ כְּבֵהּ עוֹלָמִית. ° וְכַד צְלוֹתָא אִיהִי עֵת רָצוֹן קֳדָם ה'. אִתְחַזְיָא קֶשֶׁת בְּגַוְנוֹי נְהִירִין ° בַּעֲנָנָא, בְּהַהוּא זִמְנָא וְרָאִיתִי' ׳לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם׳. דִּבְאִלֵּין גְּוָנִין נְהִירִין אִשְׁתְּמוֹדַע דִּשְׁכִינְתָּא סְלִיקַת קֳדָם ה' בְּעוֹבָדִין טָבִין דְּיִשְׂרָאֵל אִם לֹא אִתְחַזְיָא קֶשֶׁת בְּגַוְנִין נַהֲרִין אִיהִי קָא רְמִיזָא ׳סַכּוֹתָה בֶּעָנָן לך מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה׳ (בראשית ט).
תרגום
וּבִגְלַל זֶה, כְּשֶׁעוֹלִים מַחֲנוֹת הַמַּטְרוֹנִיתָא, עוֹלִים בְּלַחַשׁ, וּכְשֶׁיּוֹרְדִים מַחֲנוֹת הַמֶּלֶךְ עֲלֵיהֶם, הֵם מְדַבְּרִים עֲלֵיהֶם, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה זֶהוּ יִחוּד שֶׁל קוֹל וְדִבּוּר כְּאֶחָד, יאהדונה"י, שֶׁבִּגְלָלוֹ נֶאֱמַר: גָּדוֹל הָעוֹנֶה אָמֵן יוֹתֵר מִן הַמְבָרֵךְ. וַהֲרֵי בֵּאֲרוּהוּ, וּכְשֶׁיּוֹרְדִים מַחֲנוֹת הַמֶּלֶךְ, יוֹרְדִים בְּקוֹלוֹת, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳'וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד'׳ (שמות יט, טז). שֶׁכָּךְ דֶּרֶךְ הַמָּטָר, לְהַעֲלוֹת עָנָן בְּלַחַשׁ וּלְהוֹרִיד מָטָר בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת. וְאֵין מָטָר אֶלָּא הַשְׁקָיַת הַתּוֹרָה (לַשְּׁכִינָה). שֶׁהַשְּׁכִינָה הִיא הַנֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ 'הִיא הָעֹלָה'. יִשְׂרָאֵל - הַפְּתִילָה, שֶׁמֶן הַתּוֹרָה - לְהַעֲלוֹת נֵר תָּמִיד, וּבִזְמַן הַתְּפִלָּה שֶׁהִיא מִצְוָה, עֲלִיָּתָהּ בַּתּוֹרָה, אֵין לָהּ כָּבוֹי לְעוֹלָם. וּכְשֶׁהַתְּפִלָּה הִיא עֵת רָצוֹן לִפְנֵי ה', נִרְאֵית קֶשֶׁת בִּגְוָנֶיהָ מְאִירִים בֶּעָנָן, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה ׳'וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם'׳. שֶׁבִּגְוָנִים מְאִירִים אֵלֶּה נוֹדָע שֶׁהַשְּׁכִינָה עוֹלָה לִפְנֵי ה' בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אִם לֹא נִרְאֵית קֶשֶׁת בִּגְוָנִים מְאִירִים - הִיא רוֹמֶזֶת (בראשית ט) 'סַכֹּתָה בֶעָנָן לָךְ מֵעֲבֹר תְּפִלָּה'.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [דף עד ע"ב] ° ובגין דא כד סלקין משרין דמטרוניתא, סלקין בחשאי, וכד נחתין משרין דמלכא עליהו, אנון ממללן עליהו, ° בההוא זמנא איהו ° יחודא דקול ודבור כחדא, יאהדונהי, דבגינה אתמר גדול העונה אמן יותר מן המברך. והא אוקמוה וכד נחתין משרין דמלכא, נחתין בקלין ° הדא הוא דכתיב ׳ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאד׳ (שמות יט, טז). ° דהכי ארח דמטרא לסלקא (עד ע"ב) עננא בחשאי, ולנחתא מטרא בקולי קולות. ° ולית מטרא אלא שקיו דאוריתא (לגבי שכינתא). דשכינתא ° איהי שרגא, דאתמר בה ° היא העולה. ° ישראל פתיל' משחא אוריתא ° להעלת נר תמיד ובזמנא דצלותא ° דאיהי מצוה סליקת באוריתא, ° לית לה כבה עולמית. ° וכד צלותא איהי עת רצון קדם ה'. אתחזיא קשת בגונוי נהירין ° בעננא, בההוא זמנא וראיתי' ׳לזכר ברית עולם׳. דבאלין גונין נהירין אשתמודע דשכינתא סליקת קדם ה' בעובדין טבין דישראל אם לא אתחזיא קשת בגונין נהרין איהי קא רמיזא ׳סכותה בענן לך מעבור תפלה׳ (בראשית ט).
התרגום: ובגלל זה, כשעולים מחנות המטרוניתא, עולים בלחש, וכשיורדים מחנות המלך עליהם, הם מדברים עליהם, באותה שעה זהו יחוד של קול ודבור כאחד, יאהדונה"י, שבגללו נאמר: גדול העונה אמן יותר מן המברך. והרי בארוהו, וכשיורדים מחנות המלך, יורדים בקולות, זהו שכתוב ׳'ויהי קלת וברקים וענן כבד על ההר וקל שפר חזק מאד'׳ (שמות יט, טז). שכך דרך המטר, להעלות ענן בלחש ולהוריד מטר בקולי קולות. ואין מטר אלא השקית התורה (לשכינה). שהשכינה היא הנר, שנאמר בה 'היא העלה'. ישראל - הפתילה, שמן התורה - להעלות נר תמיד, ובזמן התפלה שהיא מצוה, עליתה בתורה, אין לה כבוי לעולם. וכשהתפלה היא עת רצון לפני ה', נראית קשת בגוניה מאירים בענן, באותה שעה ׳'וראיתיה לזכר ברית עולם'׳. שבגונים מאירים אלה נודע שהשכינה עולה לפני ה' במעשים טובים של ישראל, אם לא נראית קשת בגונים מאירים - היא רומזת (בראשית ט) 'סכתה בענן לך מעבר תפלה'.
מן המפרשים
אור יקר: וז״ש דצלותא דאיהי מצוה סליקת באורייתא, דהיינו מצוד! ותורה, הנה האשה המיוחדת עם בעלה אינה כמי שמעלה השכינה למעלה כדי שתזדמן לפניו ותתייחד(ת) עמו, אלא הוא מעלה אותה מיוחדת מכאן מלמטה, ויתעלו שניהם כאחד להזדמן לפני אבא ואמא, וזהו…
ביאור הגר"א: ובג"ד כד כו' בחשאי וכד כו' ממללן. ר"ל בתפלת הלחש סלקא, ובתפלת דקול רם נחתי משריין כו', וזהו חשמ"ל שהן אדנ"י הוי"ה כמ"ש לעיל:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: