ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 58: תיקון סב - ׳איכה׳ איה כה, והנשמה שנבראה בדיוקן השכינה › פיסקה 1 (צז ע"ב)

פרוד האותיות שהשאיר את כה יחידה - והנסתר מן המקטרגים בתשובה

תיקוני זוהר · תיקון סב - ׳איכה׳ איה כה, והנשמה שנבראה בדיוקן השכינה · מאמר 58 · פיסקה 1 · דף צז ע"ב

לשון הזוהר

° בְּרֵאשִׁית תַּמָּן בַּ״ת, תַּמָּן א״י (נ״א תמן אשרי), בְּהַהוּא זִמְנָא אִסְתַּלַּק קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִשְּׁכִינְתֵּיהּ, וְאִשְׁתְּאָרַת בַּת יְחִידָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד׳ (איכה א, א), וְרָזָא דְמִלָּה וַיִּקְרָא יהו״ה אלהי״ם אֶל הָאָדָם ׳וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה׳ (בראשית ג, ט), אַיֵּה כֹּ״ה, אָמַר לֵיהּ, אַף עַל גַּב דְּגָרְמַת כּוּלֵי הַאי, וְעָבְדַת פִּרוּדָא בְּאַתְוָון ° דְּאִסְתַּלַּק יו"ד מִן ה', ו' מִן ה', וְאִשְׁתְּאָרַת שְׁכִינְתָּא לְעִילָא יְחִידָאָה, וּשְׁכִינְתָּא לְתַתָּא יְחִידָאָה, בְּגִין דָּא ׳וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה׳, אַיֵּ״ה כֹּ״ה. ׳וַיֹּאמֶר אֶת קוֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן, וָאִירָא כִּי עִירוֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא׳, רָזָא דְמִלָּה, עָרוּם רָאָה רָעָה וְנִסְתָּר (משלי כג, ב), בְּגִין דָּא ׳וָאִירָא כִּי עִירוֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא׳, (ס"א וּבְמַאי סְתִירָה דְבַר נַשׁ, אֶלָּא תָּא חֲזִי בְּזִמְנָא דְאִית רְשׁוּ לִמְחַבְּלָא לְחַבֵּל, אִתְּמַר בֵּיהּ ׳כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קוֹצִים׳ (שמות כב, ה) וכו', וּבְהַהוּא זִמְנָא ׳וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע׳ (בראשית יח, כה), וּבְגִין דָּא אִית לֵיהּ לְבַר נַשׁ בְּהַהוּא זִמְנָא לְאִתְטַמְרָא וּלְאִתְכַּסְיָיא, דְלָא יִשְׁתַּכַּח בֵּינַיְיהוּ, דִבְהַהוּא זִמְנָא יֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט, וּבְגִין דָּא (שם) ׳וָאִירָא כִּי עִירוֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא׳) ° וּבְמַאי נִסְתָּר בַּר נַשׁ מֵאִלֵּין דִּינִים וְקַטְרוּגִין דְּלָא שָׁלְטִין עֲלֵיהּ, בִּתְיוּבְתָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳יוֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן׳ (תהלים צא, א), דָּא אִימָּא דְאִיהִי סֵתֶר, עֶלְיוֹן מִנָּהּ דָּא חָכְמָה, ° דְלָא אִשְׁתְּמוֹדָע אֶלָּא בְּה, בְּצֵל שד״י יִתְלוֹנָן (שם) דָּא אִימָּא תַּתָּאָה, (נ״א עלאה) צֵל דְּשד״י דְּאִיהוּ אוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ ° ׳אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ׳ (שם לט, ז), וְדָא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, ° דְאִיהִי צַלְמוֹ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר (בראשית א, כז) ° וַיִּבְרָא אלהי״ם ׳אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ׳, בְּצַלְמוֹ מַמָּשׁ דָּא שְׁכִינְתָּא, צַלְמוֹ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, ° בְּמִדָּה דִילֵיהּ בְּשִׁעוּר דִּילֵיהּ דְּלָא אוֹסִיף וְלָא גָרַע, מַאי הָאָדָם דָּא שְׁכִינְתָּא, (נ״א דא עמודא דאמצעיתא). אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר וְהָא בִשְׁכִינְתָּא לָא כְתִיב בָּהּ בְּרִיאָה אֶלָּא אֲצִילוּת, ° וְעוֹד דַּהֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר וַיִּבְרָא יהו״ה אֶת הָאָדָם, מַאי אלהי״ם אֶלָּא שְׁכִינְתָּא אִתְקְרֵי אלהי״ם, וְעַל הַהִיא נִשְׁמָתָא דְאִתְיְהִיבַת בְּבַר נַשׁ אִתְּמַר וַיִּבְרָא אלהי״ם ׳אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ׳, בְּדִיּוֹקְנָא דִשְׁכִינְתָּא, וְעַל הַהִיא נִשְׁמָתָא אִתְּמַר ׳אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ׳, ° דְּהָא בְזִמְנָא דְאִסְתַּלִּיק מִבַּר נַשׁ נִשְׁמָתָא לָא יָכִיל לְאִתְנַעֲנָעָא. אָמַר לֵיהּ, בְּרִיךְ בְּרִי לְעַתִּיק יוֹמִין, וּבְרִי כָּל מָאן דְּפָגִים הַאי דִּיּוֹקְנָא, כְּאִלּוּ מְמַעִט אֶת הַדְּמוּת, וּשְׁכִינְתָּא לָא שַׁרְיָא תַמָּן, וּבְהַהוּא זִמְנָא שָׁלְטִין עֲלֵיהּ כָּל מְקַטְרְגִין מִסִּטְרָא דְהַהוּא פְּגִימוּ, וְרָזָא דְמִלָּה ׳עַל כִּי אֵין׳ (דברים לא, יז) אלה״י ׳בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה׳, הָרָעוֹת מְצָאוּנִי בְּגִין דְּאִסְתַּלַּק שְׁכִינְתָּא מִנִּי דְאִיהִי אלה״י.

תרגום

בְּרֵאשִׁית - שָׁם בַּת, שָׁם אַיֵּה (וְיֵשׁ אוֹמְרִים: שָׁם אַשְׁרֵי), בְּאוֹתוֹ זְמַן נִסְתַּלֵּק הקב"ה מִשְּׁכִינָתוֹ, וְנִשְׁאֲרָה בַּת יְחִידָה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (איכה א, א) 'אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד', וְסוֹד הַדָּבָר 'וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם ׳וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה׳ (בראשית ג, ט) ' - אַיֵּה כֹּה. אָמַר לוֹ: אַף עַל פִּי שֶׁגָּרַמְתָּ כָּל זֹאת, וְעָשִׂיתָ פֵּרוּד בָּאוֹתִיּוֹת, שֶׁנִּסְתַּלְּקָה יוֹ"ד מִן ה', ו' מִן ה', וְנִשְׁאֲרָה שְׁכִינָה לְמַעְלָה יְחִידָה וּשְׁכִינָה לְמַטָּה יְחִידָה, מִשּׁוּם כָּךְ 'וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה' - אַיֵּה כֹּה. 'וַיֹּאמֶר אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן, וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא' - סוֹד הַדָּבָר: 'עָרוּם רָאָה רָעָה וְנִסְתָּר' (משלי כג, ב), וּמִשּׁוּם כָּךְ 'וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא'. (וְיֵשׁ אוֹמְרִים: וּבַמֶּה מִסְתַּתֵּר הָאָדָם? אֶלָּא בֹּא רְאֵה, בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ רְשׁוּת לַמְחַבֵּל לְחַבֵּל, נֶאֱמַר בּוֹ (שמות כב, ה) 'כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קוֹצִים' וְכוּ', וּבְאוֹתוֹ זְמַן ' ׳וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע׳ (בראשית יח, כה) ', וּמִשּׁוּם כָּךְ עַל הָאָדָם בְּאוֹתוֹ זְמַן לְהִטָּמֵן וּלְהִתְכַּסּוֹת, שֶׁלֹּא יִמָּצֵא בֵּינֵיהֶם, שֶׁבְּאוֹתוֹ זְמַן יֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט, וּמִשּׁוּם כָּךְ (שם) ' ׳וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא׳ '.) וּבַמֶּה נִסְתָּר אָדָם מֵאוֹתָם הַדִּינִים וְהַקִּטְרוּגִים שֶׁלֹּא יִשְׁלְטוּ עָלָיו? בִּתְשׁוּבָה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים צא, א) ' יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן ' - זוֹ אִמָּא שֶׁהִיא סֵתֶר, עֶלְיוֹן מִמֶּנָּה - זוֹ חָכְמָה, שֶׁאֵינָהּ נוֹדַעַת אֶלָּא בָּהּ. 'בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן' (שם) - זוֹ אִמָּא תַּתָּאָה (וְיֵשׁ אוֹמְרִים: עִלָּאָה), צֵל שֶׁל שַׁדַּי שֶׁהוּא אוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ' ׳אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ׳ (שם לט, ז) ', וְזוֹ הַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה, שֶׁהִיא צַלְמוֹ שֶׁל הקב"ה, וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר ' ׳וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ׳ (בראשית א, כז) ', 'בְּצַלְמוֹ' מַמָּשׁ - זוֹ הַשְּׁכִינָה, צַלְמוֹ שֶׁל הקב"ה, בְּמִדָּתוֹ וּבְשִׁעוּרוֹ, בְּלֹא לְהוֹסִיף וְלֹא לִגְרֹעַ. מַהוּ 'הָאָדָם'? זוֹ הַשְּׁכִינָה (וְיֵשׁ אוֹמְרִים: זֶה עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא). אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: וַהֲרֵי בַּשְּׁכִינָה לֹא כָּתוּב בָּהּ 'בְּרִיאָה' אֶלָּא 'אֲצִילוּת'? וְעוֹד, הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר 'וַיִּבְרָא ה' אֶת הָאָדָם', מַהוּ 'אֱלֹהִים'? אֶלָּא הַשְּׁכִינָה נִקְרֵאת אֱלֹהִים, וְעַל אוֹתָהּ נְשָׁמָה שֶׁנִּתְּנָה בָּאָדָם נֶאֱמַר 'וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ', בִּדְיוֹקַן הַשְּׁכִינָה, וְעַל אוֹתָהּ נְשָׁמָה נֶאֱמַר 'אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ', שֶׁהֲרֵי בִּזְמַן שֶׁמִּסְתַּלֶּקֶת מֵאָדָם הַנְּשָׁמָה אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְנוֹעֵעַ. אָמַר לוֹ: בָּרוּךְ בְּנִי לְעַתִּיק יוֹמִין, וּבְנִי, כָּל מִי שֶׁפּוֹגֵם דְּיוֹקָן זֶה - כְּאִלּוּ מְמַעֵט אֶת הַדְּמוּת, וְהַשְּׁכִינָה אֵינָהּ שׁוֹרָה שָׁם, וּבְאוֹתוֹ זְמַן שׁוֹלְטִים עָלָיו כָּל הַמְקַטְרְגִים מִצַּד אוֹתוֹ הַפְּגָם, וְסוֹד הַדָּבָר (דברים לא, יז) 'עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה' - הָרָעוֹת מְצָאוּנִי מִשּׁוּם שֶׁנִּסְתַּלְּקָה מִמֶּנִּי הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא אֱלֹהַי.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ° בראשית תמן ב״ת, תמן א״י (נ״א תמן אשרי), בההוא זמנא אסתלק קודשא בריך הוא משכינתיה, ואשתארת בת יחידה, הדא הוא דכתיב ׳איכה ישבה בדד׳ (איכה א, א), ורזא דמלה ויקרא יהו״ה אלהי״ם אל האדם ׳ויאמר לו איכה׳ (בראשית ג, ט), איה כ״ה, אמר ליה, אף על גב דגרמת כולי האי, ועבדת פרודא באתוון ° דאסתלק יו"ד מן ה', ו' מן ה', ואשתארת שכינתא לעילא יחידאה, ושכינתא לתתא יחידאה, בגין דא ׳ויאמר לו איכה׳, אי״ה כ״ה. ׳ויאמר את קולך שמעתי בגן, ואירא כי עירום אנכי ואחבא׳, רזא דמלה, ערום ראה רעה ונסתר (משלי כג, ב), בגין דא ׳ואירא כי עירום אנכי ואחבא׳, (ס"א ובמאי סתירה דבר נש, אלא תא חזי בזמנא דאית רשו למחבלא לחבל, אתמר ביה ׳כי תצא אש ומצאה קוצים׳ (שמות כב, ה) וכו', ובההוא זמנא ׳והיה כצדיק כרשע׳ (בראשית יח, כה), ובגין דא אית ליה לבר נש בההוא זמנא לאתטמרא ולאתכסייא, דלא ישתכח בינייהו, דבההוא זמנא יש נספה בלא משפט, ובגין דא (שם) ׳ואירא כי עירום אנכי ואחבא׳) ° ובמאי נסתר בר נש מאלין דינים וקטרוגין דלא שלטין עליה, בתיובתא, הדא הוא דכתיב ׳יושב בסתר עליון׳ (תהלים צא, א), דא אימא דאיהי סתר, עליון מנה דא חכמה, ° דלא אשתמודע אלא בה, בצל שד״י יתלונן (שם) דא אימא תתאה, (נ״א עלאה) צל דשד״י דאיהו אות ברית קדש, דאתמר ביה ° ׳אך בצלם יתהלך איש׳ (שם לט, ז), ודא שכינתא תתאה, ° דאיהי צלמו דקודשא בריך הוא, ועליה אתמר (בראשית א, כז) ° ויברא אלהי״ם ׳את האדם בצלמו׳, בצלמו ממש דא שכינתא, צלמו דקודשא בריך הוא, ° במדה דיליה בשעור דיליה דלא אוסיף ולא גרע, מאי האדם דא שכינתא, (נ״א דא עמודא דאמצעיתא). אמר רבי אלעזר והא בשכינתא לא כתיב בה בריאה אלא אצילות, ° ועוד דהוה ליה למימר ויברא יהו״ה את האדם, מאי אלהי״ם אלא שכינתא אתקרי אלהי״ם, ועל ההיא נשמתא דאתיהיבת בבר נש אתמר ויברא אלהי״ם ׳את האדם בצלמו׳, בדיוקנא דשכינתא, ועל ההיא נשמתא אתמר ׳אך בצלם יתהלך איש׳, ° דהא בזמנא דאסתליק מבר נש נשמתא לא יכיל לאתנענעא. אמר ליה, בריך ברי לעתיק יומין, וברי כל מאן דפגים האי דיוקנא, כאלו ממעט את הדמות, ושכינתא לא שריא תמן, ובההוא זמנא שלטין עליה כל מקטרגין מסטרא דההוא פגימו, ורזא דמלה ׳על כי אין׳ (דברים לא, יז) אלה״י ׳בקרבי מצאוני הרעות האלה׳, הרעות מצאוני בגין דאסתלק שכינתא מני דאיהי אלה״י.

התרגום: בראשית - שם בת, שם איה (ויש אומרים: שם אשרי), באותו זמן נסתלק הקב"ה משכינתו, ונשארה בת יחידה, זהו שכתוב (איכה א, א) 'איכה ישבה בדד', וסוד הדבר 'ויקרא ה' אלהים אל האדם ׳ויאמר לו איכה׳ (בראשית ג, ט) ' - איה כה. אמר לו: אף על פי שגרמת כל זאת, ועשית פרוד באותיות, שנסתלקה יו"ד מן ה', ו' מן ה', ונשארה שכינה למעלה יחידה ושכינה למטה יחידה, משום כך 'ויאמר לו איכה' - איה כה. 'ויאמר את קלך שמעתי בגן, ואירא כי עירם אנכי ואחבא' - סוד הדבר: 'ערום ראה רעה ונסתר' (משלי כג, ב), ומשום כך 'ואירא כי עירם אנכי ואחבא'. (ויש אומרים: ובמה מסתתר האדם? אלא בא ראה, בזמן שיש רשות למחבל לחבל, נאמר בו (שמות כב, ה) 'כי תצא אש ומצאה קוצים' וכו', ובאותו זמן ' ׳והיה כצדיק כרשע׳ (בראשית יח, כה) ', ומשום כך על האדם באותו זמן להטמן ולהתכסות, שלא ימצא ביניהם, שבאותו זמן יש נספה בלא משפט, ומשום כך (שם) ' ׳ואירא כי עירם אנכי ואחבא׳ '.) ובמה נסתר אדם מאותם הדינים והקטרוגים שלא ישלטו עליו? בתשובה, זהו שכתוב (תהלים צא, א) ' ישב בסתר עליון ' - זו אמא שהיא סתר, עליון ממנה - זו חכמה, שאינה נודעת אלא בה. 'בצל שדי יתלונן' (שם) - זו אמא תתאה (ויש אומרים: עלאה), צל של שדי שהוא אות ברית קדש, שנאמר בו ' ׳אך בצלם יתהלך איש׳ (שם לט, ז) ', וזו השכינה התחתונה, שהיא צלמו של הקב"ה, ועליה נאמר ' ׳ויברא אלהים את האדם בצלמו׳ (בראשית א, כז) ', 'בצלמו' ממש - זו השכינה, צלמו של הקב"ה, במדתו ובשעורו, בלא להוסיף ולא לגרע. מהו 'האדם'? זו השכינה (ויש אומרים: זה עמודא דאמצעיתא). אמר רבי אלעזר: והרי בשכינה לא כתוב בה 'בריאה' אלא 'אצילות'? ועוד, היה צריך לומר 'ויברא ה' את האדם', מהו 'אלהים'? אלא השכינה נקראת אלהים, ועל אותה נשמה שנתנה באדם נאמר 'ויברא אלהים את האדם בצלמו', בדיוקן השכינה, ועל אותה נשמה נאמר 'אך בצלם יתהלך איש', שהרי בזמן שמסתלקת מאדם הנשמה אינו יכול להתנועע. אמר לו: ברוך בני לעתיק יומין, ובני, כל מי שפוגם דיוקן זה - כאלו ממעט את הדמות, והשכינה אינה שורה שם, ובאותו זמן שולטים עליו כל המקטרגים מצד אותו הפגם, וסוד הדבר (דברים לא, יז) 'על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה' - הרעות מצאוני משום שנסתלקה ממני השכינה שהיא אלהי.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: תיקון ס"ב בראשית תמן בת תמן אי בההוא כו'. רוצה לומר לפרש פסוק איכה (בראשית ג ט) כמו שמפרש והולך, וכ"ה היא בת, דהיא נקרא כ"ה כמו שאמרו בהרבה מקומות:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: