ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 7: תיקון ה - בראשית נקדה בהיכלו, סוד הנקדות והטעמים מקמץ עד רפה › פיסקה 2 (טו ע"א)

הוצאת היו"ד מן האויר ונתגלה אור - והתפשטות הה"א בחמשה גונים

תיקוני זוהר · תיקון ה - בראשית נקדה בהיכלו, סוד הנקדות והטעמים מקמץ עד רפה · מאמר 7 · פיסקה 2 · דף טו ע"א

לשון הזוהר

וְרָזָא דְמִלָּה ׳עוֹטֶה אוֹר כַּשַּׁלְמָה׳ (תהלים קד, ב) כו', כַּד אִיהִי ° אוֹר מְעוּטָּף וְלָא אִתְפַּשַּׁט, וְאִיהוּ סָתִים, ° אִתְקְרֵי אַוִּיר, ° אוֹר סָתִים בְּאָת יוּ״ד, ° נְקוּדָה בְהֵיכָלֵיהּ, כַּד אַפִּיק י' מֵאַוִּי״ר, אִתְגַּלְיָא אוֹ״ר, ° וְדָא אִיהוּ וַיֹּאמֶר אֱלֹהִי״ם יְהִי אוֹר (בראשית א, ג), ° וְחָמֵשׁ זִמְנִין אוֹר אִינוּן בְּעוֹבָדָא דִבְּרֵאשִׁית, וְאִינוּן ה', וַעֲלַיְהוּ אִתְּמַר ° ׳מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם׳ (ישעיה מ, יב), ° וְדָא ° דְרוֹעָא יְמִינָא, וְאִיהוּ גַוָּון חִוָּור, ° ׳וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן׳, דָּא דְרוֹעָא שְׂמָאלָא, דְאִיהוּ גַוָּון סוּמַק, ° ׳וְכָל בַּשָּׁלִישׁ ° עֲפַר הָאָרֶץ׳, דָּא גוּפָא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, וְדָא גַוָּון יָרוֹק, ׳וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים וּגְבָעוֹת ° בְּמֹאזְנָיִם׳, תְּרֵי סַמְכֵי קְשׁוֹט, וְהַאי ה' אִיהִי אִתְפַּשְּׁטַת לְאַנְהָרָא בְחָמֵשׁ גַּוָּונִין, דְּאִינוּן חָמֵשׁ זִמְנִין אוֹר, ° י' אִיהִי מִדָּה דִילָהּ, ה' עִלָּאָה חָמֵשׁ אוֹר, ה' תַּתָּאָה חָמֵשׁ גַּוָּונִין דְּנַהֲרִין בְּהוֹן חָמֵשׁ אוֹר, וְכַד אִתְפַּשְּׁטַת ה' עִלָּאָה לְאַנְהָרָא בְּה' תַּתָּאָה, בְחָמֵשׁ גַּוָּונִין (דנהרין) דִּילָהּ, מִיָּד אִתְפַּשַּׁט ו' לְגַבָּהּ, וְדָא אִיהוּ ° ׳נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה׳, דְּוַדַּאי כַּד אִיהִי נְהִירָא בְגַוָּונִין דִּילָהּ, אִתְּמַר בָּהּ ° ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכּוֹר בְּרִית עוֹלָם׳ (בראשית ט, טז), וּרְאִיתִיהָ בְּתַכְשִׁיטָהָא, כְּכַלָּה דְמִתְקַשְּׁטָא לְגַבֵּי בַּעְלָהּ, וּמִיָּד ׳נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה׳, דְאָתִי בַּעְלָהּ לְגַבָּהּ.

תרגום

וְסוֹד הַדָּבָר, ׳עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה׳ (תהלים קד, ב) וְגוֹ׳ - כְּשֶׁהוּא אוֹר עָטוּף וְלֹא מִתְפַּשֵּׁט, וְהוּא סָתוּם, נִקְרָא אֲוִיר. אוֹר סָתוּם בְּאוֹת יוּ״ד - נְקֻדָּה בְּהֵיכָלוֹ. כְּשֶׁמּוֹצִיא אֶת הַיּוּ״ד מִן ׳אֲוִיר׳, מִתְגַּלֶּה ׳אוֹר׳, וְזֶהוּ וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר (בראשית א, ג). וְחָמֵשׁ פְּעָמִים ׳אוֹר׳ יֵשׁ בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וְהֵן כְּנֶגֶד הֵ״א. וַעֲלֵיהֶן נֶאֱמַר ׳מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם׳ (ישעיה מ, יב) - וְזוֹ זְרוֹעַ יָמִין, וְהִיא גָּוֶן לָבָן, ׳וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן׳ - זוֹ זְרוֹעַ שְׂמֹאל, שֶׁהִיא גָּוֶן אָדֹם, ׳וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ׳ - זֶה הַגּוּף, עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, וְזֶה גָּוֶן יָרֹק, ׳וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם׳ - שְׁנֵי סוֹמְכֵי הָאֱמֶת. וְזוֹ הֵ״א מִתְפַּשֶּׁטֶת לְהָאִיר בַּחֲמִשָּׁה גְּוָנִים, שֶׁהֵם חָמֵשׁ פְּעָמִים ׳אוֹר׳. הַיּוּ״ד הִיא מִדָּתָהּ, הֵ״א עֶלְיוֹנָה - חֲמִשָּׁה אוֹרוֹת, הֵ״א תַּחְתּוֹנָה - חֲמִשָּׁה גְּוָנִים שֶׁבָּהֶם מְאִירִים חֲמִשָּׁה הָאוֹרוֹת. וּכְשֶׁמִּתְפַּשֶּׁטֶת הֵ״א הָעֶלְיוֹנָה לְהָאִיר בַּהֵ״א הַתַּחְתּוֹנָה, בַּחֲמִשָּׁה גְּוָנֶיהָ, מִיָּד מִתְפַּשֶּׁטֶת וָא״ו כְּלַפֶּיהָ, וְזֶהוּ ׳נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה׳. שֶׁוַּדַּאי כְּשֶׁהִיא מְאִירָה בִּגְוָנֶיהָ, נֶאֱמַר בָּהּ ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם׳ (בראשית ט, טז) - וּרְאִיתִיהָ בְּתַכְשִׁיטֶיהָ, כְּכַלָּה הַמִּתְקַשֶּׁטֶת לִקְרַאת בַּעְלָהּ, וּמִיָּד ׳נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה׳ - שֶׁבָּא בַּעְלָהּ אֵלֶיהָ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ורזא דמלה ׳עוטה אור כשלמה׳ (תהלים קד, ב) כו', כד איהי ° אור מעוטף ולא אתפשט, ואיהו סתים, ° אתקרי אויר, ° אור סתים באת יו״ד, ° נקודה בהיכליה, כד אפיק י' מאוי״ר, אתגליא או״ר, ° ודא איהו ויאמר אלהי״ם יהי אור (בראשית א, ג), ° וחמש זמנין אור אינון בעובדא דבראשית, ואינון ה', ועליהו אתמר ° ׳מי מדד בשעלו מים׳ (ישעיה מ, יב), ° ודא ° דרועא ימינא, ואיהו גוון חוור, ° ׳ושמים בזרת תכן׳, דא דרועא שמאלא, דאיהו גוון סומק, ° ׳וכל בשליש ° עפר הארץ׳, דא גופא עמודא דאמצעיתא, ודא גוון ירוק, ׳ושקל בפלס הרים וגבעות ° במאזנים׳, תרי סמכי קשוט, והאי ה' איהי אתפשטת לאנהרא בחמש גוונין, דאינון חמש זמנין אור, ° י' איהי מדה דילה, ה' עלאה חמש אור, ה' תתאה חמש גוונין דנהרין בהון חמש אור, וכד אתפשטת ה' עלאה לאנהרא בה' תתאה, בחמש גוונין (דנהרין) דילה, מיד אתפשט ו' לגבה, ודא איהו ° ׳נוטה שמים כיריעה׳, דודאי כד איהי נהירא בגוונין דילה, אתמר בה ° ׳וראיתיה לזכור ברית עולם׳ (בראשית ט, טז), וראיתיה בתכשיטהא, ככלה דמתקשטא לגבי בעלה, ומיד ׳נוטה שמים כיריעה׳, דאתי בעלה לגבה.

התרגום: וסוד הדבר, ׳עטה אור כשלמה׳ (תהלים קד, ב) וגו׳ - כשהוא אור עטוף ולא מתפשט, והוא סתום, נקרא אויר. אור סתום באות יו״ד - נקדה בהיכלו. כשמוציא את היו״ד מן ׳אויר׳, מתגלה ׳אור׳, וזהו ויאמר אלהים יהי אור (בראשית א, ג). וחמש פעמים ׳אור׳ יש במעשה בראשית, והן כנגד ה״א. ועליהן נאמר ׳מי מדד בשעלו מים׳ (ישעיה מ, יב) - וזו זרוע ימין, והיא גון לבן, ׳ושמים בזרת תכן׳ - זו זרוע שמאל, שהיא גון אדם, ׳וכל בשלש עפר הארץ׳ - זה הגוף, עמודא דאמצעיתא, וזה גון ירק, ׳ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים׳ - שני סומכי האמת. וזו ה״א מתפשטת להאיר בחמשה גונים, שהם חמש פעמים ׳אור׳. היו״ד היא מדתה, ה״א עליונה - חמשה אורות, ה״א תחתונה - חמשה גונים שבהם מאירים חמשה האורות. וכשמתפשטת ה״א העליונה להאיר בה״א התחתונה, בחמשה גוניה, מיד מתפשטת וא״ו כלפיה, וזהו ׳נוטה שמים כיריעה׳. שודאי כשהיא מאירה בגוניה, נאמר בה ׳וראיתיה לזכר ברית עולם׳ (בראשית ט, טז) - וראיתיה בתכשיטיה, ככלה המתקשטת לקראת בעלה, ומיד ׳נוטה שמים כיריעה׳ - שבא בעלה אליה.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: ואיהי לא כו'. רוצה לומר בינה קודם שמתפשטת על עמודא דאמצעיתא, שהיא מצד עצמה סתימא כנ"ל:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: