ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 63: תיקון סז - מטטרו"ן ראשית צבא השמים, והשלמת הדמות בבריאת האדם › פיסקה 2 (קא ע"ב)

בריאת הגוף עזר כנגדו - שיהא בו שכר ועונש ובחירה בחיים

תיקוני זוהר · תיקון סז - מטטרו"ן ראשית צבא השמים, והשלמת הדמות בבריאת האדם · מאמר 63 · פיסקה 2 · דף קא ע"ב

לשון הזוהר

אָדָם דִּלְעִילָא לָא הֲוָה שְׁלִים בְּלָא נוּקְבָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שם ה, ב) זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם ׳וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם׳, אָדָם דְּכַר, וְאָדָם נוּקְבָא, וְכַד אִתְבְּרִי אָדָם דִּלְתַתָּא דְאִיהוּ נוּקְבָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שם א, כז) וַיִּבְרָא אלהי״ם ׳אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ׳, אִשְׁתַּלִּים דִּיּוֹקְנָא דִלְעִילָא, וְדָא אִיהוּ רָזָא כִּי לֹא הִמְטִיר יהו״ה אלהי״ם וכו' (שם ב, ה), וְאַמַּאי בְּגִין דְּאָדָם אַיִן, וּבְגִין דָּא מוּכְרַח הֲוָה אָדָם לְמִבְרֵי לֵיהּ, לְאִשְׁתַּלִּים בֵּיהּ דִּיּוֹקְנָא דִלְעִילָא, וְנוּקְבָא בְּהַאי אָדָם בָּהּ הֲוָה חָד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וְגוֹמֵר׳ (ישעיה נא, ב), וְדָא רָזָא דְנִשְׁמָתָא. לְבָתַר אָמַר ׳לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עִזֶר כְּנֶגְדּוֹ׳ (בראשית ב, יח), דָּא גוּפָא דְּאִיהוּ עֶבֶד שִׁפְחָה כְּלִיל מִטּוֹב וָרָע, בְּגִין לְמֶהֱוֵי לֵיהּ אַגְרָא וְעוּנְשָׁא, וּבְגִינָהּ אָמַר ׳רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב׳ (דברים ל, ו) אֶת ׳הַמָּוְת וְאֶת הָרָע׳, וְאָמַר לֵיהּ וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים, דְּאִם לָא יַהֲבָה בִּידֵיהּ, לָא הֲוָה לֵיהּ אַגְרָא וְעוּנְשָׁא, וַהֲוָה כִּבְעִירָא, וְעִם כָּל דָּא אַחֲזֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לֵיהּ, כָּל מַה דְּאִירַע לֵיהּ, אִם הֲוָה מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד דְּהוּא כְלַפֵּי זְכוּ, אוֹ אִם הֲוָה מַטֶּה בָּהּ כְּלַפֵּי חוֹבָא, דְּאִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעָא בְמִיתָתֵיהּ לָא הֲוָה אַחֲזֵי לֵיהּ תְּרֵין אוֹרְחִין דִּילֵיהּ, ° דְּאִינוּן ׳מָוְת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן׳.

תרגום

אָדָם שֶׁל מַעְלָה לֹא הָיָה שָׁלֵם בְּלֹא נְקֵבָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם ה ב) זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם ׳וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם׳ - אָדָם זָכָר, וְאָדָם נְקֵבָה. וּכְשֶׁנִּבְרָא אָדָם שֶׁל מַטָּה שֶׁהוּא הַנְּקֵבָה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם א כז) ׳וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ׳ - נִשְׁלְמָה דְּמוּת שֶׁל מַעְלָה. וְזֶה הוּא סוֹד ׳כִּי לֹא הִמְטִיר ה׳ ׳אֱלֹהִים וְגוֹמֵר (שם ב ה), וְלָמָּה? מִשּׁוּם שֶׁאָדָם אַיִן, וּמִשּׁוּם כָּךְ הֻכְרַח לִבְרֹא אֶת הָאָדָם, כְּדֵי שֶׁתִּשְׁלַם בּוֹ דְּמוּת שֶׁל מַעְלָה, וְהַנְּקֵבָה בְּאָדָם זֶה הָיְתָה בּוֹ אֶחָד, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיה נא ב)׳׳כִּי אֶחָד קְרָאתִיו׳׳ וְגוֹמֵר, וְזֶה סוֹד הַנְּשָׁמָה. אַחַר כָּךְ אָמַר (בראשית ב יח)׳׳לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ׳׳, זֶה הַגּוּף שֶׁהוּא עֶבֶד שִׁפְחָה כָּלוּל מִטּוֹב וָרָע, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ שָׂכָר וְעֹנֶשׁ, וּבִגְלָלָהּ אָמַר (דברים ל ו)׳׳רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב׳׳ וְ׳ אֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע׳, וְאָמַר לוֹ וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים, שֶׁאִם לֹא נָתַן זֹאת בְּיָדוֹ, לֹא הָיָה לוֹ שָׂכָר וְעֹנֶשׁ, וְהָיָה כִּבְהֵמָה. וְעִם כָּל זֶה מַרְאֶה הקב"ה לוֹ כָּל מַה שֶּׁקּוֹרֶה לוֹ, אִם הָיָה נוֹטֶה כְּלַפֵּי חֶסֶד שֶׁהוּא כְּלַפֵּי זְכוּת, אוֹ אִם הָיָה נוֹטֶה בָּהּ כְּלַפֵּי חוֹבָה, שֶׁאִלּוּ הקב"ה רָצָה בְּמִיתָתוֹ, לֹא הָיָה מַרְאֶה לוֹ שְׁנֵי דְּרָכָיו, שֶׁהֵם ׳מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד הַלָּשׁוֹן׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אדם דלעילא לא הוה שלים בלא נוקבא, הדא הוא דכתיב (שם ה, ב) זכר ונקבה בראם ׳ויקרא את שמם אדם׳, אדם דכר, ואדם נוקבא, וכד אתברי אדם דלתתא דאיהו נוקבא, הדא הוא דכתיב (שם א, כז) ויברא אלהי״ם ׳את האדם בצלמו׳, אשתלים דיוקנא דלעילא, ודא איהו רזא כי לא המטיר יהו״ה אלהי״ם וכו' (שם ב, ה), ואמאי בגין דאדם אין, ובגין דא מוכרח הוה אדם למברי ליה, לאשתלים ביה דיוקנא דלעילא, ונוקבא בהאי אדם בה הוה חד, הדא הוא דכתיב ׳כי אחד קראתיו וגומר׳ (ישעיה נא, ב), ודא רזא דנשמתא. לבתר אמר ׳לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו׳ (בראשית ב, יח), דא גופא דאיהו עבד שפחה כליל מטוב ורע, בגין למהוי ליה אגרא ועונשא, ובגינה אמר ׳ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב׳ (דברים ל, ו) את ׳המות ואת הרע׳, ואמר ליה ובחרת בחיים, דאם לא יהבה בידיה, לא הוה ליה אגרא ועונשא, והוה כבעירא, ועם כל דא אחזי קודשא בריך הוא ליה, כל מה דאירע ליה, אם הוה מטה כלפי חסד דהוא כלפי זכו, או אם הוה מטה בה כלפי חובא, דאי קודשא בריך הוא בעא במיתתיה לא הוה אחזי ליה תרין אורחין דיליה, ° דאינון ׳מות וחיים ביד לשון׳.

התרגום: אדם של מעלה לא היה שלם בלא נקבה. זהו שכתוב (שם ה ב) זכר ונקבה בראם ׳ויקרא את שמם אדם׳ - אדם זכר, ואדם נקבה. וכשנברא אדם של מטה שהוא הנקבה, זהו שכתוב (שם א כז) ׳ויברא אלהים את האדם בצלמו׳ - נשלמה דמות של מעלה. וזה הוא סוד ׳כי לא המטיר ה׳ ׳אלהים וגומר (שם ב ה), ולמה? משום שאדם אין, ומשום כך הכרח לברא את האדם, כדי שתשלם בו דמות של מעלה, והנקבה באדם זה היתה בו אחד, זהו שכתוב (ישעיה נא ב)׳כי אחד קראתיו׳ וגומר, וזה סוד הנשמה. אחר כך אמר (בראשית ב יח)׳לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו׳, זה הגוף שהוא עבד שפחה כלול מטוב ורע, כדי שיהיה לו שכר וענש, ובגללה אמר (דברים ל ו)׳ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב׳ ו׳ את המות ואת הרע׳, ואמר לו ובחרת בחיים, שאם לא נתן זאת בידו, לא היה לו שכר וענש, והיה כבהמה. ועם כל זה מראה הקב"ה לו כל מה שקורה לו, אם היה נוטה כלפי חסד שהוא כלפי זכות, או אם היה נוטה בה כלפי חובה, שאלו הקב"ה רצה במיתתו, לא היה מראה לו שני דרכיו, שהם ׳מות וחיים ביד הלשון׳.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: דאינון מות וחיים. כמו שכתוב (דברים ל טו,יט עיי"ש) את החיים ואת המות נתתי לפניך את הטוב ואת הרע, דטוב ורע הן מות וחיים, ואמר ליה (שם) ובחרת בחיים, וכמ"ש א"ע (א.ה. אולי הכוונה: וכמו שאומר אל עצמו) דכל הפרשה נאמרה על כל האדם דלכן…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה:

ועוד 2 פסוקים. אינדקס הפסוקים