ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 79: תקונים מזהר חדש - סוד הכרובים בתפלה, עליתה כיונה וכנשר, ואבן הזרקא › פיסקה 12 (ו ע"ב)

עלית התפלה כצפור כיונה וכנשר - והתורה שטר חרות מן המקטרגים

תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - סוד הכרובים בתפלה, עליתה כיונה וכנשר, ואבן הזרקא · מאמר 79 · פיסקה 12 · דף ו ע"ב

לשון הזוהר

[וילנא ו ע"ב] ° וּכְעָן צָרִיךְ לְפָרְשָׁא עַל פּוּמָא דִּסְלִיקָא צְלוֹתָא מִנַּהּ. כְּצִפּוֹר וּכְיוֹנָה וּכְנִשְׁרָא. וְיִשְׂרָאֵל כַּד נָפְקוּ מִמִּצְרַיִם נָפְקוּ כְּיוֹנָה דְּבָרַחַת, וְנֵץ הֲוָה רָדִיף אֲבַתְרֵהּ הָכֵי אִית צְלוֹתָא דְּמִסִּטְרָא דִּילֵהּ שְׁכִינְתָּא אִיהִי פָּרְחָא בָּהּ כְּיוֹנָה וְסמא"ל וְחֵילִהּ רָדְפִין אֲבַתְרָאָה בְּכַמָּה חוֹבִין דְּאוֹלְפִין עַל מָארֵהּ דְּהַהִיא צְלוֹתָא, וְאוֹלִיף לוֹן ° בִּגְבוּרָה לְעַכְּבָא שְׁכִינְתָּא תַּמָּן, דְּלָא סַלְקָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַהִיא צְלוֹתָא. וְאִיהוּ הַהוּא צְלוֹתָא דְּיִשְׂרָאֵל עַל יַמָּא, דַּהֲווֹ ° בְּלָא זְכוּ דְּאוֹרַיְתָא וְעוֹבָדִין טָבִין, ׳וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה׳ וְהָכֵי אִנּוּן צְלוֹתִין מְעֻכָּבִין. וְאִם חוֹזְרִין בִּתְיוּבְתָּא. ° מָארֵי דִּצְלוֹתִין אִיהוּ דְּאָמַר לְגַבֵּי שְׁלוּחָא דִּצְלוֹתִין מְטַטְרוֹן, ׳מַה תִּצְעַק אֵלַי׳, מַלִּיל לִצְלוֹתִין דְּנָטְלִין בְּמַטְלְנוֹתְהוֹן הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּסְעוּ׳ (שמות יד, טו). לְבַר נָשׁ דְּאָזִיל בְּאוֹרְחָא וְרָדִיף אֲבַתְרֵהּ הַהוּא (וילנא ו ע"ב) מָארֵי מנד' דְּמַלְכָּא, וְאָחִיד בֵּהּ עַד דְּפָרַע מנדה בלו וְהָלַךְ. בְּגִין דְּבָרַח ° אִיהוּ צוֹוֵחַ לְמָאן דְּאַפִּיק לֵהּ. ° יֵתֵי מָארֵי' וְיֵמָא אִמָּא לֵהּ דְּיָזִיל לְאוֹרְחֵהּ דַּאֲנָא פָּרַעְתֵּהּ. ° אָתָא ° מֶה עָבַד טָבַע רֵישֵׁהּ בַּטִיט וְקָטַל לֵהּ, הָכֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבַד בְּמִצְרָאֵי. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳מַרְכְּבוֹת פַּרְעֹה וְגוֹ'׳ (שמות טו, ד) ׳טֻבְּעוּ בְּיַם סוּף׳. וּמָאן גָּרִים דְּרַדְפִין אֲבַתְרַיְהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, בְּגִין דְּעַד לָא הֲוָה לוֹן אוֹרַיְתָא לָא הֲוָה שְׁטַר חֵירוּ. בְּגִין דְּאוֹרַיְתָא אִיהִי שְׁטַר חֵירוּ לִבְנֵי נָשָׁא, מִיֵּצֶר הָרָע וּמִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת וּמִכָּל מְקַטְרְגֵי דְּעָלְמָא. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת׳ (שם לב, טז). וְדָא אִמָּא עִלָּאָה ° שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים, דְּמִתַּמָּן אוֹרַיְתָא דְּאִיהוּ עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא אִתְקְרֵי חֵירוּ, דְּמִתַּמָּן אִתְיְהִיב אוֹרַיְתָא לְגַבֵּי יוֹנָה קַדִּישָׁא דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא, דְמִסִּטְרָא' אִתְקְרִיאוּ יִשְׂרָאֵל יוֹנָה. וְהָכֵי כַּד צְלוֹתָא דְּאִיהִי יוֹנָה סְלִיקַת בְּאוֹרַיְתָא, מַה כְּתִיב בֵּהּ (ישעיה נא) ° כִּי לֹא בְּחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵּלֵכוּן כִּי הוֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה' וְגוֹ'. ואִלֵּין אִנּוּן צְלוֹתִין דְּמָארֵי דְּאוֹרַיְתָא. דְּסָלִיק ° כְּנִשְׁרָא דְּלָא דַּחֲלַת מִכָּל עוֹפִין דְּעָלְמָא. וּמִסִּטְרָא דְּאִנּוּן אִיהִי מַטְרוֹנִיתָא דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר ° בַּשָּׁמַיִם. וְאִית דְּיַמָּא הָכֵי ° וְכֹלָּא קְשׁוֹט. וּמִסִּטְרָא דְּמָארֵי מִקְרָא סְלִיקַת צְלוֹתָא כְּצִפּוֹר. וּמִסִּטְרָא דְּמָארֵי מִשְׁנָה סְלִיקַת כַּיּוֹנָה. וּמִסִּטְרָא דְּמָארֵי קַבָּלָה סְלִיקַת כְּנִשְׁרָא, מַטְרוֹנִיתָא עַל כֹּלָּא.

תרגום

וְעַתָּה צָרִיךְ לְפָרֵשׁ עַל פִּי מָה עוֹלָה הַתְּפִלָּה מִמֶּנָּה - כְּצִפּוֹר וּכְיוֹנָה וּכְנֶשֶׁר. וְיִשְׂרָאֵל כְּשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם יָצְאוּ כְּיוֹנָה בּוֹרַחַת, וְנֵץ הָיָה רוֹדֵף אַחֲרֶיהָ, כָּךְ יֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁמִּצִּדָּהּ - הַשְּׁכִינָה - פּוֹרַחַת בָּהּ כְּיוֹנָה, וּסמא"ל וְחֵילוֹ רוֹדְפִים אַחֲרֶיהָ בְּכַמָּה חֵטְאִים שֶׁמְּלַמְּדִים עַל בַּעַל אוֹתָהּ תְּפִלָּה, וּמְלַמֵּד עֲלֵיהֶם בִּגְבוּרָה לְעַכֵּב אֶת הַשְּׁכִינָה שָׁם, שֶׁלֹּא תַעֲלֶה אֶל הקב"ה בְּאוֹתָהּ תְּפִלָּה. וְזוֹ אוֹתָהּ תְּפִלַּת יִשְׂרָאֵל עַל הַיָּם, שֶׁהָיוּ בְּלֹא זְכוּת תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה, וְכָךְ הַתְּפִלּוֹת מְעֻכָּבוֹת. וְאִם חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה, בַּעַל הַתְּפִלּוֹת הוּא שֶׁאוֹמֵר לַשָּׁלִיחַ שֶׁל הַתְּפִלּוֹת מְטַטְרוֹן: '׳מַה תִּצְעַק אֵלַי׳', מְדַבֵּר לִתְפִלּוֹת הַנּוֹסְעוֹת בְּמַסָּעֵיהֶן, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שמות יד) '׳דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ׳'. לְאָדָם שֶׁהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ וְרוֹדֵף אַחֲרָיו אוֹתוֹ גּוֹבֶה הַמַּס שֶׁל הַמֶּלֶךְ, וְאוֹחֵז בּוֹ עַד שֶׁפָּרַע אֶת הַמִּנְדָּה וְהַבְּלוֹ וְהָלַךְ. מִשּׁוּם שֶׁבָּרַח, הוּא צוֹוֵחַ לְמִי שֶׁהוֹצִיא אוֹתוֹ. יָבוֹא בַּעַל הַמַּס וְיֹאמַר לוֹ שֶׁיֵּלֵךְ לְדַרְכּוֹ, שֶׁאֲנִי פְּרַעְתִּיו. בָּא, מֶה עָשָׂה - טָבַע רֹאשׁוֹ בַּטִּיט וַהֲרָגוֹ. כָּךְ הקב"ה עָשָׂה בַּמִּצְרִים, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שמות טו) מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְגוֹ' טֻבְּעוּ בְיַם סוּף. וּמִי גָרַם שֶׁרָדְפוּ אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל - מִשּׁוּם שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיְתָה לָהֶם תוֹרָה, לֹא הָיָה לָהֶם שְׁטַר חֵרוּת. כִּי הַתּוֹרָה הִיא שְׁטַר חֵרוּת לִבְנֵי אָדָם, מִיֵּצֶר הָרָע וּמִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת וּמִכָּל הַמְקַטְרְגִים שֶׁל הָעוֹלָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם לב) '׳וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת׳' - וְזוֹ הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה, שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים, שֶׁמִּשָּׁם הַתּוֹרָה שֶׁהִיא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא נִקְרֵאת חֵרוּת, שֶׁמִּשָּׁם נִתְּנָה הַתּוֹרָה אֶל הַיּוֹנָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה, שֶׁמִּצִּדָּהּ נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל יוֹנָה. וְכָךְ כְּשֶׁהַתְּפִלָּה שֶׁהִיא יוֹנָה עוֹלָה בַּתּוֹרָה, מַה כָּתוּב בָּהּ (ישעיה נא) 'כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה'' וְגוֹ'. וְאֵלֶּה הֵן תְּפִלּוֹת בַּעֲלֵי הַתּוֹרָה, הָעוֹלָה כְּנֶשֶׁר שֶׁלֹּא יָרֵא מִכָּל עוֹפוֹת הָעוֹלָם. וּמִצִּדָּם הִיא הַמַּטְרוֹנִיתָא 'דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם'. וְיֵשׁ שֶׁהַיָּם כָּךְ, וְהַכֹּל אֱמֶת. וּמִצַּד בַּעֲלֵי הַמִּקְרָא עוֹלָה הַתְּפִלָּה כְּצִפּוֹר. וּמִצַּד בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה עוֹלָה כְּיוֹנָה. וּמִצַּד בַּעֲלֵי הַקַּבָּלָה עוֹלָה כְּנֶשֶׁר, הַמַּטְרוֹנִיתָא עַל הַכֹּל.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [וילנא ו ע"ב] ° וכען צריך לפרשא על פומא דסליקא צלותא מנה. כצפור וכיונה וכנשרא. וישראל כד נפקו ממצרים נפקו כיונה דברחת, ונץ הוה רדיף אבתרה הכי אית צלותא דמסטרא דילה שכינתא איהי פרחא בה כיונה וסמא"ל וחילה רדפין אבתראה בכמה חובין דאולפין על מארה דההיא צלותא, ואוליף לון ° בגבורה לעכבא שכינתא תמן, דלא סלקא לקודשא בריך הוא בההיא צלותא. ואיהו ההוא צלותא דישראל על ימא, דהוו ° בלא זכו דאוריתא ועובדין טבין, ׳והמים להם חומה׳ והכי אנון צלותין מעכבין. ואם חוזרין בתיובתא. ° מארי דצלותין איהו דאמר לגבי שלוחא דצלותין מטטרון, ׳מה תצעק אלי׳, מליל לצלותין דנטלין במטלנותהון הדא הוא דכתיב ׳דבר אל בני ישראל ויסעו׳ (שמות יד, טו). לבר נש דאזיל באורחא ורדיף אבתרה ההוא (וילנא ו ע"ב) מארי מנד' דמלכא, ואחיד בה עד דפרע מנדה בלו והלך. בגין דברח ° איהו צווח למאן דאפיק לה. ° יתי מארי' וימא אמא לה דיזיל לאורחה דאנא פרעתה. ° אתא ° מה עבד טבע רישה בטיט וקטל לה, הכי קודשא בריך הוא עבד במצראי. הדא הוא דכתיב ׳מרכבות פרעה וגו'׳ (שמות טו, ד) ׳טבעו בים סוף׳. ומאן גרים דרדפין אבתריהו דישראל, בגין דעד לא הוה לון אוריתא לא הוה שטר חירו. בגין דאוריתא איהי שטר חירו לבני נשא, מיצר הרע וממלאך המות ומכל מקטרגי דעלמא. הדא הוא דכתיב ׳והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחת׳ (שם לב, טז). ודא אמא עלאה ° שנת החמשים, דמתמן אוריתא דאיהו עמודא דאמצעיתא אתקרי חירו, דמתמן אתיהיב אוריתא לגבי יונה קדישא דאיהי שכינתא, דמסטרא' אתקריאו ישראל יונה. והכי כד צלותא דאיהי יונה סליקת באוריתא, מה כתיב בה (ישעיה נא) ° כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה' וגו'. ואלין אנון צלותין דמארי דאוריתא. דסליק ° כנשרא דלא דחלת מכל עופין דעלמא. ומסטרא דאנון איהי מטרוניתא דרך הנשר ° בשמים. ואית דימא הכי ° וכלא קשוט. ומסטרא דמארי מקרא סליקת צלותא כצפור. ומסטרא דמארי משנה סליקת כיונה. ומסטרא דמארי קבלה סליקת כנשרא, מטרוניתא על כלא.

התרגום: ועתה צריך לפרש על פי מה עולה התפלה ממנה - כצפור וכיונה וכנשר. וישראל כשיצאו ממצרים יצאו כיונה בורחת, ונץ היה רודף אחריה, כך יש תפלה שמצדה - השכינה - פורחת בה כיונה, וסמא"ל וחילו רודפים אחריה בכמה חטאים שמלמדים על בעל אותה תפלה, ומלמד עליהם בגבורה לעכב את השכינה שם, שלא תעלה אל הקב"ה באותה תפלה. וזו אותה תפלת ישראל על הים, שהיו בלא זכות תורה ומעשים טובים, והמים להם חומה, וכך התפלות מעכבות. ואם חוזרים בתשובה, בעל התפלות הוא שאומר לשליח של התפלות מטטרון: '׳מה תצעק אלי׳', מדבר לתפלות הנוסעות במסעיהן, זהו שכתוב (שמות יד) '׳דבר אל בני ישראל ויסעו׳'. לאדם שהולך בדרך ורודף אחריו אותו גובה המס של המלך, ואוחז בו עד שפרע את המנדה והבלו והלך. משום שברח, הוא צווח למי שהוציא אותו. יבוא בעל המס ויאמר לו שילך לדרכו, שאני פרעתיו. בא, מה עשה - טבע ראשו בטיט והרגו. כך הקב"ה עשה במצרים, זהו שכתוב (שמות טו) מרכבת פרעה וגו' טבעו בים סוף. ומי גרם שרדפו אחרי ישראל - משום שעדין לא היתה להם תורה, לא היה להם שטר חרות. כי התורה היא שטר חרות לבני אדם, מיצר הרע וממלאך המות ומכל המקטרגים של העולם. זהו שכתוב (שם לב) '׳והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחת׳' - וזו האם העליונה, שנת החמשים, שמשם התורה שהיא עמודא דאמצעיתא נקראת חרות, שמשם נתנה התורה אל היונה הקדושה שהיא השכינה, שמצדה נקראו ישראל יונה. וכך כשהתפלה שהיא יונה עולה בתורה, מה כתוב בה (ישעיה נא) 'כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הלך לפניכם ה' וגו'. ואלה הן תפלות בעלי התורה, העולה כנשר שלא ירא מכל עופות העולם. ומצדם היא המטרוניתא 'דרך הנשר בשמים'. ויש שהים כך, והכל אמת. ומצד בעלי המקרא עולה התפלה כצפור. ומצד בעלי המשנה עולה כיונה. ומצד בעלי הקבלה עולה כנשר, המטרוניתא על הכל.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: וכען צריך כו'. שעד כאן פירש התפלה עצמה ועכשיו מפרש פה המתפלל, ויתפרש הפסוק ובא מצרים כו'. וז"ש כד נפקו ממצרים כו' מה עבד טבע רישיה בטיט כו', וכן בתפלה, להמעכב התפלה דומה לשר מצרים, וזה (ישעיהו יט א) ובא מצרים ונעו כו':

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: