נקדה בהיכלו מחשבה סתומה - מ"ם הנפתחת בקו המדה ונעשית בי"ת
תיקוני זוהר · תיקון ה - בראשית נקדה בהיכלו, סוד הנקדות והטעמים מקמץ עד רפה · מאמר 7 · פיסקה 1 · דף טו ע"א
לשון הזוהר
[טו ע"א]] (דף טו ע"א) בְּרֵאשִׁית, ב' רֵאשִׁית, ° נְקוּדָה בְהֵיכָלֵיהּ, וְהַאי נְקוּדָה אִיהִי מַחֲשָׁבָה סְתִימָא, אַדְהָכִי הָא אֵלִיָּהוּ אִזְדַּמַּן לְגַבֵּיהּ דְרַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר לֵיהּ רַבִּי רַבִּי, וְהָא ב' פְּתִיחָא אִיהִי, אִם כֵּן בְּמַאי ° אִיהִי מַחֲשָׁבָה סְתִימָא בָּהּ, אֶלָּא ° בְּרֵישׁ הוּרְמְנוּתָא דְמַלְכָּא, ° בּוֹצִינָא דְקַרְדִינוּתָא, ° כַּד מְדִיד ° מְשִׁיחָא, הַאי נְקוּדָה, ° נְפִיק מִינָהּ קַו, ° דְּסָתִים נִיצוֹצָא, הַהִיא מַחֲשָׁבָה ° כְּגַוְונָא דָא ם, בְּקַדְמֵיתָא אִיהִי מֵ״ם סְתִימָא, וְכַד אִתְפַּשַּׁט קַו דְּאִיהִי ו' מִן הַמִּדָּה, ° אִיהִי אִתְפַּתְּחַת וְאִתְעֲבִידַת ב', וְדָא בְּרֵאשִׁית ב' רֵאשִׁית, נְקוּדָה בְהֵיכָלֵיהּ. וְכַד אִיהִי ם סְתִימָא, אִיהִי מ״ם רַבְּתָא ° ׳מִלְּםַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה׳ (ישעיה ט, ו), (ס"א למרב"ה בגימטריה עז"ר או זר"ע) בְּהַהוּא הֵיכַל זָרַע זַרְעִין ° לְתִּקונָא דִילֵיה (המשר"ה בגימטריה תקו"ן עם האותיות והמלה), ° וְדָא מֵם רַבָּתִי. ° וְאִתְעֲבִידַת עִזְקָא, וּבְגִינָהּ אִתְּמַר לְגַבֵּי כַלָּה, תְּהֵא לִי מְקוּדֶשֶׁת ° בְּטַבַּעַת זוֹ ם, וַעֲלָהּ אִתְּמַר ° קוּטְרָא ° בְּגוֹלְמָא, נָעוּץ בְּעִזְקָא, ° וְאִיהִי לָא חִוָּור וְלָא סוּמַק וְלָא אוּכַם וְלָא יָרוֹק וְלָא גַוָּון כְּלָל, ° וְכַד אִתְפַּשְׁטָא ° לְאַנְהָרָא, אִיהִי עֲבִידַת גַּוָּונִין לְאַנְהָרָא.
תרגום
בְּרֵאשִׁית - בֵּי"ת רֵאשִׁית, נְקֻדָּה בְּהֵיכָלוֹ, וְזוֹ הַנְּקֻדָּה הִיא מַחֲשָׁבָה סְתוּמָה. בֵּינְתַיִם הִנֵּה אֵלִיָּהוּ נִזְדַּמֵּן אֵצֶל רַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר לוֹ, רַבִּי רַבִּי, וַהֲרֵי הַבֵּי"ת פְּתוּחָה הִיא, אִם כֵּן בַּמֶּה הִיא מַחֲשָׁבָה סְתוּמָה בָּהּ? אֶלָּא בְּרֹאשׁ הוּרְמָנוּתָא (הַצַּו) שֶׁל הַמֶּלֶךְ, בּוֹצִינָא דְּקַרְדִּינוּתָא◆, כְּשֶׁמּוֹדֵד הַמָּשִׁיחַ◆ אֶת הַנְּקֻדָּה הַזֹּאת, יוֹצֵא מִמֶּנָּה קַו, שֶׁסּוֹתֵם אֶת הַנִּיצוֹץ. אוֹתָהּ מַחֲשָׁבָה כְּדֻגְמַת זוֹ - מ"ם: בַּתְּחִלָּה הִיא מֵ"ם סְתוּמָה, וּכְשֶׁמִּתְפַּשֵּׁט הַקַּו שֶׁהוּא וָא"ו מִן הַמִּדָּה, הִיא נִפְתַּחַת וְנַעֲשֵׂית בֵּי"ת, וְזֶהוּ ׳בְּרֵאשִׁית׳ - בֵּי"ת רֵאשִׁית, נְקֻדָּה בְּהֵיכָלוֹ. וּכְשֶׁהִיא מ"ם סְתוּמָה, הִיא מ"ם רַבָּתִי, ׳מִ"לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה׳ (ישעיה ט, ו) ", בְּאוֹתוֹ הֵיכָל זָרַע זְרָעִים לְתִקּוּנוֹ, וְזוֹ מ"ם רַבָּתִי. וְנַעֲשֵׂית טַבַּעַת, וּבִגְלָלָהּ נֶאֱמַר לַכַּלָּה, תְּהֵא לִי מְקֻדֶּשֶׁת בְּטַבַּעַת זוֹ - מ"ם. וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר, הַקֶּשֶׁר בַּגֹּלֶם◆ נָעוּץ בַּטַּבַּעַת, וְהִיא לֹא לָבָן וְלֹא אָדֹם וְלֹא שָׁחֹר וְלֹא יָרֹק, וְלֹא גָּוֶן כְּלָל. וּכְשֶׁמִּתְפַּשֶּׁטֶת לְהָאִיר, הִיא עוֹשָׂה גְּוָנִים לְהָאִיר.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [טו ע"א]] (דף טו ע"א) בראשית, ב' ראשית, ° נקודה בהיכליה, והאי נקודה איהי מחשבה סתימא, אדהכי הא אליהו אזדמן לגביה דרבי שמעון, אמר ליה רבי רבי, והא ב' פתיחא איהי, אם כן במאי ° איהי מחשבה סתימא בה, אלא ° בריש הורמנותא דמלכא, ° בוצינא דקרדינותא, ° כד מדיד ° משיחא, האי נקודה, ° נפיק מינה קו, ° דסתים ניצוצא, ההיא מחשבה ° כגוונא דא ם, בקדמיתא איהי מ״ם סתימא, וכד אתפשט קו דאיהי ו' מן המדה, ° איהי אתפתחת ואתעבידת ב', ודא בראשית ב' ראשית, נקודה בהיכליה. וכד איהי ם סתימא, איהי מ״ם רבתא ° ׳מלםרבה המשרה׳ (ישעיה ט, ו), (ס"א למרב"ה בגימטריה עז"ר או זר"ע) בההוא היכל זרע זרעין ° לתקונא דיליה (המשר"ה בגימטריה תקו"ן עם האותיות והמלה), ° ודא מם רבתי. ° ואתעבידת עזקא, ובגינה אתמר לגבי כלה, תהא לי מקודשת ° בטבעת זו ם, ועלה אתמר ° קוטרא ° בגולמא, נעוץ בעזקא, ° ואיהי לא חוור ולא סומק ולא אוכם ולא ירוק ולא גוון כלל, ° וכד אתפשטא ° לאנהרא, איהי עבידת גוונין לאנהרא.
התרגום: בראשית - בי"ת ראשית, נקדה בהיכלו, וזו הנקדה היא מחשבה סתומה. בינתים הנה אליהו נזדמן אצל רבי שמעון, אמר לו, רבי רבי, והרי הבי"ת פתוחה היא, אם כן במה היא מחשבה סתומה בה? אלא בראש הורמנותא (הצו) של המלך, בוצינא דקרדינותא◆, כשמודד המשיח◆ את הנקדה הזאת, יוצא ממנה קו, שסותם את הניצוץ. אותה מחשבה כדגמת זו - מ"ם: בתחלה היא מ"ם סתומה, וכשמתפשט הקו שהוא וא"ו מן המדה, היא נפתחת ונעשית בי"ת, וזהו ׳בראשית׳ - בי"ת ראשית, נקדה בהיכלו. וכשהיא מ"ם סתומה, היא מ"ם רבתי, ׳מ"למרבה המשרה׳ (ישעיה ט, ו) ", באותו היכל זרע זרעים לתקונו, וזו מ"ם רבתי. ונעשית טבעת, ובגללה נאמר לכלה, תהא לי מקדשת בטבעת זו - מ"ם. ועליה נאמר, הקשר בגלם◆ נעוץ בטבעת, והיא לא לבן ולא אדם ולא שחר ולא ירק, ולא גון כלל. וכשמתפשטת להאיר, היא עושה גונים להאיר.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: תיקון ה ' נקודה בהיכלי'. רוצה לומר נקודה - חכמה, בהיכליה - בינה. וזה ב' בינה, דאיהי ביתא דלעילא, בית ראשון, ראשית חכמה, והוא נקודה בתוך הב' כמו שאומר לעיל בהקדמה:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: