מטטרו"ן אדם הקטן - והדמות שלא נשלמה עד שנברא האדם
תיקוני זוהר · תיקון סז - מטטרו"ן ראשית צבא השמים, והשלמת הדמות בבריאת האדם · מאמר 63 · פיסקה 1 · דף קא ע"ב
לשון הזוהר
[קא:] (דף קא ע״ב) ° ׳בְּרֵאשִׁית בָּרָא אלהי״ם׳ דָּא מטטרו״ן, ° דְּבָרָא לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קַדְמוֹן וְרֵאשִׁית ° לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם דִּלְתַתָּא, ° וְדָא אִיהוּ אָדָם הַקָּטֹן, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבַד לֵיהּ בְּדִיּוֹקְנָא וְצִיּוּרָא דִלְעִילָא בְּלָא עִרְבוּבְיָא, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר ׳תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ׳ (בראשית א, כד), ° וְאִיהוּ ׳עִץ פְּרִי עוֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ׳ (שם יא, ז), כְּגַוְונָא דִלְעִילָא ° וַי מָאן דְּעָבִיד עִרְבוּבְיָא לְעִילָא וּלְתַתָּא, דְּהַאי אִיהוּ אִילָנָא דְעִרְבוּבְיָא, עִרְבוּבְיָא מֵאִילָנָא דְמוֹתָא, בְּגִין דָּא אִתְקְרֵי מַטֶּה, דְּאִתְהַפַּךְ לְנָחָשׁ לְאַלְקָאָה בֵּיהּ לְחַיָּבַיָּא, וּמָאן אִיהוּ דְאַפִּיךְ לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּשַׁלִּיט עֲלֵיהּ וְהָא אוּקְמוּהָ. אָמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר אַבָּא, כֵּיוָן דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוָה יָדַע דְּאִילָנָא דָא הֲוָה עָתִיד לְגָרְמָא מִיתָה לְאָדָם (ולכל בריין דעתידין למהוי אבתריה) אַמַּאי בָּרָא לֵיהּ לְאָדָם דְּעָתִיד לְמֶחטֵי קַמֵּיהּ, ° אָמַר לֵיהּ בְּרִי דִּיּוֹקְנָא דִלְעִילָא לָא הֲוָה שְׁלִים עַד דְּבָרָא לְאָדָם, דְּהָכִי הֲוָה אָדָם דִּלְעִילָא (כ״י לגבי אדם דלתתא), כְּגַוְונָא דְנִשְׁמָתָא לְגַבֵּי גוּפָא, וּכְמָה דְלָא אִית עוֹבָדָא לְנִשְׁמָתָא בְלָא גוּפָא, הָכִי הֲוָה צָרִיךְ לְמֶעֱבַד דִּיּוֹקְנָא לְתַתָּא לְאַפָּקָא בֵּיהּ עוֹבָדָא, וְכֹלָּא כְּגַוְונָא (כעובדא) דִלְעִילָא, אָדָ״ם אִיהוּ לְחֻשְׁבַּן זְעִיר דַּחֲנוֹ״ךְ תֵּשַׁע נְקוּדִין, פְּעוּלָה דִילֵיהּ שְׁכִינְתָּא כְּלִילָא בְּכָל (מכל) אַתְוָון דְּאוֹרַיְיתָא, וְכֹלָּא כְּגַוְונָא דִלְעִילָא.
תרגום
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים - זֶה מְטַטְרוֹן, שֶׁבְּרָאוֹ הקב"ה קַדְמוֹן וְרֵאשִׁית לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם שֶׁלְּמַטָּה, וְזֶה הוּא אָדָם הַקָּטָן, שֶׁהקב"ה עָשָׂהוּ בְּדִמּוּי וְצִיּוּר שֶׁל מַעְלָה בְּלֹא עִרְבּוּב, וְעָלָיו נֶאֱמַר (בראשית א כד) ׳תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ׳, וְהוּא ׳עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ׳ (שם יא ז), כְּעֵין שֶׁלְּמַעְלָה. אוֹי לְמִי שֶׁעוֹשֶׂה עִרְבּוּב לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, שֶׁזֶּה הוּא אִילָן שֶׁל עִרְבּוּב, עִרְבּוּב מֵאִילָן הַמָּוֶת. מִשּׁוּם כָּךְ נִקְרָא מַטֶּה, שֶׁמִּתְהַפֵּךְ לְנָחָשׁ לְהַלְקוֹת בּוֹ אֶת הַחַיָּבִים, וּמִי הוּא שֶׁהוֹפְכוֹ - הקב"ה הַשּׁוֹלֵט עָלָיו, וַהֲרֵי בֵּאֲרוּהָ. אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר: אַבָּא, כֵּיוָן שֶׁהקב"ה יָדַע שֶׁאִילָן זֶה עָתִיד לִגְרֹם מִיתָה לְאָדָם (וּלְכָל הַבְּרִיּוֹת הָעֲתִידוֹת לִהְיוֹת אַחֲרָיו), לָמָּה בָּרָא אֶת הָאָדָם הֶעָתִיד לַחֲטֹא לְפָנָיו? אָמַר לוֹ: בְּנִי, דְּמוּת שֶׁל מַעְלָה לֹא הָיְתָה שְׁלֵמָה עַד שֶׁבָּרָא אֶת הָאָדָם, שֶׁכָּךְ הָיָה אָדָם שֶׁל מַעְלָה (כְּתַב־יָד: לְגַבֵּי אָדָם שֶׁל מַטָּה) כְּעֵין הַנְּשָׁמָה לְגַבֵּי הַגּוּף, וּכְשֵׁם שֶׁאֵין מַעֲשֶׂה לַנְּשָׁמָה בְּלֹא גוּף, כָּךְ הָיָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת דְּמוּת לְמַטָּה לְהוֹצִיא בּוֹ מַעֲשֶׂה, וְהַכֹּל כְּעֵין (כְּמַעֲשֵׂה) שֶׁל מַעְלָה. אָדָ"ם הוּא בְּחֶשְׁבּוֹן קָטָן שֶׁל חֲנוֹ"ךְ, תֵּשַׁע נְקֻדּוֹת, פְּעֻלָּתוֹ הַשְּׁכִינָה הַכְּלוּלָה בְּכָל אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה, וְהַכֹּל כְּעֵין שֶׁל מַעְלָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [קא:] (דף קא ע״ב) ° ׳בראשית ברא אלהי״ם׳ דא מטטרו״ן, ° דברא ליה קודשא בריך הוא קדמון וראשית ° לכל צבא השמים דלתתא, ° ודא איהו אדם הקטן, דקודשא בריך הוא עבד ליה בדיוקנא וציורא דלעילא בלא ערבוביא, ועליה אתמר ׳תוצא הארץ נפש חיה למינה׳ (בראשית א, כד), ° ואיהו ׳עץ פרי עושה פרי למינו׳ (שם יא, ז), כגוונא דלעילא ° וי מאן דעביד ערבוביא לעילא ולתתא, דהאי איהו אילנא דערבוביא, ערבוביא מאילנא דמותא, בגין דא אתקרי מטה, דאתהפך לנחש לאלקאה ביה לחיביא, ומאן איהו דאפיך ליה קודשא בריך הוא דשליט עליה והא אוקמוה. אמר ליה רבי אלעזר אבא, כיון דקודשא בריך הוא הוה ידע דאילנא דא הוה עתיד לגרמא מיתה לאדם (ולכל בריין דעתידין למהוי אבתריה) אמאי ברא ליה לאדם דעתיד למחטי קמיה, ° אמר ליה ברי דיוקנא דלעילא לא הוה שלים עד דברא לאדם, דהכי הוה אדם דלעילא (כ״י לגבי אדם דלתתא), כגוונא דנשמתא לגבי גופא, וכמה דלא אית עובדא לנשמתא בלא גופא, הכי הוה צריך למעבד דיוקנא לתתא לאפקא ביה עובדא, וכלא כגוונא (כעובדא) דלעילא, אד״ם איהו לחשבן זעיר דחנו״ך תשע נקודין, פעולה דיליה שכינתא כלילא בכל (מכל) אתוון דאורייתא, וכלא כגוונא דלעילא.
התרגום: בראשית ברא אלהים - זה מטטרון, שבראו הקב"ה קדמון וראשית לכל צבא השמים שלמטה, וזה הוא אדם הקטן, שהקב"ה עשהו בדמוי וציור של מעלה בלא ערבוב, ועליו נאמר (בראשית א כד) ׳תוצא הארץ נפש חיה למינה׳, והוא ׳עץ פרי עשה פרי למינו׳ (שם יא ז), כעין שלמעלה. אוי למי שעושה ערבוב למעלה ולמטה, שזה הוא אילן של ערבוב, ערבוב מאילן המות. משום כך נקרא מטה, שמתהפך לנחש להלקות בו את החיבים, ומי הוא שהופכו - הקב"ה השולט עליו, והרי בארוה. אמר לו רבי אלעזר: אבא, כיון שהקב"ה ידע שאילן זה עתיד לגרם מיתה לאדם (ולכל הבריות העתידות להיות אחריו), למה ברא את האדם העתיד לחטא לפניו? אמר לו: בני, דמות של מעלה לא היתה שלמה עד שברא את האדם, שכך היה אדם של מעלה (כתב יד: לגבי אדם של מטה) כעין הנשמה לגבי הגוף, וכשם שאין מעשה לנשמה בלא גוף, כך היה צריך לעשות דמות למטה להוציא בו מעשה, והכל כעין (כמעשה) של מעלה. אד"ם הוא בחשבון קטן של חנו"ך, תשע נקדות, פעלתו השכינה הכלולה בכל אותיות התורה, והכל כעין של מעלה.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: תיקון ס"ז בראשית כו' דא מטטרון. רוצה לומר מתחלה ברא לאלקים שהוא מטטרון. ותיקון זה עם תיקון ס ”ח הוא תיקון אחד ולרמוז כאן מה שכתוב (בראשית ג כד) וישכן כו' ואת להט כו' וכמו שאומר שם מאי אלקים להט כו', והוא מטטרון כמו שאומר ודא…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: